הבועות של קרנית פלוג - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבועות של קרנית פלוג

בנק ישראל מודה שמחירי האג"חים והדיור מנופחים, אבל לא מזהיר את הציבור

40תגובות

בתחרות על המסמך הכלכלי היבש, קשה להתחרות בהודעת הריבית של בנק ישראל. הטקסטים כמעט זהים מחודש לחודש, עם הבדלים קלים בלבד בנתונים ובניסוחים שצריך להתאמץ כדי למצוא אותם. אלה שבהודעת הריבית שהופצה אתמול בצמוד להחלטה על השארת הריבית ברמתה הנוכחית של 0.25%, הסתתרה הפעם דיעה נחרצת על שוק ההון, שהינה לא פחות ממדהימה. הנה הפיסקה במלואה, בפרק תחת הכותרת "הגורמים העיקריים להחלטה": "הצבירה בקרנות המתמחות באג"ח מתחדשת, אם כי בהיקפים נמוכים יחסית. המרווחים ממשיכים להצביע ככל הנראה על תמחור חסר של הסיכון".

מהו "תמחור חסר של סיכון"? בשפה של בנקים מרכזים, נגידת בנק ישראל קרנית פלוג אומרת על שוק האג"ח הקונצרני שהוא מנופח, שכן אם התמחור והמרווחים "נכונים" - המחירים בשוק היו  נמוכים יותר. למעשה - בועה.  אלא שלא רק שוק האג"ח הוא בועה, גם שוק הדיור הרי מנופח ובנק ישראל מאשר זאת. "ב- 12 החודשים האחרונים עלו מחירי הדירות ב- 6.8% ונמשך הגידול ביתרות האשראי לדיור. המפקח על הבנקים פרסם טיוטת הוראה המורה לבנקים להגדיל את קרית ההון...". גם זה ברור:  אם מחירי הדיור עולים במהירות, ואם בנק ישראל נזעק להגן על המערכת הבנקאית – אזי בבנק חוששים לא רק מבועה, אלא גם מהתפוצצות שלה. כלומר: בנק ישראל קובע ששני האפיקי ההשקעות והמשמעותיים בישראל – הם במחירי "בועה".

ולמה המחירים ברמה של בועה? את זה בנק ישראל לא מסביר בנייר הריבית החודשי, אבל לכל ברור שהוא אשם  מרכזי בכך. הריבית הנמוכה בשנים הארוכות, ועוד יותר מכך בחודשים האחרונים, היא זו שמנפחת את מחירי הדיור ואת מחירי אגרות החוב בכלל, לרבות מחירי אגרות החוב הקונצרניות.  בראיון שקיימה עם TheMarker לרגל ראש השנה, שפורסם היום, קרנית פלוג מאשרת את הדברים: "צריך לבחון את המדיניות המוניטרית בצורה רחבה. הריבית במשק אמנם משפיעה על הביקוש לדירות...",  מודה פלוג, וסבירה שהריבית הנמוכה נחוצה כי ".. אם הריבית במשק היתה גבוהה יותר, הפעילות במשק היתה הרבה יותר ממותנת, והאבטלה היתה גבוהה יותר".

אפשר לעשות סיכום ביניים: בנק ישראל מנפח בועות באג"חים ובדיור (שוק המניות מנופח בגלל סיבה אחרת: הדפסת הדולרים בארה"ב ובאירופה), הוא עושה את זה במודע ובעיניים פקוחות, וההסבר שלו להחלטה הוא שהמחיר של הבועות הללו נמוך מהמחיר שהמשק היה משלם לו הריבית היתה גבוהה יותר. מכאן השאלה פשוטה: האם הוא צודק?

אמיל סלמן

לבנק ישראל אין קושי מקצועי להצדיק את הבחירה שלו. כל מדינות  המערב שנקלעו ל"האטה הגדולה" אחרי המשבר הפיננסי של 2008 הורידו את הריבית שלהן לאפס, ומחירי הנכסים החלו לעלות בהם – כך שלקרנית פלוג יש את הגיבוי המקצועי של הנגידים האחרים. יותר מזה: בנק ישראל טוען שהוא לא באמת מחליט על הריבית בישראל, ושזו נקבעת הלכה למעשה על פי הריביות בגושי הדולר והיורו. אין לה ברירה, היא טוענת: לו הריבית בישראל היתה גבוה בהרבה, הספקולנטים בשווקים היו מתנפלים על השקל, יוצרים תיסוף עצום, וממוטטים את היצוא, את התעסוקה ואת כל המשק. 

 אך ההוכחה לא שלמה. בבנק ישראל לא ספרו את הנזק הכלכלי של מחירי הדיור. הם לא שיקללו את ההפסדים למשק מהייאוש של ציבור גדול, ומההגירה של אלפים לחו"ל בגין היעדר אפשרות להתגורר בתל אביב.  הם לא חישבו את הנזק ואת הסיכון העסקי-מוסרי שהריבית הנמוכה יוצרים. מהצד השני, הבנק לא באמת יודע כיצד השוק היה מגיב לריבית גבוהה יותר.   הכל תרגיל של "אולי" – והבנק המרכזי בחר ללכת בדרך האורתודוקסית, זו שכל הנגידים המרכזיים הולכים בה, גם אם המשבר אצלנו היה הרבה יותר מתון, אם בכלל, ביחס למשברים בארה"ב  ובאירופה.

 למעשה, קרנית פלוג ובנק ישראל משתמשים באותו טיעון לשתי מטרות הפוכות. מצד אחד, בבנק ישראל שוללים את הגדלת הגירעון התקציבי ל-3.5%, כפי שבאירופה בחרו לעשות, כי המצב שלנו שונה משלהם. הם במיתון וברמת אבטלה נוראית, ולכן נטילת חובות נוספים הגיונית כדי לחץ את העגלה מהבוץ. אנחנו לא, ולכן גרעון וחובות  חדשים עלולות דווקא לגרור אותנו למיתון כזה. אבל אם אנחנו לא במצב של משבר כבד, מדוע יש צורך במדיניות של ריבית אפסית – כאשר נזקיה יודעים ומזוהים?

 את השאלה  המרכזית בכל כלכלות העולם – האם להציף את המשקים בכסף זול, למרות שאלו מנפחים בועות של מחירי הנכסים – קרנית פלוג לא תפתור. אם ארה"ב, אירופה, סין ואוסטרליה נוהגות כך, קשה לבקש ממנה לפעול בדרך הפוכה. אבל יש שאלה אחרת שאותה שאלו בעבר בנקאים מרכזיים, ועליה התשובה כבר ניתנה: האם, כאשר מזהים בועת נכסים – צריך לפוצץ אותה.

במשך עשרות שנים, רוב הבנקאים חששבו שהתשובה שלילית: לא לפוצץ, גם כי קשה לזהות בועות (או מתי המחירים בשוק הפכו לבועה), וגם כי האמונה היתה שכאר הבועה תתפוצץ הבנקים המרכזיים ידעו איך להתמודד אתה. לאחר הנזקים שנגרמו לכלכלה הגלובלית מפיצוץ בועת האשראי והנדל"ן של 2008, הגישה התחלפה  - והיום מפחדים מבועות ומנסים לעצור אותן. אף אחד לא רוצה לראות חזרה של אירוע הקריסה של ליהמן ברדרס והעצירה של שוק הכספים.

וכאן קרנית פלוג מתרשלת. היא יודעת וכותבת בהודעות שלה לציבור ששוק הנדל"ן ושוק האג"חים (למעשה, שוק האשראי) נמצאים בבועה - אך היא לא עושה הרבה כדי להוציא מהם את האוויר החם. גם אם היא לא יכולה להפעיל את הנשק המרכזי שלה, הריבית, היא יכלה לדרוש מהאוצר להיות יותר החלטי בטיפול בנדל"ן, למשל באמצעות מיסוי דירות להשקעה.  היא יכלה לתאם עם הפיקוח על שוק הון כיצד לעצור את בועת האג"חים. היא לא עושה את זה, ובכך היא מסכנת את ישראל באירוע של פיצוץ בועה אלים, והיא חושפת את הציבור הישראלי בפני תסריט של איבוד עשרות אחוזים מערך הנכסים שלו בתוך ימים בודדים.

בצר לו, הציבור כבר מבין שאין טעם לצפות להתנהלות מקצועית ואחראית מפוליטיקאים שרואים את יום הבחירות מתקרב. הם יחרבו הכל כדי להבחר מחדש. אבל קרנית פלוג ואנשי בנק ישראל אינם פוליטיקאים, יש להם קביעות בעבודה, חובתם להזהיר את הציבור מפני סיכונים - ולעשות את כל מה שניתן כדי למנוע את ההתממשות שלהם.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#