עוד משהו שנתניהו צריך לקדם מלבד לימודי פחחות - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

עוד משהו שנתניהו צריך לקדם מלבד לימודי פחחות

מה שבאמת קובע את מצבו הכלכלי של אזרח בישראל הוא לאיזה גוף הוא מחובר

39תגובות

איני יודע אם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הספיק לשלוח את בנו יאיר להיות פחח ואת בנו הצעיר אבנר להיות רתך, אבל לפני שהוא עושה זאת, כפי שהמליץ לו שר האנרגיה סילבן שלום, כדאי לבחון קצת יותר טוב את טראומת החינוך המקצועי ואת הצרכים האמיתיים של שוק העבודה הישראלי.

לא סתם קופצים שלושת השרים המזרחים מהדרום - שלום, עמיר פרץ ומאיר כהן - על ראש הממשלה כשזה מדבר על הצורך בהחייאת החינוך המקצועי בבתי הספר התיכוניים. לא סתם הטיח בהם נתניהו שהם "מדברים מטראומה". הסיפור פחות או יותר ידוע: משנות ה–60 עד שנות ה–80 ניתבה מערכת החינוך תלמידים מתקשים בפריפריה ובשכונות בשולי הערים הגדולות למגמות מקצועיות בבתי הספר התיכונים.

כבר בגיל 14–15 זוהו תלמידים ככאלה שמוטב ש"ילמדו מקצוע" במקום שילמדו לבחינות הבגרות ויכינו עצמם לקבלה לאוניברסיטה לאחר השירות הצבאי. מדוע? כי הם לא מוצלחים מספיק, מתקשים, לא מסתדרים עם המערכת, עלולים להיפלט וכו'. המערכת לא ממש האמינה שהם יצלחו ללימודים עיוניים ולא ידעה או רצתה לסייע להם בכך. הפתרון היה לנתב אותם למקצועות הצווארון הכחול. החינוך המקצועי התמקד בתחומים כמו חשמל, מכניקה, מסגרות, טיפול בילדים ותפירה.

ההסללה הזו המשיכה גם בצבא. אותם נערים נשלחו לתפקידים מקצועיים ביחידות החימוש, התחזוקה והלוגיסטיקה. לעומתם, אלה שהלכו למסלול של תעודת בגרות הצליחו לאחר הצבא להתקבל לאוניברסיטה (בדרך הם אפילו עברו ביחידות מובחרות - טכנולוגיות ומודיעיניות), ולהתקדם מקצועית ומעמדית במסלול הזה.

בלומברג

ההבדל בין המסלולים הוא גם מעמדי וגם כלכלי, אבל לא תמיד. כי בסופו של דבר אחד המשתנים המשמעותיים בקביעת מצבו הכלכלי של אזרח בישראל הוא לאיזה גוף הוא מחובר: אם בחר במסלול של צבא קבע או הצליח לקבל ג'וב בחברת החשמל, לא באמת חשוב אם למד במסלול עיוני או מקצועי. ולהפך. השכלה אקדמית במדעי הרוח, שאינה מספקת תעסוקה במקום מסודר ומחובר, לא מבטיחה ביטחון כלכלי או מעמדי כלשהו.

אבל נניח לרגע למבנה שוק העבודה ולפערים בין מקומות שבהם יש ביטחון תעסוקתי לכאלה שלא, ונחזור לשאלת החינוך המקצועי. שלושה חטאים גדולים היו לו:

1. הוא ניתב מלכתחילה תלמידים מתקשים (רובם ממוצא מזרחי ומהפריפריה הארצית והעירונית) למקצועות חיוניים ובעלי ערך, אך גזר עליהם תדמית של מקצועות של נכשלים.

2. הוא התחשב יותר בצורכי המפעלים, שחלקם היו קצרי טווח (למשל השקעה בלימודי טקסטיל בשנות ה–80 כשהמשק כבר נפתח ליבוא מתחרה) ולא בצורכי התלמידים.

3. הוא נעשה בגילים צעירים מדי (14–15) ולכן ההכשרה לא היתה בעלת ערך גבוה, וחלק ניכר ממנה ירד לטמיון. יש הערכות שאפשר לרכוש בשלושה חודשי עבודה במפעל את כל הידע שתלמידים רוכשים בשלוש שנות לימוד בתיכון.

עכשיו הדיון הזה חוזר הן בשל קו שמובילים שר החינוך, שי פירון, ונשיא התאחדות התעשיינים, צבי אורן. ברקע יש גם כמה התפתחויות שצריך להביא בחשבון: בשני העשורים האחרונים האוניברסיטאות והמכללות הכשירו עשרות אלפי סטודנטים במקצועות שירותיים ופיננסיים, כמו עריכת דין, ראיית חשבון ומינהל עסקים, וחלקה של הפעילות הפיננסית בתוצר זינק. ההיי־טק היה במהלך השנים מנוע הצמיחה של המשק - אך הוא לא יצרן גדול במיוחד של מקומות עבודה, וממילא קיים שם חסם מקצועי. מנגד, חלקה של התעשייה הישראלית בתוצר התכווץ. למרות הצלחות גדולות כמו ישקר, טבע, כיל, מכתשים אגן ונטפים, ראינו בעשורים הללו גם סגירה של מפעלי ייצור רבים בתחומים מסורתיים כמו טקסטיל, עץ ומתכת.

המגמות האלה מוצאות את התעשייה במין תקופת מעבר: יש הטיה גוברת למפעלים מוטי טכנולוגיה וידע, ואילו מפעלים מסורתיים הולכים ונסגרים. ואולם, ברור שעדיין יש דרישה לבעלי מקצוע בתחומי הצווארון הכחול, וברור שלא כל אחד יכול או צריך להיות רופא, עורך דין או רואה חשבון. על כן, נדרש מהלך שמקדם את החינוך המקצועי הטכנולוגי, אך בלי לחזור על טעויות העבר שניתבו לשם תלמידים כושלים או כאלה שהמערכת לא האמינה בהם.

התאחדות התעשיינים ומשרד החינוך גיבשו פיילוט להקמת ארבעה מרכזי הכשר למקצועות התעשייה (ריתוך ומסגרות), בניין, חקלאות ומלונאות. המרכזים הללו יוקמו בהשקעה ממשלתית של 250–300 מיליון שקל, יצוידו היטב, ויעסקו בהכשרה של תלמידי בתי ספר ביום ומבוגרים בשעות אחר הצהריים. הם ימוקמו באזורים שונים בהתאם לקשר שלהם לתחום: מלונאות באזור ערד או אילת וחקלאות באזור פרדס חנה. התוכנית עדיין לא אושרה בממשלה והיא זוכה להתנגדות רעיונית של שרי הפריפריה, החוששים מחזרה על טעויות העבר. אפשר גם שהם יודעים למנף זאת פוליטית כדי לחבוט קצת בראש הממשלה ולהציגו כחסר הבנה או רגישות חברתית.

תומכי החינוך המקצועי נוהגים להיעזר בדוגמה הגרמנית כדי להפריך את הסטיגמות שדבקו בחינוך המקצועי בישראל. אני לא מכיר מספיק את השיטה הגרמנית כדי לדעת למה שם זה מוצלח יותר, אבל אני משער ששם החינוך המקצועי אינו ברירת מחדל לתלמידים מתקשים ממוצא מסוים. שם יש מעמד של מאסטר למי שרוכש מקצוע ונלווים לכך יוקרה ותגמול נאותים. אבל חשוב מכך, גרמניה היא מדינה תעשייתית מתקדמת, וככזו היא מספקת לבוגרי החינוך המקצועי מקומות עבודה מעולים בפירמות יוקרתיות כמו מרצדס, פולקסווגן וכו'.

אלה שני רכיבים קריטיים להצלחת הקאמבק של החינוך המקצועי: לימוד מקצוע כבחירה של תלמידים ולא כברירת מחדל והסללה של מערכת החינוך, ושוק עבודה המסוגל לספק משרות מתגמלות במקומות עבודה יוקרתיים ובעלי עתיד. הפיילוט של התעשיינים ומערכת החינוך חייב להביא בחשבון את שני הרכיבים האלה. בלעדיהם, החינוך המקצועי והעוסקים בו יתקבעו כנחותים - על לא עוול בכפם.

נ.ב

צודק ראש הממשלה כשהוא אומר שאפשר להתפרנס היטב ממקצועות כמו פחח ורתך. זה יישמע כמו המצאה, אבל במשפחתי המורחבת יש פחח שהוא בעלים של מוסך פחחות ויש רתך שעבד בחברת החשמל, והם שני האנשים היותר מסודרים כלכלית בה. כדי שנראה כאן מהפכה מקצועית מוצלחת, המשק זקוק לעוד כמה מהלכים מלבד החזרת החינוך המקצועי. כיום הנרטיב התעסוקתי שלנו נשען על שני רכיבים: "לעשות מכה" - בהיי־טק, בנדל"ן או בשוק ההון - או "להסתדר" - לתפוס ג'וב בצבא, בבנק, בחברת חשמל, בעירייה או אצל הטייקון התורן.

זה גורם לעיוות מסוים בתפישה המקצועית ולסדר עדיפויות חברתי עקום שמעניק יוקרה ותגמול גבוהים יותר למתווכים פיננסיים מאשר למורים או לעובדים סוציאליים. אם כבר ראש הממשלה רוצה לגשת לשאלות של חינוך מקצועי, מוטב לעשות זאת בצורה מעמיקה יותר, תוך בניית שוק עבודה מודרני ומשוכלל שנותן תגמול, רשתות הגנה ותנאי פתיחה שוויוניים, ולא רק לקבוצות חזקות. שוק העבודה הישראלי זקוק לא רק לבעלי מקצוע טובים, אלא למהפכה בפריון, בתחרותיות, בגמישות וביכולת שלו לספק ביטחון פרנסתי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#