"על המשמר" של הטייקונים - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"על המשמר" של הטייקונים

אין זה סוד שהטייקונים חוששים מרפורמות בבנקים, בביטוחי הבריאות ובמחירי המזון

141תגובות

האם יש באוויר ריח של מהפכות כלכליות? בארה"ב, ספרו החדש של כלכלן צרפתי צעיר, תומאס פיקטי, מעורר סערה, מערער את התפישות בכל הקשור לאי־שוויון - ושואל אם דמוקרטיה יכולה להתקיים כשהעושר מתרכז בידי קבוצה קטנה של אנשים.

הכלכלן פול קרוגמן טען בסוף השבוע ב"ניו יורק טיימס", במאמר תחת הכותרת "הפאניקה שגורם פיקטי", כי התגובות הקיצוניות לספר של הכלכלן הצרפתי אינן נובעות מהנתונים החדשים על האי־שוויון, אלא נובעות מכך שהוא "מרסק את המיתוס החשוב ביותר של השמרנים, שלפיו אנו חיים במריטוקרטיה שבה אנשים יוצרים עושר גדול על ידי כך שהרוויחו אותו, ולכן הוא מגיע להם".

קרוגמן הסביר לקוראיו שקו ההגנה האחרון של בעלי ההון השמרנים - הטענה שהעושר מאפשר להם להיות "יצרנים של מקומות עבודה" - מתמוטט ברגע שמתברר שרוב הכנסותיהם של בעלי ההון מיוצרות באמצעות תשואה פיננסית על ההון שצברו, ושההון הזה התקבל במקרים רבים מירושה.

עופר וקנין

מול הניתוח של קרוגמן הליברלי, השמרנים תוקפים את הספר של פיקטי בעיקר בססמאות, למשל על היותו "מרקסיסט". נכון לעכשיו, הסערה סביב תומאס פיקטי, שראיון מקיף עמו התפרסם ביום שישי בשער של גיליון MarkerWeek, אינה דועכת - היא אפילו מתגברת.

גם בבריטניה, בעיתון "פיננשל טיימס", הפתיע בסוף השבוע הפרשן המוביל מרטין וולף בכותרת כמעט מהפכנית: "לקחת מהבנקים את הכוח שלהם לייצר כסף". וולף מציג לקוראיו את מבנה מערכת הבנקאות הנוכחית, שבה בנקים פרטיים הם אלה שמייצרים את רוב הכסף שמסתובב בכלכלה, ואת "תוכנית שיקגו" ההיסטורית - שמציעה לקבוע לבנקים חובת נזילות בשיעור של 100%.

על פי התוכנית, שנבחנה לאחרונה על ידי כלכלני קרן המטבע הבינלאומית, רק המדינה תהיה אחראית על יצירת כסף - שינוי שישפר דרמטית את יכולתו של הריבון לשלוט על כמות הכסף, ובדרך תהפוך את הבנקים ליציבים הרבה יותר ואת גלי הגאות והשפל האלימים לנחלת העבר.

בשונה מפיקטי, מרטין וולף אינו מביא מחקרים ונתונים חדשים, אבל עצם העובדה שהוא קורא לאימוץ של הרעיון למהפכה מוניטרית - ועוד יותר מכל העובדה שהוא עושה את זה על דפי ה"עיתון של הבנקאים" - היא משמעותית. לוולף יש השפעה על השיח הפיננסי הציבורי, וההצעה שלו כבר זוכה לפרשנויות, לתגובות וכמובן לביקורות מצד מי שרואה את עצמו כעשוי להיפגע ממנה.

AFP

"כל המדינה תיראה בסוף כמו שוק דגים"

והנה גם אצלנו, הפעם ב"ידיעות אחרונות", עלתה ביום שישי קריאה לחשיבה חדשה ולהתנתקות מדפוסי החשיבה הציבורית המקובלת. במהדורת סוף השבוע מציג הפרשן הכלכלי סבר פלוצקר את מה שהוא בוחר לתאר כ"דיבוק המחירים", וקובע: "חיידק מסוכן תוקף את ישראל: חיידק 'יוקר המחיה' - שום דבר לא חשוב מלבד המחיר - לא המשק, לא המדינה, לא המפעל הציוני, לא 
הצדק החברתי. כאשר המחיר הוא המלך, התחרות הרסנית ומסוכנת לכלכלה".

האם זה רציני? אולי העיתון התכוון לכתוב מתיחה לקראת 1 באפריל, אך עורך פזיז הדפיס אותה כמה שבועות מאוחר מדי?

כנראה שלא. הפרשן הבכיר של "ידיעות" מספר על מסמך שקיבל ממשרד האוצר על השוואת מחירים, תוהה מדוע משרד ממשלתי עוסק בזוטות שכאלה וממשיך את הסקירה לוועדת גרמן - שמוטרדת מעלות ביטוחי הבריאות במקום לעסוק בדברים החשובים (תור לניתוח, מחסור בחדרי ניתוח, הזקן והזקנה במסדרון).

BLOOMBERG NEWS

פלוצקר מנתח את המשבר ברשת הספרים סטימצקי - שמהווה הוכחה עבורו לטענה שמרדף אחרי מחירים נמוכים פוגע בשירות וברבגוניות - ושצרכן התרבות הוא זה שיוצא מופסד. כך, לטענתו, גם 
בקמעונאות, במרכולים, 
בתעשייה, בכל המשק - ואפילו בפוליטיקה.

חוץ מדוגמאות, האם יש כאן תזה כלכלית? לא ממש, אבל הרעיון הוא כנראה כזה: 
הרדיפה אחרי "יוקר המחיה" פוגעת ברווחי החברות, ולכן היא תפגע בעובדים שלהן - וממילא כל העניין הוא מוטל בספק ברמה המוסרית. "כל המדינה תראה בסוף כמו שוק דגים", נכתב בטור, ו"תחרות כשלעצמה אינה ערך - היא רק שיטה לניהול שווקים".

בדרך, הכותב מבהיר את מה שהוא חושב על מי שמתלונן או מוחה נגד יוקר המחיה: 
"נהפכנו - כלומר, אנו מתאמצים להיהפך - לאומה סופר־פרימיטיבית, ששום דבר לא מעניין אותה מלבד יוקר המחיה". ובסיכום: "(...) נכנס בנו דיבוק המחירים. צא, דיבוק, צא".

אז מה עושים? "ידיעות" לא מציע אלטרנטיבה או מנגנונים לשמירה על מחירים גבוהים יותר. אולי כדאי לקבוע מחיר רצפה למוצרים, בפיקוח ממשלתי? אולי צריך חוק ריכוזיות הפוכה, שיאפשר לחברות עסקיות ליצור מונופולים חדשים - וכך להכתיב את המחירים בשוק? אולי צריך להחליט שכל החברות יעבדו ב"קוסט פלוס", העלות שלהן בתוספת רווח נאה לבעלים - ושהצרכנים יחויבו לקנות את המוצר במחיר שיתקבל? כך הרי יובטח 
שאנשי עסקים, תעשיינים וטייקונים ירוויחו יותר - והם כמובן ימהרו להעלות מיידית את שכר עובדיהם.

BLOOMBERG NEWS

ומה עם הצרכן? יוקר המחיה שלו אמנם יזנק בעשרות אחוזים, אבל מצד שני, הוא ירגיש שהוא ממלא את חובתו למשק, למדינת ישראל, למפעל הציוני ולצדק החברתי.

דאגה לכסף 
של מישהו אחר

ועכשיו ברצינות. מהטענה נגד שווקים תחרותיים ונגד הורדת מחירים היכן שהם מוכתבים על ידי שווקים בלתי יעילים עולה כנראה דבר אחר: ה"מועדון" - אותה קבוצה של בנקאים־תעשיניים־טייקונים־ועוזריהם - שעד לא מזמן נהנה מרווחים גבוהים ומגישה קלה לאשראי, כנראה נמצא בלחץ כה גדול - עד שחבריו משכנעים את כלי התקשורת שמקורבים אליהם להציג דברים חסרי שחר.

את זה אנחנו יודעים, כי הטיעונים שמעלה "ידיעות אחרונות" מגויסים באופן קבוע על ידי חברי המועדון בכל פעם שהם רוצים למשוך את האש ואת השיח הציבורי למקום אחר - שנוח להם יותר. כמו שהמרדף אחרי "שלום וביטחון" מסתיר לעתים קרובות שיקולים כלכליים כבדים, כך גם קריאה ציבורית למעשים "ציוניים", לפעולה ל"טובת המשק" ול"צדק חברתי", הם ברוב המקרים דאגה לכסף של מישהו אחר.

רוב הטיעונים הללו הם טיעונים מעולם הפרופגנדה - כלליים ורגשיים, שלא עומד מאחוריהם דבר, ודאי שלא הגיון או מחקר כלכלי. הציבור נקרא על ידי "ידיעות אחרונות" להפסיק לחשוב על רמת החיים שלו, על החסכונות שלו, על הפנסיה שלו ועל עתיד ילדיו - ולהעביר חלק מכספו למען "ציונות". הציבור מתבקש לשלם יותר במכולת, בחנות הספרים, בביטוח הבריאות ובמוסך - למען "צדק חברתי".

אבל רגע, איך בדיוק ה"ציונות" ו"הצדק החברתי" יתחזקו? "ידיעות אחרונות" מנסה לשכנע שאם הרווחיות של אנשי העסקים תהיה גבוהה יותר, הם יוכלו לשלם יותר לעובדיהם - לרבות הקופאיות ועובדי מפעלי המזון. אה, וגם יהיה יותר מגוון של מוצרים - כאילו שישנו מוצר, מותג או שירות שלא ניתן להשיג בישראל - במחיר המתאים.

הטיעון הזה מתחבר לתזה הכלכלית של הימין השמרני באמריקה, תורה שמכונה Trickle Down Economics (חלחול למטה): תנו לעשירים להרוויח, והם כבר ייצרו מקומות עבודה - למשל נהגי מוניות, מסעדות וכמובן משרתים. למעשה, היא דומה לטענה אחרת: יש לעזור ולחזק את העשירים (בארה"ב על ידי הטבות מס, בישראל על ידי סיום הרדיפה אחרי יוקר המחיה) - כי הם "מייצרים מקומות עבודה".

אלה הן שטויות. אף אחד כבר אינו לוקח ברצינות את התיאוריה הכלכלית הזו, שהופרכה בכל מחקר כלכלי שנעשה, ולמעשה אינה יותר מתירוץ כדי להלבין הטבות ממשלתיות כאלה ואחרות לבעלי יכולות.

אחד המחקרים הבודדים שנעשה בישראל על הפירמידות, על ידי משרד האוצר - למשל על קבוצת אי.די.בי בימי שלטונו של נוחי דנקנר, הפריך את הטענה (שאותה דובריהם הרבו להשמיע), שלפיה טייקונים מייצרים מקומות עבודה. למעשה, הם לא. להפך: הפעילות הפיננסית הערה של הטייקונים, שמלווה בנטילת אשראי ובמינוף פיננסי של החברות הנרכשות, כמעט תמיד גוררת הידוק חגורה ופיטורים - ובמקרים יותר קיצוניים - חוסר יציבות ופשיטות רגל.

בעיקר, הקריאה להוריד את צמד המלים "יוקר המחיה" מהשיח הציבורי מזכירה מאוד את הקריאה של השמרנים הקיצוניים באמריקה שלא להזכיר את המונח "מעמד הביניים" ותלאותיו - כי הרי אין בארה"ב מעמדות וזהו שיח "קומוניסטי".

הטייקונים חוששים מהרפורמות

יכול להיות שהמאמר של "ידיעות אחרונות" נגד התחרות מסתמן כתחילתו של קמפיין, אולי מתוחכם, של האוליגרכיה נגד הקטנת הריכוזיות ונגד הכנסת תחרות ורפורמות במשק. בקרוב, כאשר יעלו לסדר היום הרפורמות להוזלת המזון, הדיור, הרכבים וחלקי החילוף שלהם, ביטוחי בריאות והריביות בבנקים - ימהרו אנשי המועדון וכלי התקשורת שלהם, יחד עם חברי הכנסת שיירתמו למאמץ, להזהיר מפני ״פגיעה בעובדים״.

הרי אין זה סוד שהטייקונים חוששים מהרפורמות הללו, חוששים מהתחרות - וכן, חוששים מהורדת מחירים שתגיע בעקבותיהן. הם חוששים מחזרה על תסריט הרפורמה בסלולר, שחתכה את המחירים בעשרות אחוזים. הרי גם במאבקים נגד הרפורמה בסלולר דיברו בעלי האינטרסים על פיטורים, על שירות גרוע ועל פשיטות רגל.

אבל הרפורמה בסלולר - כמו גם אינספור מאמרים אקדמיים והניסיון המעשי בכל העולם - הוכיחה שהתחרות טובה לציבור וטובה למשק. היא טובה לציבור כי היא מורידה מחירים, והיא טובה לחברות כי היא מחדדת את הפריון והיעילות שלהן, ומגדילה את היכולת שלהן להתמודד גם בשווקים בינלאומיים.

נכון, לפעמים - למשל במוצרים מורכבים כמו שירותים פיננסיים של בנקאות וביטוח - אפילו תחרות לא מספיקה ויש לפקח על השוק באמצעות רגולציה. ונכון גם שלפעמים צריך לפקח על שווקים מסוימים כדי שהתחרות לא תגרום לנזקים. גם זה קורה.

אבל אם הדאגה לעובדים הוא לבו של הקמפיין החדש, אזי אפשר לצפות שבחודשים הקרובים יירתמו קבוצות של עובדים מקרב המונופולים, כדי לעצור רפורמות במשק לפתיחת התחרות והורדת יוקר המחיה. אז אולי נשמע קריאות שלא לקצץ בתקציב הביטחון, לא לגעת בקק״ל, לא לטפל בשחיתות, ולא לחפש בזבוז, אבטלה סמויה או מינויים פוליטיים בחברות ממשלתיות, בביטוח לאומי, במס הכנסה וברשות מקרקעי ישראל. כי הרי "אסור לפגוע בעובדים", צריך להיות "ציונים" וחייבים לרדוף אחרי "צדק חברתי.

זו לא הפעם הראשונה שקבוצת "ידיעות" יוצאת נגד רפורמות - למשל חוק הריכוזיות. אבל האם אפשר להשיג צדק חברתי ואת האידאל הציוני ללא רפורמות ותיקונים למה שלא עובד - או שהמשימה היא לשמור על הסדר הקיים, ולאמץ ססמאות קליטות בדרך למטרה?

בישראל היה פעם עיתון בשם "על המשמר", שבעמודו הראשון התנוססה הסיסמה: "לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים". הוא שיקף בעיקר את הדעות של קיבוצים וחקלאים ושמר על האינטרסים שלהם, עד שנסגר ב–1995 מחוסר רלוונטיות ועניין של הציבור.

"על המשמר" היה עיתון מצוין ואידאליסטי. אם העיסוק ב"תזה הכלכלית" או הקמפיין החדש למען קטנת התחרות והעיסוק ב"יוקר המחיה" יימשך, הרי ש"ידיעות אחרונות" ייהפך לגלגולו חדש של "על המשמר" - אבל הפעם תהיה זו עמידה על המשמר "למען רווחיות הטייקונים ומקורביהם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#