בנק ישראל מפתיע: ההכנסות עלו מהר יותר מיוקר המחיה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
מצבנו לא רע כל כך

בנק ישראל מפתיע: ההכנסות עלו מהר יותר מיוקר המחיה

לפי בנק ישראל, רמת החיים בישראל לא הידרדרה כלל בעשור האחרון - גם בפילוח לפי הכנסה ■ להיפך - הם דווקא השתפרו ■ הנגידה פלוג צדקה - פירות הצמיחה חילחלו גם למשקי הבית

142תגובות

ארגון המדינות המפותחות, OECD, פירסם בסוף השבוע דו"ח השוואתי עב כרס על מצב התעסוקה במדינות העשירות. 300 העמודים של הדו"ח החזיקו אלפי נתונים, כאשר כמעט כל האיזכורים של ישראל בתוכם היו מעולים - ישראל היא הרי סיפור הצלחה ענק בתחום התעסוקה בעשור האחרון. למרות זאת, כל העיתונים ללא יוצא מן הכלל בחרו להוציא לכותרת את הנתון השלילי הכמעט יחיד על ישראל בדו"ח - העובדה שבין 2007 ל–2013 השכר הממוצע בישראל נשחק בשיעור ריאלי של 0.8%, בשעה שבמדינות המפותחות, מוכות המשבר והאבטלה, השכר הריאלי המשיך לעלות.

הבלטת הנתון השלילי הזה עולה בקנה אחד עם התפישה הרווחת לגבי קושי החיים בישראל. בסוף השבוע ניתן היה לצפות בכתבות בדבר הלגיטימציה המחודשת של הירידה מישראל, לרבות שירים שמהללים את הירידה, אתרי אינטרנט שמסייעים ליורדים, וכמובן - יורדים שמדברים בגלוי על כמה משובחת היתה החלטתם, וכמה החיים בברלין טובים בהרבה מאשר בתל אביב.

זאת היא, כמובן, עובדה. החיים בברלין אכן טובים בהרבה מבתל אביב, והם כנראה גם יישארו כאלה. השאלה היותר מעניינת היא אם החיים בתל אביב הידרדרו במידה כזאת שהם נהפכו למאוסים, או עד כמה הורע מצבנו בעשור האחרון. אז להלן התשובה הבדוקה, מבית מדרשו של בנק ישראל: החיים בישראל לא הידרדרו כמעט כלל בעשור האחרון, וזה נכון גם בממוצע וגם בפילוח לפי חמישוני הכנסה באוכלוסייה. נהפוך הוא - החיים בישראל, כפי שהם מתבטאים בהכנסה למשק בית, השתפרו. במלותיה של הנגידה קרנית פלוג, כפי שנאמרו לוועדת הכספים של הכנסת בתחילת הקיץ: "פירות הצמיחה חילחלו למשקי הבית".

אי־פי

הקביעה נשמעת מוזרה, לאור יוקר המחיה הגבוה בישראל - מחירי הדיור, מחירי המזון, השירותים הממשלתיים שמתייקרים במהירות ועוד. וזה אכן נכון. שלושת אלה התייקרו מאז מאז 2003 ועד 2014 - שיאן ההתייקרות, אגב, הוא דווקא סעיף אחזקת הדירה, שמורכב בעיקר מעלות של שירותים ממשלתיים כמו חשמל, מים, או ענף בלתי תחרותי כמו גז. ללמדנו איזה מחיר גבוה, גם ביוקר מחיה וגם באיכות חיים, אנחנו משלמים בעבור המונופולים הממשלתיים המסואבים. אבל, בממוצע מדד המחירים לצרכן עלה מאז 2003 רק ב–2% בשנה, וזאת בגלל שכמעט כל הסעיפים האחרים במדד דווקא עלו הרבה פחות ואפילו ירדו.

החשיפה ליבוא 
חתכה מחירים

כולם זוכרים את הרפורמה בסלולר, שהפחיתה את מחירי התקשורת, אבל האמת היא שההפחתות הדרמטיות ביותר ביוקר המחיה שלנו היו בסעיפים החשופים ליבוא מתחרה - סעיפי הריהוט, וההלבשה וההנעלה, נשחקו ריאלית בשיעורים דרמטיים. זוהי עוד תזכורת למחיר המיותר שאנחנו משלמים בישראל, בשל הכניעה שלנו ללובי החקלאי וליצרני המזון המובילים, החוסמים יבוא מתחרה בחקלאות ובמזון.

תמונת יוקר המחיה שלנו, לכן, היא מגוונת מאוד. בחלק מהסעיפים ספגנו התייקרויות עצומות (דיור, מזון, תשתיות ציבוריות), בעוד שבחלקם נהננו מהוזלות עצומות. בסך הכל, יוקר המחיה הממוצע, כפי שהוא מתבטא במדד, עלה בשיעור מתון בלבד - וזה נכון לכל פלחי האוכלוסייה. בדיקה של מדד המחירים, המותאם לפילוח ההוצאות של משפחות בחמישונים שונים, מלמדת כי יוקר המחיה של החמישון התחתון עלה מאז 2003 ב–27%, לעומת יוקר מחיה שעלה ב–23% בחמישון העליון.

התמונה המעודדת יחסית בנוגע ליוקר המחיה בעשור האחרון נהפכת למעודדת עוד יותר כשמסתכלים למה עשה יוקר המחיה להכנסה. אפשר וצריך להתחיל בנתון השלילי של OECD: מאז 2003 ועד 2014, לפי הניתוח של בנק ישראל, השכר הריאלי בישראל נותר כמעט ללא שינוי. עשור שלם שבו השכר אינו עולה ריאלית, על אף שזה היה עשור שרובו התאפיין בצמיחה מהירה, זהו נתון חריג ובעייתי. נתון כזה צריך לאותת על שבר עמוק בכלכלה הישראלית, אלא שלא כך הדבר.

כדאי לחזור ולהיזכר בעשור שחלף עלינו: עשור שבו שיעור השתתפות בשוק העבודה בישראל קפץ מדרגה, עברנו ממעמד של אחת המדינות עם שיעור התעסוקה הנמוך ב–OECD למדינה עם שיעור התעסוקה בין הגבוהים בקרב המדינות המפותחות, בזכות הצטרפות מסיבית של עובדים (נשים בכלל ונשים ערביות בפרט, גברים חרדים ועובדים מבוגרים, בעקבות העלאת גיל הפרישה) לשוק העבודה.

גידול דרמטי כל כך בהיצע העובדים אמור היה להביא לזינוק בשיעורי האבטלה בישראל, רק שבפועל ההפך קרה - בד בבד עם ההצטרפות האדירה לשוק העבודה, שיעור האבטלה בישראל ירד לשפל היסטורי. זהו נס התעסוקה של העשור האחרון, אבל הוא לא חלף מבלי לגבות מחיר כלל: במקום ליצור לחץ על מקומות העבודה (גידול באבטלה), הגידול בהיצע העובדים יצר לחץ על השכר, שנתקע והפסיק לעלות. כדאי לזכור גם שחלק גדול מהמצטרפים החדשים לשוק העבודה היו עובדים חלשים יחסית, חסרי השכלה וכישורים, שכמובן משתכרים מעט. הגידול במספר העובדים בשכר נמוך הוריד, כמובן, את ממוצע השכר כולו במשק.

השכר התקוע הוא תוצאה של הצלחה

הקיבעון של השכר בעשור האחרון, לכן, אינו תוצאה של שבר כלכלי, אלא תוצאה דווקא של הצלחה כלכלית. כתוצאה מההצלחה הכלכלית הזאת מספר המשפחות שבהן יש שני מפרנסים עלה מ–30% לפני עשור ל–44% כיום - גידול חסר תקדים של 50% במספר המשפחות עם שני מפרנסים. לכך היתה השלכה עצומה על ההכנסה המשפחתית בעשור הזה: ההכנסה המשפחתית מורכבת כיום כבר משתי משכורות, מסים שמשולמים, קצבאות שמתקבלות וגם הכנסות מהון (הסעיף האחרון בעייתי מאוד למדידה). השקלול של כל אלה יחד, לפי ממצאי בנק ישראל, הביא לכך שמאז 2003 ההכנסה נטו למשק בית עלתה בשיעור גבוה מאוד. שיעור גבוה בהרבה מהמדד, ושיעור זהה לזה של צמיחת התוצר לנפש. זהו ה"חלחול של הצמיחה למשקי הבית" כדברי הנגידה - הצמיחה התבטאה בגידול במספר המשרות במשק, שהביאו לגידול מהותי בהכנסה הריאלית למשק בית.

ממה נובע הגידול בהכנסה למשק בית? קודם כל מהגידול הדרמטי במספר המפרנסים, ומכך שמשקי בית רבים עברו ממצב של מפרנס יחיד לשני מפרנסים. שנית, מהירידה במסים - סף המס לבעלי שכר נמוך עלה, וגם מדרגות המס לבעלי שכר בינוני התרחבו מאד מאז 2003. שלישית, ככל הנראה מעלייה בשכר ברמות הביניים.

אמנם אין נתונים סטטיסטיים לגבי השכר של העובדים המתמידים - אלה שעבדו לפני עשור ועובדים גם כיום - אבל הדעת נותנת, שאם ממוצע השכר לא השתנה ריאלית למרות הצטרפות של עובדים רבים בשכר נמוך, כנראה ששכרם של העובדים האחרים עלה ריאלית. השכר הממוצע של מעמד הביניים, כלומר, ככל הנראה עלה בעשור האחרון.

התוצאה היא שההכנסה למשק בית בחמישון התחתון עלתה, בגלל ההצטרפות המוגברת לשוק העבודה. וההכנסה למשק בית בחמישונים האמצעיים והגבוהים עלתה גם היא, בגלל הירידה במסים וכנראה גם עלייה מסוימת בשכר הממוצע שלהם. כל אלה יחד הביאו לכך שהפערים בהכנסה בין החמישונים בישראל (שוב, בהתעלמות מבעית מדידת ההון), שגדלו מעט במהלך העשור, הצטמצמו לקראת סופו - כך שההכנסה נטו של כל החמישונים עלתה כמעט בשיעור זהה, ובכולם העלייה היא הרבה מעל מדד המחירים לצרכן.

אז כמובן, שכל זה לא אומר שאין בעיות מחיה בישראל. צעירים ללא דירה, שסופגים את חלק הארי של עליות המחירים בישראל, בוודאי שמצבם הורע. גם פערי השכר וההכנסה, למרות שהם במגמת הצטמצמות, הם עדיין מהגבוהים ביותר בעולם. וכמובן, בל נשכח את האצבע בעין שאנחנו מקבלים בכל פעם שאנחנו נתקלים במחירי קרטלי המזון והחקלאות בסופרמרקט, או במחירי מונופולי התשתית הממשלתיים בחשבון החשמל הדו־חודשי. על כל אלה אפשר וצריך להוסיף את היעילות המדורדרת של ממשלת ישראל, שמתבטאת באיכות שירותים ממשלתיים ירודה . בברלין, כבר ציינו, החיים הרבה יותר יעילים ונוחים. אבל זה לא צריך לעוור את עינינו מלראות את היתרונות שקיימים גם בתל אביב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#