אלו המונחים שבאמצעותם מוכרים לנו את יוקר המחיה

טייקונים, יצרנים, יבואנים, פוליטיקאים ופקידים בכירים עושים יד אחת כדי לשמר את המצב הקיים

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן אבריאל

השוואת המחירים בין ישראל לברלין שנערכה בתקשורת בשבועות האחרונים מעידה שלציבור נמאס, וייתכן שהקרקע מוכנה לגל נוסף של מחאה. בתגובה השמיעו בכירים נימוקים למחירים הגבוהים של המוצרים בארץ. טענתם העיקרית היתה שאין ברירה, שאנחנו לא חו"ל. הנה לקסיקון קצר של המונחים שנזרקו לאוויר בשאלת יוקר המחיה. האם הנימוקים האלה נכונים?

הוֹצָאוֹת הַבִּיטָּחוֹן

רוב הפוליטיקאים בוחרים לחבר במהירות בין מחירי המזון, המוצרים והשירותים לבין המציאות הביטחונית. איכשהו, עלויות הביטחון של ישראל אמורות להשפיע על המחיר שאנו נדרשים לשלם על הקורנפלקס - שני שקלים מופנים לרכישת תחמושת ועוד שניים לנעליים צבאיות.

צילום: אליהו הרשקוביץ

זו שטות. נכון שעל חלק מהמוצרים, לרבות חלק ממוצרי המזון (אבל לא על קורנפלקס), יש מכסי יבוא ומע"מ שמתווספים לתקציב המדינה וכך גם לביטחון, אלא שלמעט בתחום הרכב לא מדובר בכסף גדול. עם זאת, עלויות הביטחון הופכות את אזרחי ישראל לעניים יותר, כוח הקנייה שלהם נמוך יותר – וזה היה אמור דווקא ליצור לחץ להורדת מחירים.

צְרָכִים מוּרְכָּבִים

מונח פופולרי בימים האחרונים בקרב בכירים המתייחסים לרמת המחירים הגבוהה, המיועד לבלבל את השומעים. כל אחד יכול להכניס לתוכו את מה שהוא רוצה לחשוב: הוצאות ביטחון (שוב), ביורוקרטיה, אילוצים פוליטיים, תלות בטייקונים. אפילו דבר מה שאסור להביע את שמו באופן מפורש: האם זהו הגרעין הישראלי שמשפיע על מחיר המילקי? כוח עליון? הסדר סודי עם החמאס? זהו צמד מלים שאולי נשמע רציני לרגע, אבל הוא דמגוגיה שאינה אומרת דבר.

כַּשְׁרוּת

העלות של הכשרת מוצרים על פי ההלכה, ועוד יותר מכך העלות של מתן החותמת לאותה כשרות. על פי הערכה, מערך הכשרות מעלה את מחירי הבשר והחלב ב–5%–15%. זו מערכת ביורוקרטית שיושבת על גב הצרכנים, שניתן היה בקלות להקטין את עלותה.

תעודת כשרות בשווארמה
צילום: אמיל סלמן

כַּלְכָּלַת אִי

טענה המושמעת על ידי אינטרסנטים שלפיה העובדה שישראל מוקפת אויבים וללא גבולות שלום יבשתיים, גורמת לכך שתנועת הסחורות לישראל יקרה יותר ממדינות אחרות. אלא שאת אותו הטיעון אפשר להפוך על ראשו: דווקא בגלל היותה כלכלת אי, יבואנים ויצרנים לא צריכים לחשוש שמחירים נמוכים בישראל יזלגו החוצה לשווקים גדולים יותר.

יבואני מכוניות, למשל, היו יכולים למכור בישראל בזול - כולל חיסול מלאים באירופה וארה"ב - בלי להשפיע על השווקים הגדולים והחשובים שלהם. דווקא בגלל שהיא מסוגרת, יבואנים היו יכולים למכור בישראל את מוצריהם יותר בזול מאשר בברלין.

לדוגמה, אם מרצדס תמכור בישראל את המלאים שלא נמכרו מדגמי השנה שעברה, המחירונים בברלין או בלוס אנג'לס לא ייפגעו. במזון, רוב מוצרי הגלם מיובאים מחו"ל, ואין שום סיבה גיאו־פוליטית יסודית שהמחיר שלהם יהיה שונה מבחו"ל.

יִשְׂרָאֵל מְדִינָה קְטַנָּה

באמת? עם כמעט 9 מיליון צרכנים, ישראל לא יותר קטנה מהרבה מאוד מדינות שבהם המוצרים הרבה יותר זולים. על כך אפשר להוסיף את הגדה המערבית ועזה שרוכשות חלק גדול מהמוצרים שלהן בישראל.

נכון שיתרונות לגודל יכולים להוריד מחירים, אבל דווקא בתקופה שבה העולם המערבי נמצא בהאטה והכלכלה הגלובלית סובלת מעודף כוח ייצור, לא ברור מדוע הטענה הזו צריכה להשפיע על המחירים באופן מהותי.

מָכוֹן הַתְּקָנִים

מוסד שאמור לפקח על איכות המוצרים הנמכרים בישראל, אבל הפך מזמן למכשיר לחיסול והרחקת מתחרים בידי יצרנים ויבואנים גדולים באמצעות ביורוקרטיה ומירור חייהם של יבואנים חדשים. המכון גורם לייקור היבוא ובמקרים רבים מונע אותו, גם אם המוצר נושא תו תקן בינלאומי.

יְבוּאָן בִּלְעָדִי

יבואן שקיבל בלעדיות על כל מדינת ישראל מהיצרן הזר, ולכן יכול לקבוע עבור המוצר איזה מחיר שעולה על דעתו. רוב המוצרים מחו"ל משווקים על ידי יבואנים בלעדיים, והם אחת מהסיבות המרכזיות למחירים הגבוהים. משפחות היבואנים הבלעדיים הן מהעשירות בישראל.

תַחֲרוּת

המנגנון שאמור, לפי ספרי הכלכלה ובמדינות מתוקנות, להוריד מחירים של מוצרים עד לרמה שאינה מאוד רחוקה מכדאיות הייצור. המנגנון אינו מתקיים בישראל בגלל סדרה של אינטרסים שגורמים לשחקנים החזקים - יצרנים גדולים, יבואנים בלעדיים, ועדי עובדים ופקידי ממשלה - לעשות יד אחת כדי למנוע משחקנים חדשים להיכנס לשווקים ולהתחרות בהם. על פי נתוני נילסן, עשר חברות המזון הגדולות מחזיקות בנתח שוק מצרפי של 58.5% ממכירות המזון בישראל, כשחמש החברות הגדולות ביותר – תנובה, שטראוס, אסם, קוקה קולה ויוניליוור – מחזיקות ב–49.6% משוק המזון המקומי. בשווייץ נתח השוק של עשרת הספקים הגדולים הוא 11.3%, בגרמניה 15.5% ובבריטניה 22.2%.

לֹא פָּשׁוּט לְשַׁנוֹת מְצִיאוּת רַבַּת שָׁנִים

טענה דמגוגית חביבה על פוליטיקאים, פקידים בכירים ומנכ"לים של חברות עסקיות. מונח דומה: "כלכלת ישראל היא ספינה גדולה שלא קל לשנות את הכיוון שלה". דווקא פשוט מאוד להכניס תחרות לשווקים ולשנות את כללי המשחק, וכולנו ראינו כיצד מחירי הסלולר ירדו ב–80% ואף אחד לא פשט את הרגל. מה שבאמת אינו פשוט הוא להתגבר על חוסר הרצון לשנות את המציאות, בגלל לחצים של בעלי אינטרסים ששינוי המציאות יפגע ברווחיהם, ובגלל היכולת של אותם בעלי אינטרסים להשפיע על גורלם האישי של פוליטיקאים ומקבלי ההחלטות.

מְחִירֵי הַסְחוֹרוֹת בָּעוֹלָם

מונח שמאפשר להעלות מחירים של מוצרי מזון, אבל לא גורם לירידה שלהם. בכל פעם שיש עלייה של מחירי הסחורות החקלאיות בעולם, היצרנים והיבואנים מעלים מחירים במהירות באמצעות הטיעון הזה - גם במקרים שבהם מחיר מוצר הגלם העולמי הוא משני בלבד בחישובי התמחור של המוצר הסופי. הפוך זה לא עובד: בשנה האחרונה ירדו מחירי הסחורות בעולם בשיעורים חדים - אורז, תירס, חיטה וסויה ירדו ב–17%–28%. האם היתה ירידה מקבילה של מחירי מוצרים אלה במכולת?

צילום: בלומברג

לאותה משפחה שייך המונח שערי המטבע: כאשר הם זזים לרעת היבואן הוא מעלה מחירים, אבל כאשר הם פועלים לטובתו הוא לא מוריד אותם. במשך תקופה ארוכה היה השקל חזק מאוד, אך המחירים לא ממש ירדו. עכשיו השקל נחלש, ואפשר כבר לנחש שבקרוב נקבל הודעה על העלאות מחירים. היבואנים יעלו מחירים, היצרנים המקומיים יסבירו שמחירי חומרי הגלם עלו - וגם הם יעלו מחירים.

פִּיקוּחַ עַל הַמְּחִירִים

הדרך הטובה ביותר מבחינתם של יצרנים ויבואנים להבטיח רווחיות גבוהה והיעדר תחרות. מחיר מפוקח הוא מחיר רווחי לספק, הוא מקבע בתודעת הציבור את המחיר הנכון לכאורה של המוצר, ובדרך כלל הוא מגיע עם מגבלות על יצירת תחרות. זהו עולם אידיאלי שבו כל יצרן או ספק רוצה להיות בו, מכיוון שהרווחיות שלו מובטחת. עשרות מנכ"לים של חברות עסקיות כבר הסבירו את זה, ברגע של גילוי דעת חופשי.

קוטג' תנובה
קוטג' תנובהצילום: טלי מאייר

מַהְפֵּכַת הַמִּסְחָר הֶָאֶלֶקְטְרוֹני בָּאִינְטֶרְנֶט

במדינות מתקדמות זו מערכת שלוחצת על מחירים בזכות שחקנים חדשים, שבונים מערכות שיווק ואספקה רזות ויעילות כדי למכור מוצרים במחירים זולים יותר וללחוץ על כל השוק כלפי מטה. המהפכה אינה עובדת בישראל, מכיוון שהשחקנים באינטרנט הם אותם יצרנים ויבואנים בלעדיים ואין להם שום אינטרס להתחרות בעצמם.

מוּצָרִים לֹא רְגִישִִׁים

מוצרי מזון יבשים, שהממשלה מאפשרת סוף סוף לייבא באופן מקביל בלי לקבל אישור מוקדם ולהציג תיק מוצר דרקוני, ולכן מעוררת תקווה לירידת מחירים. אבל הצלחת המהלך מוטלת בספק רב: היבואנים הגדולים הבלעדיים, עם היצרנים שאותם הם מייצגים ועם רשתות השיווק שמעדיפות לעבוד עם מספר קטן של גופים גדולים, יעשו הכל כדי שזה לא יקרה. למה לקלקל משהו טוב?

מָזוֹן רָגִישׁ

מוצרי בשר, עוף, חלב, ירקות ופירות, שאין להם את אישור היבוא החדש שקיבלו המוצרים הלא רגישים, ולכן אין אפילו טעם לחלום על הורדת מחיריהם.

מוּתָג פְּרָטִי

מערכת של שיווק מוצרים במחירים זולים יותר, במקרים רבים באיכות זהה, על ידי שימוש במותג שונה מהמותגים שבהם מושקעים כספים גדולים בפרסום. הוא נמצא בשימוש מוגבל בישראל בגלל התלות ומערכת האינטרסים שבין היצרנים והיבואנים לבין משווקי המזון והקמעונאים. אף אחד מהם אינו מעוניין במלחמת מחירים פנימית, שתוריד את רמת המחירים הכללית ותפגע בהכנסות של כולם.

צילום: עופר וקנין

מוֹעֲצוֹת הַייצוּר הַחַקְלָאִיוֹת

גופים ביורוקרטיים שעוסקים בקביעת מכסות, תכנוני שוק וויסות היצע חקלאי כדי להשיג מחיר מקסימלי לתוצרת שלהם. למשל מועצת החלב, מועצת הצמחים ומועצת הלול.

בִּנְיָמִין נְתַנְיָהוּ

ראש ממשלת ישראל, שהחליט לא לעסוק בשום פנים ואופן בנושאי כלכלה, חברה ויוקר המחיה - אף על פי שדווקא הוא אינו קשור ללובי חקלאי, לקרטל טייקונים, וככל הידוע אין לו חברים שהם יבואנים בלעדיים. למה? כי הוא החליט לרוץ לבחירות הבאות תחת המותג של "המבוגר האחראי בענייני חוץ וביטחון", ולא לבלבל את התדמית ואת הבוחר עם סיפורים מביכים של מילקי, קורנפלקס וקוטג'. אמנם המנכ"לים של משרדי ראש הממשלה ומשרד הכלכלה, הראל לוקר ועמית לנג, הביאו את רפורמת הקורנפלקס, אבל נתניהו והם יכולים לעשות הרבה יותר.

בנימין נתניהוצילום: מרק ישראל סלם / ג'ר

רִיכּוּזִיוּת

מונח שעד לפני שלוש שנים כלל לא היה ידוע לציבור, לא קיים, או כזה שמשמעותו היתה של תרומה לחוזקו של המשק. כיום ידוע שהריכוזיות היא הכותרת של הסיפור המתאר את האקו־סיסטם שמחבר בין האינטרסים של טייקונים, יצרנים, יבואנים, ועדי עובדים, פוליטיקאים ופקידים בכירים, ושבאמצעותו נמנעת תחרות ברוב המוחלט של השווקים בישראל - לרבות מחירי המזון, השירותים הפיננסיים, מוצרי האנרגיה, המכוניות והחלפים, החשמל, הנמלים ורוב השירותים שמספקים שאר הגופים הממשלתיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker