איך ראשון לציון מנצחת את בת ים

מדוע צריכה המדינה לסבסד בנייה לערים חזקות במרכז?

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

ארבע ערים בישראל - ראש העין, מודיעין, קרית גת וקרית ביאליק - חתמו באחרונה עם הממשלה על הסכמי גג. כחלק מההסכמים הערים מתחייבות להאיץ את אישורי הבנייה של אלפי יחידות דיור בתחומן, והמדינה בתמורה מתחייבת לסייע לאותן ערים בבניית שכונות חדשות ענקיות בתחומן. ההסכמים הם על בניית 42 אלף יחידות דיור חדשות, כמעט 16 אלף מהן בראש העין - שמגדילה את עצמה מעיר של 10,000 יחידות דיור לעיר של 26 אלף יחידות דיור, וזאת בתוך ארבע שנים בלבד.

בהיעדר נתון רשמי ממשרד האוצר, ההערכה היא שארבעת הסכמי הגג עומדים לעלות כ–2 מיליארד שקל בארבע השנים הקרובות. חלק מהכסף מיועד להסיר חסמי תשתיות ממשלתיים, שמנעו עד היום את הקמתן של השכונות החדשות - בהם הקמת כבישים ומחלפים בכניסות לשכונות החדשות והקמת מתקני טיהור.

חלק אחר מהכסף נועד פשוט לתמרץ את ראשי הערים להסכים לבנות את שכונות הענק החדשות בתחומן, באמצעות מתן מענקים או סובסידיה לעיר כדי שתסכים לכך. זאת, מכיוון שהקמת שכונות מגורים כרוכה בהשקעות ענק - כבישים, מדרכות, בתי ספר, מרפאות, פארקים, צנרת מים וביוב, מתנ"סים - ולכן שכונות מגורים נתפשות כהשקעה גירעונית לעיר. בכך מתכוונת המדינה לפתור את אחד החסמים הגדולים ביותר שמנעו את הגדלת היצע הדירות בישראל - התנגדות של ראשי הערים למתן היתרי בנייה בתחומם, בגלל העלויות הכבדות של בניית שכונות מגורים חדשות.

שטח המיועד לבנייה בראשון לציון. "יחס הקרקע לתושב גדול פי 11 מבבת ים"צילום: עופר וקנין

במלים פחות יפות: המדינה מפתה, או אפילו משחדת, את ראשי הערים להסכים לבנייה בתחומם. היא עושה זאת בכך שהיא מסבסדת עבורם את העלויות הקשורות בבניית שכונות מגורים. המדינה לוקחת על עצמה חלק גדול מהעלות של בניית מוסדות הציבור בשכונות החדשות, ובנוסף מעניקה לערים מענק של 10,000 שקל עבוד כל יחידת דיור חדשה, כפיצוי על כך שהארנונה למגורים לא מכסה את עלויות הבנייה של שכונות מגורים.

רק שהסכמי הגג לא הסתפקו בכך. במסגרת המשאים ומתנים הפרטניים בין ראשי הערים למשרד האוצר כופפו חלק מראשי הערים את ידו של האוצר, והוציאו ממנו התחייבות גם למימון של הוצאות כמו שיפוץ מרכז העיר הישן (כדי שחס וחלילה לא יהיו פערים בין המרכז הישן לשכונות החדשות), או להגדלת היקף כוח האדם בעירייה בתחום אישורי הבנייה. האוצר, כלומר, נכנס עמוק אל תוך תקציבי הערים, והסכים לממן להן הוצאות שהן באופן מובהק הוצאות עירוניות, ובלבד שראשי הערים יסכימו בטובם לבנות בתחומם את אותם אלפי יחידות הדיור.

שכחו את הקריטריונים

באוצר גאים על הסכמי הגג, ורואים בהם המחשה לפעולה אקטיבית, "מחוץ לקופסה", כדי לשחרר חסמים לבניית עשרות אלפי יחידות דיור במרכז - מענה חדשני למצב החירום שנוצר בשוק הדיור בישראל. רק שמרוב פעולה מחוץ לקופסה, נשכחה לחלוטין הקופסה עצמה - או מה הם הקריטריונים למתן מענק ממשלתי לרשויות מקומיות, ומדוע רשויות מסוימות זוכות עתה להסכמי גג בעלות של מיליארדי שקלים, ואחרות לא.

כך, מלבד ארבעת הסכמי הגג שכבר נחתמו, הממשלה נמצאת במשאים ומתנים עם עוד ארבע ערים לפחות על חתימה על הסכמי גג בתחומן - ראשון לציון, הרצליה, יבנה ובאר שבע - מתוך מטרה להגיע להסכמות על בניית מאה אלף יחידות דיור חדשות בשנים הקרובות, בעלות שתגיע למיליארד שקל.

התבוננות ברשימת הערים הנמצאות במגעים עם המדינה על חתימה על הסכמי גג, מגלה את האקראיות שבה. מדובר בערים במרכז אבל גם בפריפריה (באר שבע, קרית ביאליק, קרית גת). מדובר בערים חלשות (קרית גת), אבל גם בערים חזקות מאוד באזור המרכז (מודיעין, הרצליה, ראשון לציון). מדוע צריכה המדינה לסבסד בנייה לערים כמו הרצליה או מודיעין?

מערכת היחסים בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי בישראל, צריך להדגיש, אינה מקרית. היא מושתתת על עקרונות דמוקרטיים (שמירה על האוטונומיה של השלטון המקומי מפני מעורבות יתר של השלטון המרכזי), וגם על עקרונות תקציביים נוקשים.

עד היום, המדינה הזרימה תקציבים לשלטון המקומי בשני מקרים בלבד. האחד: המדינה וכל הרשויות שותפות בתקציבי החינוך והרווחה (בדרך כלל המדינה מממנת 75%, והרשות המקומית מממנת 25%). השני: המדינה מממנת רשויות עניות באמצעות מענקי איזון, הנקבעים על פי נוסחה מוכתבת מראש. עד היום לא היתה כל אפשרות למימון נוסף של הרשויות המקומיות, אלא בהסכמים מיוחדים שנחתמו וכללו את כל הרשויות. זאת, עד להסכמי הגג שפרצו את כל הכללים וכל התקדימים התקציביים - פתאום המדינה מזרימה מיליארדים לרשויות ספיצפיות עם הסכם שונה מרשות לרשות, ובלי כל קשר למצבה הכלכלי של הרשות. למעשה, אין כל קריטריון קובע בהסכמי הגג, פרט לקריטריון אחד - כוח המיקוח של ראש העיר מול משרד האוצר.

"אל תחפשו צדק חלוקתי"

כאשר שואלים את המדינה מדוע זכו דווקא אותן רשויות - רובן רשויות חזקות שלא אמורות לקבל תמיכה מהמדינה - מקבלים תשובה פרקטית לחלוטין. התשובה היא שיש מצב חירום, המדינה רוצה לשחרר לשוק כמה שיותר יחידות דיור, ולכן כל רשות שיש לה מלאי גדול של קרקע מתוכננת לבנייה, ושנמצאת באזורי ביקוש רלוונטיים, זוכה להיות מחוזרת על ידי המדינה. "אל תחפשו כאן צדק חלוקתי" אמר לנו השבוע פקיד בכיר "זה סתם ערימה של אילוצים - איפה שאפשר לבנות הרבה יחידות דיור ומהר, שם נחתמים הסכמי הגג".

העובדה שבדרך נדרסים כל העקרונות של הצדק החלוקתי בין הרשויות המקומיות בישראל, אינה מעניינת את המדינה כרגע. למעשה, בהסכמי הגג המדינה מרחיבה את אי הצדק הבסיסי שקיים בשלטון המקומי בישראל: מדוע יש רשויות עם משאבי קרקע גדולים פנויים, ורשויות סמוכות שאין להן קרקע פנויה בכלל? במקרה שלנו, מדוע ראשל"צ המבוססת עומדת להגדיל עוד את מספר התושבים שלה, בסבסוד נדיב של המדינה, בשעה שבת ים הסמוכה נחנקת בלי משאבי קרקע פנויים בכלל. או דוגמה זועקת לשמים עוד יותר: מדוע לראש העין יש קרקע פנויה ל-16 אלף יחידות דיור חדשות, ואילו כפר קאסם הענייה - שראש העין בנויה בין השאר על אדמות שהופקעו ממנה - אינה מקבלת דבר מכך?

"אנשים יצאו למחאה החברתית ב–2011",אומר אביב קינן, סמנכ"ל קהילה בעיריית בת ים, "ולא מבינים שלב הבעיה נמצא באי שוויון בין רשויות מקומיות בישראל. לפני 50 שנה מישהו חילק את גבולות הערים בצורה לא הגיונית, מאז לא היה לאף אחד אומץ לתקן את הגבולות, וכיום יש לראשון לציון יחס קרקע לתושב גדול פי 11 מאשר בבת ים. המשמעות היא שראשון לציון תהיה תמיד בעודף תקציבי, והתושבים שלה מקבלים תקציבי חינוך כפולים מתושבי בת ים. זהו חוסר צדק מובנה, שאף אחד לא מנסה לתקן אותו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker