"הציבור החילוני לא מבין את היקף העזרה לזולת במגזר" - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חרדים 
קצת פחות

"הציבור החילוני לא מבין את היקף העזרה לזולת במגזר"

למרות העוני היחסי, לחרדים יש רשת ביטחון כלכלית פנימית: בני הקהילה יעמדו לצדם אם יירדו מנכסיהם או יזדקקו להלוואה והסיכוי שהם יתרמו לצדקה גדול פי 20 לעומת חילונים ■ 
יש דברים חשובים יותר מהגשמה עצמית

112תגובות

פתאום באמצע התפילה, לאחר שהחזן מסיים לחזור על תפילת שמונה־עשרה ועוד רגע הקהל מתחיל להגיד את מזמור אשרי, נשמעת דפיקה חזקה על במת בית הכנסת. כולם מסובבים את ראשיהם למקום שממנו נשמע הקול, אך לא מופתעים. זהו ריטואל קבוע כמעט בכל בית כנסת, שבשנים האחרונות הפך לשכיח הרבה יותר.

האיש שדפק על הבמה פותח בדברים. "מורי ורבותי, כמה רגעים מזמנכם", הוא מבקש. רוב המתפללים לא שמחים על ההפרעה באמצע התפילה. הם היו רוצים להשלים אותה ולרוץ לעיסוקיהם בשעות הבוקר - לימוד בכולל, עבודה, טיפול בילדים.

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

אבל הדובר עקשן, והוא ממשיך בדבריו. הוא מתאר משפחה חסרת יכולת שנקלעה למצוקה כספית קשה ואין לה אוכל בביתה; הוא מצמרר את הקהל בתיאורים על אמא חולה במחלה קשה שאינה יכולה לטפל בילדיה ואין לה כסף לטיפולים; או מזעזע אותם בסיפור על מותו הפתאומי של אב משפחה שהותיר אחריו יתומים חסרי כל. השורה התחתונה היא כסף - תרמו ככל יכולתכם.

גיל כהן מגן

תיבות הדואר באזורים החרדיים מלאות זה שנים בעלוני התרמה. קופות הצדקה הגדולות מתחרות זו בזו בהיקפי גיוסי כספים באמצעות טקטיקות פרסום אגרסיביות.

גם בביקורים בבתי הכנסת המתרימים משתמשים בכל האמצעים כדי לגעת בלב המתפללים. בבית הכנסת שבו אני מתפלל, לדוגמה, הגיעו בשבוע האחרון שני גברים חרדים והמתינו בסבלנות עד לסיום תפילת שמונה־עשרה, אבל רק אחד מהם ניגש לבמה לנאום. השני נותר לעמוד בפאתי בית הכנסת.

"אתם רואים את האיש הזה?", שאל הגבר על הבמה והצביע על חברו. "עומדים לגרש אותו מהבית. אין לו איפה לגור עם עשרת ילדיו. הוא חולה מאוד וזקוק לתרופות באלפי שקלים בחודש להצלת חייו. בעל הבית שלו הסכים לוותר ולדחות את תשלומי שכר הדירה, אבל חלפו כמה חודשים וכעת הוא הודיע לו כי יגרשו מביתו". בבית הכנסת היתה דממה. אף אחד לא המשיך בתפילה. כולם בהו בדובר ובחברו.

גם בנאומים תיאטרליים פחות, המתפללים - שאינם בעלי הון, אלא אנשים המתקשים לסיים את החודש - בדרך כלל לא נשארים אדישים. הם פותחים את הכיסים ותורמים כל אחד עשרות שקלים, אם לא יותר. מנאום כזה בבית כנסת שבו כ–50 מתפללים יכול המתרים לצאת עם לפחות 1,000 שקל. במשך חודש, בביקור בכל יום בשלושה מנייני תפילה, אפשר להגיע בקלות לסכום של כ–80 אלף שקל.

רוב מהחרדים תורמים 1% מהכנסותיהם

מערך ההתרמות של המגזר החרדי הוא אחד הנדבכים ברשת הביטחון הכלכלית שמעניקה החברה החרדית לחבריה. חיי הקהילה המפותחים של החברה החרדית והערך ההלכתי של עזרה לזולת גורמים לכך שבחברה זו, ובמידה רבה גם בציבור הדתי־לאומי, קיימים אינספור עמותות צדקה לנזקקים ואלפי מרכזים של גמילות חסדים פרטיים. אלה מעניקים לבני המגזר עזרה - החל בהלוואות ללא ריבית לכל מטרה וכלה בארבס, חומוס מבושל שנהוג לאכול באירוע בליל שבת לאחר לידת בן זכר.

המיזמים האלה נעשים לעתים כיוזמה פרטית של אדם הפותח לבדו גמ"ח שמשאיל תרופות בשעת הצורך, או כארגונים רחבי היקף שמקימה ההנהגה החרדית בתמיכת הרבנים — כמו עמותות הצדקה וארגוני הסיוע הרפואי לחולים ולבני משפחותיהם.

דן קינן

החרדים כנראה מוציאים הרבה כסף מכיסם לעזרה לזולת, לפחות יחסית להון שברשותם. מחקר שבדק את הזיקה בין רמות דתיות לדפוסי ההתנדבות והתרומה בישראל גילה קשר עקבי ביניהם. יותר מ–61% מהחרדים הצהירו כי הם תורמים 1% או יותר מהכנסותיהם, לעומת 30% בקרב הדתיים ו–3% מהחילונים. מחקרים מאוחרים יותר איששו את הנתונים האלה.

לחרדים יש רשת ביטחון כלכלית פנימית. חבר בקהילה יודע שבני הקהילה יעמדו לצדו אם יירד מנכסיו, אם יזדקק להלוואה או אם יצטרך לשאול מוצר כלשהו. התמיכה הזאת קיימת גם בקהילות נוספות, שלחלקן אין קשר ולו הקלוש ביותר לדת, אבל אי אפשר להתעלם מכך שבקהילות דתיות מרכיב העזרה לזולת מהותי הרבה יותר. רשת הביטחון כוללת גם עזרה פרטנית לאדם בצרה וגם ארגוני חסד שצצים תחת כל עץ רענן - עמותות לסיוע רפואי, כמו עזרה למרפא ועזר מציון, עמותות למשלוח מזון לנזקקים, ארגוני סיוע למשפחות חולים וגמ"חים להלוואות.

ערך המימוש העצמי, המקצועי והחברתי, שנהפך למרכזי בכל חברה מערבית מתוקנת, הוא משני בחשיבתו בחברות דתיות. לעומת זאת, עזרה לזולת ובניית רשת ביטחון חברתית־כלכלית הם ציווי ים דתיים חשוב. פסוקים רבים בתורה מצווים על המאמין לסייע לחברו בשעת צרה. למשל, נכתב פעמיים הציווי לסייע לחברך כאשר חמורו או שורו קורסים תחת משאם ("לא תוכל להתעלם"). ויש גם ציווי ספציפי לסייע לאדם הנמצא במצוקה כלכלית - "וכי ימוך אחיך, ומטה ידו עמך - והחזקת בו, גר ותושב וחי עמך" (ויקרא, כ"ה).

העזרה לזולת באה לידי ביטוי גם במנהג - שיש הסבורים כי הוא חובה הלכתית של ממש - להפריש עשירית מההכנסה לצדקה. בדומה למעשרות שהיו מפרישים לכהנים וללוויים כשבית המקדש היה קיים, כל אדם מישראל מצווה להפריש עשירית מכספו לסיוע לזולת, גם מתוך אמונה שהפרשת הסכום תסייע לו להגדיל את נכסיו. "עשר תעשר — בשביל שתתעשר", אמר רבי יוחנן במסכת תענית.

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

אבל ההתנהלות החברתית הזו אינה נובעת מרצון ליישם את דברי האלוקים. המניע המרכזי ביותר לעזרה לחבר בצרה הוא הלכידות החברתית, שכמובן משמעותית יותר בקהילה שנוהגת להתאסף שלוש פעמים ביום לתפילה במניין, מבלה יחד שעות על גבי שעות בשבתות וחגים בבית כנסת, ומאוגדת כולה סביב אידיאלים משותפים.

הסוציולוג אמיל דורקהיים מנה שלוש פונקציות מרכזיות שהדת ממלאת בחיי החברה: משמעות לחיים, פיקוח חברתי, לכידות חברתית. באמצעות הסמלים, הנורמות והערכים המשותפים, לצד הטקסים הדתיים בציבור, החברה קובעת כללים ל"משחק הוגן" ולחיים חברתיים מאורגנים.

אי–פי

הדת גם מטפחת ומחזקת את הערך של קרבה ורעות בין חברי הקהילה ("ואהבת לרעך כמוך") ומסייעת להדק את הזיקה הרגשית בין אדם לחברו. הדת אמנם גרמה לאורך ההיסטוריה לקונפליקטים ולשפיכות דמים, אבל לפחות בין חברי הקהילה לבין עצמם יש לכידות סביב האמונה המשותפת והטקסים הקולקטיביים.

הדת, לפחות בקהילות החרדיות השמרניות, היא גם סיבה מרכזית לכך שאין ביטחון כלכלי ארוך טווח. האידיאל של הגבר החרדי הקלאסי הוא "אחת שאלתי מאת ה' שבתי בבית ה' כל ימי חיי" - כלומר לשבת ולשקוד על לימוד התורה ללא הפסקה, וכלל לא לעסוק בסוגיית הפרנסה. דורות על גבי דורות גידלו ילדים סביב הרעיון שהמימוש העצמי האיכותי ביותר הוא להיות תלמידי חכמים ולא לעסוק בפרנסה.

לעו"ד דב הלברטל, מרצה למשפט עברי ומי שהיה מקורב לרב יוסף שלום אלישיב, מנהיג הציבור הליטאי לשעבר, היכרות מעמיקה עם החברה החרדית. "העמדה הבסיסית, דעת התורה כפי שראיתי בחצרו של הרב אלישיב ז"ל, היא שאדם צריך ללמוד ולא לעבוד, שהבעל צריך להיות אברך כל זמן שהוא יכול", הוא אומר.

הביטחון התעסוקתי היחיד שאותו יכול לחוש היהודי המאמין נשען על אמרות חז"ל שלפיהן הקב"ה ידאג לפרנסתו אם אכן ימלא את רצונו. למעשה, עניין זה נתון במחלוקת בין התנאים רבי שמעון, שסבור כי על האדם לעסוק אך ורק בתורה ולא לדאוג לפרנסתו, ואילו רבי ישמעאל סבור כי מחובתו של האדם לעסוק בדרך ארץ ולדאוג לפרנסתו. בגמרא אין פסיקה ברורה כיצד לנהוג.

"הרבה עשו כרבי ישמעאל ועלתה בידן, כרבע שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידן", נכתב במסכת ברכות. גם טקסטים מאוחרים יותר סותרים לא פעם זה את זה. הרמב"ם וגם "השולחן ערוך" פוסקים במפורש כי אדם "ילך לעסקיו, כי כל תורה שאין עמה דרך ארץ אינה מתקיימת", נכתב בשולחן ערוך. הרמב"ם גם הוסיף כי מי שלומד תורה כל היום ומסתמך על הצדקה מחלל שם שמים.

אלא שבדור הנוכחי, התפישה הרווחת בקרב הקהילות החרדיות האדוקות היא כי על אדם להיות אך ורק בבית המדרש, גם אם הוא מסתמך על כספי צדקה או תקציבי מדינה. "אלו המתחסדים מצד שיטת הרמב"ם להפסיק וללמוד ולעסוק במסחר הוא עצת היצר הרע" כתב הרב משה פיינשטיין, אחד מגדולי הפוסקים בדור הקודם.

גיל כהן מגן

"אני לא קורה לזה הקצנה", אומר הלברטל. "זו תגובה לאתגר שיש בדור הזה. באירופה באמת כולם עבדו. הם היו אז בעלי עגלות או סוחרים זעירים. אתה מוצא אותה שיטת הנהגה גם בקהילות חסידיות כיום (שם רבים בוחרים לעבוד בעבודות צווארון כחול, נ"ט), אבל ברמה הלאומית זה לא משהו שניתן להתבסס עליו.

"עם זאת, כל החברה הישראלית השתנתה. יש פה חברה ליברלית עם פתיחות שלא היתה דוגמתה. אלה דברים שגם בן גוריון לא היה מאמין שיקרו. מול מצב כזה אין לחרדים ברירה אלא להמשיך להישאר בלימוד התורה כדי לשמור על אמונתם. המשימה שלנו, הציבור החרדי, היא לא לעבוד אלא לסגור את עצמנו במין תיבת נח מפני המבול השוצף ולהציל את הקיום היהודי".

ברמה הפרקטית, החרדים מסתדרים איכשהו. הנשים הן המפרנסות העיקריות, והאברכים גם מקבלים שכר כלשהו מהכוללים שבהם הם לומדים. וכמובן, כולם מתנהלים בצמצום. מלבד זאת, החרדים מוצאים דרכים מתוחכמות להוריד עלויות - במקום קנייה ברשת סופרמרקטים, לדוגמה, נוצרו בשנים האחרונות ארגוני ענק שמבצעים רכש קבוצתי של מוצרי מזון מוזלים, ואלה מחולקים מדי שבוע בעשרות ריכוזים חרדיים.

ובכל זאת, עדיין יש צמצום. "את מחיר העוני הם מקבל ברצון ובאהבה", אומר הלברטל. "חז"ל אומרים שעניות היא דבר יפה ליהודי, כמו כתר של ורדים על ראשו. העוני הוא אפילו אידיאל מסוים, כי הוא מאפשר ליישם את האמונה שלך לא לרצות מותרות".

"איש לא ייפול"

ואולם בעשור האחרון חל שינוי משמעותי גם בנושא זה. הקהל החרדי הצעיר כבר אינו נאמן לשיטה הזו של הסתגרות בד' אמות של הלכה, ויותר ויותר חרדים צעירים בוחרים לצאת ממעגל הלימוד. כיום יש אלפי סטודנטים גברים במוסדות לימוד חרדיים, ושיעור התעסוקה בקרב גברים חרדים עלה משמעותית בשנים האחרונות.

ובכל זאת, כדי לקיים ציבור כל כך גדול, המונה עשרות אלפי אברכים, יש צורך ברשת ביטחון כלכלית שמעניק המגזר החרדי לחבריו. כל אברך כולל מקבל מלגה משמעותית של כ–3,000 שקל בממוצע באמצעות תרומות, בעיקר מעשירים יהודים בעולם, וזו מאפשרת לו להמשיך לפרנס את משפחתו, בצירוף המשכורת של האשה - שלרוב עוסקת במקצועות ההוראה.

רשת הביטחון התחתונה ביותר, שאליה מגיעים לפני קריסה, היא ארגוני הצדקה. אלה מגייסים סכומי כסף אדירים לתמוך בנזקקים בשעות הצורך. הקופה הגדולה ביותר היא קופת העיר בני ברק. לפי רשם העמותות, מחזור הפעילות של הקופה הגיע ב–2011 ל–96 מיליון שקל, ואלה צמחו ל–111 מיליון שקל ב–2012 - הכל כספים שמועברים ישירות לנזקקים חרדים.

קופת העיר לא לבד. בתחום ועדי הצדקה הגדולים יש עוד כמה שחקנים מרכזיים, כמו ועד הרבנים לענייני צדקה או הוועד העולמי, וקיים גם הוועד הארצי. שלושת הגופים האלה גילגלו יחד כ–50 מיליון שקל ב–2011.

"הקהילה הזו חיה עם תמיכה אדירה האחד בשני", אומר הלברטל. "יש ציווי 'לא ייפול נידח'. לא יהיה מי שייפול. אתה רואה מעגל אדיר של ארגוני חסד שפעילים גם באוכלוסיה הכללית, אבל נובע מפעילות פנימית במגזר. האדמו"ר מסאטמר, לדוגמה, היה קיצוני שבקיצוני, אבל כשהיה בא אליו חילוני שנזקק לכסף הוא תמיד היה הכתובת ומעניק לו תרומה גדולה. הציבור החילוני לא מבין את היקף העזרה לזולת במגזר החרדי, ולכן הוא גם לא מבין איך המגזר החרדי מתקיים ללא פרנסה. אבל המגזר מתקיים מתוך תודעה עמוקה של מצווה ושל חסד לעזור זה לזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#