שיטת העז של הרופאים ניצחה

ניהול מחלקה בבית חולים נהפך לאחוזה הפרטית של אותו מנהל עד ליום פרישתו

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

384 מנהלי מחלקות יש בבתי החולים הממשלתיים בישראל. מדובר ב–384 רופאים בכירים, ששכרם מניהול המחלקה לבדה מגיע ל–40 אלף שקל בחודש (לא כולל, כמובן, ההכנסה מניהול מרפאה פרטית), ושניכסו את המדינה לעצמם. אין דרך אחרת להגדיר את המצב שבו ניהול מחלקה בבית חולים נהפך לאחוזה הפרטית של מנהל המחלקה - מרגע שהוא מתמנה, התפקיד הוא שלו עד ליום פרישה. אסור לפטר אותו, אסור להחליף אותו, ואין כל דרך להכניס רוטציה ניהולית ומוביליות בקרב הרופאים שמתחתיו במחלקה.

האחוזות הפרטיות שמנהלי המחלקות קונים לעצמם בלבה של מערכת הרפואה הציבורית, שוות הון עתק. לא רק השכר הממשלתי, כ–40 אלף שקל בחודש, כי אם גם הנכס האדיר שמתלווה למינוי - ההכרה כמומחה בכיר לצורכי ייעוץ וניתוחים במסגרת ביטוחי הבריאות הפרטיים. גם הביטוחים המשלימים של קופות החולים וגם הביטוחים הפרטיים של חברות הביטוח מעניקים מעמד מומחה מיוחד למנהלי המחלקות. האחוזה הפרטית, לכן, מבטיחה את שגשוגה של הקליניקה הפרטית - נכס שיכול להניב הכנסות של מיליוני שקלים בשנה.

במאמר מוסגר שווה להזכיר כי הרופאים הם בעלי המקצוע היחידים במגזר הציבורי שמותר להם לעבוד בעבודה פרטית. הדבר מוכר בהסכמי השכר שלהם, והמדינה גם מממנת להם את המרפאה הפרטית - הביטוח המקצועי, שהוא ההוצאה העיקרית של רופאים בעולם, משולם על ידי המדינה גם עבור המרפאה הפרטית. כלומר, המדינה מאפשרת ומממנת למנהלי המחלקות בישראל את העסק הפרטי הרווחי.

צילום: מוטי מילרוד

בפועל, המדינה הופכת את מנהלי המחלקות לעשירים, תוך פגיעה אנושה בניהול הרפואה הציבורית בישראל. הרי אין עוררין על כך שניהול מחלקה במשך עשרות שנים בידי אותו אדם, רק משום שהוא זכה להמליך את עצמו לתפקיד ומרגע ההמלכה לא ניתן להדיחו עוד, עומד בניגוד גמור לעקרונות של רוטציה ניהולית ושל חשיבות המוביליות ואופק קריירה בקידום רופאים צעירים.

המלכים בזכות עצמם, מנהלי המחלקות, הם אחת הבעיות הניהוליות הקשות של מערכת הרפואה הציבורית בישראל, ואין מחלוקת שמדובר בבעיה שגורמת להתנוונות ניהולית, לנטישה של רופאים מוכשרים וצעירים, וגם לניפוח מלאכותי של תפקידי הניהול בבתי החולים - לצד 384 מנהלי המחלקות, יש גם 398 מנהלי יחידות ו–320 מנהלי שירות. למעשה, כל רופא שלישי בבתי החולים הוא מנהל, גם אם בפועל הוא מנהל בעיקר את עצמו. זהו פתרון מעוות, שנולד כדי לנסות לקדם רופאים במערכת שאופק הקידום בה חסום.

באיחור אלגנטי של עשר שנים לפחות, המדינה מנסה עתה לפתור את הבעיה הזאת. נציבות שירות המדינה, ביחד עם משרד רה"מ ועם משרד הבריאות, מציעה מתווה לקציבת הכהונה של רופאים בכירים - הן של מנהלי בתי החולים (גם הם מתמנים לכל החיים) והן של מנהלי המחלקות. מבחינת המדינה, המצב של מינוי מנהלים לכל החיים, בכל דרגי הניהול בבתי החולים, הוא כה חמור, שחייבים לשנותו.

אלא שכמו בסיפור העז, כל כך התרגלנו לאחוזות הפרטיות של מנהלי בתי החולים ומנהלי המחלקות, וכל כך התרגלנו שזאת זכותם הטבעית של הרופאים לנכס את המדינה לעצמם, עד שמראש המדינה נכנעת - ומסתפקת בהצעה מגוחכת, שהיא כולה כניעה לרופאים.

עמדת המדינה, חייבים להדגיש, היא עמדת פתיחה למו"מ עם ההסתדרות הרפואית - כי הרי הסכמנו, כחלק מהסכמי השכר, שמחלקות בתי החולים שייכות למנהליהן, והן שלהם לכל החיים. במסגרת עמדת הפתיחה הזאת המדינה הסכימה כבר, מראש, לכך שקציבת הכהונה של מנהלי בתי החולים תקוצר מכהונה לכל החיים, לכהונה של 12 שנה. קראתם נכון - 12 שנה.

נזכיר שברפורמה המוצעת בשירות המדינה קבעה הנציבות כי התפקידים הבכירים ביותר במשרדי הממשלה יוגבלו לתקופה של שמונה שנים. מדובר בכמה מהתפקידים המורכבים בשירות הממשלתי - תפקידים מורכבים לאין ערוך מהניהול של כמה עשרות רופאים במחלקה בבית חולים. רק שבמדינה זה בסדר לקבוע כהונה של שמונה שנים - בעוד שלרופאים, שהמחלקות הרי שייכות להם, נכנעים מראש וקובעים 12 שנה. אין כנראה צורך להסביר מדוע כהונה של 12 שנה מנוגדת לכל היגיון ניהולי - אף רופא מוכשר לא ימתין 12 שנה עד שמנהל המחלקה יואיל בטובו לפנות את הכיסא. מבחינת העקרונות של מוביליות ורוטציה ניהולית, לא השגנו כאן כמעט דבר.

זאת ועוד, במסגרת הכניעה מראש - עוד בטרם נפתח בכלל המו"מ - וכדי שהרופאים יואילו בטובם לפנות את הכיסא לאחר 12 שנה, נקבע שעם פינויו לא תיפול חלילה שערה משערות ראשם של הרופאים. בקיצור, השכר שלהם יישאר כשכר של מנהלי מחלקות (או מנהלי בתי חולים), אף שהם יבצעו תפקיד אחר, פשוט יותר. במקרה של מנהלי מחלקות, ייתכן שהם יחזרו לכהן כרופאים מהמניין, אבל ימשיכו להשתכר כמנהלי מחלקות - פער שכר של 17 אלף שקל. במקרה של מנהלי בתי החולים מדובר בפער שכר, במעבר לתפקיד של רופא מחוזי במשרד הבריאות, של עד 37 אלף שקל.

אם נדמה לכם שלא מקובל שמנכ"ל מסיים את תפקידו אבל ממשיך לקבל את אותו שכר עד לפרישתו, תבדקו את עצמכם. אבל מה שאינו מקובל בעולם העסקי, מקובל גם מקובל בשירות המדינה - התפקיד הלך, השכר נשאר.

נזכיר, שמי שהמדינה יוצאת כך מגדרה כדי לדאוג לשכרם אינם החלכאים והנדכאים של המשק. 384 מנהלי המחלקות, כבר כתבנו, משתכרים 40 אלף שקל בחודש, ועוד סכום דמיוני כלשהו במרפאה הפרטית. 25 מנהלי בתי החולים (כלליים, עירוניים, גריאטריים ופסיכאטריים) משתכרים 71 אלף שקל בחודש. בנוסף, מותר להם לעבוד גם בעבודות נוספות, בסכומים שונים - שערורייה נפרדת, שלפחות בה מטפלת עתה נציבות שירות המדינה.

וכדי להסיר מראש את הטענות המופרכות של הרופאים - זה לא נכון שמדובר בשכר שאינו מוכר לפנסיה. השכר כולו מוכר לפנסיה, ועל ההפרשות המופחתות שניתנות לגבי חלק מהשכר מקבלים הרופאים הבכירים פיצוי מלא בהפרשות לקרן השתלמות. כך שגם לשכר הפנסיוני של מנהלי בתי החולים ומנהלי המחלקות אין צורך לדאוג.

נו, אז אחרי שהבטחנו לרופאים הבכירים כהונה של 12 שנה, ואחרי שהבטחנו להם שגם בתום 12 שנה שכרם יישאר עד לגיל הפרישה, על מה בדיוק עוד נשאר לקיים משא ומתן עם ההסתדרות הרפואית - על הארכת משך הכהונה המבוטחת ל–18 שנה?

מקורבים מעריכים כי ההסתדרות הרפואית תתנגד בעיקר לסעיף בהצעת המדינה הקובע שהכהונה בת 12 השנה תהיה מותנית בהערכת תפקוד המנהל בתום שש שנים (כהונה של שש שנים, ולאחריה הארכה לשש נוספות). מבחינת ההסתדרות הרופאים, כלומר, מרגע שמנהל מחלקה או מנהל בית חולים מקבל את תפקידו, זה ברור שהתפקיד צריך להיות שלו. אם לא לא לעד, אז לפחות ל–12 שנה באופן אוטומטי. כל דבר פחות מזה פוגע בכבודם של הרופאים הבכירים, החזקים והעשירים - שכל המדינה כורעת ברך בפניהם. שיטת העז, כבר אמרנו?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker