למה רשות המסים לא מטפלת באולמרט, בן אליעזר וברק שמגלגלים מיליוני שקלים?

הסיפור על אל קאפונה הוא כנראה אחד האהובים ביותר על מומחים לענייני מיסוי בעולם, וגם בישראל. ראש המאפיה מטיל המורא של שנות ה-20 בארה"ב הצליח לחמוק במשך שנים מעונש על מגוון מעשי הפשע החמורים שבהם היה מעורב מכיוון שמעולם לא נאספו נגדו ראיות מספקות - אך בסופו של דבר הצליחו השלטונות להרשיע אותו בהעלמת מס הכנסה, והוא נשלח למאסר.

מומחי מיסוי אוהבים את הסיפור הזה מכיוון שהוא מעניק לעבודתם, הנתפשת כאפורה בדרך כלל, נופך רומנטי של מלחמה נועזת בפשע המאורגן. אלא שבישראל קשה לחשוב על מקרה אחד בולט של איש חזק במשק - מישהו מאנשי ההון, השלטון או העולם התחתון - שנשלח לכלא בגין אי דיווח על הכנסות, או שלפחות הוגש נגדו כתב אישום בעבירה כזאת. יתרה מכך, קשה גם לחשוב על מקרה בולט שבו רשות המסים דיווחה כי הצליחה לגבות שומת מס גדולה מאדם חזק במשק.

וזה לא שאין בישראל מספיק חומרים שרשות המסים יכולה לעבוד איתם. שלוש שנים לפני ששר הביטחון לשעבר, בנימין בן־אליעזר, נעצר בחשד לקבלת שוחד מאיש העסקים אברהם נניקשווילי, בעיצומו של המרוץ שלו לנשיאות, פורסם כי הוא רכש פנטהאוז יוקרתי ביפו ב-9 מיליון שקל. תחקירים על הבנות של אהוד ברק ואביגדור ליברמן וחברות שהקימו בגיל צעיר, ואליהן זרמו מיליוני שקלים רבים ללא הסבר מתקבל על הדעת, פורסמו ב"הארץ" כבר ב-2009. גם העובדה שברק רכש דירה במגדלי אקירוב בשווי כ-10 מיליון שקל התגלתה ב-2003.

ומעל כולם מתבלט ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שכבר מאז אמצע שנות ה-90 מתפרסמת סדרה ארוכה של פרשיות שמעלות סימני שאלה לגבי התנהלותו והכספים שהוא מקבל.

במקרה אחד היה זה שוחד של 560 אלף שקל בפרשת הולילנד, שבקבלתו אולמרט הורשע בבית המשפט המחוזי וכעת הוא מערער לבית המשפט העליון. במקרה אחר היו אלה מאות אלפי שקלים שהוא קיבל לכאורה ממשה טלנסקי - תיק שבו זוכה, אך כעת מערערת עליו הפרקליטות, ושכחלק ממנו נחשפו ההקלטות עם שולה זקן, שמעידה נגד אולמרט. בנוסף היו עשרות אלפי הדולרים בפרשת ראשונטורס, שבה זוכה אולמרט מחמת הספק, ובמקרה נוסף דובר בבית ברחוב כרמיה בירושלים, שאותו אולמרט רכש מקבלן בהנחה של 30%, אך פרקליט המדינה החליט שאין די ראיות להעמידו לדין.

בכל מקרה, דבר אחד ברור: לכיסיהם של בכירי הפוליטיקאים בישראל זרמו במשך השנים סכומי כסף אדירים, שאינם מתיישבים לגמרי עם עובדת היותם בעלי תפקידים ציבוריים.

לכן, אפשר היה לצפות מרשות המסים שתפתח נגד חלק מהפוליטיקאים בחקירות, אזרחיות או פליליות, ותדרוש מהם הצהרות הון או תגיש להם שומות מס. אלא שעד היום לא שמענו על זה דבר. האם זה מכיוון שלרשות המסים אסור לפרסם דבר אודות נישומים - אלא אם כן מדובר בחקירה פלילית שהגיעה לכדי כתב אישום - או שמא רשות המסים פשוט לא מתעמתת עם הפוליטיקאים החזקים בישראל?

השאלה הזאת מתחדדת בימים האחרונים, כשבבית המשפט נחשפות עדויות על סכומי כסף גדולים וטובות הנאה בהקלטת השיחות בין זקן לאולמרט - בהן טענה שהעלה אולמרט בשיחה עם זקן כלפי שר הביטחון לשעבר ברק, כי הוא התעשר מקבלת שוחד בגין עסקות נשק. ברק כמובן מכחיש את הדברים, אבל בינתיים הורה היועץ המשפטי לממשלה למשטרה לפתוח בחקירה בעניין.

"חייבים לחקור את ברק"

"רשות המסים חייבת לחקור את ברק גם במישור הפלילי וגם במישור האזרחי, כלומר במישור של גביית המס", אומר מנהל רשות המסים לשעבר, משה גביש. "אני לא יודע מה הם עשו עד היום ומה לא, ואני מקווה שכבר חקרו אותו ואנחנו לא יודעים - אבל למעשה כבר לפני שנים, ברגע שהחלו שמועות וידיעות על עושרו הרב, היה על הרשות לדרוש ממנו לכל הפחות הצהרת הון שבה אפשר יהיה לנסות להבין אם אורח חייו כפי שנראה כלפי חוץ מתישב עם הכנסותיו".

אלא שגביש אינו אופטימי לגבי התנהלות הגוף שבראש עמד בעבר, כשעוד נקרא נציבות מס הכנסה. "רשות המסים והיועץ המשפטי לממשלה הם גופים רופסים", הוא אומר. "כמו שראינו בדו"ח מבקר המדינה שפורסם באחרונה, שלפיו הרשות אינה מטפלת בחצרות הרבנים ובמשפחות הפשע, יש לה גם נטייה לא לחקור פוליטיקאים ואנשים חזקים. ראינו את חולשת היועץ המשפטי לממשלה באופן שבו הוא מיסמס את החקירות של אביגדור ליברמן ושל בנימין נתניהו. אני מקווה. שבחקירתו של ברק על ידי המשטרה יתברר שאין לשמועות רגליים וגם לא לטענת אולמרט שברק קיבל שוחד בגין עסקות נשק שביצע, אבל אי אפשר להגיד כבר עכשיו שאין כאן היבטי מס אפשריים, ואי אפשר שלא לבדוק את זה".

באופן דומה אומר גביש כי על הרשות היה לפתוח כבר לפני שנים ארוכות שומות מס וחקירה פלילית נגד זקן ואולמרט בנוגע לכספים שקיבלו לאורך השנים, ובמיוחד בפרשת הולילנד בה כבר הורשעו בקבלת שוחד. גביש היה נציב מס הכנסה בשנות ה–90, אך הוא מכיר היטב את המערכת ואת הבעיות שלה ויודע כיצד היא מתנהלת גם כיום. לטענתו, יש ברשות המסים יחידת חקירות סמויה שקיימת כבר עשרות שנים, אבל אינה אחראית להרבה מאוד תיקים "איכותיים".

"לא בודקים שמועות"

גביש: "ברשות מחמיצים הרבה מידע גלוי. בכלי התקשורת מתפרסם מידע רב, שלמעשה הוא קצה חוט. לא יכול להיות שמס הכנסה קורא על דירות יקרות, למשל, שקונה שר בכיר או פוליטיקאי כלשהו ולא בודק את העניין. כמובן שברכישת דירה לכשעצמה אין כל פסול, אבל אלה דברים שצריך לבדוק. לאורך השנים היו המון רחשושים במערכת על כמה שרים מאוד בולטים (גביש מסרב לנקוב בשמות, אבל סביר שהוא מתייחס למשל לברק, לליברמן ולבן אליעזר, ש"ש) ועל רשות המסים לבדוק אותם - ולא לחכות משטרת ישראל. אנחנו מדינה קטנה עם כמה מיליוני אזרחים בלבד. אם רוצים לברר אם שמועות הן נכונות, זה לא דבר כל כך קשה לרשויות חקירה. השמועות על שוחד בחברת חשמל, למשל, החלו שנים לפני חקירת המשטרה. אם רשות המסים היתה נכנסת לתמונה באותה עת אולי זה היה נגמר לגמרי אחרת.

"בשב"כ, למשל, לא מחכים שיהיה פיגוע, אלא שולחים רכזי מודיעין לבדוק את השטח. כך צריך גם להיות ברשות המסים". מוסיף גביש, "זה מה שהיה צריך לעשות עם אולמרט ועם פרשת כרמיה וגם עם יתר הפרשות - כמו גם עם התחקירים על שוטה חובל או אלון חסן (ששפורסמו ב"הארץ") או עם תחקירים שונים שפירסם העיתונאי יואב יצחק. מגיעים עיתונאים, תחקירנים ונותנים לרשות המסים חומר על מגש של כסף — אז הם צריכים לבדוק אותו. לרשות המסים יש כלים. הכלי הבסיסי, למשל, הוא לדרוש הצהרת הון ולזמן לבדיקה אדם ולבדוק גם את מקורביו. זו אפילו לא צריכה להיות חקירה. הצהרת הון היא מכשיר נוסף, לא רק במה שכתוב בה, אלא גם בפרטים המושמטים ממנה. השמטת דיווח על הכנסות או נכסים היא עבירה פלילית. בנוסף, הצהרת הון יכולה לשמש גם להצלבת קצה חוט אחר שיש לרשויות".

ואולם גביש סקפטי לגבי האפשרות שמה שלא נעשה עד היום ייושם כעת. "אם קוראים בדו"ח מבקר המדינה על כל כך הרבה מידע שלא טופל על ידי רשות המסים בנוגע לרבנים ולמשפחות הפשע - וכל פעם בתירוץ אחר - אז יש בעיה. והבעיה הזאת אינה קשורה, לדעתי, לכוח אדם - הרי בשנים האחרונות נוספו לרשות המסים מאות עובדים. הבעיה הזאת קשורה לדרך הניהול של הגוף הגדול הזה ולעובדה שהדברים החשובים בו נעלמים".

את דבריו של גביש חשוב לסייג, והוא עצמו עשה זאת כמה פעמים במשך השיחה. רשות המסים אינה רשאית למסור פרטים על נישומים. לכן, קשה לדלות פרטים על חקירות שהגוף הזה מבצע, ומעט מאוד פרטים דולפים לתקשורת בעניין. עם זאת, נראה שברשות גם נהנים מחוסר השקיפות הזה, שמסייע לה להסתיר את פעילותה והתנהלותה בכל הנוגע לאנשים החזקים בישראל.

עוד סייג חשוב הוא כי בהחלט ייתכן שאותם פוליטיקאים שילמו את כל המסים כראוי למדינה, וגם על כך איננו יודעים מפאת אותו חיסיון. על כך אומר מומחה לענייני מיסוי: "מניסיוני אני יודע שכאשר אצל לקוחותי יש פער בלתי־מוסבר בין רמת ההשתכרות הידועה לרמת החיים שבה חי הלקוח כפי שהיא באה לידי ביטוי בנכסים שהוא רוכש, בטיסות לחו"ל או בכספים שמסתובבים בחשבונות שאין להם הסברים, הכלי הכי נוח והבסיסי ביותר הוא הצהרת הון. אומרים: בוא נתחיל הפוך - תגיד לי מה יש לך, ואז אבדוק מאיפה קיבלת את זה. לכן, יש מקום לשאול כיצד טופל ברק. הכלי של הצהרת הון בעניינו של ברק מתבקש פה. הוא לא פולשני, ומאוד אלמנטרי".

"קושי מוסרי"

בפרקליטות המדינה אומרים כי בשנים האחרונות יש שיפור גדול באכיפת גביית המס, גם מעבריינים, וכי רק ב–2013 הוצאו שומות מס בסך של יותר מ-173 מיליון שקל כנגד קשת רחבה של עבריינים, לרבות מהשירות הציבורי ופוליטיקאים - כפועל יוצא ממימוש מידע מתיקים פליליים. מדיניות זו אינה כרוכה בהכרח בהעמדה לדין או בהרשעה, שכן לעתים גם אם אין די ראיות להרשעה בפלילים ישנה תשתית ראייתית מספקת לביסוס שומה אזרחית של מס.

עו"ד אלירם בקל, ממשרד גזית־בקל־כהן, שייצג בעבר את שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון מול רשות המסים, אומר: "בדרך כלל כתבי האישום המוגשים נגד אנשי ציבור בעבירות של צווארון לבן לא כוללים גם עבירות מס, גם אם המסכת העובדתית שתוארה בכתב האישום עשויה להצדיק הכללת עבירות מעין אלה (מלבד עבירות מחוק העונשין). ניתן למנות שתי סיבות לכך, האחת יותר פרוזאית - והשנייה מהותית.

"הסיבה הפרוזאית היא שכשהחקירה מופקדת בידי המשטרה, אין בדרך כלל התייחסות להיבטי המס שכרוכים בהתנהלותו של הנחקר, ולעתים אף לא מזהירים אותו מפני עבירות כאלה. גם הפרקליטים שמלווים את החקירות האלה, ושמגבשים בסופו של דבר את כתב האישום, אינם בהכרח פרקליטים המתמחים בעבירות מס, על המורכות הייחודית של עבירות אלה. מסיבה זו, גם אם ניתן לצרף לכתב האישום עבירות מס, הרי שאלה נותרות פעמים רבות בחוץ.

"הסיבה השנייה מהותית יותר. במשפט העברי יש כלל שאומר 'קים ליה בדרבא מיניה', כלומר דון את האדם על העבירה החמורה יותר שביצע. כלל זה התקבל גם במשפט הישראלי. כאשר אותה מסכת עובדתית עשויה להוליד כמה עבירות, יש להעמיד את הנאשם לדין על העבירה החמורה ביותר. לכן, אם נאשם נטל שוחד או גנב כספים, ברור שהעובדה שצמחה לו אף הכנסה שעליה הוא לא דיווח, היא אגבית ונלווית לעבירה העיקרית שהוא ביצע".

בקל מוסיף: "לעומת ההיבט הפלילי, בהיבט האזרחי - הפסיקה של בית המשפט העליון קובעת כי ניתן למסות הכנסות בלתי־חוקיות. ההלכה הזאת אינה טריוויאלית, והיא מעוררת קושי מוסרי, שכן היא הופכת את המדינה לשותפה במעשה, שהוגדר כמעשה פלילי, אפילו אם השותפות הזאת היא עקיפה. אגב, הקושי הזה לא מתעורר בהטלת קנס על הנאשם, מפני שקנס, בניגוד למיסוי הכנסה – הוא חלק מארגז הכלים הלגיטימי של ההליך הפלילי. בכל מקרה, זוהי ההלכה של בית המשפט העליון, ואף שבמשך שנים רבות רשויות המס כמעט שלא עשו בה שימוש, בשנים האחרונות המודעות לעניין הזה גברה, ורשויות המס תובעות את חלקן בשלל שקיבל שלידיו הנאשם.

"בפועל, מרגע שמתברר כי הנאשם קיבל לידיו הכנסות בלתי חוקיות שעליהן הוא לא דיווח, רשויות המס מוציאות שומה מתוקנת לשנים הרלוונטיות. בפועל, הן רשויות המס והן הנישום לא מזדרזים להגיע לבית המשפט, ומגיעים להסכמות ביחס לעיכוב ההליך. האינטרס של הנישום להימנע מניהול הליך מקביל עם רשויות המס לצד ההליך הפלילי ברור. לעתים קרובות, גם רשויות המס מעדיפות להמתין לפסק דין חלוט בהליך הפלילי, שכן כך הן יוכלו להיבנות מממצאיו של פסק דין זה, ולא יידרשו להוכיח את שהוכח כבר בהליך הפלילי - למשל כמה כסף נטל הנישום הנאשם לכיסו".

בשנה שעברה נקבע שעל שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון לשלם מסים גם על כספים שגנב. לעומת זאת, אולמרט לא נדרש על ידי הרשות לשלם מסים על כספי השוחד שקיבל בפרשת הולילנד, וגם לא על הכספים שקיבל בפרשת טלנסקי. מדוע? גורמים המקורבים לחקירותיו הפליליות של אולמרט מסבירים כי בפרשת טלנסקי רשות המסים היתה מעורבת לצד הפרקליטות בתיק החקירה, ואף נכלל באישומים נגד ראש הממשלה לשעבר אישום בדבר עבירה על סעיף 220 בפקודת מס הכנסה שהיא העבירה החמורה ביותר בפקודות מס הכנסה.

הסעיף עוסק באדם שמתחמק במזיד מתשלום מס על ידי מוסר דיווח כוזב או משמיט הכנסות. העונש על עבירה כזו יכול להגיע עד לשבע שנות מאסר. אלא שאולמרט לא הורשע בפרשה זו בקבלת שוחד וגם לא בעבירה על סעיף 220, ולכן גביית המס ממנו התייתרה. לעומת זאת, בפרשת הולילנד טוענים אותם גורמים שמלכתחילה לא נכלל סעיף המאשים את אולמרט בעבירה על סעיף 220, ולכן גם לא הורשע בסעיף זה - מסיבות שהם מגדירים כ"טכניות", אך מסרבים לפרט לגביהן. בכל מקרה אותם גורמים אומרים כי בפרשת הולילנד חלה התיישנות על היבטי המס - הן במישור האזרחי של גביית שומות מס והן במישור הפלילי של עבירה על סעיף 220.

אפשר למסות עבריינים - אך המדינה לא ממהרת לעשות זאת

האם בכלל אפשר לגבות בישראל מס על הכנסות לא חוקיות? אין כמעט מומחה למיסוי או אפילו סטודנט שנה ראשונה למשפט פלילי בתחילת הדרך שלא מכיר את פסק הדין של אתלה וסרמן מ–1963.

וסרמן עסקה בזנות, ופקיד השומה רצה למסות את הכנסותיה. בית המשפט קבע כי פקיד השומה אכן יכול לעשות כך, שכן וסרמן היא בעלת משלח יד עם פעילות שיטתית ומתשכת. עוד נקבע אז בענייניה שגם אם הכנסותיה היו נובעות משידול לזנות, שהיא פעילות לא חוקית, גם אז היתה רשאית המדינה למסותה.

51 שנים חלפו מאז ניתן אותו פסק דין תקדימי שקבע לראשונה כי הכנסות לא חוקיות יכולות להיחשב כהכנסות לכל דבר וניתן למסותן. מאז היו כמה פסקי דין חשובים נוספים בעניין. למשל, ב–1980, כשהמדינה החליטה למסות את הכנסותיו של ד"ר יצחק פרומקין, פסיכיאטר שהיה מספק אישורים מזויפים שאיפשרו לחיילים להוריד פרופיל ולהשתמט מחובותיהם בצבא תמורת שוחד, ושבית המשפט קבע כי הכנסותיו מהשוחד ימוסו. וכן פסק הדין שניתן ב–2013 בעניינו של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, שחויב במס על הכספים שגנב בעת שהיה יו"ר הע"ל.

למרות פסקי הדין האלה, הרי שעד השנים האחרונות המדינה, כלומר רשות המסים והפרקליטות, לא באמת הקפידה לאכוף את גביית המסים בכל הנוגע לפעילויות בלתי חוקיות, וגם לא התמקדה בעבירה הפלילית הנובעת ממנה של אי דיווח למס הכנסה.

הדילמה בסוגיה הזאת טמונה בכך שמצד אחד מס על פעילויות כאלה הוא למעשה מעין לגיטימציה למעשה, שכן המדינה שותפה להכנסות שנובעות שהן (בניגוד למשל להטלת קנס, שבה מדינה אינה שותפה בהכנסות, אלא קונסת את העבריינים). מצד שני, אם ההכנסה אינה ממוסה העבריין יוצא נשכר, ומקבל למעשה הקלות במסים לעומת מי ששומר על החוק.

הרשות: "פועלים לפי הנחיית היועמ"ש"

מרשות המסים נמסר בתגובה: "ככלל, רשות המסים פועלת בכל הכלים העומדים לרשותה הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי בכל מקרה שבו עולה חשד לאי תשלום מס כחוק ובכלל זה גם כשמדובר בנבחרי ציבור. באשר לאישים שהוזכרו בשאלתכם, בשל חובת הסודיות בחוקי המס אין באפשרותנו להתייחס לסוגיה הפרטנית ממי נדרש למלא הצהרת הון, וכמו כן לא ניתן להתייחס לפרטים בייחס לחקירות באשר הן מתנהלות. יצוין כי בכל הקשור לפעילות הרשות בתחום החקירות בעניינם של נבחרי הציבור, פועלת הרשות כמו כל גופי אכיפה, בהתאם להנחיה של היועץ המשפטי לממשלה".

"עורכי הדין נבות תל־צור וטל שפירא מסרו מטעמו של בנימין בן אליעזר כי הוא "ימשיך לדבוק בקו הממלכתי המאפיין אותו, ולא יתייחס לפרסומים שונים בתקשורת, המתיימרים להתייחס לחקירה המתנהלת בעניינו".

"פרקליטו של אהוד ברק, עו"ד נבות תל-צור, מסר בתגובה: מר ברק משלם לאורך השנים מיסים כחוק על כל הכנסותיו מכל מקור שהוא והתמונה המלאה על הכנסותיו נמצאת בידי הרשויות. נושא ההכנסות בחברה שהועברה בזמנו לבנותיו של ברק, נבדק ביסודיות רבה על ידי מבקר המדינה ונמצא כי לא דבק רבב בהתנהלותו של ברק בעניין זה. לגבי הטענות שהועלו לאחרונה, מדובר בעלילת שווא שאין בה אמת ושאין לה שמץ אחיזה במציאות, המופצת על ידי גורמים בעלי עניין. מר ברק כבר הודיע שהוא מברך על קיום בדיקה יסודית בעניין".

אהוד אולמרט ואביגדור ליברמן בחרו שלא להגיב.