בדרך למהפכה

ועדת לוקר בוחנת: פרישה של אנשי הקבע בגיל 40

למשרד האוצר אין שליטה על הפנסיה של אנשי הקבע - זוהי אחוזה פרטית של הרמטכ"ל, שעושה בה פחות או יותר כבשלו ■ לפי נתוני משרד הביטחון, עלות הגמלאות הגיעה ב–2014 ל-7 מיליארד ש', ובשנה הבאה היא תזנק ל-7.6 מיליארד ש'

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים159
מירב ארלוזורוב

מערכת הביטחון, באחת הטענות המתוחכמות שלה, דורשת זה כמה שנים להוציא את תקציב ן. "למה הפנסיה של המורים לא נמצאת בתקציב החינוך, ואילו הפנסיה של אנשי הקבע מעיקה במיליארדי שקל על תקציב הביטחון"? שואלים בכירים במשרד הביטחון, כאשר הם מאשימים את משרד האוצר שהוא מתעקש להשאיר את הפנסיה אצלם כדי לנסות להשחיר את פני מערכת הביטחון דרך עלויות הפנסיה הגבוהות של קציניה.

הטענה המתוחכמת הזו יכולה להישמע משכנעת, לולא ההבדל היסודי שבין הפנסיה של המורים לפנסיה של אנשי הקבע - ולא רק בגלל שהפנסיה של המורים היא בממוצע מחצית מהפנסיה של אנשי הקבע. ההבדל העיקרי הוא שעל הפנסיה של המורים שולט משרד האוצר דרך הממונה על השכר באוצר. על הפנסיה של אנשי הקבע, לעומת זאת, אין למשרד האוצר שליטה - זוהי אחוזה פרטית של הרמטכ"ל, שעושה בה פחות או יותר כבשלו.

השליטה העצמאית של הרמטכ"ל במספר אנשי הקבע, בדרגות שלהם, בגיל הפרישה שלהם ואפילו בזכויות שהם מקבלים לפנסיה - הצבא, למשל, סופר בוותק של אנשי הקבע את שלוש שנות שירות החובה, כך שהפנסיה התקציבית שמקבלים הפורשים גבוהה ב–6% מהשכר הקבוע שלהם לעומת עובדי מדינה אחרים - עומדים בבסיס המחלוקת לגבי ההתנפחות חסרת התקדים של תקציב הגמלאות בצבא בשנים האחרונות. לפני נתוני משרד הביטחון, עלות הגמלאות הגיעה ב–2014 ל-7 מיליארד שקל, ובשנה הבאה היא תזנק ל-7.6 מיליארד שקל. מדובר בזינוק של 3 מיליארד שקל בעלות הגמלאות מאז 2011 - גידול בשיעור של 65% בעלות הפנסיה בצבא.

בני גנץ בקורס מפקדים בצה"לצילום: גדי ימפל / דובר צה""ל

מערכת הביטחון: הפנסיות התנפחו בגלל הסכם ההצמדה

מה קרה שבתוך ארבע שנים עלות הפנסיה מזנקת ב–65%? למשרד הביטחון יש הסבר יחיד לכך: הסכם הגמלאים מ-2012, שבמסגרתו שונתה שיטת ההצמדה של גמלאי מערכת הביטחון מהצמדה לשכר אנשי הקבע להצמדה למדד המחירים לצרכן. ההסכם הזה, יש לציין, אינו ייחודי. כל גמלאי המדינה חתמו על הסכם דומה, בברכת ההסתדרות, כבר ב–2008. ההסכם נועד למנוע את השחיקה הריאלית, שנצברה במהלך העשור של שנות ה–2000 בגמלה של גמלאי המגזר הציבורי בגלל פיגור של הסכמי השכר במגזר הציבורי אחרי עליית המדד. במסגרת ההסכם, וכפיצוי על השחיקה שהיתה, קיבלו כל הגמלאים של הפנסיה התקציבית תוספת חד פעמית של עד 24% לקצבת הפנסיה החודשית שלהם. מדובר בזינוק חד פעמי אדיר בגודלו של קצבת הפנסיה של מאות אלפי הגמלאים של המדינה.

את המשמעות התקציבית של המהלך הזה ניתן לראות בזינוק בעלות הפנסיה של הצבא מ–4.6 מיליארד שקל ב–2011 ל–5.8 מיליארד שקל ב–2012 - תוספת של 1.2 מיליארד שקל לעלות הפרישה של אנשי הקבע, כתוצאה מההסכם. הבעיה, שהגידול בגמלאות של הצבא לא נעצר שם. בין 2012 ל–2015 עלות הגמלאות צפויה לגדול בעוד כ–1.8 מיליארד שקל - תוספת של עוד 31% לעלות הפנסיה של אנשי הקבע.

מה גורם לפנסיה להמשיך ולהתנפח בקצב מהיר עד ל-2015 (לאחר מכן, קצב הגידול של הגמלאות מואט מאוד)? במשרד הביטחון ממשיכים לטעון כי כל הבעיה היא אותו הסכם גמלאים. מאחר שהגמלאים של מערכת הביטחון סירבו להצטרף להסכם של 2008 - בטענה שלאורך זמן השכר עולה יותר מהמדד, וגמלאי של הצבא שנמצא בפנסיה מגיל 45 יספוג עקב כך שחיקה של הפנסיה שלו ביחס לשכר - והתרצו בסופו של דבר להסכים רק ב–2012, חלפו בינתיים ארבע שנים שבהן המדד המשיך לעלות בכ–14%. במדינה מתוקנת הגמלאים היו נאלצים כנראה לספוג את הפער הזה בעצמם (מי שלא הצטרף להסכם בזמן, ישלם על כך), אבל ישראל אינה מדינה מתוקנת. לכן ההסכם של 2012 קובע כי הפיצוי שיקבלו גמלאי מערכת הביטחון יהיה בשיעור של 24%, ועוד 14% ההצטברות של המדד בארבע שנות העיכוב. זו, לדברי מערכת הביטחון, הסיבה להמשך העלייה המהירה בגמלאות של אנשי הקבע.

רק שמאז מימוש ההסכם ב–2012, נזכיר, הגמלאות עלו ב–31% נוספים, ולא רק ב–14% כמתחייב מהסכם הפיצוי. מהיכן צצו 15% נוספים, שהם כמיליארד שקל, לעלות הפנסיה של אנשי הקבע? על השאלה הזו אין לאיש תשובה. במשרד הביטחון סירבו לספק ל–TheMarker תשובות בנושא, ובמשרד האוצר משכו כתפיים ואמרו שמכיוון שצה"ל מנהל את הפנסיה בעצמו, אין להם מושג מה קורה שם.

ההערכות, עם זאת, הן רבות. כך, יש מי שקושרים את התייקרות הגמלאות בהסכם העלאת גיל הפרישה מהצבא. בעולם של פנסיה תקציבית כל שנה נוספת של דחיית גיל הפרישה מוסיפה 2% לוותק (2% יותר מתוך השכר הקובע), וכן מוסיפה לשכר הקובע בשל עליית דירוג, תוספות לבעלי תואר שני ומענק היובל. מענק היובל, נזכיר, משולם לכל עובד הצובר יותר מ–25 שנות ותק. במקרה של הצבא, הפער בין פרישה בגיל 45 לגיל 46 עשויה להיות קריטית לתוספת של שנת היובל, שהיא לכשעצמה מגדילה את השכר הקובע ב–5%.

סברה נוספת, שלא ברור אם יש לה בסיס, היא האפשרות שהעלאת גיל הפרישה מביאה לכך שהרמטכ"ל גם מעניק יותר דרגות קצונה בכירות, כלומר, מגדיל את מצבת האל"מים או התא"לים. נזכיר כי הזכות לקבוע את מספר הקצינים בצבא ודרגותיהם נתונה באופן בלעדי לרמטכ"ל, וכי השכר הקובע של אל"מ גבוה ב–8,000 שקל מזה של סא"ל, והשכר הקובע של תא"ל גבוה ב-11 אלף שקל מזה של אל"מ. עם זאת, לא ברור אם הצבא אכן מגדיל בפועל את מספר בעלי הדרגות הבכירות שלו.

בכל מקרה, תילי התילים של הסברות הללו חושפים את הבעיתיות של הסכם העלאת גיל הפרישה מהצבא - העלאת הגיל מייקרת באופן ניכר את עלות הפנסיה, וייתכן שההתייקרות תהיה גדולה מהחיסכון במספר שנות הפנסיה המשולם. אז אמנם עם המעבר לפנסיה צוברת, במקום פנסיה תקציבית, ההתייקרות של הפנסיה בעקבות העלאת גיל הפרישה תואט מאוד - אבל עדיין עומד החשש בנוגע לאפשרות של פורשים בגילאי 50–55 להשתלב מחדש בשוק העבודה. זו אחת הסיבות לכך שהוועדה בראשות יוחנן לוקר לבחינת תקציב הביטחון שבה בעת האחרונה לבחון את הרעיון שפירסמה ועדת טישלר לפני שלוש שנים. ועדת טישלר הוקמה על ידי שר הביטחון, אהוד ברק, ולכן נתפסה כוועדה מטעם. עם זאת, מדובר בוועדה שהורכבה ממומחים בולטים, בהם דקאן הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב דאז, פרופ' אשר טישלר, והממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, ד"ר דוד תדמור.

ועדת טישלר התנגדה להסכם העלאת גיל הפרישה, בטענה שהוא יזקין את הצבא, ייקר את עלויות הפרישה וגם עלול להכביד על המשק - בגלל הסיכון שפורשים בני 50–55 לא יצליחו להשתלב בשוק העבודה, וכתוצאה מכך יפגעו בתוצר של המשק. במקום זאת היא הציעה מודל הפוך, שלפיו רק קצינים בכירים מעטים ימשיכו בצבא עד גיל מבוגר ויקבלו פנסיית גישור. הרוב הגדול יפרשו בגיל 40 ולא יקבלו פנסיה. במקום זאת, הם יקבלו מענק פרישה חד פעמי גדול.

"אפשר לסגור על מענק פרישה של מיליון שקל בגיל 40"

השאלה של כמה גדול יהיה מענק הפרישה היתה אחת הסיבות לכך שהמלצות טישלר לא זכו להתייחסות רצינית. במשרד האוצר חשדו כי ההצעה של טישלר תביא לכך שהפורשים מהצבא יקבלו בגיל 40, כמענק חד פעמי, את כל תשלומי פנסיית הגישור שהם היו אמורים לקבל עד לגיל 67 - הפנסיה הצבאית הממוצעת מוערכת בסכום מהוון של 2.5–3 מיליון שקל. בוועדת טישלר, לעומת זאת, טענו שניתן יהיה לסגור עם הצבא גם על שליש הסכום, כמיליון שקל, מאחר שפרישה בגיל 40 הרבה יותר נוחה למרבית אנשי הקבע מאשר פרישה בגיל 50–55.

בקרב בכירי האוצר היו מי שהתנגדו גם עקרונית לרעיון - מה פתאום שכלכלן בקריה יפרוש מהצבא בגיל 40 עם מיליון שקל, ואם עושים שינוי במודל הפרישה מהצבא צריך לעשות כבר שינוי שוויוני לחלוטין. משמע, שהכלכלנים יפרשו בגיל 67 עם פנסיה, או בגיל מוקדם יותר עם פיצויי פיטורין, ורק הקרביים ימשיכו לשמור על הזכות המיוחדת של פרישה בגיל צעיר עם פנסיה. בכירים אחרים באוצר, עם זאת, סבורים כי שוויוניות מוחלטת אינה בת השגה כיום, ולכן בבחירה בין החלופה של הסכם גיל פרישה גם יקר וגם לא טוב, מבחינת היכולת של פורשים בגילאי 50–55 להשתלב בשוק העבודה, ובין החלופה של לשלם לאנשי הקבע מיליון שקל בגיל 40 ולשלוח אותם הביתה, עדיפה כבר החלופה השנייה.

בשלב זה, החשדנות הטבעית של משרד האוצר בנוגע ליכולת להגיע להסכמה סבירה עם מערכת הביטחון על גודלו של מענק הפרישה מנעה את ליבון ההצעה לעומק. ועדת לוקר היא זו שעושה בימים אלה את הליבון הזה - בהחלטה שיכולה להיות המהפכה הגדולה ביותר בדרך ניהול הצבא זה שנים ארוכות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker