כמה שואה אפשר לדחוף ב-2 שקלים? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כמה שואה אפשר לדחוף ב-2 שקלים?

מחאת המילקי הוציאה מחברי הכנסת לא מעט תגובות מטורללות

115תגובות

בערב החג פירסמה ח"כ יפעת קריב מיש עתיד פוסט שמגדיר את התקציב שעבר בממשלה כמה שעות קודם לכן כ"ניצחון המחאה החברתית". קריב מספרת שלקחה חלק במאבק הציבורי של קיץ 2011 ("יצאתי לרחובות, כולנו יחד דרשנו צדק חברתי"), ולאחריו עזבה הכל ("חברות במועצת העיר ומשרה ממשלתית") והצטרפה לפוליטיקה "כדי לשנות ולהשפיע" ("הלכתי לכנסת, לא הייתי מוכנה לוותר או להתייאש").

"במשך שנים, ממשלות ישראל לא היו כלל חברתיות ואישרו תקציבים שדאגו בעיקר לביטחון", היא כותבת, "זנחו את החינוך והרווחה ושכחו את האדם, את האזרח. לכן נמאס לנו, אמרנו די! הלילה קולות המחאה ניצחו. הלילה, הממשלה אישרה בהובלת שר האוצר, יאיר לפיד, תקציב חברתי, ולא תקציב ביטחוני!! (סימני הקריאה במקור). תקציב שדואג לעמוד השדרה של החברה הישראלית, תקציב שמשנה את סדר העדיפויות הלאומי ושם את האדם והחברה במרכז, ולא רק את הביטחון".

בחלקו השני של הפוסט משבצת קריב מלים יפות כמו "שינוי", "מנוע צמיחה למשק", "חינוך", "בריאות", "רווחה". אחר כך היא עוברת, כמקובל ביש עתיד, לקצת תנ"ך ומסורת יהודית: שמחת תורה, סוכות ואיזכורים ממגילת קהלת, ולסיום היא מספקת לנו עוד כמה אמירות חלולות: "חיים בעלי עוצמה", "תוכן", "משמעות", "תקווה" "אושר", "אדם", "שאיפות", "חלומות", "הבית שלנו", "האדמה שלנו" וכו'.

לא קל להתייחס ברצינות לגיבוב המלים ההזוי הזה שיצא מהמקלדת של ח"כ קריב, כאשר תקציב הביטחון מזנק ב–14 מיליארד שקל בתוך חודשים וכאשר כל ילד יודע שמונח לפנינו תקציב גירעוני, חסר יצירתיות, נטול רפורמות או מאבקים קשים ומעליב מבחינה חברתית.

השאלה היא מה מביא אשה רצינית כקריב לכתוב טקסט כל כך עלוב, מתנשא, ילדותי (ומעריץ כאחד), ובעיקר מנותק מהמציאות? אפשר לנחש את התשובה: בהוראה מגבוה או ביוזמה אישית, מבקשת קריב לסייע לשר האוצר בהחלקת התקציב לגרונו של הציבור, שקצת מאס בהבטחות ש"יהיה כאן טוב" (השנה וחצי שהובטחה על ידי לפיד כבר עברה).

"בגלל מילקי לא 
עוזבים את הארץ"

מחאת המילקי (או מחאת ברלין) העליזה, העממית והאותנטית שהתפתחה כאן בשבוע האחרון (מילקי בברלין = שקל, מילקי בתל אביב = 3 שקלים), עם ענייני התקציב, הוציאה מקריב ומעוד כמה חברי כנסת - אלה שלא המריאו לחו"ל בחגים - לא מעט תגובות מטורללות.

ככלל, היה להם נוח שמדובר במוצר לא ממש חשוב ולא ממש בריא כמו מילקי (עם סוכר ושומן), ובעיר עם כובד היסטורי כמו ברלין. ככה אפשר בקלות לדבר על טיולים (כמה יפה כאן), חגי ישראל (זיכרונות מאמא ואבא), ושירים עבריים, וגם לרדת על המתלוננים החוצפנים / קטנוניים / מפונקים / בוגדים. בקיצור, סעו לברלין שלכם ליהנות מסיר הבשר, ושהטובים יישארו להיאבק בקשיים. "אולי יהיה לכם מילקי בזול, אבל מה תספרו לנכדים", נכתב במעריב.

גם ח"כ עליזה לביא, חברתה של קריב למפלגה, עירבבה בתבשיל הפייסבוק שלה קצת חג סוכות (המפלגה חילקה לכולם אותה תמונה של סוכות לשים בפייסבוק) קצת אהבת הארץ, קמצוץ של קלישאות משירים עבריים ועל כל זה הוסיפה את הסיסמאות הרגילות של יש עתיד - באנו לשנות, מהפכות לוקחות זמן: "בגלל מילקי לא עוזבים את הארץ לברלין. גם אם בלונדון נוח יותר ובסן פרנסיסקו אפשר לשבת על המים - לא עוזבים את הארץ! משנים, משפיעים, נכנסים לחיים הפוליטיים או מצטרפים לארגונים חברתיים".

אחרי לביא וקריב לא תתפלאו בטח ממה שכתב יואל רזובוזוב, גם הוא מיש עתיד, בזכות התקציב החברתי וכמה הוא התאים לו לאווירת החג: "הנה הגיע חג הסוכות והארץ מתמלאת בסוכות חגיגיות. אמנם לא מדובר בהשקעה נדל"נית, אך גם שלומית יודעת, שזו עדיין השקעה. זוגות צעירים בני מעמד הביניים מעדיפים עדיין להסתמך על ההורים ולהתארח אצלם בחג. ככה זה כשלא לכולם יש היכולת לתכנן, לבנות ולארח בסוכה. התקציב שעבר הלילה בהחלטת הממשלה, וכמובן גם חוק מע"מ 0%, יאפשר לזוגות רבים לתכנן, לבנות ולארח בדירתם הראשונה. בזכות התקציב החברתי שאושר, בתוך כמה שנים נראה שגם בישראל אפשר לחגוג את החג כהלכתו, לארח את המשפחה ואת החברים, ואפילו לכבד אותם בכל טוב... ובמילקי".

"בית יהודי־לאומי לא נבחן במחיר המילקי"

בליכוד לא ממש נלהבים לשבח את התקציב "החברתי" של לפיד, ומעבירים את הפוקוס לעניין הלאומי. הנה, למשל, אופיר אקוניס (סגן שר במשרד ראש הממשלה ומתמודד מטעם עצמו על תיק התקשורת, אחרי שהשר גלעד ארדן יקפוץ למשרד הפנים), שנותן לנו את השואה ישר בפנים: "מי שעוד לא יודע מה משמעותה של גרמניה בהיסטוריה הלא ממש רחוקה של העם היהודי - שילמד. ושיפסיק להטיף. נמאס! ברלין? זה שיח מטורף. אני לא מתכוון להתבייש או להתנצל על אהבתי לארצנו ולמדינתנו".

הוא כמובן לא שוכח לשלוח אותנו (או לפחות את מי שיש לו רכב) לטייל: "החג המתקרב וחול המועד סוכות הם הזדמנות מצוינת לעמוד על יופיה של ישראל - ועל יפי אנשיה. על יופיים של נופיה, מצפונה ועד דרומה. נצלו את הימים הקרובים לטייל בארצנו, ולהמשיך לאהוב אותה. כי היא שלנו!" גם שר הביטחון הצטרף להטפות: "בית יהודי־לאומי לא נבחן במחיר המילקי או באיפה כיף לחיות".

המלים היפות לא תורגמו לספר התקציב

התמונה ברורה: חברי הכנסת והשרים שמחים להתעלם מכך שהדיון הוא לא על מילקי וברלין, ושלמעשה אלה רק שני סמלים. הם מעדיפים לא לשים לב שהציבור שלהם מתלונן על יוקר המחיה (מזון, בגדים, נסיעות, חופשות וכמובן דירות) ועל כוח הקנייה שלו (שכר).

רוב הציבור לא חושב על הגירה, אבל מאמין שמגיעים לו חיים אפשריים יותר. רוב הציבור אוהב את המדינה שלו, יש לו כאן משפחה וחברים, הוא משרת בצבא, לומד ומבקש להתקדם. הוא אפילו שר שירים עבריים ומטייל בחגים.

רוב הציבור מבין שלביטחון יש עלות שהגיוני שתתבטא במס גבוה יותר, וגם מסכים לשלם פרמיה מסוימת על "ציונות", "בית יהודי", "שואה" וכל השאר. כמה זה פרמיה מסוימת? קשה לדעת, אבל בוודאי לא פי שלושה ממה שמשלמים במקומות אחרים. כשהמחיר גבוה כל כך, הציבור מרגיש שמישהו עובד עליו, ושמישהו אחר לא מבצע את תפקידו.

נכון, יש פה ושם מי שמנסים לשנות את עתידם באמצעות עזיבה למדינה אחרת, אבל גם על אלה כדאי לא לרדת. הפרידה שלהם מהבית נעשית בדרך כלל בדמעות, קשיים ואפילו טראומה. לא כיף לעזוב, אם כי לפעמים אין ברירה. אפילו ללפיד ולנתניהו היתה תקופה שבה הם ניסו את מזלם בחו"ל.

אבל מתברר שנבחרי הציבור כבר שכחו מה זה לקבל טלפון מהבנק על כך ש"עברת את המסגרת". התגובות שלהם רק מצדיקות עוד יותר את התחושה בציבור שמנהיגיו מנותקים, חסרי הבנה ורגישות, ושהאפשרות שהם ישנו יום אחד משהו לטובתו שואפת לאפס. קריב יצאה לרחובות ב–2011 ועכשיו היא בכנסת. זה ההבדל היחיד.

ב–2005, שנתיים לאחר שנכנס לתפקידו כשר אוצר, אמר נתניהו שהחזון שלו הוא להפוך את ישראל, בתוך עשור, לאחת מעשר המדינות המובילות בעולם ברמת החיים, במונחים של תוצר לנפש. בשנה הבאה יסתיים העשור הזה, אבל נתניהו "עסוק עכשיו", כמו שאמר בראיונות מניו יורק, ואין לו זמן להתעסק בשטויות. את זה הוא משאיר ללפיד.

לפיד, מצדו, הגיב באופן קצת מורכב יותר על ברלין, כי בדיוק לפני שנה, בסערת ברלין הראשונה, הוא הגיב מהבטן: "הם מוכנים לזרוק לפח את הארץ היחידה שיש ליהודים כי בברלין נוח יותר" - וחטף חזק. ולכן הפעם, מצד אחד הוא המשיך לזרוק בוץ ואמר על הברלינאים ש"הם חבורה מתועבת של פוסט-ציונים" ומצד שני הצדיק את המחאה שלהם: "החברה האלה צודקים. אני מבין את אלה שעוזבים לברלין ואפילו מסכים איתם". הבעיה שהמלים של האיש שמאוהב במלים של עצמו לא תורגמו לספר התקציב, ולכן התאיידו במהירות בין ענפי הסכך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#