גם היהודים אשמים בדבריה של זועבי - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גם היהודים אשמים בדבריה של זועבי

האפליה נגד ערביי ישראל נמשכת ביתר שאת גם כיום

40תגובות

התבטאותה של ח"כ חנין זועבי, כי חוטפי הנערים בגוש עציון אינם טרוריסטים, עוררה סערה. העובדה שקרוב משפחה רחוק של זועבי הביע באינטרנט דברים הפוכים לשלה מלמדת, אמנם, כי האוכלוסייה הערבית בישראל אינה עשויה מקשה אחת, וכי בתוך 1.6 מיליון הערבים החיים כאן יש מגוון דעות וקולות. עם זאת, אין ספק כי התבטאותה של זועבי מטרידה, גם משום שבעיני הרוב היהודי (שלא מבחין בפלורליזם הקיים בקרב ערביי ישראל) היא מכתימה את הציבור הערבי כולו, וגם משום שהיא מעוררת מחשבות נוגות לגבי מידת ההזדהות של חלקים מערביי ישראל עם מדינת ישראל.

העובדה שרבים מערביי ישראל מנוכרים למדינתם אינם סוד. העובדה שהיחס שהם מקבלים ממדינתם מחריף את הניכור הזה, גם היא אינה סוד. למעשה, ועדת החקירה הממלכתית לאירועי אוקטובר 2000, ועדת אור, ציטטה הערכות של השב"כ בחודשים שקדמו למהומות הדמים ההן, שלפיהן האפליה החברתית־כלכלית שממנה סובלים ערביי ישארל דוחפת אותם לפתח עמדות קיצוניות.

ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, אמר ב–2008 דברים ברוח דומה: "רוב הזמן, במשך 60 השנים האחרונות, ערביי ישראל היו נאמנים למדינה - כולל במלחמות ששת הימים ויום כיפור ובגלי הטרור שבאו אחריהן". דיסקין הוסיף כי האתגר העיקרי הניצב בפני ממשלת ישראל הוא איך "לחבר את ערביי ישראל למדינה", וכי זו משימה מסובכת לאור משבר הזהות של הערבים, והעריך כי רוב ערביי ישראל רוצים לחיות בישראל. עוד אמר דיסקין כי השב"כ "דוחף וממריץ את הממשלה בקביעות להימנע מהזנחת הנושא", וכי דווקא השב"כ הוא שמשמש בשנים האחרונות "קול קורא" לסיוע לערביי ישראל.

אם כך, השב"כ היה הראשון להתריע כי האפליה הנמשכת של ערביי ישראל מחריפה את תחושות הניכור שלהם. מבלי להסיר אחריות לדברים שאמרה זועבי עצמה, עולה מכאן כי גם הרוב היהודי נושא באחריות לתחושות הקיפוח והניכור של ערביי ישראל - שהן כר פורה לעמדות מעין אלה. מצער במיוחד, כי למרות האזהרות לאורך השנים של השב"כ כי תחושות הקיפוח של הערבים מסכנות את ביטחון ישראל, האפליה נגד ערביי ישראל נמשכת ביתר שאת גם כיום.

מרכז המחקר של הכנסת ערך החודש, לבקשת ח"כ באסל גטאס (בל"ד), בדיקה עדכנית בנושא. מרכז המחקר פנה לכמה משרדי ממשלה, ובדק עמם את שיעור ההקצאה התקציבית שהם מפנים לאזרחים הערבים. ערביי ישראל מהווים 20.6% מאוכלוסיית ישראל, וחלקם של תושבי היישובים הערביים הוא 15.4% (עוד 5% מהאזרחים הערבים גרים בערים מעורבות). לכן, במדיניות שוויונית חלקם של הערבים בתקציבים השונים צריך היה לנוע בין 15% ל–20%, ובמקרים של סיוע לשכבות חלשות הוא אמור היה להתקרב ל–40% (שיעור העניים הערבים מתוך אוכלוסיית העניים בישראל). התוצאות שעולות מהבדיקה של הכנסת, עדכניות ל–2012 ו–2013, חושפות תמונה שונה לגמרי.

ניר קידר

כך, במשרד השיכון 0.3% בלבד מדירות הדיור הציבורי נמצאות ביישובים ערביים, ומספר הערבים שזכו להיות מאוכלסים בדיור ציבורי בשנתיים האחרונות הוא אפס. שיעור מקבלי המשכנתאות לזכאים הערבים הוא 3.8%, וחלקם בסך הלוואות המשכנתא קטן אף יותר - 2.3%. בתחומים כמו תשלומי פיתוח או הרשאות להתחייב, שמשרד השיכון מעביר לרשויות המקומיות, חלקם של היישובים הערביים הוא כ–9%. נזכיר כי חלקם של היישובים הערביים באוכלוסייה הישראלית הוא 15%.

תמיכה של 2% בלבד

במשרד הרווחה תמונת המצב גרועה אף יותר. אף שהערבים הם הקבוצה הענייה בישראל - 54% מהערבים עניים, 37% מסך המשפחות העניות בישראל הן משפחות ערביות - הרי שרק 11%–12% מהתקציבים שמעביר המשרד לרשויות המקומיות מוצאים את דרכם לרשויות ערביות. מדובר בהקצאה נמוכה מחלקם היחסי של הרשויות הערביות באוכלוסייה כולה, ובוודאי קטנה לאין שיעור מחלקן היחסי של הרשויות הערביות בתוך האוכלוסייה הענייה בישראל.

זאת ועוד, בתקציב התמיכות של משרד הרווחה בעמותות חלקו של המגזר הערבי הוא 1%–2.7% בשנה בלבד. כן, האוכלוסייה הענייה בישראל מקבלת כ–2% מסך התמיכות שמעביר משרד הרווחה לעמותות.

ראוי לעבור מכאן למשרד החקלאות, שרק באחרונה נהפך למשרד המוביל בטיפול בבעיות הקשות של האוכלוסייה הערבית בישראל - ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שבחר לנער חוצנו ממצבם הקשה של הבדואים בנגב (האוכלוסיה הענייה ביותר, בסדרי גודל, בישראל), זרק את הטיפול בבדואים לידי שר החקלאות, יאיר שמיר. עד כמה מדובר בהחלטה שעלולה להתברר כבעייתית ניתן ללמוד מהיחס של משרד החקלאות לערביי ישראל עד כה.

על פי הנתונים, חלקם של החקלאים הערבים בהקצאות השונות של משרד החקלאות נע בין 0.4% ל–3.4%. חלק ניכר מערביי ישראל, נזכיר, גרים בהתיישבות הכפרית, כך ששיעור החקלאים בתוכם הוא גבוה יחסית. על אף זאת, קיומם של חקלאים ערבים כמעט שאינו מקבל ביטוי כלשהו בתקציבים של משרד החקלאות. עם גישה כזו, קשה להניח שהבדואים ייצאו נשכרים מכך שהטיפול בהם עבר לידי המשרד לפיתוח הכפר והחקלאות.

במשרד התרבות והספורט המצב, כפי שניתן לנחש, אינו טוב יותר. בסך הכל, כ–4.1% מסך התמיכה הארצית של המשרד מגיעה לידי האוכלוסייה הערבית. גם משרד הפנים מגלה אפליה דומה - 
רק 13% מתקציבי הדת בישראל מגיעים לאוכלוסייה הערבית, רק 8% מלשכות משרד הפנים ממוקמות ביישובים ערביים, ורק 0.2% מסך הארנונה המשולמת על ידי הממשלה (משרדי ממשלה, חברת החשמל, בסיסי צבא ועוד) זורמת לכיס הרשויות הערביות. כן, 0.2% בלבד.

למעשה, הבדיקה של מרכז המחקר של הכנסת העלתה שרק באותם משרדים שבהם קיימת חובה של תקצוב דיפרנציאלי, על רקע של מצב סוציו־אקונומי, מצליחים ערביי ישראל לקבל נתח תקציב סביר. כך, חלקן של הרשויות הערביות במענקי האיזון של משרד הפנים - מענקים המשולמים אך ורק לרשויות חלשות, ולפי נוסחה שעברה כבר את כל מבחני בג"ץ - מגיע ל–39%. נתון זה משקף את מצבן העגום של הרשויות הערביות, שהן העניות בישראל.

גם במשרד החינוך, שבו מקצת מהתקציב נעשה באופן דיפרנציאלי, זוכים היישובים הערביים לקבל נתח של 22% מתקציבי הבינוי של המשרד בשנים האחרונות (26% יחד עם מפעל הפיס). בכל הקשור לתקציבי ההוראה עצמם, אגב, משרד החינוך מודה בעצמו כי התקציבים לערבים מופלים לרעה - בתי הספר הערביים מקבלים פחות תקצוב - אף שההיגיון היה מחייב כי בתי הספר הערביים יופלו לטובה (תקצוב דיפרנציאלי) בשל מצבם העגום. שר החינוך, שי פירון, נמצא כיום במהלך ראשוני לנסות ולקדם תקצוב דיפרנציאלי שכזה.

אף שהגישה החדשנית של משרד החינוך כלפי התקציבים המופנים לחינוך הערבי היא בגדר סנונית שאינה מבשרת עדיין את האביב, יש בכל זאת ניצנים של שינוי; משרד התרבות אמנם תקף בשצף קצף את מרכז המחקר של הכנסת וטען כי הנתונים שנאספו של ידו אינם נכונים - לדברי דוברת המשרד יש עוד עשרות מיליוני שקלים שמשרד התרבות מעביר לפעילויות תרבות ערביות, שאינן מזוהות ככאלה. בפני TheMarker היא פירטה תקציבים בכ–30 מיליון שקל מתוך תקציב של יותר מחצי מיליארד שקל (6% מהתקציב). עם זאת, שאר משרדי הממשלה שפנינו אליהם לא הכחישו את תמונת המצב העגומה העולה מהמחקר של הכנסת.

לפחות שניים מהם, משרדי השיכון והרווחה, הודו כי קיימת בעיה בקריטריונים של הקצאת התקציבים, וכי המשרדים עושים מאמץ לשינוי הקריטריונים כדי להביא לסגירת הפערים. "יש בעיה בקריטריונים להפעלת התקציב", אמר דובר משרד השיכון. "לשם כך אף נפגשנו באחרונה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הראל לוקר, ועם ראש הרשות לפיתוח כלכלי, איימן סייף, לצורך חידוד תובנות וקשיים במימוש החלטות הממשלה. זאת, עקב הקריטריונים שאינם תואמים כנראה לצרכים המיוחדים של המגזר הערבי".

כפי שניתן להבחין, במשרדי הממשלה יש לפחות הכרה בקיומה של אפליה תקציבית כלפי ערביי ישראל, וניסיונות ראשוניים לנסות ולפתור את האפליה הזו. ההכרה בקיומה של האפליה היא כבר התקדמות ניכרת, אבל - כפי שציין ח"כ גטאס, בהצעה לסדר היום של הכנסת בנוגע לתקציבים המיועדים לאוכלוסייה הערבית בתקציב 2015 - הכאה על חטא אינה מספיקה.

"על פי המחקר", קובע גטאס, "בין כה וכה משרדים יטו את התקציבים שעומדים לרשותם לכיוון האוכלוסייה היהודית וימנעו אותם מהאוכלוסייה הערבית. לאוצר ולגורמים האחראים במשרדים השונים יש תמיד תשובה מוכנה, שלפיה יש 'להשקיע בחברה הערבית שבמשך דורות הוזנחה והופלתה לרעה', אך ההצהרות מהסוג הזה עדיין לא נתמכו בתוכניות פעולה מגובשות וברורות, ונדמה כי בהיעדר מדיניות ברורה - גם תקציב 2015 יהיה תקציב מפלה ולא שוויוני".

חובת ההוכחה, במקרה הזה, ובעקבותיה התקווה לשיפור מערכת היחסים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי בישראל, מונחת לפתחם של היהודים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#