כך עבדה שיטת ההון-שלטון שרקח אולמרט: מתעשיות המלח ועד בנק לאומי - מדורים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך עבדה שיטת ההון-שלטון שרקח אולמרט: מתעשיות המלח ועד בנק לאומי

הרשעת ראש הממשלה לשעבר בפרשת הולילנד מעלה על פני השטח את רשת הקשרים המסועפת שטווה בכלכלה הישראלית ■ בין השאר נחשד אולמרט, אך לא הואשם, בהטיית המכרז למכירת מניות המדינה בלאומי לקבוצת משקיעים, בהם דניאל אברהמס ואלפרד אקירוב

209תגובות

ב–2002, בעיצומו של אחד המשברים החמורים בכלכלת ישראל, הצליח נגיד בנק ישראל דאז, דוד קליין, להכניס את המערכת הבנקאית ללחץ. קליין שגה בלשונו, ובתשובה לשאלה של עיתונאי שיגר אזהרה שבנק ישראלי עלול להתמוטט. הוא סירב לומר איזה בנק, אבל בשוק ההון העריכו כי הסכנה הגדולה ביותר מרחפת מעל בנק דיסקונט - שמנייתו צנחה.

קליין מצטער עד היום על המשפט הזה, שכן עצם אמירתו היתה עלולה לגרום ללקוחות להסתער על הבנק ולמשוך את פיקדונותיהם ממנו. זוהי תופעה שמכונה "bank run", ושעלולה להוביל לקריסת הבנק - ואולי אף לקריסת המערכת כולה. מסוג הנבואות שעלולות להגשים את עצמן.

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

זה לא קרה. דיסקונט לא נפל - והציבור נרגע. אבל משפט כזה, בעיקר כשהוא נאמר על ידי דמות בכירה במערכת הכלכלית - ובוודאי שהממשלתית - נותר כאמירה ששמורה למצבים חריגים ביותר. לשר התמ"ת לשעבר, אהוד אולמרט, זה לא ממש הפריע. שנה אחרי ההתבטאות של קליין, אמר אולמרט בראיון ל"הארץ": "אם לא תאושר העסקה בין חברת תעשיות מלח של משפחת דנקנר למינהל מקרקעי ישראל על ידי מועצת המינהל - בנק לאומי יכול להתמוטט".

REUTERS

קליין אמר את הדברים כשהיה חשש כי החשיפה העצומה בהיקף של מיליארדי שקלים שיש לדיסקונט באשראי לחברות הגדולות במשק תפיל את הבנק. במקרה של אולמרט, לאמירה לא היה שחר. לאומי היה חשוף לעסקה הזאת בכ–1.4 מיליארד שקל. לו היה מפסיד את הכל, זה היה כ–10% מההון העצמי של הבנק - נזק גדול, אבל לא כזה שהיה ממוטט אותו. אבל זה לא היה העניין.

רלוונטי יותר לשאול כאן מדוע שר התמ"ת מתעניין בכלל בקרקעות של משפחת דנקנר, ומה הקשר של כל זה לאחד משני הבנקים הגדולים בישראל. צריך להזכיר שאולמרט היה באותה תקופה גם יו"ר מועצת מינהל מקרקעי ישראל. על הכף עמדה עסקה, שבמסגרתה ביקש המינהל לאשר לדנקנרים את שינוי ייעוד הקרקעות שברשותם באילת ובעתלית - מייעוד חקלאי לייעוד למגורים.

מבחינת הדנקנרים, משמעות אישור העסקה היתה אדירה - ממש להיות או לחדול. באותם ימים הם כבר שלטו בבנק הפועלים, אלא שזה היה באמצעות אשראי עצום של 1.4 מיליארד שקל שקיבלו מבנק לאומי. המשבר שהשתולל במשק הפיל את מניות פועלים עד ששוויין ירד אל מתחת לשווי ההלוואה, והיה חשש שלאומי ידרוש פירעון מיידי שלה. כאן נכנסו לתמונה הביטחונות לאותה הלוואה - קרקעות המלח המפורסמות - וכמובן המינהל, שהחלטתו איפשרה להגדיל את שווי הקרקעות "על הנייר" למיליארד שקל.

זאת לא היתה הפעם היחידה שבה אולמרט התנהג בצורה מוזרה, שלא לומר כמעט חשודה, בנוגע לעסקה הזו. חודש לאחר מכן, בישיבה של מועצת מינהל מקרקעי ישראל, אמר אולמרט לחברי המועצה כי הוא מדבר מלבו - וביקש מהם לאשר את העסקה.

נראה שאולמרט לא בחל בשום מהלך כדי לשרת את האינטרסים של הדנקנרים. עד כדי כך, שאפילו הסתכן באמירה שהיו עלולות להיות לה השלכות הרות גורל על המשק הישראלי. אולמרט לא הואשם בדבר בפרשת קרקעות המלח, אבל הסיפור הזה מעורר שאלות בדבר מעורבותו בעסקה - שבוטלה באופן סופי לאחרונה, ושבגינה הורשע דני דנקנר במתן שוחד של 1.3 מיליון שקל למאכער מאיר רבין, גיסו של מנהל מינהל מקרקעי ישראל, יעקב אפרתי (שבעצמו זוכה מקבלת שוחד מ"חמת הספק").

אייל טואג

חשוד בהטיה במכרז לאומי

אפשר לבחון כיום שוב במבט מודאג ביותר פרשות נוספות שבהן היה מעורב ראש הממשלה לשעבר, ולא רק את המפורסמות שבהן - כמו פרשת טלנסקי ומרכז ההשקעות. אחת הפרשות הפחות זכורות אירעה ב–2005, כאשר אולמרט כבר היה שר האוצר בממשלתו של אריאל שרון.

על פי החשד שנחקר במשטרה, אולמרט פעל למכירת מניות המדינה בבנק לאומי לשני אנשי עסקים (יהודים־אוסטרלים) זרים המקורבים אליו - פרנק לואי ודניאל אברהמס, שעמדו בראש קבוצה שהתמודדה במכרז. ואם זה לא מספיק, מי שייצג את הקבוצה הוא עו"ד יוסי גרוס, חותנו של אולמרט (בנו של אולמרט נשוי לבת של גרוס). אולמרט נמנע מליידע את בכירי האוצר על קשריו עם הקבוצה.

הפרשה לא הגיעה לבית המשפט, שכן פרקליט המדינה, משה לדור, החליט לסגור את התיק. לטעמו, המשטרה לא ביססה מספיק את החשד כי אולמרט היטה במכוון את המכרז לטובת מקורביו. תנועת אומ"ץ הגישה עתירה לפסילת החלטת לדור, ושופטי בג"ץ - שדחו את העתירה - מתחו ביקורת על התנהלותו של אולמרט. "התמונה המצטיירת מהראיות מדאיגה. התנהלות אולמרט איננה תקינה, ויש בה יותר מטעם לפגם", כתבו השופטים.

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

כמה שנים מאוחר יותר התברר כי אותו אברהמס, זה שאולמרט נחשד (אך לא הואשם) כי היטה לטובתו את המכרז, היה גם מי שסייע במימון ההגנה לשולה זקן, ראש לשכתו הקרובה של אולמרט.

דודו בכר

מי שזעק ללא הרף נגד הטיית המכרז היה החשב הכללי דאז, ירון זליכה, שגם שימש עד מרכזי בפרשה. את זליכה האשימו תמיד שהוא רואה צל הרים כהרים. החשב הכללי לשעבר לא היסס לצאת נגד שר האוצר בכל הכוח.

זליכה הוא אמנם איש עשיר כיום שאף מייעץ לעתים לטייקונים, אבל בניגוד לרבים מהקולגות שלו באוצר, הטייקונים בישראל מעולם לא עטו עליו כדי שינהל את החברות שבשליטתם, וגם לא כדי שישמש יו"ר דירקטוריון. אף אחד לא רוצה אצלו "טראבל מייקר". מה גם שהמסר שעלול לעבור חלילה ממינוי כזה הוא שגם אם בכירי האוצר לא יעשו כרצונם - הם יוכלו אחר כך לעבוד אצלם במשרה מתגמלת. זה מסר שעלול לפגוע בשיטה כולה.

זליכה אמר כי "בספרי 'הגוורדיה השחורה' כתבתי שקבוצה גדולה של פקידים בכירים - החל מנגיד בנק ישראל לשעבר, סטנלי פישר, וכלה בבכירים נוספים באוצר - השתתפו כמוני באותן ישיבות שבהן אולמרט, שר האוצר, ניסה לתפור את המכרז לטובת קבוצה שהוא הרכיב. באחת הישיבות, שבועיים אחרי שתם המועד להגשת הצעות במכרז, אולמרט ישב אתנו בישיבה שבה הקריא ממכתב שינויים במכרז לטובת הקבוצה של לואי. זה דבר שאסור לו כמובן לעשות, כי זה מפר את התנאי של שוויוניות במכרז.

"המכתב היה בשלב מסוים ביד של פישר. חטפתי ממנו את המכתב, וראיתי שזה פקס שאולמרט קיבל מהקבוצה של לואי. אחר כך במשטרה פישר אמר שהוא לא זוכר דבר כזה. כמו שלושת הקופים, ישבו שם כולם - לא שומעים, לא מבינים ותומכים בשינויים שאולמרט מבקש לערוך, אף שהם יודעים שבזמן ההכרעה על המנצח במכרז, אולמרט מתוכנן להתארח עם אשתו עליזה באוסטרליה אצל לואי (ביקור שלא יצא לפועל בסופו של דבר). אחר כך במשטרה הם לא זוכרים או לא מבינים, ובכלל משתוממים מעצם החקירה.

"אני גאה להיות כנראה האדם היחיד שאולמרט לא הצליח לעשוק מידיו נכסי מדינה. כל אותם פקידים שישבו אתי והתעקשו לעצום עיניהם יכולים רק להתבייש. אני סבור שיש להקים ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור את שיתוף הפעולה שזכה לו אולמרט מפקידים רבים שהעדיפו לשחות עם הזרם. שתיקת הכבשים", אמר זליכה. פישר סירב אתמול להגיב לדברים.

תומר אפלבאום

אקירוב מאשים את התקשורת

לא רבים זוכרים זאת, אבל בקבוצת המשקיעים של פרנק לואי ודני אברהמס היה חבר לפרק זמן מסוים (לא עד הסוף) משקיע נוסף, חבר של אולמרט - אלפרד אקירוב שמו. גם הטא ביקש לקנות עמם את השליטה בבנק לאומי. גם אקירוב, כפי שהתברר בסוף השבוע האחרון, עלול להיות מעורב בפרשת הולילנד.

בהחלטתו של לדור שלא להגיש כתב אישום נגד אולמרט, הוא כתב על הקשרים עם לואי ואקירוב: "ב–9 בספטמבר 2005 השתתף אולמרט בארוחת ערב לכבודו של פרנק לואי בביתו של ידידם המשותף, אלפרד אקירוב. מחומר הראיות עולה כי אולמרט נהג להשתתף בארוחות שאורגנו לכבוד לואי בעת שזה ביקר בישראל, ובכלל כך גם בביתו של אקירוב. במהלך האירוע, הציע אולמרט ללואי לחבור למורטימר צוקרמן (להלן - צוקרמן), איש עסקים אמריקני שאף הוא ידידו של אולמרט, לצורך התמודדות בהליך המכירה. ככל הנראה, בעקבות שיחה זו נוצר הקשר בין השניים, שהוביל לגיבושה הראשוני של הקבוצה יחד עם שותף נוסף, ג'וזף ספרא, שגם אתו נפגש אולמרט בעבר".

אקירוב יזומן בימים הקרובים לתת עדות במשטרה, בניסיון לברר האם שילם "דמי שתיקה" לזקן על ידי העסקתה בחברת אלרוב הציבורית, כיועצת לשיווק אירועים לבתי מלון בירושלים ובתחום התיירות הנכנסת. אקירוב טוען ששילם לזקן 12 אלף שקל בחודש כנגד הצגת חשבונית. בסוף השבוע אמר כי הוא שלם עם העסקתה של זקן כיועצת לשיווק אירועים לבתי המלון בירושלים, כמו גם בתחום התיירות הנכנסת, תמורת שכר. כהרגלו, הפנה אקירוב אצבע מאשימה לתקשורת, ואמר: "אני מניח ששרבוב שמי לפרשת אולמרט נועד לספק את היצר התקשורתי ותו לא".

עשו לייק וקבלו את מיטב כתבות TheMarker ישירות לפייסבוק

אקירוב מחזיק כיום ב–3.1% ממניות לאומי, למרות שעיסוקו המרכזי הוא בכלל בענפי הנדל"ן והמלונאות. המניות שבהן הוא מחזיק נותנות לו השפעה מסוימת על הבנק - למשל, על בחירת יו"ר הבנק ועל שכר הבכירים בו (בניגוד למדינה, אקירוב הצביע בעד השכר של המנכ"לית, רקפת רוסק־עמינח, והיו"ר, דוד ברודט).

אייל ורשבסקי

מדי פעם ניתן לצפות באקירוב מופיע בטלוויזיה, בתוכניות כמו "פגוש את העיתונות", למשל. שם, לצד נציגים נאמנים של הטייקונים, כמו היח"צן רני רהב ועורך הדין רם כספי, תמיד יגן לסירוגין על חבריו (כמו שהגן, למשל, על ההסדר של רוסק־עמינח עם נוחי דנקנר למחיקת חובות אישיים של הטייקון על ידי הבנק), ותמיד יאשים את התקשורת בכך שהיא מלבה יצרים או את חברי הכנסת בכך שהם מסיתים (כמו שהאשים למשל את ח"כ שלי יחימוביץ' ממפלגת העבודה בהסתה נגד הבנקים ונגד עידן עופר).

ונחשו מה? כפי שחשף תחקיר עיתון הארץ שפורסם ב–2008, גם במשרדו של אקירוב, כמו אצל רני רהב ורם כספי, תלויות תמונות בשווי אלפי דולרים של אשת ראש הממשלה לשעבר, האמנית עליזה אולמרט. אקירוב, בעליה של קבוצת אלרוב הציבורית, האחראית בין היתר לבניית פרויקט הנדל"ן היוקרתי ממילא בירושלים (וגם למגדלי אקירוב המפורסמים - הסמל המובהק של מגורי יוקרה בתל אביב), רכש שתי תמונות של עליזה אולמרט. אהוד אולמרט היה אחראי במשך שנים על התקדמות פרויקט ממילא בירושלים, כשכיהן כראש העיר, ובהמשך כיו"ר מינהל מקרקעי ישראל בזמן שהיה שר התמ"ת.

אקירוב התייחס בעבר לרכישת התמונות של עליזה אולמרט, ואמר כי "מדובר בדברי הבל. פרויקט ממילא נבנה כדין ואף חלו בו עיכובים, שבעקבותיהם זכתה אלרוב בפיצויים של כ–100 מיליון שקל. הסכום ששולם עבור התמונות הוא כ–4,000 דולר".

אקירוב שומר על קשר הדוק מאוד עם לואי - וגם עם אולמרט. רק לפני ארבעה חודשים קיבל בעליה של חברת אלרוב דרגת אביר בלגיון הכבוד של צרפת. הטקס להענקת התואר לאקירוב התקיים בבית השגריר הצרפתי ביפו. בין האנשים שהגיעו לשמוח בשמחתו היו גם אולמרט ולואי. שנה קודם לכן הגיעו אקירוב והנגיד לשעבר פישר לכנס שארגן לואי. המיליונר היהודי־אוסטרלי משמש גם יו"ר ועד המכון למחקרי ביטחון לאומי, שאקירוב הוא חבר הוועד המנהל שלו.

משפחת לבנת נותרה מאחורי הקלעים

באופן טבעי, נוחי דנקנר חטף את מטחי האש בקריסת אי.די.בי. שותפיו השקטים לשליטה ומי שישבו גם בדירקטוריון אי.די.בי, משפחת לבנת, נותרו מאחורי הקלעים ונחלצו כמעט ללא פגיעה במוניטין.

גם כיום, אחרי שאיבדה את אחיזתה באי.די.בי, שולטת משפחת לבנת באחת החברות הגדולות והמשפיעות בישראל. המשפחה עוסקת לא רק בהובלה ובלוגיסטיקה, אלא מחזיקה גם בבעלות במחצבות מפעל לחומרי נפץ - כל זאת באמצעות קבוצת תעבורה. תעבורה היא מונופול בתחום הובלת המלט, וכן שולטת בחברה הציבורית ממן, שמפעילה מסופי מטען בשדה התעופה. בנוסף, היא מפעילה אוטובוסים ביחד עם אגד, בחברה שנקראת אגד תעבורה.

ב–2010, כשהוא כבר חשוד בפלילים בכמה פרשות, קיבל אולמרט הצעה לעבור לעבוד אצל הטייקון מוטי זיסר, לפני שגם הוא נפל ולא הצליח לעמוד בהחזר חובותיו לציבור. זיסר העסיק כבר אדם קרוב לאולמרט - את אורי שטרית, מהנדס העיר ירושלים לשעבר ואחד המורשעים בקבלת שוחד בפרשת הולילנד. אולמרט בחר להיענות דווקא להצעה אחרת, שקיבל מאברהם (בונדי) לבנת, שביקש למנות את אולמרט ליו"ר הקבוצה.

השבוע פנינו למשפחת לבנת בשאלה האם אולמרט יישאר יו"ר הקבוצה גם כעת או שיפוטר, אך הם סירבו להגיב. מקורבים טענו כי המשפחה לא רואה שום סיבה להזיז את אולמרט מתפקידו, והדגישו כי זאת חברה פרטית ולא ציבורית. ניתן לשער כי הבחירה של המקורבים להדגיש את העובדה שקבוצת לבנת היא קבוצה פרטית לא היתה מקרית. לו קבוצת לבנת היתה חברה ציבורית, אולמרט לא היה יכול להמשיך לכהן כיו"ר הקבוצה - בשל הרשעתו בפלילים. אותם מקורבים ביקשו כנראה להעביר מסר שלפיו לאולמרט, כעת עבריין מורשע, אין נגיעה לכספי ציבור.

אלא שהדגש הזה מתעתע. קבוצה לבנת היא אכן קבוצה פרטית, אבל היא מחזיקה בחברה הציבורית ממן. בנוסף, רק לפני חודש גייסה תעבורה 50 מיליון שקל ממשקיעים מוסדיים, שמנהלים קופות גמל וקרנות פנסיה. הגיוס החדש הצטרף להלוואות בסך 190 מיליון שקל שגייסה הקבוצה בעבר.

צחי וזאנה

ומה הקשר בין אולמרט לקבוצת לבנת? משפחת לבנת אוהבת לספר את הסיפור על האב בונדי, שלא ישכח לאביו של אולמרט הזמנה לארוחת ערב בזמן שהיה צעיר ניצול שואה בודד בישראל. זה אכן סיפור מרגש, אבל יש לו גם גרסה מטרידה מאוד, שחשף בעבר רביב דרוקר בתוכנית "המקור" - זו שבה אולמרט היה מעורב כשר התמ"ת בהחלטות שהיטיבו עם משפחת לבנת ועם נוחי דנקנר. אולמרט היה אחראי להטיל היטל על יבוא מלט מטורקיה שיטיב עם עסקי המשפחה - שביקשה זאת.

שוחד מכספי ציבור

קרקעות המלח - אלה שעומדות במרכז ההרשעה השנייה של יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר, לא שייכות כיום לדנקנרים. הקרקעות, ביחד עם מניות בנק הפועלים, היו בבעלות חברת תעשיות מלח שבשליטת הדנקנרים, אך אלה מכרו את השליטה בחברה הציבורית לפני כמה שנים לשרי אריסון - בעלת השליטה בבנק. אריסון הציעה לרכוש את מניות הציבור בחברה, וכיום היא חברה פרטית ששייכת לה.

עד שנמכרה לאריסון, היתה מלח תעשיות חברה ציבורית, בשליטת משפחת דנקנר. עובדת היותה חברה ציבורית לא הפריעה לדנקנר למשוך ממנה את כספי השוחד שהעביר למאכער רבין ב–2003–2004. כעת מצטרף גם אקירוב לדנקנר, ומנצל כספי ציבור של חברת אלרוב כדי להעסיק את זקן, לכאורה כדי להשתיקה.

שני הג'ובים המפוקפקים האלה נחשפו באמצעות חקירות משטרה. נשאלת השאלה כמה ג'ובים מפוקפקים כאלה יש כיום בחברות שקופות הגמל וקרנות הפנסיה משקיעות בהן - אבל הציבור לא יודע דבר על אופן התנהלותן.

מוטי קמחי

יו"ר רשות ניירות ערך, שמואל האוזר, האחראי על שקיפות החברות הציבוריות שנסחרות בבורסה, סבור שאין זה מעניינם של המשקיעים לשמוע על כל דמי תיווך או ייעוץ או שכר טרחה אחר שחברה משלמת. מבחינתו, זהו דיווח על עסקות שאינן מהותיות בפני עצמן מבחינת היקפן הכספי. כעת מתברר עד כמה דווקא השקיפות הזו היא חיונית למשקיעים.

נוחי דנקנר שילם לאורך השנים עשרות מיליוני שקלים ללוביסטים, למתווכים וליועצים שונים - מבלי שהציבור ידע דבר על זהות האנשים שהועסקו או על מטרת עיסוקם. רק הודות לחשיפות תקשורתיות נודע מדי פעם על אנשים שאת שירותיהם הוא שוכר.

כך, שילמה קבוצת אי.די.בי, שנשלטה על ידי משפחת דנקנר וקבוצת לבנת (שבראשה עומד אולמרט), כ–4 מיליון שקל לחברת בנקאות השקעות חדשה, בשליטת יו"ר רשות ניירות ערך לשעבר, זוהר גושן, והלוביסט תומר עמיר - כדמי תיווך על עסקה למכירת חברה.

רק תשעה חודשים לפני הסכם התיווך בעסקה גושן עדיין כיהן כיו"ר רשות ניירות ערך, שאמורה לפקח על דנקנר ושאיפשרה לו ולמשפחת לבנת לחלק מיליארדי שקלים כדיווידנדים - מה שזירז את קריסתה. עמיר הוא מבעלי חברת גורן עמיר - משרד הלובינג של משפחת לבנת. במקרה אחר שילמה קבוצת אי.די.בי כ–2 מיליון שקל לאריה דרעי, כיום יו"ר ש"ס, על שירותים שטיבם אינו ידוע.

"לא ייעצתי לאיש בהולילנד"

מדי פעם אפשר להיתקל מעל גבי מסך הטלוויזיה בנחמה רונן. תאגיד המיחזור אל"ה, שבראשו עומדת רונן, משקיע הרבה מאוד בפרסום וקונה זמן מסך בתוכניות שונות בפריים טיים של ערוץ 2 - שבו מסבירה רונן על חשיבות המיחזור והירוק. הפרסומים האלה מקנים לרונן נופך חברתי - אלא שבשנים שחלפו מאז שכיהנה כחברת כנסת מטעם מפלגת המרכז, רונן דווקא עושה לביתה בשירותם של טייקונים.

לפני כחודש כתבנו כאן על חיה חדשה שהתפתחה בכלכלה הישראלית ב–15 השנים האחרונות - החווס, ששמו נגזר משילוב בין חזיר לטווס. חיה זאת היא אותו דירקטור סדרתי, שתמורת חבילת שכר שמנה ותפנוקים עושה את רצון הבוס שלו - הטייקון, בלי לשאול שאלות, כחותמת גומי או מריונטה. זאת, בדרך כלל תוך פגיעה באינטרס הציבורי או בכספי ציבור.

שני חווסים חשובים היה ניתן למצוא לאורך השנים בבנק הפועלים ובמקביל גם בקבוצת אי.די.בי. איכשהו, גם שמם צץ בפרשת הולילנד. אחת מהם היא נחמה רונן, והשני הוא עורך "מעריב" לשעבר, עידו דיסנצ'יק.

כמו אולמרט, גם רונן מועסקת על ידי משפחת לבנת - כיו"ר חברת מסופי המטען ממן, שם היא משתכרת מיליון שקל בשנה תמורת 50% משרה. במקביל, היא מכהנת גם כדירקטורית בבנק הפועלים. בעבר כיהנה רונן גם כדירקטורית בתעשיות מלח שבשליטת אריסון וכדירקטורית בחברת בתי הזיקוק שבשליטת משפחת עופר.

רונן אמנם לא מוזכרת בהכרעת הדין של הולילנד וגם לא נחקרה או הואשמה בדבר, אבל היא מחוברת לרבים מהמעורבים בפרשה - ובעיקר לאהוד אולמרט. ב–2004 נחשדה רונן בלקיחת שוחד מאיש העסקים דודי אפל, זמן לא רב אחרי שאולמרט נחשד בלקיחת שוחד מאפל בפרשת האי היווני. התיקים נגד השניים נסגרו. ב–2006 מונתה רונן לדירקטורית בתעשיות מלח על ידי דני דנקנר - אותה חברה שעמדה במרכז פרשת קרקעות המלח, שבה דנקנר הורשע במתן שוחד.

ב–2003 נשכרה רונן לייעץ לחברת הזרע בנוגע לפרויקט חיריה. מי ששכר את שירותיה היה אביגדור קלנר, שהורשע בפרשת הזרע במתן שוחד. אולמרט, שהיה אז יו"ר מינהל מקרקעי ישראל, פעל לשינוי הייעוד של הקרקע.

שמואל דכנר, עד המדינה שמת לפני כשנה, טען שרונן קיבלה יותר מ–100 אלף שקל מחברת הזרע. כמנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, היתה רונן קשורה באישורים שניתנו ליזמי הפרויקט. רונן התייחסה לטענות של דכנר נגדה בעבר, ואמרה ל–TheMarker: "מעולם לא עבדתי עם איש ולא ייעצתי לאיש בפרויקט הולילנד. כל מעורבותי היתה כמנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, בשיתוף פעולה מלא של אנשי המקצוע, שזכו לגיבוי מוחלט בכל ההתנגדויות שלהם לפרויקט בוועדות הרלוונטיות".

שתדלן ב–1,500 דולר בחודש

כמו רונן, גם תחנות חייו של דיסנצ'יק כוללות את בנק הפועלים, את קבוצת אי.די.בי ואת הולילנד. דיסנצי'ק היה עורך "מעריב" בשנות ה–90. בהמשך מונה לדירקטור בבנק הפועלים, בימים שבהם משפחת דנקנר עדיין שלטה בבנק. לאחר מכן הוא מונה ליו"ר ועדת השקעות של כלל ביטוח מקבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר. זו היתה גם ועדת ההשקעות שאישרה להשקיע כ–350 מיליון שקל מכספי העמיתים של כלל ביטוח בקרן של בנק ההשקעות קרדיט סוויס, על פי בקשת דנקנר, וזאת בזמן שאי.די.בי עצמה השקיעה מיליארדי שקלים בבנק קרדיט סוויס עצמו - השקעה שלימים הניבה לחברה הפסד ענק.

בבנק הפועלים הגן דיסנצ'יק על דני דנקנר בכל הזדמנות. כששלמה נחמה, יו"ר הבנק הקודם, הודח במפתיע על ידי שרי אריסון ודני דנקנר מונה ליו"ר במקומו, אמר דיסנצ'יק כי דני דנקנר הוא בחירה מצוינת, וכי כלל לא הופתע מההדחה.

בהולילנד שכר דכנר את שירותיו של דיסנ'ציק כדי לקדם את האינטרסים של הפרויקט, ושילם לו 1,500 דולר בחודש. במסגרת עדותו במשפט הולילנד, סיפר דיסנצ'יק כי דכנר חיפש בשנות ה–90 אדם שיוכל לפתוח בפניו את דלתו של אהוד אולמרט, שהיה אז ראש עיריית ירושלים, וכי שכר את שירותיו שכן בהיותו עורך "מעריב" נקשרה בינו ובין אולמרט ידידות. הוא סיפר כי קיים כמה פגישות עם גורמים שקשורים בהולילנד, וביניהם מנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה, נחמה רונן.

השופט רוזן שאל את דיסנצ'יק מדוע עורך בכיר שממלא תפקידים בכירים נהפך לשתדלן תמורת 1,500 דולר בחודש. דיסנצ'יק השיב: "זה מה שהגענו להסכמה, וזה נראה לי אז בסדר".

מהדוברת של נחמה רונן נמסר בתגובה: "רונן לא נחקרה מעולם בפרשת הולילנד או בפרשות המסתעפות ממנה. שמונה שנים אחרי שרונן עזבה את המשרד לאיכות הסביבה, ב–2007, היא ביצעה עבודת ייעוץ חד־פעמית עבור חברת הזרע, ועבדה מול מנכל החברה ארנון ברודנר ז"ל.

"רונן היא יו"ר ממן כבר עשר שנים, כלומר שבע שנים לפני שאולמרט חבר למשפחת לבנת. כמנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה לא עברו דרך רונן כל אישורים לחברת הזרע. לגבי הולילנד, חשוב לציין שבאותה תקופה דובר על פרויקט של שני בתי מלון בלבד, והיתה הסכמה מצד כל הגורמים הממשלתיים שיש צורך לקדם את הפרויקט לקראת ביקור האפיפיור ב–2000. אין קשר בין הפרויקט שהיה אז לאישור הפרויקט שמדובר עליו כיום".

דוברו של אולמרט מסר בתגובה: "אין לנו שום כוונה לקחת חלק בפסטיבל הכללי המתנהל בעניין אולמרט".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#