בשבחי הפרוטקציה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בשבחי הפרוטקציה

האם מנכ"ל איכילוב יסיע גם אתכם לבדיקה בכיסא גלגלים כמו את סמי עופר?

126תגובות

גבי ברבש וזאב רוטשטיין הם, כמעט בוודאות, שני האנשים החזקים ביותר בישראל. הם חזקים יותר מהמיליארדרים יצחק תשובה או שרי אריסון, הם מחוזרים יותר מראש הממשלה, הם יכולים לחרוץ גורלות לא הרבה פחות מהרמטכ"ל או המפכ"ל. הם האנשים היחידים במדינת ישראל שכולם מחזרים לפתחם - אפילו ראש הממשלה

עוצמתם הבלתי מתקבלת על הדעת של ברבש ורוטשטיין נובעת מכך שהם שולטים במשאב יקר מפז ממש, שלא ניתן לקנות אותו בכסף. זהו המשאב של הטיפול הרפואי האיכותי בתוך מערכת הבריאות הציבורית - משאב הפרוטקציה שמנהל בית החולים מסדר לך בהגיעך לשערי בית החולים.

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

כתבות נוספות ב-TheMarker

חומר למחשבה, רגע לפני שאתם שולפים את הארנק וקונים מכונית

תפקחו עיניים: אותם משקפי שמש אופטיים - פערי מחיר של עד 1,650 שקל

עופר וקנין

בראיון נוקב לרוני לינדר־גנץ וגידי וייץ במוסף "הארץ" בסוף השבוע, שם פרופ' ברבש, מנהל בית החולים איכילוב, את הפרוטקציה בגלוי על השולחן. "אין יום שאני לא מקבל בין חמש לעשר פניות, מה שאתם קוראים פרוטקציה", אמר בגלוי, וסיפר בלי להניד עפעף כיצד הסיע באופן אישי את כסא הגלגלים של סמי עופר ברחבי בית החולים, כאשר המיליארדר המנוח - ומי שתרם את המבנה המפואר של מחלקת הלב החדשה באיכילוב, הבניין על שם סמי עופר - נזקק לטיפול רפואי.

"אני לקחתי גם את סמי עופר וגם את תד אריסון (התורם הגדול ביותר לבית החולים עם תרומה של 50 מיליון דולר - מ"א) על כסא גלגלים מבדיקה לבדיקה", סיפר ברבש בגילוי לב נחרץ ובוטה, "אני שלחתי צוותים להוציא את אריסון ממקומות שונים בעולם, כשהוא נתקע מבחינה בריאותית, שלחנו צוות עם אנשי החייאה ודברים כאלה, להביא אותו חזרה לארץ. לא רק שהם מנצלים את הנגישות אלי: אני אפנה אליהם שיבואו לפה לעשות את הבדיקות הרפואיות. אני רוצה שתהיה להם מחויבות למוסד, רוצה שתהיה להם מחויבות אלי, אני רוצה שהם יתרמו הלאה. וכן, אני אבוא לבקר אותם ואקח אותם מבדיקה לבדיקה על כיסא הגלגלים. איזו שאלה? בוודאי".

טלי מאייר

במסגרת גילוי הלב הנחרץ, ברבש התגאה בכך שהפרוטקציה באיכילוב כוללת גם ידוענים, שופטים - הוא הזכיר את שמו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין - ועיתונאים. "אני בהחלט צריך לדעת כשמגיע אח"מ לבית החולים", הסביר ברבש את נוהל האח"מ הקיים בבית החולים - נוהל שלפיו מנהלי חדר המיון מתבקשים להודיע לו בכל מקרה שמגיע מפורסם לטיפול. "אני דואג ליחסי הציבור של בית החולים", אמר.

הפרוטקציה לא 
נולדה אצל ברבש

צריך להסיר את הכובע בפני ברבש על גילוי הלב הנחרץ שלו. הוא ככל הנראה הראשון בישראל שמדבר בפתיחות כזו על מוסד הפרוטקציה. צריך להסיר את הכובע בפניו גם על כך שהוא מאלץ אותנו לדון, בגלוי, בבעיה הכל כך ישראלית הזאת. הרי אין צורך לשקר לעצמנו, הפרוטקציה לא נולדה אצל ברבש, והיא היתה קיימת בכל מערכות השלטון - ובוודאי במערכת הבריאות - מאז קום המדינה. ברבש אומנם שיכלל את הפרוטקציה לכדי אומנות, אבל הוא בהחלט לא המציא אותה.

אז אחרי 66 שנים של פרוטקציה שמתנהלת מתחת לשולחן, האם לא הגיע הזמן שנתחיל לשאול את עצמנו אם פרוטקציה היא לגיטימית, ואם כן - האם לא הגיע הזמן שנסדיר אותה באופן גלוי ושקוף?

דניאל בר און

העיתוי של העלאת השאלה הוא רלוונטי במיוחד - לא רק שוועדת גרמן להסדרת מערכת הבריאות נמצאת בשלב המכריע של דיוניה, אלא שרק לפני שבועיים קיבלנו פסק דין מכונן ראשון שנוגע לפרוטקציה. בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע את אורי לופוליאנסקי, ראש עיריית ירושלים לשעבר, בקבלת שוחד, לאחר שבתפקידו כראש העיר סייע ליזמי הולילנד לקבל את ההיתרים הנדרשים לבניית פרויקט הנדל"ן המפורסם.

החריג במקרה של לופליאנסקי היה שאת כספי השוחד, 1.5 מיליון שקל, הוא לא לקח לכיסו - אלא לכיס העמותה החשובה שהוא עומד בראשה, עמותת יד שרה, המסייעת לנכים.

במידה רבה, מה שלופליאנסקי עשה דומה למה שברבש עושה - הוא לקח כסף לכיס הציבורי (בית החולים או עמותה ציבורית), ובתמורה העניק עדיפות בקבלת השירות הציבורי. ברבש מקצר תורים בבדיקות בבית החולים, לופוליאנסקי קיצר תורים בקבל היתרים בוועדת התכנון והבנייה. מדוע מקרה אחד הוכרז כשוחד, ואילו המקרה השני זוכה ליחס המבטל של "פרוטקציה לא מזיקה"?

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

פסק הדין בפרשת הולילנד ממחיש מדוע לא ניתן יותר לעבור בשתיקה על תרבות הפרוטקציה שפשתה בקרבנו, ושברבש אפילו הפך אותה למדיניות מוצהרת של בית חולים ציבורי. ברור כי התחום קורא להסדרה - ובהקדם. אך מהי ההסדרה הראויה? זה כבר פחות חד־משמעי.

יש מי שידגלו בגרסה המחמירה של פסק דין הולילנד, שלפיה פרוטקציה היא סוג של שוחד - גם אם מדובר בקבלת שירות עודף בתמורה לתרומות שניתנו למוסד הציבורי, במקרה דנן בית חולים. משמע, יש לאסור על פרוטקציה בחוק, נקודה.

אפשר לדגול גם בגישה פחות מחמירה, ובעיקר לשאול את עצמנו מה בדיוק אנחנו מצפים מברבש לעשות: לקבל תרומה של 50 מיליון דולר מתד אריסון, ואחר כך לשלוח את אריסון להמתין ארבע שעות לטיפול בחדר המיון? די ברור שאריסון לא יתרום לאחר מכן אגורה נוספת לבית החולים, וכנראה גם לא שאר החבריו המיליארדרים, אחרי שישמעו את סיפוריו. במלים אחרות, הבחירה להוציא את הפרוטקציה מחוץ לחוק חייבת לבוא מלווה באיסור על קבלת תרומות למוסדות ציבוריים, ובמקרה כזה - הכיס הציבורי יצטרך לממן את בניית בתי החולים המודרניים.

על פי הערכות, ברבש גייס ב–22 שנות כהונתו כמנכ"ל איכילוב כ–350 מיליון דולר מכספי תרומות, שבעזרתם הפך את איכילוב מבית חולים מיושן לבית חולים מתקדם ומודרני. ויתור על כספי התרומות, במסגרת איסור על פרוטקציות גם כלפי תורמים גדולים, משמעו ככל הנראה שאיכילוב לא היה זוכה להשתדרג - והשירות הבריאותי לציבור כולו היה נפגע.

טשטוש גבולות 
בלתי־נסבל

מכאן מתעוררת השאלה הבעייתית והרגישה, האם ניתן להכשיר את הפרוטקציה - אבל רק במקרים מסוימים ורק בהגבלות חמורות? כשם שוועדת לנדוי הכירה במציאות הקשה של עינויים בחקירות השב"כ ובחרה להסדיר את כללי האסור והמותר בעינויים, אולי הגיע הזמן שמדינת ישראל תכיר במציאות המכוערת של הפרוטקציה בשירות הציבורי, ולפחות תנסה לצמצמם ולהסדיר את הפרוטקציה הזו?

המקרה של ברבש ובית החולים איכילוב הוא המחשה חיה לצורך בהסדרה כזו. לצד עבודתו כמנהל בית החולים מכהן ברבש בעוד שבע עבודות נוספות, עבור אילי הון כנוחי דנקנר (כאשר זה שלט עדיין באי.די.בי), יצחק תשובה, מוזי ורטהיים וצדיק בינו - כמעט כולם גם תרמו במקביל לבית החולים, ולפחות חלקם גם קיבלו את טיפול האח"מ בתוך כותלי בית החולים.

במקרה הזה, טשטוש הגבולות בין הכסף שזורם לכיס בית החולים והכסף שזורם לכיסו הפרטי של ברבש הוא בלתי־נסבל, ועולה עד כדי חשדות לכאורה לשוחד. אין ספק כי היה צריך לאסור מכל וכל על מנהלי בתי החולים לעבוד בעבודות נוספות (דו"ח מבקר המדינה, אגב, מצא כי רוטשטיין עבד ב–11 עבודות כאלה), ואין ספק כי היה צריך לאסור על מנהלי בתי החולים להתרועע באופן אישי עם מי שזוכים ליהנות אחר כך מנוהל האח"מ של בית החולים - למשל, לאסור על ברבש לבלות על היאכטה של שרי אריסון, ביחד עם השמנה והסלתה של ישראל.

באותה מידה, הפעלת נוהל האח"מ כלפי מי שלא תרמו באופן ישיר לבית החולים - ידוענים, עיתונאים, שופטים, חברי כנסת, שרים - היא מקוממת. גם כאן עולה ריח רע של "שלח לחמך" - ברבש דואג שמקבלי ההחלטות ומעצבי דעת הקהל יהיו מרוצים, כדי שאחר כך יסייעו לו לקדם את ענייניו היח"צנים או הלוביסטיים של בית החולים. זוהי השפעה פסולה על שופטים ועל מחוקקים, וצריך היה לאסור אותה בחוק.

מנגד, קשה להיות נחרץ באותה מידה כאשר הנהנים מנוהל האח"מ הם מי שתרמו רבות לבית החולים. אם המחיר לתרומה של 50 מיליון דולר והקמת מגדל האשפוז החדש באיכילוב, הוא שתד אריסון יקבל טיפול רפואי מזורז ויוכל לבחור את המנתח שלו - האם זהו מחיר נסבל, שהציבור יכול לשאת בו? זאת אינה שאלה פשוטה, משום שהיא מעלה שאלות של שוויון, של מתן זכויות יתר לאלפיון העליון ושל מכירת שירותים ציבוריים בכסף. מצד שני, כנראה שלא ניתן לצפות לקבל מגדל אשפוז חינם מבלי לשלם את המחיר הציבורי הזה.

האם זהו מחיר סביר, שניתן לשלם אותו? זאת שאלה שמדינת ישראל בוודאי מחויבת לדון בה. הגיע הזמן להפסיק לטאטא את הפרוטקציה מתחת לשטיח - ופשוט לקבל החלטות מה עושים אתה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#