מי ראוי להיות נשיא? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מי ראוי להיות נשיא?

אין דרך לשקם אמון, זולת שקיפות וגם שימוע למועמדים לתפקידים בכירים

84תגובות

ח"כ מאיר שטרית נזעק אתמול לתוכניות הבוקר ברדיו כדי להסביר את סירובו לפרסם הצהרת הון בניגוד לשאר המתמודדים לנשיאות. בראיונות עמו הוא שמח להאריך בדברים על עלייתו ממרוקו, החיים במעברה, העבודה אחרי שעות הלימודים וכל שאר סיפורי "העשר אצבעות" מיבנה, היפים אך המתאימים יותר לכתבות "בנעלי בית" במוספי החגים הקרובים.

גם על הכספים שהוא ורעייתו תורמים היה מוכן שטרית לפרט ולתת דוגמאות. אבל כשהשאלות הגיעו לנכסיו ולקשריו, הוא השתתק. פתאום זו "רכילות", "כניסה לכיס הפרטי" ו"פופוליזם"; פתאום "זה לא עניינכם מה שיש לאשתי". במקסימום הוא זרק "אז יש לנו דירה באשדוד. ביג דיל". בצהריים התברר שלשטרית יש עוד כמה דירות. כמה? כנראה ארבע, אבל זה ממש לא חשוב, שכן מדובר במידע חלקי ואפילו מעליב (את הציבור). הרי ידוע ששטרית הוא מיליונר גדול, אז איך יכול להיות שיש לו רק 3–4 מיליון שקל בנכסים?

אמיל סלמן

עד שלשום בצהריים, גם לדליה איציק היו רק שתי דירות: זו שהיא גרה בה בירושלים ("הדירה הצנועה"), וזו שהיא רכשה בגן העיר בתל אביב תמורת 4.5 מיליון שקל. אבל כשהיא הבינה שהמידע כבר בחוץ, פתאום צצה דירה שלישית ("הדירה הקטנה"), שנרכשה מ"כספי קרנות ההשתלמות שלה ושל בעלה". בפוסט שפירסמה איציק בפייסבוק, היא כתבה שהדירה האחרונה נרכשה בין היתר ב–450 אלף שקל שהתקבלו בשל "תיקון בהפרשות פנסיה", אך לא הסבירה מה זה בדיוק תיקון להפרשות פנסיה, ואיך יוצא מזה 450 אלף שקל. היא גם סיפרה שנטלה הלוואה של 750 אלף שקל מאחיה (מי בכלל לוקח הלוואה כל כך גדולה מאחיו?).

נוסף על כך, התברר שאיציק, שעברה כבר את גיל 60, נטלה משכנתא של 1.9 מיליון שקל, שההחזר שלה עולה על 10,000 שקל בחודש. אחת הדירות, כתבה איציק, היא "בהליכי מכירה סופיים". מה זאת אומרת, שאלנו - אך לא שמענו תשובה.

מי שרצה, היה יכול לגלות שזאת אותה הדירה שבה הושקעו מאות אלפי שקלים מכספי ציבור ב–2010, כשאיציק כיהנה כיו"ר הכנסת. מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, אמנם ניקה אותה מחשד (לאחר שהיא החזירה 25 אלף שקל לקופת הכנסת), אך ד"ר מאיר גלבוע, שעמד בראש צוות החקירה, הציע להטיל על איציק ועל מקורבה אבי בלשניקוב, שהיה מנכ"ל הכנסת, אחריות אישית. גלבוע אמר אז כי "כל הראיות שהיו בידיו, הצביעו באופן חד־משמעי על מסקנות שונות מאלה שמצויות בדו"ח הסופי, ושזה לא היה עניין לפרשנויות".

אי–פי

אתמול אמר גלבוע: "אני מכבד את החלטת המבקר, אך אני חושב שזו החלטה בניגוד לנתונים שהיו. לו זה היה תלוי בי, הייתי רואה בהתנהלות של איציק הרבה יותר מאשר טעם לפגם". האם היא ראויה להיות נשיאה, שאלתי. "ממש לא" הוא אמר, "היא לא ראויה להיות נשיאה. נעשה כאן שימוש לא ראוי בכספי הכנסת".

האם מישהו שאל את איציק על השיפוץ ההוא ועל לקחיו? לא, וגם אם היו שואלים אותה, היא לא היתה משיבה, שכן היא בכלל לא מרגישה צורך לתת דין וחשבון למישהו. הכל בחדרי חדרים, הכל במחשכים. איציק, שלא התראיינה אפילו פעם אחת על תוכניותיה לתפקיד הרם (חנינה לאולמרט?), מגיעה לבחירות כשלא ענתה אפילו על שאלה אחת בצורה אמיתית. פרסום הצהרת ההון שלה, של שטרית ושל המועמדים האחרים בדקה ה–90 רק בגלל פרשת פואד - וכאן צריך להוציא כרטיס אדום לחברי הכנסת מהעבודה מיקי רוזנטל, איציק שמולי וסתיו שפיר, אנשי המחאה, שתמכו באיש הזה שמחזיק בכספת 600 אלף דולר במזומן - היה צעד קדימה. אבל הוא צעד קטן ועלוב ביחס לשחיתות שמסביב.

האם אפשר לומר שעשינו הכל כדי שהנשיא שייבחר היום - בבחירה חשאית, שגם אותה יש לבדוק מחדש - הוא נקי כפיים ואין לו קופת שרצים, שלא לומר כספת דולרים, שתיפתח בבוא העת? המועמדים ומקורביהם חושבים שנעשה יותר מדי. בכל מקום בימים האחרונים אפשר לשמוע את המצקצקים: "זו לא בושה להיות עשיר", "מי שמצליח צריך להתנצל?" "זו רדיפה", "תופרים כאן תיקים", "לא כולם מושחתים". "הנשיא לא יכול להיות הומלס". נכון, הנשיא לא צריך להיות הומלס ולא כולם מושחתים, אבל רבים מסתנוורים מכסף גדול ומחפשים קשרים עסקיים, שאולי יסייעו לבן משפחה או מקורב אחר. האם מישהו שמע טענות נגד ראש עיריית ירושלים ניר ברקת או שר הכלכלה נפתלי בנט המיליונרים?

פרנסה לחוקרים

צריך לקוות ששום דבר לא יקטע את הנשיאות הזאת באופן שאינו טבעי, אבל אם זה יקרה ומשהו יתברר בשבע השנים הקרובות, תהיה זו פאשלה נוראית של הכנסת הבוחרת ושל העיתונות המסקרת, שכבר נכשלו לפחות פעמיים (עם הנשיאים עזר ויצמן ומשה קצב). וגם אם זה לא יקרה, ייתכן שזה רק מזל.

הליך הבחירה סיפק הפעם הרבה פרנסה לחוקרים פרטיים והציף ריחות ריקבון נוראיים, אך הוא היה הרבה יותר טוב מאשר הליך בחירה נסתר לחלוטין, כשהציבור שומע רק את הסיפורים שהמועמדים רוצים לספר באמצעות יח"צניהם ומקורביהם.

את ההפתעות הלא נעימות של הרגע האחרון בקמפיינים הבאים אפשר למנוע רק באמצעות שקיפות ציבורית אמיתית, ולא באמצעות חיפוש האקדוחנים המטופש. הצהרות הון חלקיות כמו שפורסמו לא מספיקות לכלום. צריך לבדוק גם כיצד התעשר מי שהתעשר, מה מצבם הכספי של ילדיו ואחיו, ומהם תזרימי המזומנים לחשבונותיו שנים אחורה.

זו לא בושה להצליח, אבל זה בושה גדולה ואפילו עבירה פלילית לקבל הטבות מאינטרסנטים. בעברית קוראים לזה שוחד, או לפחות "שלח לחמך". נבחרי הציבור שלנו מדלגים בין עסקים, חברים, פוליטיקה ואינטרסים. קשה לצפות שלא יתקלו זה בזה, אבל זה מחייב גילוי ושקיפות. ישפוט הציבור אילו מערכות יחסים של נבחרי הציבור עם המגזר העסקי או עם בעלי אינטרסים תקינים בעיניו ואילו לא.

העננה והסירחון שנחשפו ועוד יחשפו בפרשת פואד מתווספים לשלל הפרשיות ששלחו נשיא, ראש ממשלה, שרי אוצר, בריאות, פנים ועבודה ורווחה לכלא, ורמטכ"ל לחקירה פלילית. האמון במשרתי הציבור מעולם לא היה נמוך יותר. אין דרך לשקם אמון זולת שקיפות וגם שימועים למועמדים לתפקידים בכירים. האם זה ירחיק מועמדים טובים מהפוליטיקה כמו שטוענים כמה מהמקורבים? לא. זה אולי ירחיק מועמדים בעייתיים, שאנחנו לא רוצים שישרתו אותנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#