רק לי זה נשמע כמו במאפיה?

צריך להגיד לאנשי מערכת הביטחון: יש לכם כ–70 מיליארד ש' בשנה - ועם זה תסתדרו

רותם שטרקמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רותם שטרקמן

כדאי לקרוא את תגובתו של "מקור בכיר" במערכת הביטחון לסיכום בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר האוצר יאיר לפיד ערב החג, שלפיו המערכת תקבל תוספת של 6 מיליארד שקל לתקציב 2015, ועוד כ–7 מיליארד שקל לכיסוי הוצאות המלחמה (בלי שום דרישות התייעלות או קיצוצים).

"מבחינתנו תוספת של 6 מיליארד שקל לא תספיק. חד־משמעית. זה מאלץ אותנו לעצור את הצבא כבר בחודשים הראשונים של השנה. תהיה פגיעה בהצטיידות ובהתעצמות (כולל בכיפת ברזל). החיילים הסדירים יבצעו הרבה יותר תעסוקה מבצעית ויתאמנו הרבה־הרבה פחות. זה ישראבלוף, שידור חוזר של שנה שעברה.

"אם ברור לאוצר ולנו שמערכת הביטחון תזדקק ותקבל תוספת במהלך השנה הבאה, אז בשביל מה המשחק הזה? במקום לסגור את הכל עכשיו באופן מסודר שמכבד את כל הצדדים, אנחנו שוב נגררים לדיון מיותר שסופו ידוע מראש. זה פשוט מיותר, וגם מאלץ את הצבא להתחיל את השנה הבאה בלי תוכנית מסודרת. זה לא איזה משחק חברה של יום שישי, כל הדבר הזה פוגע בצבא. במשרד האוצר מהמרים על ביטחונם של אזרחי ישראל".

מישהו יכול להעלות על הדעת שאחרי שראש הממשלה ושר האוצר מסכמים על תוספת תקציב למשרד אחר — נניח בריאות, חינוך או רווחה — זאת תהיה התגובה? תארו לכם מקור בכיר במשרד החינוך שאומר שראש הממשלה משחק משחקים לא מכובדים, ומודיע להורים לא לשלוח את הילדים לבתי הספר אחרי חופשת סוכות, כי נגמר הכסף. או שבמשרד לביטחון פנים היו סוגרים את המשטרה בימי שישי.

שר האוצר יאיר לפיד, ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה יעלוןצילום: אמיל סלמן

בכלל, איפה יש "מקור בכיר" מלבד במשרד הביטחון? אצל האחרים יש שר שיש לו שם ומנכ"ל שגם לו יש שם. רק במערכת הביטחון מותר להיכנס בבכירים ביותר בלי להזדהות, וזה מתפרסם בכל האתרים והעיתונים כאילו כלום. ולא סתם להיכנס — זה ממש זלזול בהחלטות ראש הממשלה ושר האוצר.

האם בצבא לא יודעים שפקודות יש למלא, ושבמדינה דמוקרטית הדרג המחליט מחליט והדרג המבצע מבצע? יש לכם תוספת של 6 מיליארד שקל ובסך הכל כ–70 מיליארד שקל בשנה, ועם זה תסתדרו (אחת הסיסמאות הכי מקובלות בצבא היא "זה מה שיש, ועם זה ננצח"). ומה זאת אומרת, "הסוף ידוע מראש, זה מיותר ולא מכובד"? רק לי זה נשמע כמו במאפיה, כשאומרים "חבל, אנחנו יודעים איפה הילדים שלכם לומדים"?

והאמת שהם יודעים איפה הילדים שלנו לומדים. לפחות הילדים של יישובי עוטף עזה, שקיבלו ברכה צבאית לתחילת שנת הלימודים על השערים בכניסות ליישובים: "לוחמי ומפקדי אוגדת עזה מברכים את תלמידי ומורי העוטף, הילדים וצוותי החינוך בשנת לימודים פוריה ומוצלחת. מצדעים (השגיאה במקור) לכם בחזרה. עלה ולמד" — כך נכתב בגדול לצד תמונות של חייל, שני ילדים ופרחים (לבנים, אולי כדי שלא נזכור את נאום הכלניות הפורחות של הרמטכ"ל).

מקצצים ברבש"צים ולא בצ'ופרים

ייתכן שהברכה הלבבית תסייע לצה"ל להתחיל את מסע ההתפייסות עם תושבי האזור, שבמידה רבה איבדו בו את האמון — אך קשה לשכוח שבמאבק התקציבי הקודם, שנה לפני המלחמה, הוציא הצבא בהפגנתיות את חייליו ממשימות השמירה על אותם שערים, וחודש לפני המלחמה הודיע ליישובים על קיצוץ משרות הרבש"צים.

טוב, הצבא צריך לקצץ. הרי זה מה שרצינו. אבל אולי היה כדאי לחשוב על סדר עדיפויות אחר? הקיצוץ ליישובי עוטף עזה נעשה אחרי 14 שנה של רקטות ואיום שלא מהעולם הזה מהמנהרות. ובכלל, מדובר בחיסכון זעום.

אז איפה לא מקצצים? בצ'ופרים במשלחות לחו"ל, למשל. בשבוע שעבר פירסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת עבודת השוואה על הוצאות המשלחות הביטחוניות, שממנה עולה כי התגובה החצופה מערב החג אינה מפתיעה, וכי צה"ל מצפצף על הממשלה כבר שנים.

למרות החלטת הממשלה ב–2009 לקצץ 30% בעלויות המשלחות, עובדים בהן כמעט אותו מספר אנשים ובאותה עלות — 180 מיליון שקל בשנה. למעשה, השליחים של צה"ל לחו"ל (190 אלף דולר לשנה; שליחות ממוצעת היא לארבע שנים) עולים הרבה יותר משליחי משרדי הממשלה האחרים, שכן התנאים שלהם טובים יותר (למשל, המדינה משלמת להם את כל הוצאות הבריאות).

זאת ועוד — משרד הביטחון עוקף בסיבוב את משרדי הממשלה האחרים (מלבד משרד החוץ כמובן) בהיקף ובעלויות המשלחות לחו"ל: פי שישה ממשרד הכלכלה, פי שבעה ממשרד התיירות, פי 20 ממשרד האוצר ופי 300 ממשרד החקלאות. כן, כך עובדת מערכת שלא מודאגת ממחסור בתקציב, שלא מכבדת את החלטות הדרג שמעליה ושיודעת איפה הילדים שלנו לומדים.

לא מדברים על שלום ופערים חברתיים

קשה לומר שמישהו הופתע משיבוץ ראיונות החג של נתניהו ולפיד במפת העיתונות הישראלית. נתניהו קיבל את "ישראל היום" ולפיד את "ידיעות אחרונות". גם התוכן לא הפתיע. נתניהו דיבר על דאעש וחזבאללה וג'בהת א־נוסרה ואל־קאעדה וחמאס ואיראן (תודו שהתגעגעתם לאיראן), ולפיד על מע"מ 0% ועל לא להעלות מסים.

אף מלה לא נאמרה על שלום (פעם היו מאחלים "שנת שלום", אפילו כמס שפתיים), וגם לא על פערים חברתיים (דווקא היה להם צ'אנס, כי מכתב החיילים העניים היה יכול לחבר בין ביטחון לחברה), על הבעיות החמורות של מערכת הבריאות, על הצפיפות בכיתות, על ההישגים החלשים של תלמידי ישראל. אף מלה על המונופולים, על המערכת הבנקאית הגזלנית, על חברת החשמל שרק בשבוע שעבר התפטר המנכ"ל שלה לאחר שנתניהו ולפיד נכשלו בהעברת הרפורמה. גם לא דובר בראיונות על היציאה של קצינים בגיל 45 לפנסיה תקציבית יקרה, על גזענות, אלימות, שחיתות שלטונית, חוסר אפקטיביות של המגזר הציבורי ונפוטיזם. ומה עם צמיחה, תעשייה, פריון, היי־טק? שום כלום.

אז לאן נעלמו הדאגות של שר האוצר למורה ריקי כהן? האם לפיד ונתניהו מנותקים או סתם טומנים את הראש בחול? האם הצבא ינצח את הציבור בישראל אחרי שנכשל במלחמה מול חמאס?

בגיליון החג של "ישראל היום" שבו הופיע הראיון עם נתניהו פורסם בהרחבה גם סקר שלפיו חודש אחרי צוק איתן, הציבור בישראל מוטרד יותר מיוקר המחיה מאשר מהמצב הביטחוני (39% לעומת 31%, בהתאמה; עוד 10% מוטרדים מהשחיתות השלטונית). לפחות רבע מהישראלים היו מעדיפים לחיות בחו"ל (ועוד 15% מתלבטים). יש לקוות שגם העמודים האלה יגיעו לידיעת שני האנשים שלוקחים על גבם את המדינה לעבר תשע"ה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker