זהירות, הטייקון הגדול ביותר של שוק הנדל"ן משתולל

למה חוק השכירות החדש לא יוריד את מחירי הדיור, מה באמת צריך לעשות משרד החינוך כדי לצמצם פערים, ומדוע צריך לחשוד בהסתדרות במו"מ שהיא מנהלת על העלאת שכר המינימום ■ פתרונות קטנים לבעיות גדולות

סמי פרץ
סמי פרץ

1. אי אפשר להגיד על הממשלה הזאת שהיא לא מנסה להתמודד עם משבר הדיור. אי אפשר לומר שהיא מצליחה בינתיים. התסכול המתמשך מכך שמחירי הדירות עולים ומשאירים רבים וטובים מאחור ללא יכולת לרכוש דירה, מייצרים שלל פתרונות, שחלקם אמורים לייצר פתרונות דיור מוזלים יותר וחלקם נועדו למנוע משבר פיננסי גדול: מע"מ 0%, מחיר מטרה, מגבלות על משקיעים, מגבלות מימון של בנק ישראל ועוד.

בשבוע שעבר באה לעולם יוזמה נוספת לטיפול בשוק השכירות. ההצעה שהציגו שר האוצר יאיר לפיד ושרת המשפטים ציפי לבני מבוססת על שלושה פרמטרים: הגבלת העלאת שכר הדירה ל–2% בשנה למשך שלוש שנים; הגבלת הערבות שנדרשים השוכרים להעמיד לרשות בעלי הדירה; והגדרה של מהי דירה ראויה למגורים (דירה שגודלה 26 מ"ר לכל הפחות וכוללת חלל מגורים, מטבח, חדר שירותים ורחצה ובו מים זורמים, מים חמים ופתחי אוורור).

הממשלה במחדליה גרמה לחוסר האיזון בשוק שגורם לבעלי דירות לפתח תאוות בצעצילום: אמיר וויס

החוק נועד לטפל בג'ונגל של שוק השכירות, אבל כפי שהוא נראה כעת, אפשר להמר שהוא לא יתרום דבר. שוק השכירות נחשב למשוכלל, משמע יש בו ריבוי קונים ומוכרים. אין כאן טייקון שאפשר לעבוד מולו, לכופף אותו ולהגביל את כוחו, אלא בעלי נכסים ושוכרי דירות רבים. הסתייגות קטנה: יש טייקון שמעורב בשוק הזה - הוא עונה לשם ממשלת ישראל.

הטייקון הזה חולש על שוק הקרקעות ולא משווק מספיק מהן, ולכן יוצר מחסור שפועל לטובת בעלי הדירות ונגד שוכריהן. הממשלה במחדליה גרמה לחוסר האיזון בשוק שגורם לבעלי דירות לפתח תאוות בצע. המדינה היא גם זו שלא מצאה פתרונות דיור ציבורי הוגנים, תחום שבו היא באמת יכולה לפקח על המחירים. לכן כעת היא מרשה לעצמה לנסות להתערב ולמצוא פתרונות שיעשו סדר בג'ונגל הזה.

הניסיון לפקח על שוק השכירות הפרטי נועד לכישלון. לבעלי דירות יש כוח גדול משל הדיירים והוא יישאר בידיהם כל עוד לא יהיה היצע מספק של דירות. אפילו ההגדרה של מהי דירה ראויה - שבאה להיטיב דווקא עם השוכרים - יכולה להביא לעליית מחירים כי היא תוציא מהשוק מלאי של דירות שלא יעמדו בקריטריונים. הדיירים אולי יוכלו לגרור את בעלי הנכס לתביעות משפטיות, אבל את מחירי השכירות ומלאי הדירות זה לא ישפר. הפתרון מצוי בהגדלת היצע הקרקעות והדירות, ובמציאת פתרונות ציבוריים או סמי־ציבוריים של דירות להשכרה שיחולו עליהן כללי משחק הוגנים.

2. השבוע סיפרה לי קרובת משפחה, תלמידה בחטיבת ביניים, על שעות התגבור שקיבלו בבית הספר שלה. מה עושים בשעת תגבור? שאלתי. והיא ענתה: "כלום. המורה יושבת ואומרת לנו: 'טוב, אם למישהו יש בעיות עם שיעורי הבית - שייגש אלי'". ואתם ניגשים? שאלתי. "לא, אנחנו משחקים". והיא לא כועסת? "לא. היא בכלל לא המורה הקבועה שלנו".

נזכרתי בזה כשמשרד החינוך ומשרד האוצר פירסמו השבוע הודעה נרגשת על תוספת של 250 מיליון שקל לתגבור שעות בבתי ספר יסודיים ובחטיבות הביניים. זו תוכנית שתזרים תוך חמש שנים מיליארד שקל לתגבור, ותעניק עדיפות ומשאבים גדולים יותר לבתי ספר ולתלמידים מוחלשים.

אחת הבעיות הקשות של המערכת היא תקצוב לא שוויוני - הרבה לאחדים ומעט לאחרים. התוצאה היא פערים גדולים, שמתחילים בבתי הספר, עוברים דרך המערכת הצבאית ושוק העבודה, וגוזרים את דינם של אנשים לחיים נטולי הזדמנויות ומוביליות חברתית. עכשיו מנסים לעשות תיקון, וטוב שכך.

יש לקוות שהמהלך הזה יצליח, אבל כמו שכולם יודעים, תקציבים לא בהכרח פותרים בעיות. יותר כסף לצבא אין פירושו יותר ביטחון, ויותר כסף למערכת החינוך אין פירושו חינוך טוב יותר. כדי שהתוכנית תצליח, יש לבנות לצדה מערכת בקרה ומדידה כדי שנדע שהתגבורים אפקטיביים ומשיגים תוצאות, ולא סתם פתרון להשקטת המצפון של מחוללי הפערים.

החוק נועד לטפל בג'ונגל של שוק השכירות, אבל כפי שהוא נראה כעת, אפשר להמר שהוא לא יתרום דברצילום: אילן אסייג

3. העלאת שכר המינימום היא צעד הכרחי, ואפשר להמר שהיא תתרחש. למהלך יש תמיכה מקיר לקיר, אבל אין זה אומר שלא נגיע לשביתה במשק. ראשית, משום שאין הסכמה על הסכום ויש הבדל בין העלאה של 300–400 שקל ובין העלאה של 1,000–1,200 שקל כפי שדורשים ההסתדרות וח"כ דב חנין בהצעת החוק שלו. שנית, משום שהצעות מהסוג הזה קמות ונופלות על הפרטים.

לפני שמעלים את שכר המינימום יש לשאול מי הם האנשים שבאמת מקבלים שכר מינימום ומי לא. עיוותי השכר במגזר הציבורי משאירים פער עצום בין האוצר להסתדרות בשאלה מי מקבל שכר מינימום. השכר במגזר הציבורי מורכב מהרבה מאוד סעיפים שיכולים לקטלג עובד כמקבל שכר מינימום, בשעה ששכרו בפועל גבוה בהרבה. טוב תעשה ההסתדרות אם לא תסתפק בהעלאת שכר המינימום, אלא תיענה לבקשת האוצר לקיים דיון רחב יותר על ההעסקה במגזר הציבורי: על גמישות ניהולית מצד אחד ורשתות הגנה מצד שני; על הסדרת תלושי השכר המוזרים של עובדי המגזר הציבורי; ועל אפקטיביות העבודה שם.

כמה אנשים פנו אלי השבוע ואמרו: "אנחנו לא חסידים גדולים של ההסתדרות. אנחנו יודעים היטב מהי תרומתה לכמה רעות חולות בשוק העבודה, אבל עד שהם עושים משהו טוב ומתייצבים לצד עובדי הקבלן, חייבים לתמוך בהם". איני חבר במועדון המעריצים של ההסתדרות. לגוף הזה יש רזומה לא מוצלח בדאגה לעובדים חלשים, ומוטב להישאר חשדן כלפיו עד שנראה כיצד הוא מתנהל בסכסוך הזה.

נ.ב

היוזמה החשובה של השבוע היא של הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון דורית סלינגר, שמתכוונת להקים קרן פנסיה מוזלת שתגבה דמי ניהול נמוכים ומיועדת בעיקרה לעובדים חלשים. אותם עובדים משלמים כיום דמי ניהול גבוהים שמגיעים משכר נמוך, ועתידם הפנסיוני נראה רעוע במיוחד.

קל להבין מהי המשמעות של העלאת שכר המינימום, אך קשה יותר להבין מהי העלות של דמי ניהול פנסיוניים גבוהים. לאורך זמן, דמי הניהול האלה חותכים לנו בין רבע לשליש מהפנסיה. למרבה הפלא, לא ראינו את ההסתדרות נאבקת על כך, אף שמדובר בשוד שגוזר את דינם של עובדים חלשים לחיי עוני. סלינגר צריכה לקדם את הפתרון הזה לא רק לעובדים חלשים, אלא לכלל החוסכים לפנסיה. אין סיבה שרבע עד שליש מהחיסכון הפנסיוני שלנו ילך לכיסם של סוכני ביטוח, מנהלים ועובדים בחברות ביטוח. זה מוצר צריכה בסיסי.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ