לא דיל עם החרדים, חוק ישראל היום הוא שהביא להקדמת הבחירות - מדורים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

לא דיל עם החרדים, חוק ישראל היום הוא שהביא להקדמת הבחירות

המפלגות מתחילות את קמפיין הבחירות כשהן מוחלשות, אך שותף אחד בטוח ירוויח מהפירוק: ש.אדלסון שמו ■ ואיך קשור לכל העסק יו"ר בנק הפועלים לשעבר, שלמה נחמה, המצוי בקשרי ידידות עם ראש הממשלה?

30תגובות

כנסת ישראל שטרם מלאו לה שנתיים צהלה ושמחה בצהרי יום רביעי האחרון. שש פעמים הצביעו הח"כים בעד עריפת ראשם של כ-40 מהם בבחירות הבאות. את החרדה שצבטה בלבם הם ניסו להסוות בצחוקים רמים ובבדיחות קרש. הם דמו לאותו אדם שמהלך בלילה ליד בית קברות, מבועת עד מוות, ושורק לעצמו בקול רם. מרשימה היתה גם המהירות שבה הסתגלו השותפים הפוליטיים מאתמול לפוזיציה החדשה שלהם. בהקלה גלויה הם הזדרזו לשפוך זה על ראשו של זה עביט של גידופים ונאצות, כאילו רק לכך הם חיכו 20 חודשים, כשחיככו מרפקים סביב שולחן הממשלה.

השר יובל שטייניץ מהליכוד, שהשיב באריכות רבה על ההצעות לפיזור הכנסת, כינה את יורשו במשרד האוצר "בלורית" ו"פרזנטור". זו היתה נקמתו המתוקה, המאוחרת, על אותה אפיזודה בתחילת ימי הממשלה, שבה יאיר לפיד היהיר והזחוח דרש מראש הממשלה, בנימין מנתניהו, לסלקו מישיבת הקבינט בטענה שאין לו מה לחפש שם. בערב לפיד השיב מלחמה כשכינה את נתניהו "מנותק" וטען כי כחבר הקבינט הוא ראה את ראש הממשלה מתקשה לעמוד בלחצי ניהול המערכה הצבאית בקיץ. אם היה כה רע, רע לתפארת, ומסוכן למדינה, מדוע לפיד לא התפטר אז? היכן היתה האחריות הלאומית?

נתניהו נראה קודר ואפור. הוא מבין שהוא בקרב חייו, קרב שהוא המיט על עצמו. הוא לא עשה רושם של מי שמשוכנע כי דרכו לתקופת כהונה רביעית תהיה טיול בפארק. אולי הסקרים שפורסמו בערוצים 2 ו-10, שלפיהם יקבל הליכוד בראשותו 22 מנדטים, הכו בו. חרטה חלחלה בו. אולי חרדה תקפה אותו.

ואם אין די בנתוני הסקרים, הנה עוד סיבה לנתניהו להזיע: אמש (חמישי) פורסם שגדעון סער, האיש שביבי ראה בו את האיום הגדול ביותר על מעמדו בליכוד, שוקל לבצע קאמבק, לחזור לשוחות שעזב רק לפני כחודשיים, ולהתמודד על ראשות הליכוד מול נתניהו, דני דנון ומשה פייגלין ב-6 בינואר. מאז פירוק הממשלה מקבל סער פניות אין סוף מפעילים לחזור "להציל את הליכוד", וכיוצא באלה. הוא ישקול בימים הקרובים, ויחליט עד סוף השבוע הבא, לכל המאוחר.

מן המפורסמות היא שנקודת הפתיחה של הליכוד בראשות נתניהו במערכות בחירות היא תמיד אופטימית יותר מן התוצאה הסופית. כך היה ב-99', ב-2006, ב-2009 ובבחירות הקודמות. במלותיו שלאביגדור ליברמן, נראה ששום דבר טוב לא מאיים על נתניהו בבחירות הללו. שלושה מנדטים פחות, כלומר קידומת 1 לליכוד, וכל הקלפים נטרפים להם, וטרוף טורף הליכוד. במצב זה, השאיפה שלה שותפים רבים מהח"כים, לראות את נתניהו מתרחק לעבר השקיעה, עשויה להניע מנהיגים כמשה כחלון וליברמן לנעוץ בו את הסכין ברגע המכריע ולסובב, לסובב, לסובב. רק שיעוף.

כל המפלגות המרכזיות חוץ מאחת - הבית היהודי שמצבה מצוין - פותחות את מערכת הבחירות המי־יודע־כמה בעמדת חולשה. הליכוד, כבר אמרנו; ש"ס, שאיבדה את מרן עובדיה יוסף, נחתכת קשות בסקרים; ישראל ביתנו מדשדשת, לא פורצת קדימה; יש עתיד משוספת למחצית מכוחה; התנועה מתנדנדת על סף אחוז החסימה, העומד על ארבעה מנדטים; מרצ, שעמדה תקופה ארוכה על נתון דו־ספרתי בסקרים, 11-10, חזרה לשבעה מנדטים.

אבל הטרגדיה הגדולה זו מפלגת העבודה: הסקרים מעניקים לה בעקביות 13 מנדטים, פחות ממה שיש לה בכנסת היוצאת. גם היום, אפילו היום, כשמפלגות הקואליציה נחלשות, כשהממשלה מתפרקת וראשיה מתבוססים באמבט בוץ מגעיל של השמצות ולכלוכים הדדיים, סיעת האופוזיציה הראשית אינה הנשכרת העיקרית מן הסיטואציה. נו, לזה צריך כישרון מיוחד.

לא רק הרוכלים בשוק מקמטים את מצחם ותוהים מה פתאום בחירות עכשיו ועל מה. את המחלוקת סביב התקציב וחוק מע"מ אפס ניתן היה ליישב בישיבה אחת של שעתיים־שלוש בין כל ראשי מפלגות הקואליציה. נתניהו היה יכול לשריין לעצמו בנקל שנת שלטון נוספת, עשירית במצטבר. לפיד וציפי לבני לא היו מדיחים אותו. כל הסיפור על ניסיון הפוטש, שנתניהו בנה עליו תזה חתרנית ואפלה מאין כמותה, הוא בדיחה. ח"כ חרדי אחד, שמצוי עמוק בלופ, אמר שלשום למישהו: "אני לא מאמין שביבי באמת קנה את מה שסיפרנו לו על הדיל שנרקם עם לפיד. לא ייאמן כמה קל היה לנו לפרק את הממשלה הזו".

אכן, לא היה דיל ולא נברא ואפילו משל לא היה. לפיד ילך עם החרדים? הם ילכו אתו? קשה להאמין שאפילו ביבי, בחשדנותו שאין לה גבול, האמין בסיפור הזה. אולי הוא רק השתמש בו כתירוץ להיפטר מהשותפים הבלתי נאים בעיניו? בסוף הוא זה שבחר לשבור את הכלים, מה שמאוד לא מתאים לו.

מדוע למשל הוא פיטר גם את שרת המשפטים? היא לא "חתרה" תחתיו, לא עלבה בו ולא השמיצה אותו. ביקורתה היתה בגבולות הסביר במציאות הפוליטית-קואליציונית. היא בוודאי היתה פחות בוטה מזו של ליברמן במהלך צוק איתן ושל נפתלי בנט בהזדמנויות שונות.

במצוקתו לנמק את פיטוריה, הוא צלל למעמקי הארכיון ושלף משם פגישה נידחת שהיא קיימה עם מחמוד עבאס במאי, בניגוד לדעתו. מאז, אגב, הם הספיקו לעבוד בהרמוניה מושלמת ב-50 ימי המערכה בעזה, שבהם היא תפקדה כשרת חוץ בפועל ועשתה עבודה לא רעה בשיכוך הכעסים הגוברים בקהילה הדיפלומטית. שמונה חודשים אחרי העבירה הוא נזכר פתאום להעניש אותה? זה לא אוכל. ברור שיש כאן מניע זר.

קואליציית שלדון

מה שמחזיר אותנו ליום רביעי, 12 בנובמבר, אז אישרה הכנסת בתמיכת ח"כים מהתנועה, יש עתיד וישראל ביתנו את הצעת חוק ישראל היום בקריאה הטרומית. לדעת מקורות יודעי דבר, זה היום שבו נגזר דינה של הקואליציה. נתניהו ניתק מגע עם לפיד. הוא הסתגר, התכנס, התקדר. לא נעשה שום מאמץ מצדו (וכאמור, לא נדרש מאמץ גדול) לפתור את מריבות התקציב. למעשה, הוא חדל להיות ראש ממשלה בכל הנוגע לשימור הקואליציה שלו. גם עם לבני וליברמן הוא מיעט להיפגש.

בעבר נכתב לא פעם שעל "ישראל היום", על הביביתון הבן יקיר לו, קיר הברזל שלו, בלשונו של ז'בוטינסקי, נתניהו ילך לבחירות. עד כדי כך העניין קריטי עבורו. וראו זה פלא: שלושה שבועות בדיוק לאחר אישור ההצעה, הוא מפטר שניים מתוך שלושת הקושרים מבית (לליברמן ולסיעתו הוא עשוי להזדקק בקדנציה הבאה) ומפזר את הכנסת. כשכנסת חדלה לכהן, חוקים שעברו בקריאה טרומית נמחקים כלא היו. זהו הרווח המיידי של נתניהו, ושל פטרונו ומיטיבו, איל הקזינו, המיליארדר שלדון אדלסון. מי שירצה לשוב ולעשות מעשה איתן כבל, יוזם המהלך, בכנסת ה-20, יצטרך להתחיל את כל העבודה הלא פשוטה הזו מאפס.

מוטי מילרוד

יש להניח שבמשא ומתן הקואליציוני הבא - בהנחה שנתניהו ינהל אותו - הוא יתבע משותפיו החדשים להתחייב שיתנגדו לכל מהלך זדוני מן הסוג הזה. כזכור, נציגי הסיעות החרדיות, האשכנזים והספרדים, לא הופיעו לאותה הצבעה לפני כחודש. גם לא הח"כים מהבית היהודי, כולל ראשת הסיעה איילת שקד, שחתומה על החוק. הם עמדו במבחן. הם כשירים לבוא בשערי הממשלה הבאה. נתניהו יצטרך לשכנע רק את השותף הנוסף - ליברמן, כחלון, הרצוג, או שניים מהם - להבטיח לו, גבר לגבר, ששנית מצדה לא תיפול. שחוק דומה לא יעבור. אם קואליציה כזו אכן תקום בכנסת ה-20, ניתן יהיה לכנותה, בדין, "קואליציית שלדון".

פרשת ישראל היום אינה העננה התקשורתית היחידה המרחפת מעל מערכת הבחירות הזו ומציקה למי שהיא מציקה. מאז שעזב גלעד ארדן את תפקידו לטובת תיק הפנים, שר התקשורת הוא בנימין נתניהו. ככל הידוע, בכוונתו להחזיק בתיק עד לאחר מערכת הבחירות. גם כאן, דבר אינו מקרי.

עד למינויו הרשמי לשר הפנים, בעקבות פרישת גדעון סער, ארדן ניהל משא ומתן ממושך עם נתניהו. השר הצעיר לא אבה להיפרד מתיק התקשורת בעיצומם של מהלכים חשובים שיזם בתחומי השידור הציבורי והטלוויזיה המסחרית. נתניהו הסכים שארדן ישמור בידיו את האחריות על רשות השידור כדי שיוכל לקדם את הרפורמה בגוף המיושן. הוא לא הסכים בשום אופן שארדן ימשיך לכהן גם כשר התקשורת. והוא ידע למה. זה עשוי להיות מאוד נוח ומאוד מתגמל להיות השר שאגודלו השמנמן מונח על גרונם של זכייניות ערוץ 2, ושל ערוץ 10 המפרפר, במערכת הבחירות הלא קלה שמצפה לו.

וראו איך הפאזל מסתדר: השבוע נודע כי משקיע חדש, יו"ר בנק הפועלים לשעבר שלמה נחמה, מתעניין בערוץ 10 ומוכן להזרים לקופתו מאה מיליון שקל. כפי שפורסם באתר וואלה, נחמה חתם על מזכר הבנות עם הנהלת הערוץ, שלפיו הערוץ הרצוץ יבקש מהרשות השנייה כתנאי לכניסת המשקיע המושיע, להקטין את רף מחויבות ההשקעה בכמחצית, לסכום של 110 מיליון שקל בשנה.

נחמה הוא חבר קרוב מאוד, וותיק מאוד, של שר התקשורת נתניהו. עם הקמתה של ממשלת שרון השנייה בתחילת 2003, הוא תיווך בין ראש הממשלה הנבחר לנתניהו, שהתלבט אם להיענות להצעת שרון לקבל על עצמו את תיק האוצר. מלאכת התיווך הסתיימה בכך שנתניהו נעתר, ומונה.

באפריל 2005 הגיע שר האוצר בלוויית רעייתו שרה למסיבת יום הולדת 50 של נחמה, אז יו"ר בנק הפועלים. תקנון שירות המדינה אוסר על שרים להשתתף באירועים פרטיים של אנשים, בעלי עניין, שעשויים להזדקק להם בנושאים הקשורים למילוי תפקידם. רותם שטרקמן מ־TheMarker שפרסם את הסיפור ביקש את תגובת לשכת שר האוצר. "מר נתניהו ומר נחמה", הוסבר לו בין היתר, "נמצאים בקשרי ידידות אישיים במשך עשרות שנים".

איך שגלגל מסתובב. בתחילה, היה זה רון לאודר, החבר הטוב מפעם, שבא לערוץ 10, נחרך וברח. אחר כך עלה וירד שמו של החבר הכי טוב, מיודענו, אדלסון, כמשקיע אפשרי. כעת מסתמן כמצילו של הערוץ, חבר לא פחות טוב, ועוד יותר ותיק - "עשרות שנים", כאמור - של שר התקשורת.

הח"מ העביר ביום רביעי בבוקר את השאילתה הבאה ללשכת ראש הממשלה: "האם ראש הממשלה נפגש בזמן האחרון עם שלמה נחמה והאם בפגישה עלה נושא ההשקעה בערוץ 10?" לשכת ראש הממשלה בחרה, מסיבותיה, שלא להשיב על השאלה.

קן הקוקייה

תומר אפלבאום

על מצבו העגום של ראש האופוזיציה בואכה בחירות 2015 נכתב למעלה. אבל ליצחק (בוז'י) הרצוג יש פוטנציאל התרוממות במרוצת מאה הימים הבאים. הסיכוי טמון ביכולתו לצרף כוחות חדשים למפלגתו, או לרשימה חדשה שהעבודה תהיה במרכזה. הרצוג מעוניין לשריין ברשימה הזו את ציפי לבני ולפחות שניים או שלושה מחבריה לסיעת התנועה, וכן את שאול מופז. היא, כאישיות מדינית בכירה שיש לה עדיין אפיל לא מבוטל בקרב מצביעי השמאל כפי שמראים הסקרים, והוא, כביטחוניסט המנוסה ביותר בזירה כיום. הרצוג משוכנע כי יצליח לשכנע את הוועידה לאשר לו מהלך שכזה, וייתכן שהוא צודק. כשהבית בוער, לא מדקדקים באמצעי החילוץ.

במקביל לשיחות הצפופות שהיא מנהלת עם הרצוג, לבני מדברת גם עם יאיר לפיד על הצטרפות או חבירה כלשהי. לבני של השנים האחרונות היא כאותה קוקייה מצויצת, הנוהגת להטיל את ביציה בקנים של עורבים, המשמשים לה כפונדקאים, דוגרים על ביציה ומגדלים את גוזליה. היא התחילה בליכוד כבת גאה לנסיך בית"רי, איתן לבני, התפלגה עם אריאל שרון לקדימה, פרשה ממנה כשהובסה על ידי מופז, הקימה את התנועה שדגלה היחיד היה הסדר מדיני, וכעת, היא עושה דרכה לדיור מוגן אחר.

אם ב-1 בפברואר בשנה הבאה, הרשימה בראשות הרצוג, שמן הסתם יינתן לה שם חדש, תכלול אכן את לבני ומופז (שגם הוא התחיל את חייו הפוליטיים בליכוד), שני ראשי קדימה לשעבר, אפשר יהיה לכנותה: "קדימה, לעבודה!".

שלוש הערות ואזהרה

איום אסטרטגי: ועדת החוקה של הליכוד בראשות המתמודד על הנהגת המפלגה, ח"כ דני דנון, התכנסה אתמול בתל אביב לדון בשיטת הבחירות של הרשימה לכנסת ה-20. ברקע ניטש מאבק איתנים, התנגשות טיטנים של ממש, בין השרים ישראל כץ לגלעד ארדן, על אופן הבחירה. כץ, שיש לו ברית איתנה עם הכץ השני בסיעה, חיים (כמו כץ וקרסו רק בלי קרסו) שואף ליטול את הכוח, או את רובו, מידיהם של כ-130 אלף המתפקדים המהווים את הגוף הבוחר, ולהעבירו ל-3,000 חברי המרכז. ארדן רואה בכך לא פחות מאיום קיומי על מעמדו כמספר אחת ברשימה, אחרי שגדעון סער פינה את המשבצת.

ארדן הוא בעל ברית, מקורב אולטימטיבי, ונאמן מספר אחת של נתניהו זה כ-20 שנה. בניגוד לבכירים אחרים בליכוד, בהווה ובעבר, הוא מעולם לא רב עם הבוס. הוא מצפה מראש הממשלה להתייצב לצדו ללא כחל וסרק, ללא עפעוף או קריצה, במלחמה מול כץ. אם תהיה לו סיבה לחשוד שנתניהו לא מטיל את כל כובד משקלו כדי שמועמדי הליכוד, ברשימה הארצית לפחות, ימשיכו להיבחר בפריימריז על ידי כלל החברים, הוא עשוי להסיק מסקנות. ועוד איזה מסקנות.

ראש לגוש: לפיד הכריז שלשום כי הוא מתמודד לראשות הממשלה. הסקרים מעניקים ליש עתיד בין 9 ל-11 מנדטים. מתברר שהוא לא למד את הלקח מאז אותו ראיון אומלל ל"עובדה", מיד לאחר הבחירות האחרונות, שבו הודיע לאומה כי הוא יהיה ראש הממשלה הבא.

אוליבייה פיטוסי

המגעים בין ראשי המפלגות במחנה המרכז־שמאל (העבודה, קדימה, התנועה, יש עתיד ומרצ) על בניית גוש או מתחם או מערך, לפני או אחרי בחירות, שימנע מנתניהו להקים את ממשלתו הרביעית, בחיתוליהם. שתי בעיות עיקריות ניצבות בפני המתדיינים: האם הליכה משותפת מפחיתה או מוסיפה מנדטים? ומי יהיה המועמד המוסכם לראשות הממשלה?

השאלה הראשונה תיבחן בשבועות הקרובים בשורה של סקרים, מחקרי דעת קהל וקבוצות מיקוד. הסוקר והאסטרטג של יש עתיד, מרק מלמן, ינחת בארץ בימים הקרובים מארצות הברית ויתחיל לעבוד. הוא צפוי לערוך מחקר רחב, עמוק ויסודי, שיימשך כשלושה שבועות. רק על בסיס הנתונים הזה יחליט לפיד על דרכו ודרכה של יש עתיד.

השאלה השנייה, שאלת המועמד, מסקרנת ומורכבת לא פחות. בניגוד לסוגיה הראשונה, היא טומנת בחובה גם מרכיבים רגשיים של אגו וכבוד ויוקרה. אין ספק שמכל הגוורדיה - הרצוג, לבני ומופז, לפיד הוא הפחות כשיר, פחות מנוסה ופחות מתאים. התנהלותו המקצועית והפוליטית ב-20 החודשים האחרונים רק המחישה זאת. הרצוג יכול להיות ראש ממשלה ויכול לנהל קואליציה, אך לא עם מספר המנדטים שחוזים לו הסקרים במפה האלקטורלית הנוכחית, שתשתנה, מן הסתם, עד הבחירות.

הרצוג אינו המועמד היחיד. יש עוד שניים, רלוונטיים לא פחות. האחד הוא ליברמן, שממתג עצמו מחדש במחנה המרכז־ימין, כפוליטיקאי אחראי, מנוסה מאוד, שקול ופרגמטי. השני הוא משה כחלון, שמסתמן כלפיד הבא של המערכת הפוליטית הישראלית. נקודת הפתיחה שלו היא בין 10 ל-12 מנדטים, וכנראה השמים הם הגבול. כל המפלגות בלחץ אטומי רק מאדם אחד: כחלון. בעיניהן הוא כאותו נגיף אבולה שמאיים להתפשט ולנגוס ולעשות שמות ולהפיל חללים לרוב, לכל רוחב הסקאלה האלקטורלית. מלת המפתח היא רוטציה: אם לאחר הבחירות ובהינתן התוצאות הרצוג ו/או ליברמן ו/או כחלון יסכימו לחלוק ביניהם את תפקיד ראש הממשלה, ייסתם הגולל על נתניהו. זה כל מה שצריך.

זיכרון גורלי: השאלה אם נתניהו הגיע ל"סגירה מלאה" עם החרדים על השתתפותם בממשלתו הבאה, או רק ל"סגירה חלקית", אינה חשובה. ההכרעות עם מי ללכת ולמי לפנות עורף יתקבלו לאחר הבחירות, בהיוודע התוצאות הסופיות. ש"ס ויהדות התורה יעשו מה שטוב להן.

ב-2008 זה היה שונה. בספטמבר־אוקטובר אותה שנה, לאחר התפטרותו של אהוד אולמרט מתפקיד ראש הממשלה, קיבלה ציפי לבני מנשיא המדינה את המנדט להקים ממשלה חדשה. היא ניהלה מגעים עם שתי הסיעות החרדיות. אלא שלא רק היא עשתה זאת: גם נתניהו וגדעון סער, בסיועו העקיף, החשאי, של אולמרט, שהיה נחוש למנוע מלבני לרשת אותו, עשו עבודה, ועבודה טובה יותר.

אז, כשהיה ברור לכל כי נתניהו הוא ראש הממשלה הבא, הסיכומים בינו לבין הספרדים והאשכנזים היו טוטליים והרמטיים. הכל נסגר מראש, כולל סכומי כסף לישיבות ותפקידים ותתי־תפקידים.

דודו בכר

לבני נזכרה השבוע כיצד בעיצומן של אותן שיחות עקרות שהיא ניהלה מול אלי ישי, יעקב ליצמן ומשה גפני, ניגש אליה באחת מישיבות הממשלה השר לשעבר שלום שמחון ממפלגת עצמאות ז"ל. "בממשלה הבאה של ביבי, אריאל אטיאס יהיה שר הבינוי והשיכון, כולל אחריות על מנהל מקרקעי ישראל", הוא אמר לה. היא נאלמה דום. התקשתה להאמין. היתה כחולמת. וכך היה, וכך היה.

הערת אזהרה: המערכת הפוליטית, למודת לקח קפיצתם הלילית לממשלה של מופז וקדימה, במאי 2012, רגע לפני פיזור הכנסת הקודמת, הוצפה אתמול בשמועות על תרגיל דומה שמתבשל לו בחדרים סגורים. אולי החרדים יצטרפו והבחירות יבוטלו? אולי 10-9 מחברי סיעת יש עתיד - אנשי העשירייה השנייה, שיודעים כי הסיכוי שיזכו להחנות את כלי הרכב שלהם בחניית הח"כים אחרי 17 במארס 2015 הוא קלוש עד אפסי, שלושה מחברי התנועה ושני חברי קדימה ישלבו ידיים ויצטרפו לממשלה ויעניקו לה רוב של 61? ואולי, ואולי ואולי. תסריט זה הוא על גבול הדמיוני, אבל מאחר שהבלתי ייאמן כבר קרה, כדאי שגם הדברים הללו יירשמו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#