המונולוג המדאיג של בכיר במשק: "זה פשוט מחריד שכך מנוהלת המדינה"

נסיבות פרישתו של הראל לוקר מתגמדות לנוכח חוסר האונים הפושה בממשלה ובכנסת

אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי
אבי בר-אלי

"האמן לי, בכל עשרות שנותיי במגזר הציבורי והפרטי, מעולם לא חזיתי בהתנהלות כמו זו של הממשלה הנוכחית. לא משנה באיזה משרד ממשלתי, באיזה דרג או באיזה תחום - זה פשוט מחריד שכך מנוהלת מדינה".

במלים קשות אלה סיכם באחרונה אחד מבכירי המשק את ניסיונו ואת תחושותיו ביחס לפעילות ממשלת ישראל, על משרדיה ועל רשויותיה, בשנתיים האחרונות.

אם מדובר היה רק בו, ניתן היה לפטור את הדברים כנהמת לב פרטית. אלא שבעת האחרונה מתרבים והולכים קולות דומים. קולות שמלינים על מקרה מיוחד של חוסר אונים הפושה במסדרונות הרשויות המחוקקת והמבצעת.

אין זה חוסר אונים שנובע מכנפיים מקוצצות או מידיים כבולות. מדובר, למרבה האבסורד, בחוסר אונים שמבחירה. כזה שמתאפיין באדישות מיניסטריאלית מופגנת כלפי סוגיות הרות גורל - כלומר שרים שאינם מביטים אל מעבר לחוטמם, גם אם הם מודעים לחלוטין להשלכות של (אי) הכרעתם; חוסר אונים שנובע מנורמה ציבורית צעקנית שפשוט גוררת את חברי הכנסת לפופוליזם ריקני - לעתים בעל כורחם; והתוצאה של שני אלה: דרג פקידותי־מקצועי שמתנתק מהממונים עליו, טומן ראשו בחול עד יעבור זעם, ובינתיים "מקטין ראש" בכל הקשור לתפקוד מקום עבודתו וניצול סמכויותיו.

שר האוצר, יאיר לפיד, וראש הממשלה, בנימין נתניהוצילום: אמיל סלמן

"מעולם לא הבחנתי בניכור כזה בין הדרג המקצועי לפוליטי, ובין כל הגורמים לבין עצמם. פשוט אין עם מי לדבר" - הוסיף הבכיר, ונדמה כי תיאורו קולע כמעט לכל משרד ממשלתי: החל במשרד האוצר, שכוחו סורס ונכתש, דרך משרדי הכלכלה, החינוך, האנרגיה, התחבורה והגנת הסביבה, שדרגיהם המקצועיים הוחלשו או הושתקו, וכלה ברשויות הסטטוטוריות המקצועיות - כדוגמת רשויות המים והחשמל - שנלחמות על קיומן.

התוצאה של כל אלה תהיה אחת - שיתוק. שיתוק בחשיבה האסטרטגית, שיתוק בקשב לאזרח, שיתוק במענה למגזר העסקי והיזמי, ותחושת לאות שתרפה את ידיו של כל מי שעוד מנסה ליזום, לשנות ולהשפיע - ועוד נראה מה תהיה רמת המוטיבציה של מהפכני מערכת הבריאות בסבב התקציב הבא.

מי שאמור היה לנווט את הממשלה בסבך מנטלי זה, לאחד את השורות ולדאוג לקבלת החלטות - כמו גם לביצוען - הוא מנכ"ל משרד ראש הממשלה. אלא שעו"ד הראל לוקר ספר את הימים עד להשלמת כהונה של שלוש שנים - אז יוכל לברוח ממשרדו מבלי שיחרוג מלו"ז הכהונות המקוצר שהכתיבו קודמיו. אין ספק שחזה את סחר הסוסים הביזיוני שמתנהל בשבוע האחרון סביב חוק התקציב ושאריות הרפורמות השלטוניות ששרדו בו.

ספר את הימים. הראל לוקרצילום: מוטי מילרוד

לחובתו של לוקר ייאמר כי הוא לא הטיפוס שיהפוך שולחנות, או ינער שרים ומנכ"ליהם מתרדמתם. לזכותו ייאמר כי גם אם היה הטיפוס שמתלכלך בקטטות רחוב פוליטיות, ספק אם היה מצליח לעבוד במציאות שבה אין משילות - בעיקר כי אין מי שרוצה בה.

לא בכדי עוסק שר האוצר במכרזי בנייה למגורים, שר הכלכלה מתערב בדיונים צבאיים ושר האנרגיה מתעמק בלימודי פחחות. משילות מקצועית כרוכה באחריות, ואין דבר מסוכן יותר מאחריות בעידן של משפטי שדה מקוונים ומזורזים. כשהמטרה היא שרידות ציבורית - הסוד הוא להמעיט ככל הניתן בעשייה, ולבקר את הנעשה אצל השכן. פלא שגם למנכ"ל משרד ראש הממשלה אין עם מי לדבר?

אז נכון שלוקר התאכזב מקבורתן המהירה של הרפורמות שדחף במערכת הבריאות ובקק"ל. נכון שהתאכזב מבחירת פטרונו הפוליטי, בנימין נתניהו, לשבת על הגדר ולא להתערב ב"מסחרה" המבישה שניהלו שריו. נכון גם שלוקר הואשם על ידי לשכת נתניהו במתן תשומת לב יתרה לשר האוצר (וליריב המר), יאיר לפיד, וזכה לפרצוף חמוץ כשצידד יתר על המידה בעמדות של אגף התקציבים במשרדו.

ואולם מה שצריך להדאיג את הציבור זו לאו דווקא הרכילות, אלא העובדה שיו"ר ועדת המשילות, זה שחתם במארס אשתקד על דו"ח הצוות "לשיפור עבודת המטה ויכולות הביצוע של משרדי הממשלה" - הרים ידיים וברח.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ