ההכנסה שלכם גדלה, האם אתם מרוצים?

הישראלים עוד לא החליטו בין שתי העסקות שמונחות כעת על המדף

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

יום העצמאות חלף, אבל השאלות לגבי איזה מן חיים מציעה ישראל לאזרחיה ממשיכות להטריד. בהקשר זה כדאי להתעניין בניתוח של בנק ישראל המופיע בדו"ח השנתי של הבנק ל–2013, לגבי התהליכים שחלו בהכנסה הפנויה של הישראלים בין 1999 ל–2013.

בחירת השנים אינה מקרית. זהו פרק זמן שבו המדינה עברה תפנית חדה במדיניותה הכלכלית, ובכך חוללה תפנית גם ברמת החיים של כל אזרחיה. תחילתה של התפנית ב–2003, אז ממשלת שרון - תחת הנהגתו של שר האוצר הכריזמטי בנימין נתניהו - החליטה להציעה לאזרחיה "ניו־דיל" כלכלי.

אלא שבניגוד לניו־דיל המפורסם של הנשיא רוזוולט בשנות ה-30 של המאה הקודמת, הניו־דיל הישראלי היה בדיוק הפוך באופיו. זאת היתה עסקה כלכלית מסוג חדש, שבה המדינה הציעה לאזרחיה לגבות הרבה פחות מסים ובתמורה להעניק להם הרבה פחות שירותים (הגורם המתמטי הקושר בין המסים לשירותים, גודל הגירעון בתקציב, נותר לכן כמעט ללא שינוי).

הניו־דיל הישראלי היה דרמטי בהיקפו. בעשור שחלף הפחיתה ישראל את נטל המס ב–6% תוצר, שיעור עצום, ובניגוד גמור לתפישה הרווחת, הוא הקיף את כל אוכלוסיית משלמי המסים בישראל. כולם נהנו מהניו־דיל הזה, כולל מי שנמצאים מתחת לסף מס ההכנסה המינימלי, בגלל הפחתה שהיתה גם בשיעור דמי הביטוח הלאומי. במלים אחרות, כמעט כל האוכלוסייה בישראל - וזהו הניתוח המעניין של בנק ישראל - נהנתה מגידול בהכנסה הפנויה בעשור החולף.

הישראלים קונים את השירותים האלה מכספם. חדר ניתוח בבית החולים קפלן ברחובותצילום: מוטי מילרוד /באוב?

מדובר בגידול משמעותי בהכנסה הפנויה. ברמת השכר של 6,000 שקל, רמת השכר החציונית שעד אליה משתכרים כ-50% מהשכירים, הגידול בהכנסה הפנויה היה של 11%. עד רמת שכר של 10,000 שקל, ההכנסה הפנויה זינקה ב–14%. ברמת שכר של 18 אלף שקל, רמת השכר של האחוזון ה–90 (תחילתו של העשירון הגבוה) ההכנסה הפנויה צמחה ב–15%. הגידול הגבוה ביותר בהכנסה הפנויה היה בשכר של 33 אלף שקל, 20%. משכר זה ומעלה הגידול מתמתן, ובשכר של 70 אלף שקל הגידול בהכנסה הפנויה כבר מתלכד עם הגידול שממנו נהנו בעלי השכר החציוני, 11%.

התמונה הכוללת היא של גידול בהכנסה הפנויה החל בשכר של 3,700 שקל ואילך. ה–50% של בעלי השכר הנמוך נהנו מגידול בהכנסה של עד 11%, וה–50% של בעלי השכר הגבוה יותר נהנו מגידול בהכנסה של 11%–20%. כולם נהנו מגידול בהכנסה הפנויה, ואפילו מגידול משמעותי ברמת השכר החציונית. עם זאת, העשירים שמשלמים יותר מסים גם נהנו יותר, מכיוון שהטבת השכר של העובדים בעשירונים הגבוהים עד לגבוהים מאוד היתה גבוהה יותר גם היא (הגידול בהטבה כבר לא חל על המאיון העליון).

פחות מסים, פחות שירותים

משמעות הנתונים חד משמעית: רמת החיים של אזרחי ישראל עלתה בעשור האחרון, גם ברמות השכר הנמוכות והבינוניות. אמנם רמת החיים של בעלי השכר הגבוה עלתה יותר, אבל לא בהפרש גדול. ובכל מקרה, כמעט כולם הרוויחו תוספת של רמת חיים ניכרת.

הקביעה הזו ככל הנראה נכונה, גם כאשר בוחנים את המחיר ששילמו הישראלים עבור הגידול ברמת החיים שלהם. בעשור האחרון עברה ישראל תהליך לא פחות דרמטי של הקטנת נתח הממשלה מהתוצר, בשיעור דומה של 6%. הממשלה גבתה מהאזרחים הרבה פחות מסים והשאירה להם יותר כסף פנוי בכיס. ואולם היא גם נתנה להם פחות רווחה, בריאות, חינוך, סיוע לרשויות חלשות ושיכון. את כל אלה קנו האזרחים לעצמם מכיסם הפרטי (כמו בבריאות ובחינוך), או פשוט נאלצו להסתפק ברמת שירותים פחותה וירודה (כמו במקרה של רווחה, שיכון ושל סיוע לרשויות חלשות).

בסך הכל, האזרחים בישראל בתום העשור הם עשירים יותר באופן פרטי, אבל חלוקת העושר לא היתה שוויונית, והם גם מקבלים פחות שירותים ציבוריים. זאת העסקה שהוצעה לציבור בעשור האחרון - האם האזרחים יצאו ממנה מרוצים?

המחאה של קיץ 2011 לימדה שיש חלקים גדולים מאוד באוכלוסייה שאינם מרוצים מהעסקה. הציבור התרעם על רמת השירותים הציבוריים הירודה שניתנה לו, ובעקבות ועדת טרכטנברג הסכים לקבל העלאה כלשהי של המסים בתמורה לתוספת שירותים כמו חינוך חינם מגיל שלוש. "עשו פה ניסוי בפסיכולוגיה ציבורית", הגדירו זאת כלכלנים בכירים. "נתנו לציבור הרבה הכנסה פנויה, ותמורת זה לקחו לו שירותים ציבוריים. רק שלא בטוח שהציבור אהב את התוצאה".

עם זאת, לא ברור אם חוסר הנוחות של הציבור רציונלי, כלומר הציבור חש ששכרו יצא בהפסדו בגלל המחיר ששילם בגין קיצוץ השירותים הציבוריים; או שהוא נובע מהטיה פסיכולוגית, שלפיה מה שנתנה המדינה לציבור כבר נלקח כמובן מאליו (הגידול בהכנסה), ולכן הציבור ממשיך לראות רק את מה שנלקח ממנו (הפגיעה בשירותים). משמע, קשה לשפוט אם רמת החיים בישראת אכן נפגעה באופן אובייקטיבי במידה כזו שניתן לקבוע כי העסקה לא היתה כדאית לציבור.

זאת ועוד, קשה לשפוט את ההשלכות החיצוניות שהיו לעסקה הזו: המחיר של הגידול באי־שוויון ובעוני בעקבותיו 
(הגם שהאי־שוויון בינתיים החל לרדת), ומנגד התרומה החיובית שהיתה לגידול בצמיחה בעקבות הפחתת המסים והגדלת הפעילות במשק.

למרות המחאה הציבורית, לכן, כלל לא ברור אם הציבור הישראלי מסתייג מהעסקה שהוצעה לו, והאם היה מעדיף לשנות את העסקה מעתה - משמע, להגדיל את המסים בתמורה להרחבת השירותים הממשלתיים. בסופו של דבר, אלה הן שתי העסקות היחידות שמונחות על המדף.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ