ישראל נשארת יקרה לנו, בזכות משרד החקלאות

87% מהתמיכה לחקלאים בישראל היא עקיפה - כלומר, נעשית דרך כיס הצרכן

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח (OECD) פירסם השבוע את הדו"ח המסכם השנתי שלו בתחום החקלאות. בכותרות על הדו"ח הופיעו שני נתונים סותרים לכאורה. האחד - הארגון מחמיא לישראל על שיעור נמוך של סובסידיות המשולמות לחקלאים: 0.4% מהתמ"ג, לעומת ממוצע של 0.8% מהתוצר במדינות המפותחות החברות ב–OECD. השני - על אף השיעור הנמוך של הסובסידיות לחקלאים בישראל, ולמרות המוניטין של החקלאות הישראלית כיעילה מסוגה בעולם, OECD קובע נחרצות כי החקלאים בישראל מקבלים עבור תוצרתם מחיר שגבוה ב-8% מהמחירים העולמיים. זאת, בניגוד גמור לטענה הרווחת של החקלאים שהם אינם אשמים ביוקר מחירי המזון, ובכל אשמים יצרני המזון הגדולים ורשתות השיווק.

איך יכול להיות שהחקלאים מקבלים מעט סובסידיות, אבל עדיין מייקרים את המזון שלנו ב-8%? התשובה נעוצה בהרכב הסובסידיות. בחקלאות מקובלים, בעיקרון, שני סוגים של סובסידיות: תמיכה ישירה - כלומר, כסף שהמדינה משלמת מהתקציב שלה כתמיכה בחקלאי; ולעומתה תמיכה עקיפה - כלומר, המדינה אינה משלמת ישירות לחקלאי, אלא הוא מקבל תמיכה דרך מחירי השוק, ובפועל דרך כיס הצרכן. המגמה המקובלת בקרב המדינות המפותחות היא מעבר גובר לתמיכה ישירה. כיום, מרבית התמיכות בעולם הן כאלה. בישראל, לעומת זאת, התמיכה הנפוצה היא דווקא זו העקיפה. במקום שהתקציב יישא את החקלאים על גבו, הצרכן הישראלי נושא אותם על גבו באמצעות מחירי מזון יקרים.

לפי נתוני OECD, הרוב המוחלט של התמיכות הניתנות לחקלאים בישראל, 87% ליתר דיוק, הן תמיכות עקיפות - לעומת ממוצע של פחות מ-50% כיום במדינות המפותחות האחרות. ארגון OECD אינו מסתיר את דעתו השלילית על התמיכות העקיפות האלה: הוא מכנה אותן "תמיכות מעוותות סחר" - משמע, תמיכות שפוגעות ביעילות השווקים ובהגינותם. הארגון גם מכמת זאת במספרים: הסובסידיות ששילם המשק הישראלי לחקלאיו ב-2013 הסתכמו ב-3 מיליארד שקל. זהו סכום לא נורא, גם בהשוואה לשנים קודמות (3.8-4.3 מיליארד בשנים 2012 ו-2011), וגם בהשוואה לעולם.

מה שנורא הוא הפילוח של הסכום - הצרכן הישראלי שילם 2.2 מיליארד שקל מתוכו. כלומר, הרוב המוחלט של התמיכה בחקלאים נעשה דרך חשבון הסופרמרקט של כל צרכן מזון בישראל. החשבון שלנו התייקר ב-2.2 מיליארד שקל, וזאת כדי לתמוך בהסדרים המיושנים והלא יעילים של עולם החקלאות הישראלי.

עיקרם של ההסדרים המיושנים הללו נמצאים בשני תחומים. האחד, המכסים על מזון, שמונעים יבוא מזון מוזל מחו"ל לטובת הפחתת יוקר המחיה של הצרכן הישראלי. השני, גרוע עוד יותר, הוא מדיניות התכנון של הייצור החקלאי בענפי הביצים והחלב. אלה הם שני ענפים חקלאיים שנותרו תחת תכנון מוחלט: מועצות הייצור של החקלאים קובעות כמה ביצים או חלב מותר לייצר מדי שנה, את מכסת הייצור האישית של כל חקלאי ואת המחיר (מחיר המטרה); והן גם דואגות להשמיד עודפים, אם חס וחלילה הייצור היה גדול מדי, ושומו שמים, המחירים עלולים לרדת כתוצאה מכך. מדובר בקרטל חקלאי מושלם, שבמקרה של החלב הוא מוסדר כולו בחוק, ובמקרה של הביצים הוא מוסדר חלקית בחוק, דרך חוק המועצה לענף הלול.

מעוותים את השוק

שני הקרטלים עושים בדיוק את מה ש-OECD מזהיר מפניו: הם מעוותים את השוק, בכך שהם דואגים שהייצור של ביצים וחלב יהיה מוגבל בכמותו, וקבוע במחירו. החקלאים בשני הענפים, שהם הרוב הגדול של החקלאים בישראל, נהנים כך מיציבות תעסוקתית - מחזור המכירות שלהם מובטח ויציב. אלא שלהסדר הנוח שהחקלאים תפרו לעצמם יש מחיר כבד מבחינת המשק הישראלי. הכלכלה החקלאית של ישראל נפגעת, כי אין שום תמריץ לחקלאים בשני הענפים להתייעל, וכמובן שאין להם שום תמריץ להתחרות. התוצאה היא חוסר יעילות מוכח בענף הלול, שבו רוב הלולים קטנים ואינם עומדים בדרישות המתבקשות של יעילות כלכלית ושל איכות סביבה; וחוסר יעילות ברור גם בענף הרפת, שבו רק עתה החלו בתהליכים של עידוד רפתנים קטנים לצאת מהענף .

וכמובן, הצרכן הישראלי נפגע משום שהוא משלם מחירים מופקעים על המזון שלו. נזכיר שמחיר החלב שמשולם לחקלאי גבוה מהממוצע העולמי, וזאת אף שהרפת הישראלית מתגאה בשיאים העולמיים שהיא מחזיקה מבחינת תנובת החלב. מתברר שאנחנו מצליחים להיות הכי יעילים בעולם בייצור החלב שלנו, ועדיין דורשים מחיר חלב יקר מהצרכן הישראלי. ההפרש, אגב, מנוצל לעתים קרובות לייצוא במחירי הפסד. זהו בדיוק המצב בענף הצאן, חלב כבשים ועזים, שבאופן קבוע מייצא עודפי חלב - בדמות של גבינות עיזים וכבשים מוזלות - לחו"ל. כלומר, הצרכן בחו"ל קונה גבינות עזים ישראליות כשרות במחיר מופחת, העיקר שהצרכן הישראלי לא ייהנה, חס וחלילה, מהנחה במחיר גבינות הצאן שלו מאחר שהיקף ייצור החלב עלה על המותר.

לכן, OECD מייחד את הכותרת של הדו"ח שלו לנזיפה בישראל, על מדיניות התמיכות החקלאיות מעוותת הסחר שלה. הארגון ממליץ לישראל לפעול להפחתת מכסים, וכן "להקל את מערכת תכנון הייצור בתחום הבקר". ההמלצות של OECD, כמו גם המחאה על יוקר המחיה והניסיון המתמשך מאז לפעול להפחתת מחירי המזון בישראל, לא נפלו על אוזניים ערלות. בחודשים האחרונים יזם משרד האוצר מהלך לביטול התכנון בחלב צאן, ומעבר לתשלום סובסידיות ישירות למגדלי הצאן. משרד החקלאות, תחת המשטר החדש של השר יאיר שמיר שאינו מחויב להתיישבות העובדת - וכבר הוכיח נועזות ופתיחות בהחלטה שלו לפרק את תכנון הייצור בתחום הדבש, מועצת הדבש - אמור היה לתמוך במהלך.

מקצועית, משרד החקלאות יודע שזהו המהלך הנכון. ב-2011 פירסמה ועדה מקצועית של משרד החקלאות דו"ח שבו המליצה להפסיק את התכנון של משק הצאן. הוועדה של משרד החקלאות מצאה שבאף מדינה אירופית אין מכסות למגדלי הצאן, וכי משטר של מכסות מוכתבות מראש הוא פגיעה לא מוצדקת בחופש העיסוק. "ההבנה כי מוצרי צאן אינם מוצרים בסיסיים, והיקף היצרנים בהם מצומצם יחסית", נכתב בדו"ח של משרד החקלאות מ-2011, "מחזקת את הגישה לפיה ענפים אלה נעדרים את ההצדקות הכלכליות המקובלות להמשך משטר המכסות, ועל כן יש לבטלו. ייצור שלא בכפיפות למשטר המכסות יעודד התייעלות, יאפשר כניסה של יצרנים חדשים, תוך מתן ביטוי נאות לעקרון של חופש העיסוק".

אכן, מלים כדורבנות, שלא יצא מהן דבר. התעוזה של השר שמיר לפעול נגד הקרטל החקלאי בדבש, מתברר, התפוגגה לה בינתיים - משרד החקלאות חזר בו מהסכמתו לביטול התכנון במשק הצאן, וההצעה הוצאה מחוק ההסדרים. במקביל, מקדם משרד החקלאות חוק חדש למועצת הלול, שבו הוא מרחיב את התכנון המותר למועצת הלול בתחום הביצים גם לוויסות עודפים בתחום העוף - תוך שיתוף משחטות העוף בכך. "בענף הפטם", נכתב בהצעת החוק של משרד החקלאות, "מבצעת המועצה הסדרי תיאום...לשם ויסות עודפים. מכיוון שלצורך ביצוע ההסדרים לא ניתן ליצור תיאום בין אלפי מגדלים, נעזרת לשם כך המועצה במשווקי התוצרת (המשחטות, מ"א)".

למען הסר ספק, משרד החקלאות מדגיש בהצעת החוק שלו כי התיאום עם המשחטות יהיה חוקי. רק לפני כמה חודשים נערך תיקון לחוק שהוציא מחוץ לחוק את תיאומי המחירים בין חקלאים למשווקים. הדיו על החוק החדש לא יבשה, וכבר משרד החקלאות יוזם מהלך הפוך - והופך את את התיאום בין מגדלי העופות והמשווקים לחוקי שוב.

המלצות ה-OECD, מתברר, לא מרשימות את משרד החקלאות. גם מחאה של מאות אלפי ישראלים על יוקר מוצרי המזון שלהם אינה מזיזה למשרד, הדואג רק לאינטרס של החקלאים. אולי הדבר הבא שעשוי לקרות כבר כן יעורר את תשומת לבו של משרד החקלאות: מדינת ישראל חברה בארגון הסחר העולמי, ארגון ה-WTO, ובפניו היא חתומה על התחייבות להפחתת התמיכה העקיפה בחקלאות. הפרת ההתחייבות הזו עלולה לעלות לישראל בסנקציות בינלאומיות, לרבות הטלת מכסי עונשין על יצוא ישראלי לחו"ל. באופן מוזר, ישראל דיווחה ל-WTO בפעם האחרונה על היקף המכסות החקלאיות שלה ב-2010, ומאז לא הועבר דיווח נוסף. לדברי משרד החקלאות, הסיבה היא שהנתונים נמצאים באיסוף, כבר שלוש שנים ברציפות. האם יכול להיות שיש למדינת ישראל מה להסתיר משותפי הסחר העולמיים שלה?

תגובת משרד החקלאות: "אין כל כוונה להכניס את הפטם לתכנון, נושא הצאן ממשיך להיבחן במסגרת הרגילה ולא בחוק ההסדרים. משרד החקלאות החל במהלך לקראת מעבר לסובסידיה ישירה לחקלאי. התהליך הינו מורכב, ונדרשים לטובתו תקציבים והסכמים מורכבים. הדיווח האחרון הוגש ל-WTO ב-2011, בהתיחס לשנת 2010. הוחלט להגיש את דיווחי 2013-2011 ביחד, וכיום הם נמצאים בתהליך הכנה ואיסוף נתונים. בדיווח האחרון שהוגש ישראל עמדה בכל המחוייבויות שלה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker