ההחמצה ההיסטורית של פירון, ושלנו

בתי הספר החרדיים לא יוכנסו לימודי ליבה, אך נתניהו יקריב גם את האינטרס הלאומי הזה כדי להמשיך לכהן

מירב ארלוזורוב

בעיתוי אומלל במיוחד אישרה השבוע ועדת השרים לענייני חקיקה את הצעת החוק של שר החינוך המתפטר, שי פירון, להקמתה של מועצה לאומית לחינוך. על פי הצעת החוק, המועצה הלאומית לחינוך תשמש המועצה הפדגוגית העליונה של מערכת החינוך בישראל, ותתווה את מדיניות החינוך לטווח הארוך של ישראל. המועצה אמורה להיות מאוישת על ידי אנשי מקצוע ואישי ציבור, שיתמנו לכהונה בת שש שנים - כלומר, יהיו מנותקים מהשר הממנה.

בכך תהווה המועצה הלאומית את הגוף המקצועי המנהל את מערכת החינוך, במנותק ממאוויי הפוליטיקאים ומחוסר היציבות שלהם - שרי החינוך מתחלפים בתפקיד לעתים קרובות מדי, וכל שר חדש קובע מדיניות חדשה למשרד ולמערכת כולה.

זה לא סוד שבמשך עשרות שנים קוראים אנשי החינוך בישראל להקמתה של מועצה לאומית לחינוך. זה לא סוד שההערכה הרווחת היא כי לו היתה קיימת מועצת חינוך בישראל הרי שההזנחות הפושעות בנוסח מערכת החינוך החרדית, המתנהלת ללא פיקוח וללא ליבה, או האפליה בתקציבי החינוך, שבמסגרתה תלמידים חזקים מקבלים יותר תקציב מתלמידים חלשים, היו מטופלות כבר מזמן. אין ספק, לדעת אנשי המקצוע, שחוסר העקביות של מדיניות החינוך - כל שר זורק את מה שעשה השר הקודם לפח - היא אחת מסיבות העיקריות לביצועים הירודים כל כך של מערכת החינוך בישראל.

לדירוג המפוקפק של מקום 40 בעולם בהישגי תלמידים במבחנים הבינלאומיים לא מגיעים במקרה. מגיעים לשם בעקבות עשרות שנים של היעדר ניהול והיעדר רציפות ניהולית במערכת החינוך.

תלמוד תורה בחסידות תולדות אברהם יצחק במאה שערים. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: גיל כהן-מגן

שר החינוך לשעבר פירון, איש חינוך בהווייתו, מכיר היטב את העמדה המקצועית הזו, ולכן אחת ההבטחות במצע הבחירות של יש עתיד היתה להקים מועצה לאומית לחינוך. אף אחד לא באמת חשב שהם מתכוונים לכך, כי הרי עוד לא קם שר חינוך שיהיה טיפש מספיק לכבול את הידיים שלו עצמו באמצעות הקמת מועצה לאומית לחינוך מעליו.

רק שפירון - איש של ערכים חינוכיים - באמת התכוון לכך. השבוע הוא גם מימש את הבטחתו, והצעת החוק הונחה על שולחן ועדת השרים לעניני חקיקה. אבל השבוע הוכרז גם על מותה של הממשלה. פירון, איש חינוך ערכי אבל טירון פוליטי, טעה כשלא מיהר להכין את הצעת החוק הזו מיד עם כניסתו לתפקיד. השבוע התברר כי הכוונות הטובות עד מאוד שלו עומדות ככל הנראה להישאר על הנייר.

זו החמצה היסטורית במלוא מובן המלה, במיוחד משום שהכוונות הטובות של פירון עומדות, על פי הערכות, להידרס בקרוב על ידי הכוונות הרעות של הפוליטיקאים האחרים - ובמיוחד של ראש הממשלה הנוכחי, וכנראה גם העתידי, בנימין נתניהו. הכוונה היא למהלך ההיסטורי לא פחות של פירון להכנסת לימודי ליבה למערכת החינוך החרדית. גם במקרה הזה פירון איחר את המועד, רק שהפעם פחות באשמתו. המאבק על הכנסת לימודי ליבה למערכת החינוך החרדית היה אמור על פניו להיות מאבק פשוט - החוק הרי קבע שהחרדים מקבלים תקציב לבתי הספר שלהם בתנאי שהם מלמדים ליבה. הגדילו לעשות שתי רשתות החינוך החרדיות הגדולות, מעיין החינוך של ש"ס והחינוך העצמאי של האשכנזים, שמקבלות מהמדינה תקצוב מלא - כמו של בית ספר ממלכתי לכל דבר וענין - ובתמורה הן מחויבות בחוק ללמד ליבה מלאה לחלוטין.

נו, רק שאו"ם שמום. הרשתות החרדיות לא מילאו מעולם אחר דרישות החוק, ולא עמדו מעולם בדרישות הליבה. כולם ידעו זאת, בראש ובראשונה משרד החינוך, רק שבשל המיקח והממכר הפוליטי עם המפלגות החרדיות נמנעה המדינה כל השנים מלאכוף את החוק. היא עשתה זאת בהיעדר פיקוח מכוון על הרשתות החרדיות - אם לא מפקחים, אז גם לא יודעים שהרשתות אינן מלמדות ליבה, ואז גם אין צורך לאכוף את החוק עליהן. פשוט ונוח.

עצימת עיניים מכוונת

עצימת העיניים המכוונת הזו פסקה עתה, כאשר השר פירון הקים סוף סוף מערך פיקוח על החינוך החרדי, והיה אמור בה גם להתחיל באכיפת החוק. משמע, לבדוק האם בתי הספר החרדיים עומדים בדרישות הליבה שלהם, ומי שלא עומד - מאבד את זכותו לתקציב מהמדינה. פשוט? לא כל כך. בשלב הזה התערבו גם משרד האוצר וגם משרד המשפטים עם אין ספור חסמים טכניים ומשפטיים. בעיקר צץ ועלה הטיעון שהמדינה אינה יכולה לפגוע בתקציב של שתי רשתות החינוך החרדיות, מכיוון שהמדינה אחראית על תשלום השכר למורים שם - חשבים של המדינה יושבים בשתי הרשתות ומשלמים את שכר המורים בהן, ולכן המדינה מחויבת להמשיך לשלם את שכר המורים כל זמן שהרשתות אינן מפטרות אותם (ואת זה הרשתות, כמובן, לא יעשו).

שר החינוך שי פירוןצילום: זאב שטרן

טיעון נוסף שעלה הוא שהמדינה לא יכולה לשלול את הזכות של התלמידים החרדיים ללימודים, ולכן לא ניתן להפסיק לתקצב את בתי הספר החרדיים כל זמן שהמדינה לא מעמידה להם חלופה - זרם ממלכתי חרדי, עם מורים שיודעים ללמד גם ליבה, עם תוכניות לימודים שכוללת גם ליבה, עם ספרים שמותאמים לכך ועוד ועוד.

המהלך המתבקש של "נשלול את התקציב ממי שנתפס מפר את החוק ולא מלמד ליבה" התברר כמהלך מורכב וארוך, שדורש הערכות ניהולית של משרד החינוך - הקמת מחוז פיקוח חרדי, הקמת זרם חינוך ממלכתי חרדי, הכשרת מורים, הכנת תוכניות לימוד וספרי לימוד ועוד. בדרך היתה הזדמנות אחת לקצר הליכים מול רשת החינוך החרדית של ש"ס, מעיין החינוך התורני, שבביקורת של אגף החשבת הכללית נתפסה בעבירות, ולכן חויבה לחתום על הסכם עם משרד החינוך על שיפור דרכי הניהול שלה - לרבות הכנסת לימודי ליבה. רק שההסכם לא נחתם מעולם. מדוע? מכיוון שלא היתה התקדמות עם רשת החינוך האשכנזי וש"ס לא היתה מוכנה לחתום על ההסכם לבדה; מכיוון שהמדינה הודתה כי היא לא מסוגלת לשלול מהרשת את התקציב שלה ולכן בעצם לא היה למדינה במה לאיים על ש"ס; מכיוון שנתניהו לא הסכים לשנות את הסעיף בחוק המעניק לשתי הרשתות מעמד מיוחד של כמו בתי ספר ממלכתיים ומבטיח להן תקציב ממלכתי מלא - כלומר, גם האיום הזה ניטל מידי המדינה; ומכיוון שהחרדים הריחו בחירות והריחו שנתניהו שב ומחזר אחריהם.

כך קרה שנעשו עבודות ההכנה במשרד החינוך להקמתו של מחוז חרדי וזרם חינוך ממלכתי חרדי - אבל שינויי תקציב בעקבות שינויים בליבה עדיין לא קרו. ועכשיו, אפשר להעריך כמעט בוודאות שהם גם לא יקרו. השמועות גורסות שבמסגרת הדיל המתרקם בין נתניהו ובין החרדים נתניהו כבר הבטיח להם שאם וכאשר הם ישבו בממשלתו הבאה הם יקבלו סגן שר במשרד החינוך, שיהיה אחראי על המחוז החרדי החדש. נו, לא צריך להסביר מה המשמעות של מינוי כזה לגבי היכולת לפקח על לימודי הליבה של החרדים, או היכולת לשלול מהם תקציב בשל אי עמידה בדרישת הליבה.

שיא חדש של ציניות

בקיצור, הציניות של נתניהו - שיהיה מוכן לשלם כל מחיר, ולהקריב כל אינטרס לאומי, ובלבד להמשיך ולכהן כראש ממשלה - עומדת לגרום לכך שפריצת הדרך ההיסטורית של הכנסת לימודי ליבה לבתי הספר החרדיים תיבלם ותיגנז. צריך להיות כנים ולהודות כי נתניהו לא המציא את הציניות הזאת. כל ראשי הממשלות בישראל לדורותיהם רקדו על פי החליל של המפלגות החרדיות, וזה מה שהביא עלינו את הבעיה הקשה של בתי ספר חרדיים, הממומנים מכספי ציבור משלם המסים אבל אינם מחנכים את בוגריהם להשתלב בשוק העבודה ולשלם מסים בעצמם. נתניהו רק הביא את הציניות הזאת לשיא חדש לנוכח ההתקדמות שכבר היתה בהגעה להסכם עם החרדים על לימודי ליבה.

המצער עד כאב שהציניות הזו היתה יכולה להיבלם לו היתה לנו כיום מועצה לאומית לחינוך, שלא היתה מאפשרת להפקרות הזאת להימשך. רק שהצעת חוק המועצה הלאומית הועלתה מאוחר מדי, כאשר הממשלה נמצאת בפרפורי הגסיסה האחרונים שלה, וקשה להאמין לנתניהו שהוא ינקוף את אצבעו לבצע מהלך לאומי חשוב כל כך גם בממשלה הבאה. החמצנו, החמצה לדורות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker