ליברמן קורא להחרים עסקי ערבים, איפה לפיד ונתניהו? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ליברמן קורא להחרים עסקי ערבים, איפה לפיד ונתניהו?

שר החוץ, כמו אחרון המתלהמים בפייסבוק, מסכן את הדמוקרטיה בישראל ומוסיף דלק למדורת הגזענות

216תגובות

השיטה של ליברמן פשוטה למדי. הוא בודק איפה נמצא הקו האדום של הסטטוס קוו - ודוחק אותו עוד ועוד. קחו למשל את היוזמה הנושנה שלו לחייב את הערבים בהצהרת נאמנות כדי לקבל אזרחות. מה שפעם נראה כמו הזיה פשיסטית קיצונית, נראה כיום הרבה יותר טבעי למציאות הישראלית - מציאות של אלימות עדתית וקיטוב.

והנה, אתמול הוא עשה זאת שוב, כשקרא להחרים את העסקים של ערביי ישראל, שהשביתו את עסקיהם כאות הזדהות עם תושבי עזה. כן, שר החוץ של ישראל, אביגדור ליברמן, קרא להחרים מאות אלפי עסקים במדינה - לא בגלל מעשי אלימות, לא בגלל קריאות נקם, לא בגלל ונדליזם, אלא רק בגלל העמדות הפוליטיות שבהן אוחזים בעליהם.

כתבות נוספות ב-TheMarker

"לא צריך לעבור לשידורי אבל ביום בו אנחנו מתבשרים על חללי צה"ל"

האקר פלסטיני בן 14: "אני לא שונא אתכם, אתם שונאים אותנו - תלכו מכאן"

אמיל סלמן

ואיך הוא רוצה שהצרכן הישראלי יידע מי מהעסקים השתתף בשביתה ומי לא? האם משרד החוץ יפרסם רשימות שחורות? ואם מישהו לא השתתף בשביתה, איך יוכל להוכיח שהוא "נקי"? האם בכל מוסך או מסעדה ערבית יתלו תעודת יושר מהמשטרה - "לא השתתף בהזדהות". אולי ליברמן מציע לכל צרכן (יהודי) מזדמן לשלוח חוקרים פרטיים? לא. ליברמן פשוט מחרחר מלחמה ומחפש לשרוף גם את מעט הנורמליות שעוד נותרה במדינה ביחסים שבין ערבים ליהודים.

נכון, הנהגת המגזר הערבי מאכזבת. נכון, את הוונדליזם של רבים מערביי ישראל בשבועות האחרונים אסור לקבל ויש לעצור ביד קשה. גם לא חייבים לקבל את שביתת ההזדהות הזאת, אבל אפשר להבין את המורכבות של חיי המיעוט הערבי בישראל ואת ההזדהות שלהם עם בני עמם שסובלים בעזה. זה לא בהכרח תמיכה בטרור.

שלטון של פחד

ליברמן הוא שר החוץ של ישראל והקריאה שלו לחרם - גם אם נעשתה בפייסבוק, דרך מוזרה ולא מקובלת להכריז על חרם על יותר ממיליון איש - אינה אישית. כמו אחרוני המגיבים הגזענים בפייסבוק, הוא פירסם קריאה שמנוגד למגילת העצמאות ולערכי השוויון והצדק, בלא סיעור מוחות, בלא דיון ציבורי, בלא הליך דמוקרטי כלשהו.

ליברמן אינו חברת כנסת גזענית כמירי רגב ("תעשו לו יומולדת ותעיפו אותו לעזה עם הכסא"), וגם לא פאינה קירשנבאום, שכל מה שהיא יודעת בימים האחרונים זה לצווח "חנין זועבי" ולהלהיט עוד יותר את האווירה, אפילו כאשר מזמינים אותה לתוכנית בוקר כדי להרגיע את האלימות. הוא אחד השרים הבכירים ביותר בממשלה.

הקריאה של ליברמן צריכה להטריד לא רק שמאלנים שחשודים "באהבת ערבים", אלא את כל מי שחרד לדמותה הדמוקרטית של ישראל. כי ככה זה עם דמוקרטיה, היא מחייבת להכיל עמדות מנוגדות, לעתים אפילו בלתי נסבלות. לעומת זאת, מה שהדמוקרטיה לא יכולה לסבול בשום פנים הוא קריאות כמו זאת, שמסכנת את עצם קיומה.

מה תהיה מידת הפגיעה הכלכלית הנוספת בעסקים הערביים, שכבר נפגעו אנושות מאז הרצח המתועב של שלושת הנערים היהודים? עדיין לא ידוע. מה שכן ידוע הוא שזו קריאה שמייצרת לגיטימציה של גזענות.

בזמן האחרון חווינו תופעות מעציבות, מדאיגות ואיומות שמראות כי השיטה של ליברמן לדשן את הקרקע הישראלית בחומרים רעילים של קיטוב, שנאה ורדיפת האחר - עובדת. אם מטיפים מספיק זמן לגזענות ולשנאה, המסרים מחלחלים. באקלים כזה מתאפשרת חטיפה של נער ערבי חף מפשע ושריפתו בחיים, באקלים כזה מתאפשר שימוש באלימות כלפי מפגינים שמעזים להביע דעות מתריסות בזמן מלחמה וכלפי אזרחים ערבים - אפילו בלי שהתריסו - בקניונים, ברחובות ובמגרשי הכדורגל.

לעתים זה יותר מסוכן ממלחמה נגד אויבים מבחוץ. המלחמה בעזה תסתיים מתישהו, יש לקוות שבמהירות, אבל השנאה והקיטוב הפנימיים לא. ליברמן מוביל כאן מגמות של שלטון טוטליטרי של פחד, של מי נאמן ומי לא, מי בצד הנכון ומי נגדנו. באקלים כזה גם דברים כמו אלה שאנחנו כותבים עכשיו נחשבים למסר חתרני וזה אולי ההישג הכי מדאיג שלו.

לא נלחמים בגזענות

מי שדווקא כן הבין שיש פה בעיה שצריך לטפל בה היתה הממשלה שבה מכהן ליברמן. למעשה, בהסכם הקואליציוני נקבע בסעיפים 39 ו-40: "הממשלה תמנע פגיעה בזכויות האזרח בכלל ושל המיעוטים בישראל בפרט". בנוסף, קבע ההסכם שהממשלה תקים בתוך 30 יום ועדה בינמשרדית לגיבוש תוכנית למלחמה בגזענות. התוכנית, קבע ההסכם, תוצג למליאת הממשלה בתוך 90 יום, ומיד לאחר מכן תעביר הממשלה תקציב ליישומה. כיום ברור שהסעיפים האלו היו נחוצים, וחבל שאף אחד לא התכוון למלא אחריהם.

אבל גם בלי הוועדה הזאת, על הממשלה מוטלת החובה להרגיע את המצב ולהכיל גם אירועים ואמירות קשות, בעיקר במצב ביטחוני עדין כל כך. כמו שנתניהו הצליח להשיג תמיכה רחבה גם מהאופוזיציה ליציאה למבצע, כך היה צריך להשיג לפחות רגיעה במגזר הערבי.

במשך עשרות שנים מנסה ישראל להיאבק בחרמות נגדה, בתחילה בחרם הערבי ובהמשך בחרם מצד מדינות וארגונים מערביים. קריאה כזאת של שר החוץ נותנת לגיטימציה להחרים את ישראל. נתניהו (ולפיד) צריכים לצאת נגד חרם כזה. כי אם הממשלה לא תילחם בגזענות שבאה מכמה מראשיה, ישראל תמשיך להידרדר, להישרף בלהבות ולטבוע בנהרות 
של דם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#