עולים לברלין - אבל לא לכיכר: כ-150 איש הגיעו כדי למחות על יוקר המחיה

(עדכון) המוחים שהגיעו דיברו אחד עם השני על האכזבה הקשה מהמצב הכלכלי במדינה, ממחירי הדיור והמזון והתחושה הכללית כי אין עתיד: "צריך להפגין כמו שהחרדים יודעים להפגין בבני ברק. רק בכוח מבינים"

עדי דברת
עדי דברת-מזריץ

כ-150 הגיעו הערב (ג') לאירוע של קבוצת הפייסבוק 'עולים לברלין' בכיכר רבין. בניגוד לבקשת מפעיל עמוד הפייסבוק להגיע עם שלטים באנגלית הקוראים למנהיגי העולם, בהם אנגלה מרקל וברק אובמה, להעניק להם ויזת פליט יוקר המחיה בישראל, בודדים בלבד הגיעו עם שלטים. גם גורמים שנותנים ייעוץ מקצועי כיצד להוציא דרכון או ויזה לא הגיעו למקום, למרות הצהרת מפעיל העמוד, ששומר בינתיים על עילום שם.

האנשים שהגיעו דיברו אחד עם השני על האכזבה הקשה מהמצב הכלכלי במדינה, ממחירי הדיור והמזון והתחושה הכללית כי אין עתיד לצעירים ולמבוגרים והמדינה לא דואגת לאזרחיה.

ויכוח עירני התעורר בין אנשים שהגיעו במטרה לעזוב את הארץ לבין אלה שהגיעו בכדי לשכנע את המגיעים להישאר ולנסות להילחם ולתקן את הבעיות הגדולות במדינה. "זו המדינה שלנו. תילחם, תשנה, תעביר חוקים בכנסת",  אמר דוד קשאני משכונת התקווה. "היא הייתה המדינה שלנו. היום היא של טייקונים אחרים. יצאנו למחות וכלום לא השתנה. שכר דירה עולה למעלה ממחצית", ענה לו אלמוגן קינן, בן 22, מכרמיאל שמתכנן לעזוב לאירופה בעוד שלושה חודשים.

המחאה של קבוצת "עולים לברלין", הערב בכיכר רביןצילום: תומר אפלבאום

מרצר שמחה, בן 65 מראשון לציון, אמר ל-TheMarker כי "אני מסודר, אבל הגענו למצב שהילדים שלי צריכים לחכות שאני אמות כדי שתהיה להם דירה. אני נכה צה"ל של גולני אבל היום לא הייתי הולך לצבא בכלל. מדינה שלא דואגת לילדים שלה לא צריך לדאוג לה. הבן שלי בצבא והבת שלי הייתה בממר"ם ולא היה אכפת לי אם היה רוצה להשתחרר". לדבריו, הבעיה הכי גדולה במדינה היא "דיור לילדים והשכר עבודה שלא ריאלי ליוקר המחיה במדינה. נראה את ראש הממשלה חי שבוע עם משכורת של 6,000 שקל לחודש, זה לא יספיק לפרחים שקונה אשתו".

למה המחאה הקודמת נכשלה?

"כי היא היתה עדינה מדי. צריך להפגין כמו שהחרדים יודעים להפגין בבני ברק. רק בכוח מבינים".

מי אשם?

"אנחנו. שאנחנו לא מחליפים אותה ועושים שביתה לא עדינה. לא ללכת לצבא, לא לשלם מסים ולא כלום - עד שיחשבו שגם הפרט פה יכול לחיות".

מי יורד לברלין?

"הוצאתי לבן שלי, שאיתי פה, בן 30, דרכון הונגרי ואחרי סוכות הוא יורד לפורטוגל. הוא אומר שאין לו שם עבודה אבל לפחות שם יש לו סיכוי לעתיד".

זה לא מעציב אותך?

"מה שמעציב אותי זה לראות את הילדים שלי מתגלגלים מדירה שכורה לדירה שכורה בלי כלום. הוא יעזוב ואז הבת ואז אני. אנחנו חיים רק פעם אחת אז שזה יהיה ברמה נאותה".

המחאה של קבוצת "עולים לברלין", הערב בכיכר רבין צילום: תומר אפלבאום

מיכל, בת 28 מתל אביב, משכה תשומת לב כשהגיעה לאירוע כשהכלב שלה צ'יקו מסוג שיצו לבוש בחולצה עליה תפורות המילים "גם אני רוצה לברלין". "אני רוצה לעזוב לכמה שנים. את הילדים אני אגדל פה כנראה. אני חושבת שמאוד קשה בארץ. אני חיה בעזרת ההורים שעוזרים לי לסגור את החודש. יש לי תואר בתקשורת וניהול ואני עובדת במכירות ומרוויחה בערך 5,500-6,000 שקל בחודש".

בתשובה לשאלה מדוע היא לא הולכת לחיות בעיר שמחירי השכירות בה נמוכים יותר ענתה כי "המכרים שלי והמשפחה שלי פה וכל החיים של הצעירים פה". לדבריה, זאת לא מחאה של מפונקים: "מה כל-כך מפונק בזה שאנחנו רוצים לעצמנו חיים טובים? יש בי ציונות אבל שברו אותי. אם היה פה יותר קל הייתי נשארת פה כמובן. אני מרגישה שהממשלה מרמה אותי כי זאת ממשלה שדואגת רק לעשירים ומגדילה את הפערים".

מהצד הביטו על המתרחש באכזבה רבה הזוג אבי ומרים ונטורה מתל אביב. "גרנו עשרות שנים בשווייץ וחזרנו לפני שלוש שנים כדי שהילדים שלנו ילכו לצבא. כשאתה נמצא בארץ אז חו"ל נראה לך טוב ויפה ומגניב יותר, אבל שכשאתה גר בחו"ל אתה מרגיש כלא שייך. כל פעם אתה מבין שהשנאה אלינו ממש לא תמה מהעולם. אז עדיף להיות פה. הייתי בסופר בשווייץ ובטעות לקחתי בשקית חלב של הקונה שעמד מאחורי ואז הוא בא אליי יאמר לי 'אתם הזרים, גנבת לי את החלב. תעופו מפה גנבים'. אז פה (בישראל) אני לא זרה", אמרה מרים.

לדבריה, "בכל מקום יש יתרונות וחסרונות. מצד אחד בשווייץ היה לי יותר קל כלכלית ומצד שני בכל אירוע ביטחוני שהיה קורה במדינת ישראל הייתי צריכה להסביר את עצמי ולהתנצל על זה שאני יהודייה. זה לא היה נעים בהרבה מקרים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker