הבדואים גובים ארנונה, עובדה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הבדואים גובים ארנונה, עובדה

אף לא אגורה ממשלתית אחת זורמת לרשויות הבדואיות, הגם שהן העניות ביותר

54תגובות

עיר הבה"דים ההולכת ומוקמת בקצב מהיר במרכז הנגב, עשויה להוות נקודת תפנית במצבו של הנגב - ולא רק בגלל האוכלוסייה האיכותית של אנשי הקבע שתזרום באלפיה לאזור. גם ההכנסות העצומות מארנונה, שישלמו בסיסי צה"ל לרשויות המקומיות באזור, עשויות להקפיץ את איכות החיים בנגב.

אין תמה כי על עוגת ההכנסות מארנונה של עיר הבה"דים מתקיים כעת קרב עקוב מדם, כשהמתקוטטות הראשיות הן המועצה האזורית רמת הנגב המבוססת, והעיר ירוחם הענייה ממנה בהרבה. אף אחד אינו מבחין בעובדה כי הרשות המקומית הקרובה ביותר לעיר הבה"דים היא דווקא נוה מדבר הבדואית, הענייה עד חרפה.

בנגב נמצאים נכסי מדינה גדולים, המשלמים סכומי ארנונה גבוהים לרשויות הסמוכות להן. סוד גלוי הוא כי כמעט כל ההכנסות מארנונה מאותם נכסים זורמות לכיסן של שתי המועצות האזוריות הדומיננטיות באזור - רמת נגב ותמר. סוד פחות גלוי הוא כי אפילו לא אגורה ממשלתית אחת זורמת לרשויות הבדואיות, על אף שבמקרים רבים הן הסמוכות ביותר לאותם נכסי מדינה, ועל אף שהרשויות הבדואיות הן ללא ספק הרשויות העניות ביותר בנגב, ואלה שזקוקות יותר מכל לכספי הארנונה הממשלתית.

עופר וקנין

200 אלף בדואים גרים במרכז הנגב, והם האוכלוסייה הענייה בישראל. כל היישובים הבדואיים מדורגים באשכולות החברתיים הנמוכים ביותר - ו–2, לעומת אשכולות 4–9 שמאפיינים את היישובים היהודיים באזור. מצבם של היישובים הבדואים, בהתאם, הוא מזעזע. מרכז המחקר של הכנסת תיאר לפני שנה את התנאים של היישובים הבדואים במועצה האזורית נוה מדבר - רק חלק מהגנים ובתי הספר מחוברים לחשמל, אין מערכת ביוב ראשית, בכל היישובים יש רק כביש מרכזי אחד סלול (השאר הם דרכי עפר) ואין שירותי פינוי פסולת מסודרים. אלה הם עוד היישובים המסודרים, כי בפזורה הבדואית אפילו המעט הזה לא קיים - אין תשתיות מסודרות של מים, ביוב, חשמל או תקשורת. העולם השלישי, למי שלא הבין, נמצא במרכז הנגב.

בשנים האחרונות משקיעה המדינה כ–1.2 מיליארד שקל בניסיון לשקם את היישובים הבדואיים ולהעלות את רמת החיים של תושביהם. מטה היישום להתיישבות ולפיתוח כלכלי של הבדואים בנגב, בראשות דורון אלמוג, אחראי על התוכנית - שבין השאר מטרתה לשפר את איכות החיים ביישובים הבדואיים המסודרים, כדי לשכנע את הפזורה לעבור ולהתגורר בהם. רק שכדי שזה יקרה היישובים הבדואיים זקוקים להכנסות עצמיות, ולא רק להסתמכות על שולחן הממשלה. בדיוק מהסיבה הזו מנסה באחרונה מטה הפיתוח לשמש פה לבדואים במלחמתם על עוגת ההכנסות מארנונה בנגב.

יש כיום שלוש חזיתות פעילות כאלה - שלוש ועדות שהקים משרד הפנים בנוגע לחלוקת כספי הארנונה באזור. ועדה אחת דנה בחלוקת כספי ארנונה חדשים, ממספר נכסים ממשלתיים ענקיים הקיימים בנגב וכיום אינם משלמים ארנונה - בעיקר שדה התעופה נבטים של חיל האוויר. שתי ועדות נוספות מקיימות דיון רגיש יותר לגבי חלוקה מחדש של כספי ארנונה קיימים - הכנסות הארנונה של המועצה האזורית רמת נגב, והכנסות הארנונה של המועצה האזורית תמר.

שתי המועצות האזוריות, ענקיות בשטח ומעוטות תושבים, נהנות מהכנסות ארנונה עסקית של עשרות מיליוני שקלים בשנה. ההכנסה של ארנונה עסקית לתושב מגיעה ברמת נגב ליותר מ–10,000 שקל בשנה, ובתמר לכ–60 אלף שקל. באותה עת, 200 אלף הבדואים החיים ביישובים הבדואיים ובפזורה, אינם רואים קמצוץ מזה. לפי נתוני מטה הפיתוח של הבדואים, ההכנסה לתושב של ארנונה עסקית מגיעה ברשויות הבדואיות ל–100–150 שקל בשנה. באותה שעה, היישובים היהודיים הסמוכים - אפילו העניים שבהם, כמו דימונה וירוחם - נהנים מהכנסות של 700–1,200 שקל לתושב בשנה. במועצות האזוריות ההכנסות לתושב הן 4,500–60 אלף שקל בשנה.

ליהודים קל להאשים 
את הבדואים בעוניים

מפתה לחשוב כי ההכנסות הנמוכות מארנונה עסקית הן באשמת הרשויות הבדואיות - שמנוהלות איום ונורא, ולכן לא מסוגלות לפתח לעצמן אזורי תעסוקה מוצלחים. זאת בדרך כלל הטענה השגורה בפיהם של מנהלי המועצות האזוריות תמר ורמת נגב: "אנחנו יזמנו, הסתכנו, והשקענו, אנחנו הצלחנו, אז עכשיו אתם באים לקחת את פירות ההצלחה מאתנו?".

מפתה לחשוב כך, וקל ליהודים להאשים את הבדואים בעוניים. אבל העובדה המצערת שהיישובים הבדואים אינם נהנים כלל מהכנסות מארנונה ממשלתית, על אף שיש בנגב נכסים ממשלתיים ענקיים וחלקם סמוך מאוד ליישובים הבדואיים, מחדדת את החשד כי הבדואים לא לגמרי אשמים במצבם. מה שמחדד עוד את החשד הזה הוא העובדה כי ליישובים הבדואיים כמעט ואין מלאי של קרקע מתאים לפיתוח עסקי. מטה הפיתוח מציין כי הרשויות הבדואיות חסרות שטחים המיועדים לפיתוח תעשייה, כלומר שגם אם הרשויות הבדואיות היו מנוהלות טוב יותר, אין להן פוטנציאל ממשי להגדלת ההכנסות העסקיות שלהן.

מפתה לחשוב עוד כי ההכנסות הנמוכות הן באשמת הרשויות הבדואיות - שאחד הסממנים של הניהול הרע שלהן הוא היעדר גבייה של ארנונה מתושביהן. זאת טענה שהיהודים אוהבים לנפנף בה כאשר הם באים לקבוע כי הערבים בכלל והבדואים בפרט אשמים במצבם הרעוע. אז הנה הנתונים שמפרט מטה הפיתוח של הבדואים: הרשויות הבדואיות (כמו כל הרשויות הערביות, אגב) עוברות מהפך בכל הקשור לגבית ארנונה בתחומן.

כסייפה, למשל, זינקה משיעור גבייה של 11% ב–2008 ל–56% ב–2012. ערערה עלתה מ–32% ל–70%. זאת כמובן בלי להזכיר את העיר שכבר נהפכה למופת לשיפור ניהולי - חורה, ששיעור הגבייה בה מגיע כיום כבר לממוצע היהודי של 78%.

בכל מקרה, מטה הפיתוח הכלכלי של הבדואים אינו מתחמק מהסוגיה. בטיעונים שהוא מעלה בפני שלוש ועדות חלוקת ההכנסות, מציע המטה להתחשב בשיעור גביית הארנונה - ולקבוע כתנאי מחייב שרק רשות שגובה לפחות 50% מחובות הארנונה שלה תוכל לקבל נתח מהכנסות הארנונה הגדולות של המועצות תמר, רמת נגב ושדה נבטים. זאת ועוד, המטה גם מציע כי התנאי לא יישאר קבוע על 50%, אלא יעלה עם השנים, כדי לתמרץ את שיפור שיעור הגבייה לאורך זמן. אם ועדות חלוקת ההכנסות יקבלו את ההצעה, הרי שבין ארבע לשש רשויות בדואיות (תלוי לאיזה חישוב ארנונה מתייחסים) יהיו זכאיות לקבל נתח בעוגת הארנונה הגדולה של מרכז הנגב. רק תל שבע אינה עומדת בדרישת הסף.

הבקשה לאפשר לרשויות הבדואיות ליהנות מחלק מהכנסות הארנונה הגדולות של מרכז הנגב מונחת לפתחן של שלוש הוועדות הדנות בנושא. ניסיון העבר מלמד על לפחות שתי ועדות קודמות שהמליצו להעביר הכנסות ארנונה לרשויות הבדואיות, ולא מומשו. מטה הפיתוח מתקשה להעריך מה הסיכוי שהפעם מישהו במשרד הפנים ישקול שיקול של צדק חלוקתי, וייתן גם לבדואים קצת שאריות מכספי הארנונה הגדולים של מרכז הנגב.

"הבדואים בנגב", אמר על כך השר לשעבר בני בגין, "זכאים למסגרת כלכלית־חברתית שתאפשר להם לממש את ההזדמנויות העומדות בפני אזרחי ישראל לצמיחה. ואולם הבדואים בנגב הם בני הקבוצה הענייה בישראל, והדבר דורש תיקון יסודי. על הממשלה מוטלת האחריות לפעול כדי לאפשר לבדואים להיחלץ ממצבם ולהעניק להם, ובייחוד לדור הצעיר, את הכלים הדרושים להתמודדות עם אתגרי העתיד". האם מדינת ישראל ערוכה לאתגר?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#