צוות ממשלתי ממליץ: מיגון חובה של כל הבתים בישראל ב-35 מיליארד שקל

תוכנית מיגון העורף התוכנית, שאמורה להיות מושלמת בתוך עשור, נהנית מתמיכת משרד המשפטים ■ פיקוד העורף מתנגד, בנימוק שרף המיגון שנבחר נמוך מדי

מירב ארלוזורוב

המהלך האחרון של השר גלעד ארדן ערב פירוק המשרד להגנת העורף במאי האחרון, היה להגיש הצעה מהפכנית למיגון חובה של כל הבתים בישראל. ההצעה, שהוצגה לראש הממשלה בנימין נתניהו כבר לפני כמה חודשים, היא פרי עבודה של צוות בין־משרדי בראשות המשרד להגנת העורף, והיא ממליצה לחייב את כל בעלי הבתים בישראל למגן את ביתם מפני פגיעת טילים. בהסכמת משרד המשפטים, החובה תהיה רק למיגון המינימלי ביותר - רמת מיגון שפיקוד העורף מתנגד לה, בטענה שהיא נמוכה מדי.

הצוות הבין־משרדי המליץ להעניק תמריצים למימון המיגון - ואף לממן את המיגון עבור השכבות החלשות - בהוצאה מוערכת של 6–10 מיליארד שקל במשך עשור. סך ההוצאה הלאומית שתידרש לתוכנית נאמדת ב–35 מיליארד שקל. בנוסף, נשקלת הטלת סנקציות, כמו הערת אזהרה שתמנע את מכירת הבית, על מי שלא ימגן את ביתו.

דו"ח "עקרונות תוכנית ההתמגנות האזרחית" סוכם במאי, כמהלך אחרון ממש של המשרד להגנת העורף, אבל עקרונותיו הוצגו בפני נתניהו כבר בדצמבר - וככל הידוע, עוררו עניין רב בכל הדרגים הרלוונטיים בממשלה. בצוות השתתפו המשרד להגנת העורף, משרד ראש הממשלה, משרדי האוצר, המשפטים, הפנים, השיכון והביטחון, וכן המועצה לביטחון לאומי ופיקוד העורף - שהוקם בעקבות החלטת הממשלה מיוני 2013 לבחון את סוגיית מיגון העורף.

פגיעה ישירה בכפר עזהצילום: אליהו הרשקוביץ

הצוות הצליח להגיע לכמה הסכמות עקרוניות, אבל לא נכנס לפרטים - בין השאר בגלל מחלוקות עזות בנוגע לפרטי היישום.

המחלוקות הרבות בתוך הצוות הבין־משרדי והחסמים הרבים שנותרו לטפל בהם, מנעו את אימוץ ההמלצות. בשלב זה, הטיפול בהמלצות הועבר למשרד הביטחון, לאחר שהרשות לחירום לאומית הועברה אליו לאחר פירוק המשרד להגנת העורף, להמשך הטיפול בהמלצות - וניסיון לסגור את הפערים שנותרו פתוחים. הרשות עובדת בימים אלה על השלמת ההמלצות, ולאחר שתסיים תגיש אותן לאישורו של נתניהו. הממדים העצומים של מיגון העורף הופכים אותו לפרויקט בסדר גודל לאומי - שרק ראש הממשלה יכול להכריע אם לאמצו או לדחותו.

ההסכמות העקרוניות הן שיש צורך בהטלת חובת מיגון על כל בעלי הבתים בישראל. חובת המיגון תהיה רק ביחס למיגון המינימלי האפשרי, כלומר שיפור מיגון של חדרים בתוך בתים פרטיים או של חדר המדרגות בתוך בתים משותפים. המדינה תשקול מתן תמרוץ כלכלי למיגון, כאשר התמרוץ יתמקד ככל הנראה דווקא ברמות המיגון הגבוהות יותר, כמו אלה של בנית ממ"דים. בנוסף, הוסכם כי המיגון יהיה חייב להיות מושלם בתוך חמש שנים באזורי איום, ו–10 שנים בשאר האזורים.

עוד הוסכם כי אוכלוסיות חלשות יקבלו סיוע ניכר מהמדינה לשם ביצוע המיגון. הצוות הבין־משרדי העריך כי עלות התוכנית למדינה תנוע בין 6 ל–10 מיליארד שקל במשך עשור - תלוי בעיקר בעומק הסבסוד שיוצע לשכבות החלשות.

כדי להפוך את מיגון החובה לאפקטיבי, נשקלות סנקציות על בעלי בתים שלא יבצעו מיגון. הסנקציה העיקרית שנשקלת היא פרסום הערת אזהרה בטאבו על הדירות בבית שאין בו מיגון. משמעות הערת האזהרה היא שלא ניתן יהיה למכור דירות באותו בית. סנקציות נוספות שנשקלות הן הצבת שלט בחזית הבניין שמזהיר כי מדובר בבניין מסוכן, או ביצוע עבודות המיגון בכפייה בידי הרשות המקומית - וגביית החוב מהדיירים.

פתרונות לא אופטימליים

באורח מפתיע, משרד המשפטים תומך בהצעה, אף שיש בה משום התערבות בוטה של השלטון בזכויות הקנייניות של אזרחי ישראל בדירותיהם - ודווקא פיקוד העורף הסתייג ממנה. התמיכה של משרד המשפטים התקבלה לאחר שהצוות ביצע סקירה בינלאומית של הנחיות המיגון במדינות מערביות החשופות לסיכון של רעידת אדמה (אין כמובן סיכון של טילים במדינות נוספות לישראל).

התברר שבמרבית המדינות שבהן יש סיכון ממשי של רעידות אדמה, קיימת חובת מיגון של הבתים הפרטיים (ראו מסגרת). ברוב המדינות הללו המדינה מתמרצת כלכלית את הליכי המיגון, אבל גם מטילה סנקציות - אפילו קשות - כדי לאלץ את בעלי הבתים לעמוד בחובת המיגון. לאור זאת, משרד המשפטים השתכנע כי יש מקום לקבוע חובה דומה גם בישראל, לרבות הטלת סנקציות, אבל מכיוון שזוהי פגיעה קשה בזכויות הקניניות,- המשרד התנה את תמיכתו בכך שחובת המיגון תהיה רק לגבי המיגון המינימלי ביותר.

המיגון המינימלי האמור הוא זה של שיפורי מיגון בלבד - להבדיל מבניית מבנים חדשים ממוגנים היטב. בבתים פרטיים, הדבר ייעשה בדרך של שיפור המיגון של אחד מחדרי הבית, באמצעות ביצוע יציקות בטון בחלק הפנימי של חדר המגורים, כולל החלפת החלון והדלת לצורך חיזוק הקירות ואבטחת האטימות. ההערכה היא כי שיפור כזה יעלה 50–60 אלף שקל למשפחה.

בבתים משותפים, שיפור המיגון ייעשה בדרך של מיגון חדר המדרגות הקיים, באמצעות חיזוקו כדי להגביר את עמידותו נגד אפקטים של פיצוץ. מיגון חדר המדרגות הקיים צפוי לעלות כ–20–30 אלף שקל למשפחה.

פתרונות שיפור המיגון הם זולים לאין ערוך מפתרונות המיגון הנהוגים במדינה כיום. בניית ממ"ד בדירה, למשל, תעלה 80–120 אלף שקל למשפחה. בניית מקלט קומתי (ממ"ק) תעלה כ–350 אלף שקל לקומה. בניית מקלט משותף בקרקעית הבניין תעלה 600 אלף שקל לבניין, ובניית חדר מדרגות חדש וממוגן תעלה כ–300 אלף שקל לקומה.

פתרונות שיפור המיגון הם גם זמינים מאוד - ניתן להשלים מיגון חדר בבית בתוך כמה חודשים, ומיגון חדר מדרגות לוקח עד שנתיים. עם זאת, פתרונות אלה מספקים מיגון חלקי בלבד, אינם מספקים הגנה מפני נשק לא קונבנציונלי, והגרוע מכל - משקלם הגבוה יוצר עומס, שעלול להחליש את עמידות המבנה מפני רעידות אדמה. כלומר, פתרונות מיגון אלה רחוקים מלהיות אופטימליים, וזאת הסיבה שפיקוד העורף מתנגד להצעה.

נזק מפגיעת רקטה באשדוד במהלך מבצע צוק איתןצילום: אילן אסייג

עשרות חסמים ביורוקרטיים

פיקוד העורף סבר שיש להחיל חובת בניית ממ"דים בתוך הבית - המאפשרים על שמירת שגרה, ממגנים מפני נשק קונבציונלי ולא קונבנציונלי כאחד, והפיר שלהם מסייע לחיזוק הבניין מפני רעידות אדמה - בכל רחבי ישראל. רק במקומות שבהם לא ניתן לבנות ממ"ד, סובר פיקוד העורף שיש להסתפק בפתרון חלופי נחות.

הצוות הבין־משרדי דחה את עמדת פיקוד העורף, והעדיף את עמדת משרד המשפטים בדבר חובת שיפורי מיגון בלבד. ארדן אמר על כך: "אויבו של הטוב הוא הטוב ביותר. כרגע המצב הוא שיש מאות אלפי דירות בישראל שאינן ממוגנות כלל, ואין התקדמות במיגון שלהן. יכולנו להמשיך ולחכות שתמ"א 38 תעשה את שלה, ושההחלפה הטבעית של בניינים ישנים בחדשים תעשה את שלה - אבל זה היה לוקח עוד 50 שנה. לכן עדיף לקבל עכשיו החלטה על מיגון מינימלי, אבל כזה שהציבור יכול לעמוד בו, ולא להמשיך ולחכות שיגיעו פתרונות יותר טובים".

אף שהצוות הבין־משרדי דחה את התנגדות פיקוד העורף, היתה הסכמה כוללת כי פתרונות המיגון העדיפים הם אלה של בנייה חדשה - תוספת ממ"דים לבניין קיים (תמ"א 38), או הריסת הבניין ובניית חדש תחתיו, כולל ממ"דים (פינוי־בינוי).

למעשה, הצוות דגל בעדיפות פתרונות פינוי־בינוי, מאחר שהם מאפשרים בניית מבנים חדשים שגם עמידים בפני רעידות אדמה וגם כוללים ממ"דים, וגם משום שפינוי־בינוי מאפשר התחדשות עירונית - וכך תומך במטרות נוספות של ציפוף הערים, שמירה על שטחים פתוחים ושיפור איכות החיים בערים. עם זאת, עבודת הצוות חשפה את החסמים הביורוקרטיים העצומים המונעים קידום של חיזוק מבנים (תמ"א 38) או פרויקטים של פינוי־בינוי.

מדובר בעשרות חסמים, ובהם מגבלות תכנוניות שמטילות הרשויות המקומיות; חוסר אהדה של חלק מהרשויות המקומיות לרעיון ציפוף מרכזי הערים, בשל העומס שהדבר מטיל על התשתיות העירוניות; דיירים סרבנים ואפילו סחטנים; קושי עצום להשיג מימון לפרויקטים כאלו (מסיבות משפטיות, אין אפילו דרך להשיג ביטחונות לשם קבלת המימון); מיסוי גבוה ועוד. אחת ממסקנות הצוות, לכן, היא הצורך בהקלת הביורוקרטיה לבנייה ממוגנת וביצירת מסלולים ירוקים לקבלת היתרים לבנייה כזו, וכן 
הצורך בסיוע של המדינה 
במימון הפרויקטים.

לצד הצורך בהסרת החסמים, הצוות הבין־משרדי שוקל גם להוסיף תמריצים כלכליים לכך. אין עדיין הסכמה בדבר הפרטים, אבל ההחלטה העקרונית היא שהמדינה תתמוך בהוצאות המיגון בדרך של מתן ערבויות מדינה לקבלת אשראי, ריבית מוזלת, פטור ממסים ועוד - אבל זאת רק לפתרונות המיגון המיטביים של תמ"א 38 או פינוי־בינוי. כלומר, הנטייה של הצוות היא לחייב מיגון מינימלי ואף להטיל סנקציות על מי שאינו עומד בחובה המינימלית - אבל לתמרץ מיגון מקסימלי.

האוצר: אין מקורות תקציביים

ההחלטה הכבדה ביותר מבחינה כלכלית של הצוות הבין־משרדי היא כי המדינה תממן חלק ניכר מעלויות הבנייה, שוב - רק של המיגון המקסימלי, ביישובים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך. הצוות המליץ שהמדינה תיקח על עצמה 60% מעלות המיגון ביישובים חלשים, וכמובן את מלוא עלות המיגון של דירות הדיור הציבורי ושל מבני ציבור (שני האחרונים כבר מוצאים לפועל מזה כמה שנים).

במדינת ישראל, היישובים שחשופים יותר מכל לסיכון של רעידת אדמה הם גם החשופים מכל לסיכון של טילים (חזית צפונית ומזרחית), והם גם היישובים העניים ביותר - כלומר אין בהם היתכנות כלכלית לביצוע פרויקטים של תמ"א 38 או פינוי־בינוי באופן עצמאי על חשבון התושבים. לפי הניתוח של הצוות, מתוך 634 אלף יחידות דיור ללא מיגון בישראל, 194 אלף נמצאות ביישובים חלשים (עוד 205 אלף הן בתים פרטיים, 52 אלף נמצאות ביישובים חזקים יותר ו–184 אלף יחידות דיור נמצאות ביישובים החזקים ביותר, שבהם יש כדאיות כלכלית לתמ"א 38). המיגון של 194 אלף הדירות ביישובים חלשים יצטרך להיעשות בסיוע מסיבי של המדינה.

בנוסף, המדינה תיקח על עצמה את מלוא עלות הטיפול של הרשויות המקומיות במיגון. על אלה צריך להוסיף את עלויות התמרוץ הכלכלי של המיגון באזורים חזקים, המוערכים בכ–10% מעלות המיגון האזרחית. בסך הכל, ההערכה היא כי פרויקט המיגון יעלה למשק כ–35 מיליארד שקל במשך עשור, כאשר השתתפות המדינה בו תגיע ל–10 מיליארד שקל: מיליארד שקל למיגון הדירות בדיור הציבורי, 4 מיליארד שקל כסיוע לרשויות המקומיות, כ–3 מיליארד שקל סיוע למיגון ביישובים חלשים וכ–2.5 מיליארד שקל לסבסוד המיגון בכל שאר המדינה.

העלויות חידדו, כמובן, גם את העמדה המסתייגת של משרד האוצר מההמלצות. האוצר הודיע כי הוא מעדיף פתרונות של עידוד התחדשות עירונית, באמצעות יצירת מסלולים ירוקים לקבלת היתרים לפרויקטים כאלה, וכן הפחתת הרוב הנדרש להוצאה לפועל של פרויקטים אלה ל–51% מהדיירים בלבד (לעומת 60% כיום). האוצר הוסיף כי אין בנמצא מקורות תקציביים למימון סיוע תקציבי בסך 10 מיליארד שקל, ואגף החשב הכללי הודיע כי אין לו יכולת להעמיד ערבויות מדינה למתן אשראי למימון המיגון, מאחר שמכסת ערבויות המדינה (עד 10% מהתקציב) כבר מלאה.

ארדן אמר על התנגדות האוצר כי "אני לא מבין איך אפשר לתת 60 מיליארד שקל בשנה לתקציב הביטחון ואי־אפשר לתת 6 מיליארד שקל במשך עשור לביטחון חייהם של אזרחי המדינה. בסוף זאת שאלה של סדרי עדיפויות. לא פקידי האוצר יקבעו כאן, אלא ראש הממשלה - והוא צריך להחליט אם המיגון של כל הבתים בישראל הוא פרויקט לאומי שמחייב שינוי בסדר העדיפויות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker