כבר לא נפולת 
של נמושות: הכירו את הדור החדש של המהגרים הישראלים לארה"ב

בזמן שהצעירים שקוראים להגר לברלין חוטפים עגבניות, בארה"ב הקימו הישראלים ארגונים שזוכים לעידוד ולהכרה מהממשלה ■ הדור החדש של המהגרים הישראלים לארה"ב לא מתבייש ונהנה מחיבוק של הממסד הישראלי והקהילה היהודית

חיים הנדוורקר
ניו יורק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חיים הנדוורקר
ניו יורק

עמוד הפייסבוק "עולים לברלין" הצליח להסעיר השבוע את המדינה, אבל האמת היא שההגירה לברלין היא עדיין שולית. לפי הבנק העולמי, מספרם של הישראלים בארה"ב כפול ממספרם באירופה כולה. מתברר שבארה"ב, בלי עמודי פייסבוק ובלי מחאות, מתארגנת קהילה ישראלית גאה שלא מנסה להיטמע בחברה האמריקאית, ומקימה מוסדות הנהגה בתמיכת ממשלת ישראל.

דמותו של הישראלי־האמריקאי הולכת ומשתנה בשנים האחרונות. אם בעבר הרבה ישראלים שהיגרו לארה"ב שמרו על פרופיל נמוך יחסית בכל הקשור למוצא הישראלי שלהם, תוך שהם מבקשים להתערות, להתמזג ואף להיטמע בחברה האמריקאית אליה היגרו, הרי שכיום יש יותר ויותר ישראלים־אמריקאים המרגישים מאוד בנוח עם הישראליות שלהם. הם גאים בה, מבקשים לשמר אותה ויחד עם זאת מרגישים טוב מאוד לגבי חייהם לארה"ב. זה קורה בעיקר בערים הגדולות כמו ניו יורק, לוס אנג'לס ומיאמי. צריך להיזהר כאן בהכללות - לא כל ישראלי החי בארה"ב מדביק לעצמו דגל ישראל על המצח. ובכל זאת, אפשר לראות כאן בשנים האחרונות יותר ויותר ישראלים המתאימים לפרופיל החדש.

ישראלים החיים בארה"ב ידעו מאז ומעולם למצוא זה את זה ולשמור על קשרים חברתיים, אם כי הקשר נשמר פחות בקרב מהגרי הצווארון הלבן והאקדמאים, שנקלטו ביתר קלות בחברה האמריקאית. מי שהתרבות הישראלית היתה חשובה לו בחר לגור ב"אזורים של ישראלים" בברוקלין ובקווינס, אכל במסעדות ישראליות (מזרחיות), קנה מוצרי מזון מישראל (שלפעמים זולים יותר בארה"ב) ושר מדי פעם בשירה בציבור. אבל האמת היא שהרוב רצה לטשטש את הרקע הישראלי שלו במולדת החדשה. לרבים לא היה רצון, זמן וסבלנות לחפש ישראלים או תרבות ישראלית.

אירוע של ארגון IAC .שישה סניפים נפתחו בארה"ב בתוך שנהצילום: באדיבות IAC

אבל בעשור האחרון הגיע לארה"ב גל חדש של מהגרים ישראלים, בהם הרבה בעלי מקצועות חופשיים, אנשי היי־טק, עורכי דין, אנשי פיננסים, נדל"ן וגם כאלה שבקושי גמרו תיכון. המהגרים החדשים, בניגוד לוותיקים, לא שומרים על הישראליות שלהם בפרופיל נמוך. הם לא שואפים להיות אמריקאים. הם תופשים את עצמם כישראלים שגרים בחו"ל. אחת הסיבות המרכזיות לשינוי התפישתי הזה הוא מעברן של כמה מאות חברות היי־טק ישראליות, גדולות וקטנות, לארה"ב. מדובר באנשים מצליחים ומשכילים שעבודתם מצריכה מהם מגורים מחוץ לישראל, אך אין להם שום רצון להעלים את סממני המולדת.

מה שספר אחד 
יכול לעשות

לפי הנתונים הרשמיים של הלמ"ס והבנק העולמי, חיים בארה"ב כ–150 אלף ישראלים. עם זאת, לפי הערכות שמרניות בארה"ב חיים בה לפחות 200 אלף ישראלים, ויש הטוענים כי מדובר ביותר מחצי מיליון ישראלים, מרביתם בניו יורק, בלוס אנג'לס ובמיאמי. במשך שנים היגרו ישראלים לארה"ב ושאפו להשתלב בתרבות האמריקאית. היה ברור להם שלישראל הם לא חוזרים ושהתדמית של הישראלים לא היתה משהו שאפשר היה להתפאר בו, בלשון המעטה. אמנם בקרב יהדות אמריקה יש אהדה רבה לישראל. על פי סקר של מכון פיו שהתפרסם לפני כשנה, כ-70% מיהודי אמריקה מגלים מידה כזו או אחרת של אהדה לישראל. אבל במשך הרבה שנים התחושה בקרב יהודים אמריקאים כלפי הישראלים החיים באמריקה לא היתה חיובית במיוחד.

שמם של הישראלים נקשר לא פעם למקרי פשיעה ולעבודות כפיים כמו סבלים ומנקי שטיחים. גם הפוליטיקה של ממשלת ישראל עוררה בקרב חוגים מסוימים בקהילה היהודית אי נוחות כלפי ישראל, והתוצאה היתה בין השאר הסתייגות מהישראלים. אם לא די בזה, המהגרים עצמם שאפו לטשטש את הזהות הישראלית כדי לברוח מהסטיגמה השלילית שנקשרה לירידה מהארץ. הכינוי שראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, הדביק להם ("נפולת של נמושות") עשה את שלו.

הפגנת הזדהות עם ישראל בארה"ב בעת מבצע צוק איתןצילום: רויטרס

אבל כל הדברים האלה השתנו בצורה ניכרת בשנים האחרונות. לספר "סטראט־אפ ניישן", המציג את ישראל כאומה של סטארט־אפיסטים, יש תרומה לא קטנה לשינוי המגמה: הבאזז סביבו נותן תחושה של גאווה. הישראלים החדשים כבר לא נושאים על גבם את הסטריאוטיפ (שהיה כמובן רק בחלקו מדויק) של נהגי מוניות וסבלים, אלא כעת הם מתהדרים בסטריאוטיפ חדש (גם הוא לא מדויק לגמרי) של יזמים. הישראלי המגיע לכאן רוכב על הגל הזה בשמחה.

איתן ברונר, סגן העורך הארצי של "ניו יורק טיימס", שכיהן בעבר כשליח העיתון בישראל, מכיר היטב את ישראל וגם את הישראלים בניו יורק (אשתו היא ישראלית). "בניו יורק", הוא כתב לנו, "יש כיום ישראלים בעמדות מפתח בתחום הנדל"ן, הפיננסים, המדע, התוכנה בתחום המובייל, האמנות והאדריכלות. התחושה שלי היא שאנשי מקצוע ישראלים שמגיעים לכאן הם קשוחים אף יותר ונחושים יותר להצליח מאשר אלה שנשארים בישראל, שהם בעצמם די קשוחים ונחושים להצליח. במובן זה, לישראלים באמריקה יש נוכחות חזקה שתופסת משקל הרבה יותר גדול ביחס למספר הממשי שלהם".

אריאל הלוי, מנכ"ל חברת צ'וזר, המסייעת לתאגידים ליצור במהירות תיאורי משרות אטרקטיביים, אומר כי "יש משהו נפלא בקהילת היזמים הישראלים שנוצרה פה בניו יורק. מדובר בישראלים מסוג אחר. שילוב נפלא בין התכונות האהובות והמוצלחות של 'הישראלי' כמו מעוף, יוזמה, תעוזה וקהילה, לבין התכונות המוצלחות של 'האמריקאים' כמו יכולת ארגון, תשומת לב לפרטים, סדר ומשמעת וכמובן עידון חברתי. זה סוג של מיזוג נפלא בין שתי תרבויות, שלוקח את התכונות והמאפיינים המוצלחים מכל צד".

גיא פרנקלין, רואה חשבון בארנסט אנד יאנג, קנה את עולמו בקהילה הישראלית בניו יורק כאשר שירטט את מפת ההיי־טק הישראלי בעיר. הוא הציב כ-200 חברות, בכל השלבים, חלקם התחלתיים, על המפה של מנהטן והמחיש היטב עד כמה רחבה התופעה של מעבר חברות היי־טק ישראליות לעיר.

לדברי פרנקלין, מכיוון שישנה רוח גבית ליזמים ישראלים מצד קהילת הסטארט־אפים האמריקאית והמשקיעים האמריקאים, הישראלים חשים בנוח לבטא את ישראליותם, מתגאים בכך, מתחברים לישראלים אחרים ומנסים לשמור על הצביון הישראלי שלהם. הם לא רואים את עצמם כיורדים לתמיד, ולכן גם לא מנסים להיטמע בחברה האמריקאית, לעומת הישראלים שעזבו את ישראל בשנות ה–70. בנוסף, העולם הגלובלי שבו אנחנו חיים ואופיה של ארה"ב כמדינה רב תרבותית גרמו לכך שישנן יותר קהילות בניו יורק השומרות על הצביון שלהן ומתחברת עם אנשים מאותה הקהילה, לעתים על חשבון התערות בחברה האמריקאית.

שינוי בגישה 
של הממשלה

אחת העדויות הבולטות לשינוי התפישה העצמית של הקהילה הישראלית בארה"ב היא התארגנויות חדשות שלא נראו בה בעבר: לפני כשנה הוקם ארגון גג של ישראלים בארה"ב - IAC - שמקורו בלוס אנג'לס, ושתפס בשנה האחרונה תאוצה רבה.

במקביל הוקמה בניו יורק "המועצה המקומית" שמבקשת לחבר את הישראלים החיים בעיר ובסביבתה. ארן היימן, היו"ר הנבחר של המועצה המקומית בניו יורק, מסביר כי "הישראלים החיים כיום באמריקה מרגישים בטוחים יותר בזהות הישראלית שלהם, מרגישים נוח יותר להציג עצמם כישראלים ולבלות יחד". המועצה המקומית כוללת קבינט של שמונה חברים ובמועצת המנהלים שלה 80 חברים. לדברי הימן, ההתארגנות שהביאה להקמת המועצה נעשתה ביוזמת המוסדות הממלכתיים בישראל, ובכלל זה הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית. הסוכנות תרמה לצורך ההתארגנות 30 אלף דולר, והפדרציה היהודית של ניו יורק הוסיפה 75 אלף דולר.

משפחת היימןצילום: דודו בכר

תמיכתה של הפדרציה היהודית של ניו יורק, המאגדת את יהודי העיר והארגונים היהודיים הרבים הפועלים בה, היא לא דבר של מה בכך. במשך שנים הקפידה הקהילה היהודית להתרחק ככל האפשר מהישראלים בעיר. עתה החלו לראות בהם נכס. בפדרציה היהודית הגיעו למסקנה שהישראלים בארה"ב יכולים להיות פורצי דרך בתחום של הזהות היהודית. המסגרת התרבותית החילונית הישראלית מהווה מודל אפשרי לחיקוי על ידי גורמים בקהילה היהודית. בבית הכנסת הרפורמי סטיבן וויז, למשל, מוביל הרב ישראלי־אמריקאי עמי הירש מהלך שנועד לקרב את הישראלים החיים בארה"ב לבית הכנסת. הוא גייס לצורך כך תרומה של יותר מ-300 אלף דולר ובית הכנסת מקיים פעילות שוטפת המיועדת למשוך ישראלים לבית הכנסת.

בין פעילויותיה של המועצה בניו יורק אפשר למנות פעילויות חינוכיות של לימוד השפה העברית, כנס קריירה שאליו הגיעו כ-200 ישראלים מקומיים ונועד לסייע להם במציאת עבודה. המועצה מקיימת גם אירועים הקשורים לחגים ומארגנת תרומות דם קהילתיות.

לא רק בארה"ב חל שינוי בגישה כלפי הישראלים בארה"ב, אלא גם בישראל. ממשלת ישראל והסוכנות, וגם כמה חברי כנסת, הגיעו להכרה שישראל היא מדינה "נורמלית" שיש לה תפוצה כפי שיש לכל מדינה. הממשלה והסוכנות, שבעבר הקפידו לא להתקרב לישראלים שירדו לארה"ב, החלו לשנות כיוון. מאחורי הקלעים התנהלו ויכוחים במשרדי הממשלה אם שווה להשקיע מאמץ ומשאבים בקהילה הישראלית הגדולה, ואולם במשך הזמן גברה ההכרה שהמאמץ שווה. התחילו לראות בהם כמי שעשויים להביא, למשל, עסקים לישראל, כמי שיכולים לסייע לחיזוק מעמדה של ישראל בארה"ב ובעולם, כמי יכולים לתת תרומות למוסדות שונים, וגם כפוטנציאל לחזרה הביתה.

תשומת הלב שהחלו הרשויות בישראל לתת לישראלים האמריקאים בא גם על רקע הכישלון המתמשך בהבאת עולים מארה"ב. מדובר ב-3,000-2,000 עולים בשנה, שחלק ניכר מהם חוזר בסופו של דבר לאמריקה. במקביל התפרסמו נתונים על כך שילדיהם של מהגרים ישראלים רבים, בני הדור השני והשלישי, מתבוללים - דבר שהדליק אור אדום גם בירושלים. כיום ממשלת ישראל תומכת במאמץ להעצים את חיי הקהילה הישראלית בארה"ב ומקיימת פעילויות כדי לעודד את ילדי המהגרים להגיע לשרת בצה"ל, למשל.

הפגנה פרו-ישראלית בטיימס סקוורצילום: רויטרס

אבל השינוי בישראל לא היה רק מוסדי. בעשור האחרון גם הלך הרוח הציבורי כלפי יורדים הוא סלחני יותר. גם מי שאיננו מאושר מהתופעה מקבל אותה יותר מאשר בעבר.

אדלסון תרם 
10 מיליון דולר

בלוס אנג'לס אפשר היה לראות את ניצני השינוי בקהילה הישראלית עוד לפני שאלה התעוררו בניו יורק. אנשי עסקים ישראלים, כמו שון אבן חיים ואדם מילשטיין, התארגנו והקימו לפני שמונה שנים ארגון של הקהילה הישראלית. מאוחר יותר ביקשו להרחיב את הפעילות שלהם לכלל ארה"ב, והקימו את ארגון הישראלים בארה"ב (IAC). המטרה היתה לאחד את הקהילה ולייצג אותה מול מדינת ישראל. הארגון קיבל סיוע של 10 מיליון דולר משלדון אדלסון ותרומה נוספת מחיים סבן, ששומר על פרופיל ישראלי גבוה. התרומות האלה הפכו את ה-IAC, שכיום אבן חיים משמש בה יו"ר, לארגון עשיר יחסית.

מהרבה בחינות ה-IAC הוא הצלחה. לדברי שגיא בלשה, מנכ"ל הארגון, "ה-IAC הוא כבר ארגון ארצי עם שישה סניפים, התומכים ב-40 ארגונים ישראליים־אמריקאיים וחברים בו 150 אלף איש, מחוף לחוף".

כל סניף מקבל סכום של 300 אלף דולר בשנה. בימי מלחמת צוק איתן הארגון יצא בקריאה ל"צו 8" לישראלים אמריקאים וקרא להם לבוא ולהפגין בהפגנות שהתקיימו בלוס אנג'לס, במיאמי ובבוסטון. אירוע הזדהות גדול נוסף בעקבות צוק איתן התקיים במרכז הקהילתי היהודי Y92 בניו יורק.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר IAC שון אבן חיים . הממשלה מכירה בארגוןצילום: IAC

ב–7 בנובמבר יתקיים הכנס הארצי הראשון של ה-IAC בוושינגטון. בכנס ישתתפו מ"הצד הישראלי" שר התקשורת גלעד ארדן, יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג, שגריר ישראל באו"ם רון פרושאור ושגריר ישראל בארה"ב, רון דרומר. מ"הצד האמריקאי" ישתתפו חיים סבן, שלדון אלדסון ורעייתו מרים. הדוברים הראשיים בכנס יהיו מיט רומני וג'ו ליברמן, וכן ידבר בו יוסי ורדי, הנמצא בקביעות על הקו תל אביב־ניו יורק.

ב-IAC מגדירים את הכנס כהיסטורי. האמת היא שיש בזה משהו. מעולם לא היה ארגון של ישראלים שפעל בצורה כל כך רחבה וקיבל הכרה ממשלתית. נוכחותם של נציגים רשמיים של ממשלת ישראל באירוע של "יורדים" מדגים היטב את שינוי הרוח הנושבת מירושלים. איפה זה ואיפה נפולת הנמושות. דוד מלאך, מנהל חטיבת העם היהודי בפדרציה היהודית של ניו יורק, האחראי לטיפול בקהילה הישראלית בעיר, מכיר היטב את ישראל והישראלים. הוא עצמו חי בישראל במשך תשע שנים וזכה למעמד יוצא דופן, כדבריו, של תושב ארעי־קבוע. לדבריו, יחסה של יהדות אמריקה לישראלים היושבים בארה"ב הושפע באופן משמעותי מהגישה הממסדית בישראל. לאורך השנים המסר שהקהילה היהודית קיבלה מהמוסדות בישראל היה לשמור על פרופיל נמוך כלפי הישראלים. הם למשל לא הוזמנו לחגוג את יום העצמאות בקונסוליה. השינוי המשמעותי, לדברי מלאך, החל דווקא תחת ממשלת הליכוד.

מרגע שמעורבים במשחק ארגונים גדולים, כסף והכרה, כמובן שמתחילה להתהוות גם פוליטיקה. ארגון ה-IAC פתח לפני חודשים אחדים את משרדו בניו יורק ובראשו עומדת יהודית פיינשטיין. עתה בעצם יש שני ארגונים המייצגים את הישראלים בניו יורק. האם זה כר למאבקים פוליטיים? בקרב חברים במועצה הניו יורקית יש גם הסתייגויות מהעובדה שאדלסון הוא התורם הראשי של ה-IAC. יש חשש, הם אומרים, שאדלסון ינסה לכפות את דעותיו הפוליטיות. לטענתם, מי שנותן 10 מיליון דולר לא אומר "אוקיי, תעשו מה שאתם רוצים". אז מה יהיה? "אנחנו לא יודעים", משיב הימן. "לא נכון ליצור מתחים וכפילויות בין הארגונים. צריך לחכות ולראות".

מלאך מוצא את עצמו לעתים בתווך בין ה-IAC לבין המועצה המקומית. "המטרה של שני הארגונים האלה היא שתהיה קהילה ישראלית תוססת. אנחנו נתמוך בכל פעילות, ולא משנה איזה ארגון יעמוד מאחוריה, כל עוד יהיה לה ביקוש. אני רק יכול לקוות שלא ייווצרו מריבות. אבל אני לא יודע אם זה ריאליסטי לחשוב כך. הרי כולנו בסופו של דבר יהודים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker