מה צופן העתיד למהפכת יש עתיד?

המפלגה נכנסה בסערה לכנסת והבטיחה שינויים בתחומים שנחשבו טאבו בזירה הפוליטית

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

הממשלה ה–33 של ישראל נכנסה לתפקידה במארס 2013, והפכה לממשלת מעבר כבר בדצמבר 2014 - שנה ושמונה חודשים בסך הכל. אמנם היו ממשלות קצרות יותר בתולדות ישראל - זכורה לרעה הממשלה ה–28 בראשות אהוד ברק שכיהנה בפועל רק כשנה וחצי - אבל ספק אם יש בכך כדי לנחם. אין ספק שבמקרה של הממשלה הנוכחית מדובר בהחמצה ענקית, בעיקר לנוכח הפוטנציאל האדיר שהיה גלום בה בשל תופעת מפלגת יש עתיד.

לטוב ולרע, יש עתיד טילטלה את הפוליטיקה הישראלית ובעיקר את העשייה הממשלתית. מפלגה חדשה לחלוטין המורכבת כולה מחברי כנסת חדשים, נטולת מחויבות כלשהי למגבלות הפוליטיות המקובלות בישראל. יש עתיד נכנסה לממשלה כרוח סערה, והצליחה לחולל שינויים בתחומים שאיש לא נגע בהם לפניה.

אין הכוונה רק לאידיאולגיה האנטי־חרדית שאיפשרה לראשונה מזה שנים לשנות את הסטטוס־קוו ההרסני עם החרדים - כאשר למשל ממשלת ישראל מממנת בכספי משלמי המסים בתי ספר חרדיים, המחנכים את בוגריהם לא לעבוד ולא לשלם מסים - אלא בעיקר לשרים הרעננים של יש עתיד שחוללו מהפכות במשרדיהם.

דווקא ראש המפלגה, יאיר לפיד, איכזב מכיוון שהיה עסוק בקידומו האישי בנבכי הפוליטיקה הישראלית יותר מאשר קידום האג'נדה של משרד האוצר שברשותו. אולם, שלושת שרי יש עתיד - שרת הבריאות יעל גרמן, שר החינוך שי פירון ושר הרווחה מאיר כהן - קידמו רפורמות מבניות מרחיקות לכת, או לפחות ניסו לקדם אותן.

גרמן הוציאה לדרך את הוועדה לחיזוק מערכת הרפואה הציבורית, ועדת גרמן, שנועדה להתמודד עם כמה מבעיות היסוד הקשות של מערכת הבריאות הישראל.

רשימת יש עתיד בטקס בשהםצילום: מוטי מילרוד

פירון לא הפסיק לשגר רפורמות: תוכנית למידה משמעותית, שינוי מבנה בחינות הבגרות ותנאי הקבלה לאוניברסיטאות, הקמת מועצת חינוך לאומית, הכנסת לימודי ליבה לחינוך החרדי ותקציב דיפרנציאלי לטובת תלמידים חלשים. גם כהן הפליא עם הקמת ועדת מומחים, לראשונה מזה שנים רבות, לבחינת המדיניות הממשלתיות להתמודדות עם העוני - ועדת אלאלוף.

שידוד מערכות בכנסת

דווקא העובדה ששלושת השרים הם פוליטיקאים לא מנוסים וחסרי מחויבות למערכת הפוליטית הוותיקה, איפשרה להם לבצע שידוד מערכות מוחלט במשרדיהם. מהלכים שפוליטיקאי מנוסה ושחוק היה חושש לעשות - כדי לא להתעמת עם מוקדי כוח כמו החרדים, או עקב אובדן האמונה שניתן לבצע מהלכים גדולים בממשלת ישראל - נעשו על ידי שרי יש עתיד.

כלומר, השרים ניסו לעשות את המהלכים, אך בפועל אף אחד מהמהלכים לא הבשיל לכדי ביצוע, בשל מותה בטרם עת של הממשלה ה–33. אז האם המורשת הפעלתנית של מפלגת יש עתיד - סופה לגווע ולהיעלם מבלי להותיר חותם?

זאת שאלה שנוגעת בבטן הרכה של ממשלות ישראל לדורותיהן - לא רק היציבות המעורערת שלהן, שמגיעה אפילו עד כדי חילופי ממשלות בתוך פחות משנתיים - אבל בעיקר לשאלת הרציפות השלטונית ביניהן. משמע, מה קורה בתהליך של חילופי ממשלות ועד כמה העשייה של ממשלה אחת נמשכת גם אל הממשלה הבאה - או שמא כל שר חדש זורק לפח את מעשי קודמו ומתחיל הכל מהתחלה.

יאיר לפידצילום: תומר אפלבאום

דרוש רצף חקיקתי

ב–2009 השכילה ממשלת ישראל ה-31, בראשות אהוד אולמרט, להעביר החלטה מסודרת בדבר החפיפה שצריכה להיעשות במשרדי הממשלה בין שר יוצא ושר נכנס, ובין מנכ"ל יוצא ונכנס.

זה כולל חפיפה בדבר חוקים וסמכויות משפטיות, תקציב המשרד, כל תוכניות העבודה לרבות אלה שלא הושלמו, המבנה הארגוני של המשרד, כללי אבטחת אישים, עקרונות יסוד של מינהל תקין בממשלה ואפילו הדרכות של גנז המדינה לגבי גניזת מסמכים בידי השר היוצא. אז נוהל מסודר של חפיפה יש - אבל מה לגבי החפיפה המהותית של המשך תוכניות עבודה שכבר היו בתהליך?

בדיקה שערך מרכז המחקר של הכנסת בנוגע לרציפות החקיקה - חוקים שנתקעו לאחר קריאה ראשונה ואז הממשלה נפלה - העלתה תמונה מפתיעה לטובה. במרבית הממשלות האחרונות נשמרה הרציפות החקיקתית. כך למשל, כאשר ממשלת שרון הוחלפה ב-2006 בממשלת אולמרט היו 85 הצעות חוק בתהליכי חקיקה בכנסת, 60 מהן אושרו בכנסת הבאה. כאשר ממשלת אולמרט הוחלפה ב-2009 בממשלת נתניהו היו 90 הצעות חוק תקועות בצנרת של הכנסת, ו-65 מהן אושרו בכנסת הבאה.

כאשר שתי הממשלות האחרונות התחלפו, שתיהן בראשות נתניהו, הנתונים דווקא פחות טובים - 66 הצעות חקיקה נתקעו בתהליך, רק 35 מהן אושרו עד כה. אבל יתכן שהסיבה העיקרית לכך נובעת ממשך הזמן הקצר של הממשלה הנוכחית - שלא הספיק לה בכדי להשלים את מלאכת החקיקה.

כשמנסים לבדוק את הרציפות של עשייה ממשלתית שאינה חקיקה - רפורמות מבניות, תוכניות עבודה של משרדי הממשלה - הסטטיסטיקה אינה ברורה. מבדיקה של תוכניות העבודה של הממשלות האחרונות נמצא כי יש שינויים בתוכניות העבודה, אבל ברוב המקרים התוכנית נאמנה למקור. העובדה שלאורך 20 השנים האחרונות ממשלות ישראל מחזיקות בעמדות כלכליות דומות - מביאה ליציבות יחסית בתפיסת העבודה ובתוכניות העבודה.

המקרה של דו"ח דברת

אלא שהכלל הזה תופס רק לגבי תוכניות עבודה מאושרות. הכלל אינו תופס לגבי תוכניות עבודה שעדיין לא אושרו, ולכן אין מחויבות כלפיהן. ההנחה היא שהרציפות השלטונית בישראל בנוגע לתוכניות אלו מאוד חלשה, וזאת אחת הסיבות שבישראל אין תכנון ממשלתי לטווח הארוך. פשוט כי תוכניות ארוכות טווח לא מצליחות לשרוד את חילופי הממשלות בישראל.

רק שזה לא תמיד המצב. אחת הדוגמאות הטובות היא זו של ועדת דברת מ–2005 לבחינת הבעיות של מערכת החינוך הישראלית. הוועדה הוקמה על־ידי שרת החינוך דאז, לימור לבנת, אך מעולם לא זכתה להיות מיושמת בתקופתה. בזמן אמת, כאשר אפילו השרה הממנה לא הצליחה להביא ליישום הדו"ח, נראה היה כי דו"ח דברת עומד להפוך לכשלון מהדהד.

בפועל, ההפך הוא שקרה. דו"ח דברת הפך למפת הדרכים של מערכת החינוך הישראלית, ודווקא שרי החינוך שכיהנו אחרי לבנת הביאו ליישום הדרגתי של חלק חשוב מההמלצות שלו.

השגיאה של גרמן

אז כיצד וועדת דברת לא נקברה במגירה והצליחה לשרוד שרי חינוך מהליכוד (לבנת וגדעון סער), מהעבודה (יולי תמיר) וממפלגת יש עתיד (פירון)? ככל הנראה מדובר בשילוב הנסיבות של וועדת מומחים רצינית שנהנתה מתמיכתם של מרבית אנשי המקצוע בתחום החינוך בישראל, כולל הפקידות של משרד החינוך. גם העובדה שהוועדה נקראה על שם שלמה דברת - שעמד בראשה - סייעה והעניקה לה מוניטין מקצועי ולא פוליטי.

מהבחינה הזאת גרמן שגתה כשהעמידה את עצמה בראש הוועדה לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית. כנראה ששר הבריאות הבא יתקשה לקדם מהלך מבני הקרוי על שם קודמתו בתפקיד. עם זאת, ועדת גרמן כן עומדת בכללים האחרים של ועדת מומחים מקצועית ורצינית מאד - שזכתה לגיבויים של רוב הגורמים המקצועיים במערכת הבריאות, ואומצה בחום על ידי הפקידות המקצועית במשרד הבריאות. כלומר, לוועדת גרמן עוד יש סיכוי להפוך ל"מפת הדרכים" של מערכת הבריאות הישראלית - למרות השם הבעייתי שלה.

ועדת אלאלוף - למלחמה בעוני - צפויה, כנראה, גם היא לשרוד. גם פה מדובר בוועדה מקצועית ורצינית, ושמה אינו מעורר התנגדות.

ומה בנוגע לאינספור היוזמות של פירון? כמה מהצעדים החשובים שעשה שר החינוך היוצא עשויים לשרוד, אם כי קשה להעריך את הסיכויים שלהם. כך למשל, המהפכה של הלמידה המשמעותית נהנית מהגיבוי של רוב הגורמים המקצועיים בתחום, לרבות מורים ומנהלים. גם לתקצוב הדיפרנציאלי - שהיה אחד מהמלצותיה של ועדת דוברת ושעל נחיצותו יש הסכמה נרחבת מקיר אל קיר בקרב מומחי החינוך בישראל - עוד יש תקווה.

אך לעומת זאת, לפחות אחת מהיוזמות החשובות ביותר של פירון צפויה, ככל הנראה, להיקבר - היוזמה להכנסת לימודי ליבה לחינוך החרדי. זה כמעט וודאי שבכל ממשלה שתיבחר, החרדים יהוו "לשון מאזניים" - מה שאומר כי הסיכוי לקדם את לימודי הליבה במערכת החינוך החרדית כנראה אבד. מהבחינה הזאת, נפילתה בטרם עת של הממשלה ה–33 מהווה החמצה היסטורית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker