מתקפה ידועה מראש

הסערה שיצר ה"פייננשל טיימס" סביב פיקטי תחזיר את העיסוק באי השוויון לשיח הציבורי

איתן אבריאל
איתן אבריאל

מרגע שהכלכלן הצרפתי תומס פיקטי פירסם את ספרו "הקפיטל במאה ה–21", מהרגע שהעז לערער על התפיסה שלפיה עשירים עשו את הונם בזכות כישרון ועבודה קשה, ומרגע שיצא למסע ציבורי למען הטלת מס גלובלי על בעלי ההון, בדיוק כזה שהם לא יוכלו יותר לחמוק ממנו – היה ברור שהמתקפה עליו תגיע, ושהיא תהיה אלימה. הכתובת הזו היתה על הקיר, חזינו אותה כאן לפני חודש, למשל בטורים של גיא רולניק, ימים בודדים לאחר שהספר פורסם באנגלית והפך ללהיט מכירות ולנושא המרכזי בשיח של הכלכלנים והפוליטיקאים בארצות הברית.

ובמלחמה כמו במלחמה, הכל מותר. לפני עשרה ימים הופיעו בעיתונות ידיעות שלפיהן פיקטי חשוד בהכאתה של חברתו לחיים, אף שהסיפור נוגע לאירוע שהתרחש לפני חמש שנים. זה שבועיים מגיעות לתיבת האימייל שלנו פניות של כלכלנים הטוענות – בלי לפרט על איזה בסיס ובלי שקראו את הספר – שהמסקנות של פיקטי לא יכולות להיות נכונות. אותן פניות אף תקפו אותנו ואת התקשורת בכלל על כך שהיא מבליטה את הספר של פיקטי ואת המסקנות שלו, ובכך עושה נפשות לאידיאולוגיה "סוציאליסטית", אולי אפילו "מרקסיסטית". כלכלנים, חלקם בעלי שם, התחרו בביקורות נגד הספר, כאשר כל אחד מהם מוצא בו שגיאה אחרת, שגם אם אינה פוסלת את התזות המרכזיות המוצעות בו – לפחות שורטת את המוניטין של פיקטי ואת הילת כוכב הרוק שנוצרה סביבו.

הכלכלן תומאס פיקטיצילום: אי–פי

אבל ההרעשה הגדולה נגד פיקטי הגיעה שלשום בעיתון "פייננשל טיימס". העיתון צלל לתוך הנתונים והטבלאות ומצא שורה של שגיאות בנוסחאות, שימוש בסדרות לא עקביות והתאמות ללא הסבר, אשר יחדיו שומטות לטענת העיתון הבריטי חלק מהמסקנות המרכזיות בספר – למשל העובדה שעושרו של המאיון העליון נמצא בעלייה מאז שנות ה–70. במה שנראה כחמור עוד יותר, העיתון רומז שפיקטי בישל ובחר את הנתונים באופן שיתאימו למסקנות של הספר.

עיתון הבית של בעלי ההון

פיקטי, מצדו, כתב ל"פייננשל טיימס" שהטענות של העיתון, אפילו אם הן נכונות, אינן משנות את המסקנות המרכזיות, ושאם קיימת הטיה כשלהי – הרי שהיא לטובת העשירים, מכיוון שהם נוהגים להסתיר הכנסות ונכסים ולכן נתוני צבירת ההון שלהם גבוהים יותר.

בתגובה, מיהרו רבים בצד השמרני של המפה לקבור את פיקטי, ולקבוע שהספר, המספרים ופיקטי עצמו הם זיוף אחד גדול. אלא שנכון לרגע זה לא נראה שהציבור ורוב הכלכלנים מוכנים לזנוח את פיקטי לחלוטין. להפך: יש כלכלנים שבדקו את עיבוד הנתונים החלופי של "פיינשל טיימס", ומצאו גם בו שגיאות. אחרים הבהירו שחוקרים אחרים מצאו מגמות דומות, על בסיס סדרות נתונים ושיטות חישוב שונות. אחרים שאלו האם זה מקרה שדווקא ה"פייננשל טיימס", עיתון הבית של הבנקאים ובעלי ההון, הוא זה שנקט צעד חריג ובדק את הנתונים של מחקר כלכלי מורכב – הרי עיתונים לא נוהגים לחזור על ניסויים כלכליים. ויש כלכלנים שמסבירים שבכל עבודה כלכלית מקיפה ומורכבת יהיו שגיאות, או לכל הפחות פרשנויות שונות כיצד יש לטפל בנתונים וכיצד לפענח אותם.

הספר נגע בעצב רגיש

הכלכלן פול קרוגמן, אחד התומכים הנלהבים בפיקטי, כתב אתמול שהמסקנות של ה"פייננשל טיימס" פשוט לא יכולות להיות נכונות. "ג'ילס (העורך הכלכלי של "פייננשל טיימס", א.א.) מנסה להוכיח יותר מדי. אם הניסיון שלו לעבד מחדש את הנתונים של פיקטי מביא למסקנה ששום דבר לא קרה לאי שוויון בעושר, זה רק מראה שהוא עושה משהו לא נכון", כותב קרוגמן. והוא מסכם: "מי שחושב שכל הרעיון של עלייה באי השוויון בעושר נשלל לחלוטין, כמעט בוודאות עומד להתאכזב".

הוא לא היחיד שחושב כך. ברנקו מילנוביץ, חוקר אי שוויון בבנק העולמי, נותן הסבר יותר מתודולוגי: קשה מאוד לחשב עושר של מיליוני אנשים, ומי שמחפש - ימצא בעיות בכל שיטה שתבחר. צריך להחליט מה לעשות עם הכנסות אפסיות או שליליות, מה לעשות עם נדל"ן ואיך לשערך אותו, איך להתמודד עם עצמאים, והכל שונה ממדינה למדינה. מילנוביץ מוסיף שכל הנתונים של פיקטי פתוחים בפני כל אחד באינטרנט זה שנים, כולל החישובים, כך שלא סביר שהוא יבשל אותם בזדון. זהו גם ההסבר שמספק פיקטי עצמו לעיתון הצרפתי "לה פיגרו": "'פייננשל טיימס' נוהג בחוסר יושר כאשר הוא קובע שהעדכונים שלו משנים את המסקנות – הם לא משנים דבר. העיתון הבריטי מביך את עצמו: כולם מכירים בעובדה שההון של העשירים צמח מהר יותר". הוא קרא לעיתון לפרסם את הנתונים והחישובים שביצע.

אלא שאם אנשי "פייננשל טיימס" – יחד עם מי שאולי האיץ בעיתון לחפש שגיאות אצל הכלכלן הצרפתי – חשבו שבכך תחוסל התעוררות העניין בשאלת אי השוויון וחלוקת ההכנסות, הם צפויים כנראה להתאכזב. פיקטי לא יצר את המחאה ואת התודעה הציבורית סביב הנושאים הללו: ספרו הפך לרב מכר רק בגלל שהוא נפל על קרקע רוגשת ופורייה, נגע בעצב רגיש, ניסח תחושה של רבים שמשהו יסודי מקולקל בדמוקרטיות המערביות.

גם אם יתגלו שגיאות בנוסחאות שלו, מה שפיקטי שם על שולחן של השיח הציבורי הוא לא סטטיסטיקה וסדרות נתונים, אלא עקרונות. פיקטי טוען שכל עוד שיעור התשואה על ההון גדול משיעור הצמיחה של הכלכלה, הרי שההון ילך ויתרכז בידיים של מעטים – ושבסופו של דבר יגיע הרגע שבו הצטברות כזו של עושר ושל הכוח הפוליטי שמגיע עמו יאיימו על הדמוקרטיה. את ההיגיון הזה, שמיליוני האנשים במעמד הביניים מרגישים מדי יום על בשרם, שום עדכון של נוסחה או התאמת נתונים לא יבטל. ולא בלתי אפשרי שדווקא הסערה שיצר ה"פייננשל טיימס" סביב פיקטי – לרבות התחושה אצל רבים שלפיה בעלי ההון מנסים לחסל אותו - רק תחזיר אותו ואת העיסוק באי השוויון, ובדרכים שבהם בעלי הון ואינטרסים בוזזים את הציבור, למרכז השיח הציבורי.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ