תוכנית התקציב הרב שנתית שפירסם האוצר היא פנטזיה

אף אחד בממשלה לא מאמין ליעד גירעון של 3.4%, ולשאר המספרים שפירסם האוצר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

שם המשחק הפופולרי ביותר בממשלה בימים אלה הוא "נחש מהו הגירעון האמיתי בתקציב 2015". המשחק מבוסס על העובדה שאף אחד לא באמת מאמין ליעד הגירעון הנקוב, 3.4%, וכל ניחוש בין 3.5% ל-4% נתפש כמתקבל יותר על הדעת. חוסר האמון ביעד הגירעון הנקוב נובע מההנחות שהאוצר שילב בתוכנית התקציב, ושיש ספקות גדולים לגבי מהימנותן. מהי ההסתברות, למשל, שהמדינה באמת תצליח להנפיק חלק מהחברות הממשלתיות, ולמשוך מהן לפחות מיליארד שקל בדיווידנדים ב-2015? מי מאמין שרשויות המס יצליחו להעמיק את הגבייה במאות מיליוני שקלים? ובעיקר - מי מהמר שהתוספת התקציבית למערכת הביטחון אכן תישאר 6 מיליארד שקל, ולא תתנפח במיליארדי שקלים?

למשחק הפופולרי יש משחק המשך, מורכב מעט יותר, ששמו "נחש מה יהיה גודל הבור שמדינת ישראל תצטרך להתמודד אתו לקראת תקציב 2016". גם המשחק הזה מבוסס על חוסר אמון במספרים שפירסם משרד האוצר. אפילו האוצר לא באמת מאמין במספרים שפירסם - עובדה שהוא טרח להחביא אותם בעמוד 96, העמוד השלישי מהסוף, בחוברת התוכנית הכלכלית ל–2015, תחת הכותרת התמימה "תוכנית תקציב רב שנתית 2016–2019".

לפיד ונתניהו בכנסת, ביוניצילום: אמיל סלמן

זאת הפעם הראשונה שבה משרד האוצר מפרסם תוכנית רב שנתית שכזו, שהיא בפועל תחזית מוקדמת לגודל הסטייה הצפויה מיעדי התקציב בשנים הבאות. בכל אחת מארבע השנים הבאות, האוצר צופה סטייה מיעד ההוצאה. בניגוד לחששות, תחזית הסטייה אינה מהלכת אימים. התחזית הראשונה, זו של 2016, מדברת על סטייה של 5.6 מיליארד שקל - 2.4 מיליארד שקל עודף בהוצאה ו–3.2 מיליארד שקל חוסר בהכנסה. בסך הכל, מדובר בסכום שניתן להתמודד אתו. הבעיה היא שכמו יעד הגירעון ל–2015, גם התחזית הזאת סובלת מחוסר אמינות משמעותי. יש שיגידו שמדובר בתחזית מצוצה מהאצבע. זאת, מאחר שתחזיות האוצר מבוססות על כמה הנחות פנטסטיות לחלוטין.

אחת ההנחות האופטימיות ביותר היא שהגידול הזמני בתקציב הביטחון ב–2015, 4.3 מיליארד שקל, אכן יישאר זמני ולא יהפוך לקבוע. אין כנראה אף אזרח במדינת ישראל, בטח ובטח שלא בקרב פקידי האוצר, שמאמין כי זהו המצב. ברור לחלוטין שכל שקל מתוך ה-6 מיליארד שניתנו כתוספת למערכת הביטחון ל-2015 הם מבחינת המערכת תוספת תקציבית קבועה בהחלט - למעשה, ההערכה היא שמערכת הביטחון תדרוש (וגם תקבל) עוד תוספת תקציבית מעבר לכך. לכן, ההנחה שהתוספת הזאת תבוטל ב–2016 היא בגדר מקסם שווא ותו לא.

ההנחה הפנטסטית הנוספת היא שהממשלה לא תוסיף התחייבויות נוספות במהלך 2015 על אלו שקיימות היום. וזאת, בעוד שברור לחלוטין שממשלת ישראל תיזום במהלך השנה הקרובה מהלכים שיגדילו את ההתחייבויות ל-2016. איש אינו יודע בכמה תגדיל הממשלה את ההוצאה שלה, אבל ניתן להעריך שמדובר במיליארדים רבים. לכן, הסטייה הצפויה בתקציב 2016 אינה 5.6 מיליארד שקל, אלא סכום כלשהו שבין 10 ל-20 מיליארד שקל, תלוי ברצונן הטוב של הממשלה ושל הכנסת. המשמעות של המספרים האלה היא אחת: תקציב 2015 הוא משחק ילדים בהשוואה למכות שעומדות לנחות על עם ישראל לקראת תקציב 2016.

במשרד האוצר יודעים שזהו העתיד שצפוי לנו לקראת תקציב 2016. על פי הערכות, המספרים אף הוצגו לשר האוצר ולראש הממשלה, שכנראה לא התרשמו מהם יתר על המידה. השניים התנהלו במהלך דיוני תקציב 2015 בגישת "אחרי המבול" - זלזול מוחלט בהנחות הלא ריאליות שבבסיס תקציב 2015 ועוד יותר מכך בבעיות הרבות שגולגלו לתקציב 2016. אפשר רק לנחש אם הגישה המזלזלת מלמדת שראש הממשלה ושר האוצר לא חושבים שהם, או שמא הממשלה כולה, ישרדו פוליטית עד 2016.

מדינת ישראל, עם זאת, תשרוד עד 2016, מה שמחזיר אותנו לעמוד 96 בתוכנית הכלכלית ול"תוכנית התקציב הרב שנתית 2016–2019". העמוד הזה, שמבוסס על הנחות שגויות לחלוטין, לא לחינם פורסם. הוא היה אמור להיות השער הפותח ליוזמה כלכלית שאפתנית - יוזמת הנומרטור, או הניהול של יעדי התקציב ברמה תלת שנתית. פרסום התחזית לחריגה הצפויה מהתקציב בשנים הבאות נועד לשמש כלי בידי הממשלה לנהל את החריגה. לא רק שהשרים, חברי הכנסת והציבור יידעו מראש שצפויה חריגה, אלא שגם יהיה ניתן לעשות משהו בנידון: הממשלה תוכל לקחת על עצמה את האחריות שלא לחרוג לשנים הבאות, ולקזז כל חריגה צפויה על ידי קיצוץ שווה ערך. כך, אם מערכת הביטחון בולעת את הקופסה בסך 4.3 מיליארד שקל והופכת אותה להוצאה קבועה - הרי שעל הממשלה להצביע על מקור תקציבי לכך. כלומר, להציע קיצוץ נגדי בסך 4.3 מיליארד שקל מתקציב המדינה. כך, בור של 20 מיליארד שקל יטופל מראש, מאחר שמלכתחילה הממשלה והכנסת ידאגו שלא ייכרה, במקום להשאיר את הטיפול בו ל-"אחרי המבול". כלומר, לשנה הבאה.

יוזמת הנומרטור הוצעה על ידי פקידי האוצר לשר האוצר, יאיר לפיד, שלא אימץ אותה. במקרה הזה אין מה להלין עליו, שכן לא נראה ששר־העל לענייני כלכלה של ישראל, ראש הממשלה בנימין נתניהו, נלהב מהיוזמה יותר ממנו. ההצעה ששרי הממשלה יכבלו מיוזמתם את ידיהם, כך שכל יוזמה חדשה שיציעו, שיוצרת חריגה תקציבית עתידית, תחוייב להתאזן מול קיצוץ מקביל, אינה פופולרית בקרב השרים. הם מעדיפים, מסיבות מובנות, להיות נחמדים מאוד לבוחרים השנה, ולשכוח ולהשכיח את מחירן של ההצעות הללו בשנה הבאה. בכל מקרה - בשנה הבאה מבול.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker