הסידור המופלא של "מגדלי העופות"

בחסות משרד החקלאות, כמה מאות לולנים אינם עובדים, ומקבלים על כך כסף מהמדינה


מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

מה דעתכם לקבל שכר כדי לא לעבוד? יתרה מזו: מה דעתכם לקבל שכר כדי לא לעבוד כל החיים, ושאת הזכות לקבל שכר עבור אי־עבודה תוכלו להוריש לילדיכם - או אפילו למכור תמורת סכום כסף נאה לאחרים?

אם הצחקנו אתכם, אז כדאי שתתחילו לבכות - מאחר שזה בדיוק מה שאתם עושים, רק שאתם נמצאים בצד שמשלם את השכר לאחרים שאינם עובדים.

מיהם האחרים הללו? 600 חקלאים, שהתמזל מזלם לעסוק בגידול עוף למאכל בחלק מיישובי הצפון ב–1996. התנאי כאן, כדאי לשים לב, הוא משולש: רק מגדלי עוף למאכל, רק בכמה יישובים בצפון, ורק מי שעסקו בגידול עוף למאכל ב–1996. מי שהחמיץ אחד משלושת התנאים האלה - למשל אם איתרע מזלו להיות חקלאי ערבי שמתגורר בצפון או אם איתרע מזלו להיכנס לענף העוף לאחר 1996 - אינו זכאי ליהנות מהסידור המופלא של "לא לעבוד כל החיים, ולקבל כסף מהמדינה על כך".

יש גם תנאי רביעי לקיומו של הסידור הפלאי הזה - 
המשך נכונותו של משרד החקלאות המהולל להגן בגופו על זכותם של 600 חקלאים לא לעבוד כל החיים, ולקבל כסף מהמדינה על כך.

זאת, מאחר שביקורת של החשבת הכללית במשרד החקלאות גילתה כי כל הסידור הזה הוא חסר בסיס. במלים פשוטות יותר - אין אף אסמכתא כתובה להסדר הזה, אבל זה לא מונע ממשרד החקלאות להתמיד בו כבר 16 שנה, ולהמשיך בו לפחות עוד שלוש שנים מהיום.

יאיר שמירצילום: אוליבייה פיטוסי

אז מה צריך לעשות כדי לא לעבוד כל החיים, ולקבל כסף מהמדינה על כך? צריך להיות מחובר לעטינים הפוליטיים במדינת ישראל, שב–1988 הגו את "חוק הגליל". זהו חוק נהדר, שנועד לעזור לחקלאים בגליל באמצעות תשלום סובסידיה מיוחדת מהמדינה. הנפלא בחוק הזה הוא שהוא מגן רק על מגדלי הביצים והפטם בגליל, ורק ביישובים מסוימים בגליל.

הסירו דאגה מלבכם: רק שני כפרים צ'רקסיים, ואף לא כפר ערבי אחד, זכו להיכלל בתחולת החוק. גם אין סיכוי שחקלאי אשר עוסק בתחום אחר או שהוא לולן שגר, נניח, בעוטף עזה, יקבל את אותה הסובסידיה. רק קומץ של חקלאים יהודים בצפון זכאי מאז 1988 לקבל סובסידיה בסכום שנתי של כ–100 מיליון שקל, וכל השאר - יוק. מי אמר שמדינת ישראל אינה מקדשת את השוויון של כל אזרחיה?

אין תוצרת, יש כסף

תוקף החוק הזה הוארך פעם אחר פעם, וכיום הוא תקף לפחות עד 2017. אלא שבמהלך השנים הארוכות לקיום החוק, התרחש ארוע מהותי - ב–1996 בוטל גם התכנון בענף הפטם, כלומר 
למגדלי העוף אין יותר מכסות מותרות לגידול עוף שמקצה להם מועצת הלול (בביצים 
המכסות נשארו).

מאחר שאין יותר מכסות, לכאורה אין יותר בסיס לתשלום הסובסידיה של חוק הגליל, המשולמת באגורות לביצה או בשקלים לטון של עופות. רק שבמדינת ישראל, מרגע שמחליטים על סובסידיה היא נהפכת לזכות מוקנית, ולכן אף אחד במשרד החקלאות לא העלה על דעתו לבטל את הסובסידיה למגדלי הפטם ב–1996.

להיפך: הסובסידיה נשארה, בהתאם למכסה שהיתה למגדל ב–1996. אם בפועל הוא מגדל פחות או יותר עוף, אם הוא מכר את המכסה שלו או אפילו אם הוא פרש מהענף והפסיק לגדל עוף - זה כלל לא משנה. זכותו לסובסידיה, בהתאם למכסה שהיתה לו ב–1996, נותרה בעינה.

כך הגענו לרעיון הגאוני, המבריק והמדהים של "חלף פטם". זאת הגדרה מכובסת ל"אין פטם" או "אין עוף". כלומר, חקלאי שב–1996 היתה לו מכסה לגידול פטם, ולכן קיבל סובסידיה בעבור המכסה, וחדל בינתיים לגדל פטם - ממשיך לקבל סובסידיה בעבור האין פטם שלו. להלן, חלף פטם.

מי שחושב שזאת בדיחה, כדאי שיקרא את הדו"ח המקיף של הביקורת שערכה יחידת הביקורת של אגף החשב הכללי במשרד האוצר, בראשות החשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו, במשרד החקלאות ביולי 2014, בנוגע לתשלום הסובסדיות של חוק הגליל. האמת העצובה היא שמתוך 100 מיליון שקל בסובסידיה מכוח חוק הגליל, כ–40 מיליון שקל משולמים לחלף פטם - כלומר משולמים למי שחדלו לגדל פטם, בעבור זכותם להמשיך באי־גידול פטם.

מדינת ישראל משלמת 40 מיליון שקל בשנה בעבור הזכות לא לעבוד כל החיים. הזכות הזאת גם ניתנת להעברה בירושה לילדים, ולפי בדיקת החשבת הכללית - היא ניתנת למכירה בכסף לאחרים.

הנה עוד משהו שהחשבת הכללית מצאה על הזכות לא לגדל פטם, ולקבל כסף מהמדינה: אין זכר בכתובים לזכות הזאת. "לא הומצאה לביקורת אסמכתא בדבר ההחלטה המשותפת של משרד האוצר ומשרד החקלאות מ–1998 ליצור את מסלול חלף הפטם", מדווחת עבאדי־בויאנג'ו. "לא היה ניתן לאתר את פרוטוקול ההחלטה. לא ברור לצוות הביקורת מי הגורם המאשר, מאיזה תוקף, ומה ההחלטה כוללת. כתוצאה מכך, אין הגדרות ונהלים ברורים, וביצוע המסלול נתון לשיקול דעת הגורמים הרלוונטיים במשרד החקלאות".

עוד מצאה עבאדי־בויאנג'ו כי אין קשר בין סכום הסובסידיה שמשרד החקלאות מעביר למועצת הלול לבין סכום הסובסידיה שמגיע לידי החקלאים — כי מועצת הלול מקזזת ממנו חובות שונים שהמשווקים או החקלאים חבים לה. כלומר, חוק הגליל נהפך לחשבון הבנק של מועצת הלול, ובאמצעותו היא סוגרת את כל ההתחשבנויות שלה מול החקלאים.

בנוסף, נמצא כי למשרד החקלאות אין מושג ירוק שמועצת הלול מבצעת קיזוזים מעין אלה, וזאת מאחר שמשרד החקלאות כלל אינו בודק את מועצת הלול — הוא לא מפקח עליה, לא מוודא שכל הכסף שהועבר אכן הגיע לידי החקלאים, אינו דורש אישור להעברה בנקאית של הכסף, ואין לו כל מידע אם בפועל כל מגדל מקבל את הסובסידיה המגיעה לו בחוק.

טעויות ואפס פיקוח

בכלל, התברר שמשרד החקלאות אינו בודק כלום — הוא לא בודק את החישובים של גודל הסובסידיה ולא עידכן במשך יותר מעשור את המדדים המשמשים לחישובה.

המדדים בחלקם אינם רשמיים, אלא מחושבים על ידי מגדלי העוף בעצמם. בחלק גדול מהמקרים לוקח המשרד ערכי מדדים לא נכונים ("לא ברור לצוות הביקורת מהיכן נלקחו המדדים, אך הם שונים מהפרסומים שמציגה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. יש לציין שלא מדובר בלקיחת מדד של חודש קודם או עוקב, אלא במספר שאינו מופיע כלל בפרסומים", נכתב בדו"ח הביקורת), והוא טועה בחישובים מדי רבעון.

משעשע, אגב, לגלות שהטעויות של משרד החקלאות הן אקראיות לחלוטין — הוא טועה לטובת ולרעת החקלאים כאחת.

אך גולת הכותרת של ביקורת החשבת הכללית היא הממצא כי תשלום סובסידיית חוק הגליל נעשה בדרך סופר־מעניינת: משרד החקלאות מעביר את הכסף למועצת הלול, והיא מעבירה אותו לחשבונות הבנק של המשווקים הגדולים בתחום הביצים והעוף. במשווקים הגדולים, צריך להבהיר, הכוונה לחברות שיווק שאינן חקלאיות — גליקסמן, 
מ. לסר, ביצי הר מירון ועוד.

כל אחת מהחברות הפרטיות האלה מקבלת ממועצת הלול מיליוני שקלים בשנה — ב–2011 העבירה המועצה 4.4 מיליון שקל למשווקים, וב–2012 העבירה 4.2 מיליון שקל, וזאת בעבור סובסידיית הפטם בלבד (ללא הסובסידיה בביצים).

המשווקים הם אלו שמעבירים לאחר מכן את הסובסידיה למגדלים עצמם. בדרך גם המשווקים עורכים קיזוזים, ולוקחים לעצמם החזר חובות של המגדלים להם - והם עושים זאת בלי מעקב ופיקוח של משרד החקלאות, ומבלי שנקבעו כללים למשווק לקיזוז מכספי הסובסידיה, ומבלי שהם 
מעבירים למועצת הלול אישורי רואי חשבון על תשלום הסובסידיה למגדלים.

התוצאה האבסורדית, לפיכך, היא שמדינת ישראל משלמת סובסידיה לחקלאיה באמצעות חברות פרטיות, שבדרך גם משתמשות בכספים כחשבון הבנק להחזר חובות כלפיהם, וזאת ללא פיקוח מינימלי. וכל זה קורה בידיעתו ובהסכמתו של משרד החקלאות המהולל שלנו. איזה כיף שכך ממשלת ישראל משרתת אותנו.

ממשרד החקלאות נמסר בתגובה כי "המשרד מטפל בממצאי הדו"ח תוך שיתוף פעולה מלא מול יחידת הביקורת בחשכ"ל".

ממועצת הלול נמסר בתגובה כי "המועצה היא זרוע ביצועית של המדינה להעברת כספי הסובסידיה. הזכאות עצמה וגובה הסובסידיה נקבעו בחוק, ועדכון הסכום מתבצע על ידי משרד החקלאות. המועצה מעבירה את הסובסידיה לכל המגדלים הזכאים, באמצעות המשווקים שאליהם הם צמודים, ואת כספי חלף הסובסדיה ישירות לחשבונות הזכאים. דו"ח החשב 
הכללי אינו מונח לפנינו, אבל אין שחר לטיעונים שאין פיקוח על העברת הכספים. העברת כספי הסובסידיה אינה יוצרת ריכוזיות, שכן אין משווק ביצי מאכל הגדול בחלקו היחסי בשוק מ–20%".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ