מה עשתה הממשלה בשבילכם - ומה עוד היא צריכה לעשות - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שנה לממשלה

מה עשתה הממשלה בשבילכם - ומה עוד היא צריכה לעשות

הממשלה שהושבעה במארס 2013 הבטיחה רפורמות ושינוי דרמטי במשק - מטיפול בעוני וביוקר המחיה, דרך חריש עמוק במערכת הבריאות ובמונופולים הממשלתיים, ועד שילוב חרדים וערבים בכלכלה ■ עכשיו צריכים השרים הכלכליים לעבור מלוח השרטוט אל שלב הביצוע

45תגובות

בנימין נתניהו: משקיעים בכמות - מזניחים את האיכות // מירב ארלוזורוב

היו לא מעט בעיות בתפקודו של אריאל שרון כראש ממשלה, אבל היעדר בטחון עצמי לא היה אחת מהן. אין דרך אחרת להסביר כיצד הרהיב שרון להציב את יריבו המושבע, והיחיד בתוך מפלגת הליכוד שהיה עלול לסכן אותו, בנימין נתניהו, באחד התפקידים החשובים ביותר בממשלתו - שר האוצר, וגם נתן לו יד חופשית לנהל את כלכלת ישראל כראות עיניו.

השילוב הזה היה אחד המוצלחים בהיסטוריה הפוליטית של ישראל אי־פעם. תחת המטרייה של שרון, העז נתניהו לנקוט במדיניות כלכלית רבת מעוף ותעוזה - ובפועל חילץ את ישראל מהמשבר הכלכלי החמור בתולדותיה.

עשר שנים מאוחר יותר, כאשר נתניהו הוא זה שיושב על הגה ראשות הממשלה, אפשר לתהות אם למד דבר מה משרון. בפועל, נתניהו לא מורגש כלל בניהול כלכלת ישראל. אבל הוא מאפשר לשרים שלו לעשות - והם עושים המון.

רשימת המהלכים שממשלת נתניהו מובילה בשנתה הראשונה ארוכה, ומה שמרשים עוד יותר הוא שאלה מהלכים הנוגעים לבעיות העומק הקשות ביותר של כלכלת ישראל. נראה כאילו אין אבן שממשלת נתניהו אינה הופכת - לרבות אבנים שממשלות קודמות לא העזו להזיז ממקומן במשך עשרות שנים. רק על כך ראויה הממשלה הנוכחית לציון לשבח.

איור: ליאו אטלמן

בתשתיות, הממשלה מובילה רפורמות בשני המונופולים החזקים והאימתניים ביותר - הנמלים וחברת החשמל. ביחסי מדינה־חרדים מתחולל מהפך של ממש, עם קיצוץ מסיבי בקצבאות הילדים, בתקציבי הישיבות ובהטבות שמקבלים החרדים במעונות היום, לצד הדרישה לשירות צבאי (חוק השוויון בנטל) - וגם ניסיונות ראשוניים להכניס לימודי ליבה למערכת החינוך החרדית.

בתחום התחרותיות והריכוזיות, הממשלה הנוכחית העבירה את חוק הריכוזיות המהפכני, וגם כמה חוקים מקדמי תחרות - כמו חוק המזון או צמצום הפטור מהסדר כובל למשווקים חקלאיים. הממשלה עוסקת במרץ רב בניסיון לפתור את משבר המחירים הגבוהים בנדל"ן, ופרי אחד כבר יש - רפורמת המרפסות עברה את משוכת הכנסת. ועדת ששינסקי א' הסדירה את המיסוי של הגז הטבעי, והממשלה הנוכחית משלימה מהלכים חשובים מאוד לגבי מיסוי יצוא הגז. ועדת ששנסקי ב' יושבת בינתיים על המדוכה - ובודקת את הכנסות המדינה ממשאבי טבע אחרים, שאינם גז.

במקביל, עורכת הממשלה בדיקות עומק מרשימות ביותר בכמה מהמערכות המרכזיות בחיינו - היחסים בין הרפואה הפרטית והציבורית בישראל (ועדת גרמן); כיצד ניתן לקדם את בעית העוני (ועדת אלאלוף); ועדה לבחינה מחדש של החוק לעידוד השקעות הון - ועוד. ועל כל אלה צריך להוסיף את טיפול העומק החשוב והמשמעותי ביותר - ניסיון לקדם רפורמה בעבודת הממשלה עצמה - הרפורמה בנציבות שירות המדינה.

אין ספק שזו עשייה רבה מאוד וחשובה במיוחד - שממוקדת בנקודות התורפה הכלכליות־חברתיות העמוקות ביותר שלנו. די אם יושג שינוי יסודי במערכת היחסים בין המדינה לחרדים, כך שהחרדים יתחילו להשתלב בשוק העבודה, כדי שכבר יהיה ניתן להכתיר את ממשלת נתניהו הנוכחית כאחת הפוריות והחשובות אי־פעם. אין בעיה, לפיכך, עם כמות העשייה. יש יותר בעיה עם האיכות שלה.

היעדרותו של ראש הממשלה מהעשייה הכלכלית - בעיקר בתחומים שדורשים עימותים עם מוקדי כוח מובילים בחברה הישראלית - מעלה חששות כבדים לגבי יכולתם של השרים להשיג תוצאות פורצות דרך במהלכים שהממשלה מקדמת. החשש שהממשלה תתפשר בסופו של דבר על חצאי רפורמות - שלא יקדמו את הבעיות היסודיות של ישראל, ובמקרים גרועים במיוחד יקבעו לשנים ארוכות את המשך הבעיות - צריך להדיר שינה מעיניו של כל אזרח. לפחות בשלושה מקרים, מסתמנים סיכונים ממשיים לכך.

הראשון הוא הרפורמה בחברת החשמל. להבדיל מהרפורמה בנמלים (כן או לא נמל חדש), זו רפורמה מורכבת ומסובכת, שקל מאוד להיכשל בפרטיה. שאלות כמו מידת השליטה של חברת החשמל בעתיד על מונופול הולכת החשמל, איזו עצמאות (אם בכלל) תהיה למינהל מערכת החשמל שעתיד לקום, ועד כמה ייתנו ליצרני חשמל פרטיים להמשיך להגדיל את ייצור החשמל שלהם - יקבעו אם רפורמת הענק הזו אכן תביא לשינוי פני משק החשמל. העובדה שהמדינה שוקלת, במסגרת הרפורמה, להכשיר את חריגות השכר של עובדי חברת החשמל - ובכך להפוך אותם לעובדים שנמצאים מעל לחוק - אינה מעודדת לגבי יכולת העמידה שמגלה המדינה בעיצוב הרפורמה הזאת.

השני הוא המאבק מול החרדים על השתלבותם בשוק העבודה, להבדיל מהשתלבותם בגיוס לצבא. לב לבו של המאבק הזה הוא היכולת לשלב לימודי ליבה במערכת החינוך החרדית - כי בלי לימודי ליבה ובלי כישורי יסוד, החרדים לעולם לא יוכלו לעבוד. הפרופיל הנמוך שבו מתנהל המאמץ של משרד החינוך להחדרת לימודי ליבה, והעובדה שהמאמץ הזה הופרט למשרד החינוך - כאילו שזו בעיה של משרד החינוך ולא של החברה הישראלית בכללותה, שהחרדים אינם לומדים דבר פרט ללימודי קודש - מבשרים רעה. שתיקתו הרועמת של ראש הממשלה בכל הקשור לשינוי הסטטוס קוו מול החרדים מחזקת את החשש כי נתניהו אינו מזדהה עם השינוי הזה, וכי בהזדמנות הפוליטית הראשונה הוא ישלם לחרדים את האתנן שלהם, בכך שיפר את כל ההישגים שהושגו עד כה.

השלישי הוא מאמץ חרישי עוד יותר - כל כך חרישי, שכלל לא בטוח שהוא קיים. מדובר על הרפורמה בנציבות שירות המדינה, שאת החזית שלה הפקיר נתניהו לנציב החדש והלא מנוסה, משה דיין. קשה להניח שנציב, גם אם היה מנוסה הרבה יותר, יכול להוביל מהלך חזיתי של התעמתות עם הכוחות החזקים ביותר בתוך הממשלה ועם הכוחות החזקים ביותר בהסתדרות, בלי גיבוי מסיבי של ראש הממשלה. וגיבוי כזה בינתיים אין. קשה, לכן, להיות אופטימיים לגבי הסיכוי של הרפורמה בנציבות להצליח, ובלי רפורמה כזו - שתנער את הממשלה, תשנה את יחסי העבודה בה ותשפר את הפריון והיעילות הממשלתיים - מדינת ישראל תתקשה להתקדם.

על שלושת אלה חשוב להוסיף נושא רביעי, שראש הממשלה מתעקש להתנער ממנו, והוא יחסנו עם אזרחי ישראל הערבים. הסוגיה הזו היא נפיצה פוליטית, ועל אף שנתניהו יודע היטב שבלי קידום ערביי ישראל - 20% מהאוכלוסייה - ישראל לא תוכל להתגבר על בעיות העוני והפערים ולא תוכל להגדיל את צמיחתה, הוא ממאן להתבטא או להוביל מהלך משמעותי כלשהו בנושא.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עומד בראש אחת הממשלות הפוריות אי־פעם בתחום הכלכלי, אבל לא בטוח שזה יסייע לו לגבור על ההישג של שרון - ראש הממשלה שבתקופת כהונתו כלכלת ישראל ביצעה את פריצת הדרך הגדולה ביותר שלה. נתניהו אמנם לא מפריע לשרים שלו לעבוד - אבל הוא גם לא ממש עוזר להם. ובלי עזרת ראש הממשלה, הבעיות הכאובות באמת של כלכלת ישראל לא יוכלו להגיע לפתרון.

יאיר לפיד: ריקי כהן עדיין מחכה // מוטי בסוק

יאיר לפיד, ראש יש עתיד, המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה, לא רצה להיות שר אוצר. הוא פזל לתפקיד שר החוץ. יתכן שתיק החוץ הולם אותו יותר - אלא שהוא שייך לאביגדור ליברמן. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, תיעל את לפיד למשרד האוצר. יש האומרים שעשה זאת כדי להכשיל אותו. אך אחרי שנה בתפקיד, יכול לפיד לציין לעצמו שבסך הכל זה לא כל כך נורא. הוא שולט במשרד לא פחות טוב משני קודמיו בתפקיד, יובל שטייניץ ורוני בר־און. סקר דיאלוג ל"הארץ" הראה שהפופולריות של לפיד בציבור ירדה, אם כי הוא לא צנח כמו שהיו כאלו שחזו ויתכן אף שהשבועות האחרונים שבהם עסקו הכותרות בשיוויון בנטל ובחוק המשילות - עשו לו טוב.

איור: ליאו אטלמן

לפיד, בניגוד לשני קודמיו בתפקיד, הוא ראש מפלגה. זמנו מתחלק בין ניהול יש עתיד וניהול האוצר. המשמעות היא שמי שמגיע למשרד האוצר בשנה האחרונה, לא רואה שם את מכונית השר לעתים מזומנות מדי. ומשרד אוצר בלי שר במשרה מלאה הוא משרד אוצר נכה.

המטרה הראשונה של לפיד באוצר היתה ייצוב תקציב המדינה למחצית השנייה של 2013 ול–2014. בשבעת החודשים הראשונים של 2013, המדינה התנהלה ללא תקציב (בפועל, עם תקציב 2012). לא ברור אם ראשי האוצר הפחידו את לפיד בצורה דרמטית מדי עם כניסתו לתפקיד, מה שהוביל להתבטאויות כמו "הירושה שקיבלתי היא בור תקציבי של 35 מיליארד שקל כואבים, שצריך לטפל בהם באחריות ובכוח". אבל דבר אחד כן ברור - לפיד דאג לקיצוץ ענק בתקציב 2013–2014 ולהעלאת מסים גדולה - הרבה מעבר למה שהיה נדרש. מה שנקרא "אובר־שוטינג".

הציבור קיבל את הגזירות, יחסית, בשקט ובהכנעה והפגנות המחאה בתחילת הקדנציה התפוגגו במהרה. כשסוף סוף התגלה ה"אובר־שוטינג", לקראת סוף 2013, והעיתונות דיווחה על עודפי כספים בקופת המדינה, מיהר נתניהו, "בלחץ" מערכת הביטחון וחרף התנגדות לפיד, להגדיל את תקציב הביטחון - תחילה ב–2.75 מיליארד שקל ובהמשך בעוד 2.35 מיליארד שקל. בשורה התחתונה, לפיד עמד במשימה והתקציב התייצב. אבל בניגוד לשנים קודמות, 2013 ו–2014 הן שנים נטולות רפורמות ושינויים מבניים.

לפיד הבטיח עוד לכווץ את תקציבי הענק שהמדינה מעבירה לחרדים. במידה מסויימת הוא גם קיים, ולא במקרה החרדים אינם אוהבים אותו. אלא שהקיצוץ בקצבאות הילדים, שנועד לפגוע בחרדים (ובערבים), פגע גם במשפחות עובדות בעשירונים הנמוכים. יש מי שסבור שגם כאן נעשה "אובר־שוטינג". עם זאת אפשר להחמיא ללפיד בנוגע לדאגה לניצולי השואה ולהעברת 1.1 מיליארד שקל לטובתם. יתכן שבממשלות ישראל לדורותיהן לא היה שר שדאג לניצולי השואה כמוהו.

אבל העיקר הוא שעל רצפת משרד האוצר נותרו כל ההבטחות הגדולות: לפיד הבטיח שידאג למעמד הביניים, הסובל לדבריו מהזנחה של שני עשורים; שידאג לאדם העובד, שאינו מצליח לסיים את החודש; שיפעל למען הצעירים שאינם מצליחים לרכוש דירה ולמען המבוגרים שאינם מצליחים להגיע לפנסיה הוגנת. בכל אלה הוא אפילו לא התחיל לטפל. להיפך, נראה כי מצבו של מעמד הביניים רק מידרדר. גם רפורמות גדולות לא נולדו במשרד האוצר. לפיד יאמר בוודאי - עברה רק שנה, תמתינו עוד שנה שנתיים, אבל לא צריך להיות נביא כדי לקבוע שבמה שלא מטפלים כעת לא יהיו שינויים בעתיד.

משרד האוצר הוא משרד רב־עוצמה ביכולתו להוביל רפורמות מבניות ולשנות סדרי עולם בסדרי העדיפויות בתקציב המדינה, בטח כשהשר המכהן עומד בראש המפלגה השנייה בגודלה בקואליציה. המבחנים הגדולים של לפיד עדיין לפניו: שילוב אמיתי של החרדים בשוק העבודה, טיפול בפצצות הזמן בשוק הפנסיה, במערכת המס ובהון השחור, ומעל הכל - פתרון בעיית הדיור. הוא לא יוכל לעשות את כל אלה בלי לצלול לעומק הסוגיות הללו בשלוש השנים שנותרו לו בתפקיד.

נפתלי בנט: הצרכנים עדיין משלמים ביוקר // אורה קורן וטלי חרותי-סובר

נפתלי בנט חולל מהומה לא קטנה כשנכנס לתפקידו כשר התעשייה, המסחר והתעסוקה, ומיד שינה את שם המשרד למשרד הכלכלה. בנט הסביר את שינוי השם בכך שהוא רואה את עצמו כלוביסט של הממשלה והצרכנים - ולא של התעשיינים. בצדק רב, הוא התמקד ביוקר המחיה בישראל - ובמידה רבה הפך את עצמו לנציג הצרכנים. בין היתר, הבטיח בנט לטפל ביוקר המחיה, לקדם תחרות, להרחיב את העסקת החרדים והנשים הערביות ולקדם את היצוא למזרח.

ההתחלה היתה מבטיחה, ובנט אכן קידם רפורמות בסבך הביורוקרטי. אבל כעת נראה שהרבה מהמהלכים שלו מדשדשים. כך, למשל, בנושא מחיר המלט, המשפיע על יוקר הדיור - אף שהוועדה בראשותו אימצה את המלצות ועדת המלט, בפועל לא קודם כמעט דבר לשלבי ביצוע.

איור: ליאו אטלמן

מה הצליח בנט לעשות? הוא העביר רפורמה במכון התקנים, שנועדה לחולל תחרות מיבוא במקומות שבהם המשק ריכוזי ואינו מייצר תחרות. בקצב הנכון, הרפורמה הזאת תושלם עד סוף השנה. גם בתחומי היצוא בנט היה פעיל: השנה נמשכה מגמת חיזוק היצוא לאסיה, במיוחד לסין - אם כי גם משרדי ראש הממשלה והאוצר תרמו לכך.

בנט גם היה פעיל מאחורי הקלעים בהעברת חוק המזון ובצמצום הפטור למגזר החקלאות בחוק ההגבלים העסקיים, שאמורים להגביר את התחרות בענף המזון - חוק שהלובי החקלאי הצליח לסכל במשך 15 שנה. הוא גם נותן רוח גבית ליוזמות נוספות של רשות ההגבלים, שאמורות להביא להורדת מחירים - כמו כרטיסי אשראי לחיוב מיידי (דביט), והכנסת מוצרים לפיקוח כמוצא אחרון, בתיאום עם האוצר.

ההחמצה הגדולה של בנט בתחום יוקר המחיה היא הרשות לסחר הוגן - שהוקמה ברעש גדול כדי להגן על הצרכנים, אך מאז הקמתה היא מדשדשת. אפילו לפקח על סימון מחירים היא לא מצליחה. בנט אמנם קיבל את זה בירושה, אבל הוא לא עשה דבר כדי לחלץ את הרשות מסכסוכי העבודה שבהם היא נתונה ומחוסר האפקטיביות שלה. אז בנט הוא אולי נציג הצרכנים בממשלה, אבל זה לא ממש מורגש: המחירים עדיין גבוהים והפיקוח על השוק לקוי עד אפסי.

לא רק ה"תעשייה" הושמטה משם המשרד, אלא גם ה"תעסוקה". אבל דווקא בתחום הזה נראה שבנט מטפל במרץ: בשנה האחרונה נפתחו שני מרכזי הכוון תעסוקתי גדולים בירושלים ובבני ברק עבור המגזר החרדי, ושישה מרכזים נוספים שופצו ושודרגו, כך שבסיכום הכולל, הפעילות גדולה פי שלושה יחסית לשנה שעברה - ובשנה הקרובה ייפתחו שני מרכזים גדולים נוספים. גם במגזר הערבי נפתחו השנה שמונה מרכזים חדשים. מספרי העובדים מקרב החרדים והנשים הערביות אמנם גדל רק במספרים קטנים, אבל התשתית שהניח בנט השנה אמורה לסייע לשני המגזרים האלה להשתלב בעתיד בשוק העבודה.

מצד שני, המשרד נכשל בשילוב נשים ערביות נטולות השכלה בעבודה חקלאית. משרד הכלכלה אמנם מתנגד להעסקת עובדים זרים, שדוחקים את רגליהן של העובדות הערביות, אך בפועל המכסות לא פחתו - וגם מיפוי מסלולי תעסוקה לצורך הכשרות מקצועיות רחוק מאוד מסיום. עם זאת, כחלק מהאג'נדה בתחום ההכשרות המקצועיות, העביר המשרד 108 מיליון שקל למכללות הטכנולוגיות שעמדו בפני קריסה (בנוסף לתקציב שוטף של 137 מיליון שקל). מנגד, בנט לא קידם את נושא החינוך הטכני לתעשייה - שעבר לטיפול משרד החינוך.

יוזמה נוספת של בנט בתחום התעסוקה היא אתר "רייטינג לעבודה", שמפרט את המשרות הנדרשות בישראל - כולל שכר ממוצע ואזורי ביקוש. בנט היה גאה במיוחד בפרויקט הזה, ואף כיכב בסרטון ההשקה שלו. חבל רק שהאתר עצמו לא כל כך ידידותי ואינטראקטיבי.

הכוונות של שר הכלכלה בנט ביחס לעובדים ולצרכנים הן טובות. אבל מספיק מבט מהיר כדי להבין שמצב שוק העבודה ויוקר המחיה עדיין רחוק מאוד מלהיות טוב. כדי לממש את כל ההבטחות שלו, בנט יצטרך עוד לעבוד קשה.
 

יעל גרמן: כל הביצים הוכנסו לסל אחד // רוני לינדר-גנץ

שנה לאחר שנכנסה לתפקיד שרת הבריאות, כשרבים במערכת תולים בה ציפיות גבוהות מאוד, יעל גרמן היא במידה רבה עדיין בגדר פוטנציאל שלא מומש. בניגוד לשר החינוך התזזיתי ממפלגתה, שי פירון, שמכריז מדי כמה ימים על "מהפכה" נוספת בחינוך, גרמן בחרה לשים את כל הביצים (או לפחות את רובן) בוועדה מרכזית אחת בראשותה - ועדת גרמן לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית, שטרם סיימה את עבודתה.

איור: ליאו אטלמן

כבר כמעט עשרה חודשים שכל מערכת הבריאות נושאת עיניים, בתסכול גובר והולך, אל הוועדה הזו - שלקחה על עצמה תפקיד כמעט יומרני: לקבוע את דמותה ואופייה של מערכת הבריאות הישראלית בעתיד בשלל נושאי ליבה, ובהם ביטוחי הבריאות, השר"פ, כפל הכובעים של משרד הבריאות והתיירות הרפואית.

ההמלצות שייצאו מהוועדה, ולאחר מכן מימושן - הן שיקבעו אם כהונתה של גרמן תהיה משמעותית ביותר או ריקה מתוכן. אבל כיום, רבים במערכת הבריאות אומרים שהמערכת תקועה, מיובשת תקציבית - ולמעשה, נמצאת בעמדת המתנה מתמשכת להחלטות הוועדה.

בינתיים, עסקה גרמן בנושאים חשובים - חברתיים אך נישתיים יחסית - כמו חוק הפונדקאות, הקמת המועצה למניעת התאבדויות, וחקיקה שתאלץ את חברות התרופות להוסיף כיתוב בערבית וברוסית על אריזות של תרופות.

השערוריות והמשברים אינם מחכים לסיום עבודתה של ועדת גרמן, והיו רבים כאלה השנה במערכת הבריאות: החל ממשבר הפוליו ומבצע החיסונים הענקי והמסובך בחופש הגדול, שאותו ניהלו גרמן ומנכ"ל משרד הבריאות, רוני גמזו, בהצלחה, דרך הזעזוע וחילופי המנכ"לים בצמרת קופת חולים מאוחדת, וכמובן - התמוטטותו ההיסטורית של הדסה, שסופה עדיין רחוק.

גרמן משכה הרבה מאוד אש השנה. היא הותקפה על ידי מתנגדי החיסונים בזמן מבצע החיסונים; על ידי תומכי הלגליזציה של הקנאביס הרפואי - שאף הקימו מאהל מול ביתה והציפו את דף הפייסבוק שלה בהודעות נאצה, לאחר שפעלה לחקיקת חוק שמסדיר את התחום ומגביל את הזכאות לקנאביס להתוויות רפואיות ברורות; ועל ידי הורים כעוסים, כאשר ניסתה להגביל את מבצעי המכירה של תחליפי חלב בבתי החולים. באחרונה היא הותקפה גם על ידי עובדי הדסה, שציפו כי תתמוך בהם באופן בלתי־מסויג ותפעל להזרים כסף לבית החולים - בעוד שגרמן דיברה על הכשלים שהביאו להתמוטטות הדסה ועל הצורך לתקן אותם, ולא מיהרה להתחייב להזרמת כסף למוסד.

ובכלל, הנושא הכספי משמעותי ביותר כדי להבין את התנהלותה של גרמן. שלא כמו שרי בריאות לפניה, שראו את עצמם כנציגי המערכת מול משרד האוצר ותבעו במפגיע תוספת תקציבים, גרמן מביעה פעמים רבות - ובעיני רבים, יותר מדי - הזדהות מלאה עם הרטוריקה והלך המחשבה של האוצר ושל העומד בראשו, יו"ר מפלגתה. כאשר קופות החולים, למשל, זעקו בכנסת על גירעונות הענק שלהן, תוך שהן מציגות תימוכין מבנק ישראל ובית המשפט העליון, אמרה גרמן כי "אפילו בפנטגון אפשר עוד להתייעל". וחשוב מכך - הוועדה שבראשותה מצטמצמת לדיון בענייני מדיניות, בלי לדון בנושא המקורות הכספיים המדולדלים של המערכת.

השבוע מיהרה גרמן לשחרר את ההמלצה הראשונה של הוועדה שבראשותה - הקמת רשות אשפוז בנפרד ממשרד הבריאות. זה היה החלק הקל, המלצה שיש עליה קונצנזוס ושלא דורכת לאף אחד על הבהונות יותר מדי. האתגר הגדול יהיה בשנה הקרובה: מה יחליטו חברי הוועדה בנושא השר"פ, הביטוחים המשלימים ותיירות המרפא, האם ההחלטות יצליחו לעבור בממשלה ולהגיע למימוש, ולא פחות חשוב מכך - האם גרמן תצליח לגייס את משרד האוצר וראש הממשלה כדי לחלץ את קופות החולים והמערכת הציבורית כולה ממה שנראה כמו שחיקה כלכלית אטית ומסוכנת, שדוחפת את הציבור אל חיק הביטוחים הפרטיים.

שי פירון: הצהרות דרמטיות בהרצאות, כאוס גדול בשטח // ליאור דטל

מי ששומע את השר שי פירון מדבר במפגשים הרבים שהוא מקיים עם אנשי חינוך, לא יכול שלא להתרשם. רואים שהנושא קרוב ללבו, והרעיונות המהפכניים שהוא משווק נשמעים נהדר. אבל ההבדל בין הדיבורים למעשים בשטח הוא אדיר.

פירון - מאנשי החינוך המוערכים בישראל - הגיע לתפקיד חדור אמונה ומלא מרץ, נכון לגעת בנושאים שנזנחו שנים רבות. כמעט כל חודש בשנה האחרונה הכריז פירון על רפורמה או תוכנית חדשה. ספרנו לפחות 15: לימודי שואה כבר בכיתה א'; צמצום לימודי הערבית; אלטרנטיבה לפסיכומטרי; ביטול מבחן המיצ"ב (מבלי שנמצא לו תחליף); מעבר ל"למידה משמעותית" (שלא ברור כיצד תיושם במגבלות שכר המורים, הכשרת המורים והצפיפות בכיתות), ועוד ועוד.

איור: ליאו אטלמן

אבל אם שמים את הכוונות הטובות בצד, בשנה האחרונה מתחוללת במשרד החינוך סערה של ממש - שגרמה בעיקר להרס ולכאוס. אפשר רק לקוות שאיכשהו פירון הצליח לזרוע בתקופה הזאת זרעים לשינויים ארוכי הטווח שהבטיח ליישם. אם יצליח לקדם אופי למידה שונה בבתי הספר, זה יהיה הישג אדיר - אבל כרגע קשה להתעלם מהרושם שההכרזה על התוכניות מתוזמנת לפי צורכי יחסי הציבור של מפלגתו, יש עתיד, ולא בהכרח בהתאם לטובת המערכת.

בשבועות האחרונים דובר הרבה על הכשלים הניהוליים שהביאו לקריסת הדסה. משרד החינוך לא יכול לקרוס - בכל זאת, הוא גוף שמתוקצב לגמרי על ידי המדינה. אבל המשרד מנהל 43.6 מיליארד שקל מכספי הציבור - יותר מפי 25 מתקציבו של הדסה, ומקורות במערכת מספרים שהעסק פשוט לא מנוהל.

הרשויות המקומיות ובתי הספר אובדי עצות. אי־הוודאות גדולה. מנהלים ומורים, שאמורים לתכנן את הלימודים בשנה הבאה, לא יודעים מה לעשות לאור השינויים הצפויים בבחינות הבגרות ובהליכי הלמידה. יש מנהלים שלא בטוחים כיצד לפעול כבר בבגרויות הקרובות. ההורים עדיין לא יודעים מה יהיה אורכו של החופש הגדול בשנת הלימודים הנוכחית, אחרי שהתברר שמשרד החינוך שוקל להאריך אותו שוב עד 1 בספטמבר.

ומעל לכל, משרד החינוך - שאמון על חינוך ילדנו והבטחת עתידם - אחראי למחדל אחד ברור: הוא שכח ליישם את התיקון לחוק חינוך חובה, חוק שעליו מבוססת כל הפעילות של המשרד, לחובת הלימודים כבר בגיל 3. רק ברגע האחרון, במחטף בכנסת, הצליח המשרד לדחות את היישום המלא של החוק, שהשנה ימלאו לו 30 שנה - אף שהיו לו יותר משנתיים להתכונן ליישומו, והתשתית התקציבית לצורך כך כבר הונחה.

תוכנית נוספת של פירון, לסבסוד קייטנות בחופש הגדול, עדיין רחוקה מההצהרות הגדולות שלו - המשרד עדיין מחפש אחרי זכיין פרטי שידאג ליישם אותה. התוכנית הזאת תקל על ההורים, שזקוקים לאיזושהי נחמה, במיוחד אחרי שפירון ולפיד קיצצו להם את התוכנית לסבסוד צהרונים אחרי שעות בית הספר ואת התוכנית להקלה על תשלומי ההורים, והעלו את התשלומים לבתי הספר בעד 20% בשנה אחת.

למרות ההצהרות, עד כה פירון בעיקר הפר את הבטחות הבחירות של מפלגתו: ההבטחה לשלול תקציבי ישיבות ובתי ספר חרדים שלא ילמדו לימודי ליבה התחלפה בפשרות ובהמשך תקצוב ישיבות שלא מגישות לבגרות; ההתנגדות לבתי הספר הפרטיים הוחלפה במתן אור ירוק להקמת בית ספר פרטי, יוקרתי ויקר בכפר הירוק; ובמקום לבטל את מורי הקבלן, כפי שהבטיחו, המשרד יעסיק עובדי קבלן בתוכנית הקייטנות בחופשות.

עם זאת, יש לציין שעבור קבוצה אחת באוכלוסייה זו היתה שנה חינוכית מוצלחת - המגזר הדתי־לאומי, ובעיקר הזרם הקיצוני שלו. לראשונה, משרד החינוך מתקצב הפרדה בין בנים ובנות כבר בחינוך יסודי. בפעם הראשונה, המשרד מצנזר ספרי לימוד במדע. בפעם הראשונה, אישר משרד החינוך למנות רבנים כמנטורים בבתי ספר.

עד הבחירות, נהג פירון להזכיר את המושג אחריות המדינה לחינוך, וטען כי המדינה צריכה לקחת אחריות אמיתית לחינוך ילדיה וליזום תוכנית משמעותית וארוכת טווח. הוא אפילו יזם הצעת חוק שנושאת את אותו השם כשהיה מנכ"ל תנועת הכל חינוך. אבל מאז שמונה לשר, נראה שפירון מעדיף להטיל את האחריות על גורמים אחרים - בתוכנית הקייטנות הוא הופך את בתי הספר למסגרת של שמרטפות, ומטיל את האחריות על הרשויות המקומיות - במקום ליצור שינוי מהותי באורכו בחופש הגדול; את מצוקת הצפיפות בגני הילדים הוא פתר על ידי גיוס בנות שירות לאומי מחוץ למערכת - במקום לפתור באמת את הבעיה. כל אלה הם יותר בבחינת פלסטרים וצינורות מים לכיבוי שריפות, ולא שום דבר שמזכיר את המהפכות הגדולות שעליהן פירון עדיין מדבר בעמוד הפייסבוק שלו ובהרצאותיו.

ואם הטור הזה נשמע לשר ביקורתי או נוקב מדי, אנחנו רק רוצים להעיר שנדמה לנו שלמנכ"ל עמותת הכל חינוך, שי פירון, היתה ביקורת חריפה יותר על שר החינוך הנוכחי.

אורי אריאל: לפחות הבנייה ביו"ש פורחת // נמרוד בוסו

את סיכום השנה הראשונה לממשלה בתחום הדיור יש לפתוח עם שר האוצר, יאיר לפיד, ולא עם שר השיכון, אורי אריאל. הסיבה פשוטה - הוא הבטיח. לזכותו של לפיד ייאמר כי הוא זיהה באופן חד ומדויק ששוק הדיור הוא הנקודה הכואבת של הציבור הישראלי, ושם את הנושא, לצד השוויון בנטל, כסוגיה המרכזית של מפלגתו בבחירות לכנסת. ואם לשפוט ממספר המנדטים שקיבל, כהבטחת בחירות - זה עבד.

איור: ליאו אטלמן

חוץ מדירה חינם לכל דורש, הבטיח שר האוצר (שהוא גם ראש קבינט הדיור) כמעט הכל: בניית 150 אלף דירות להשכרה לטווח ארוך, במחירי שכירות נמוכים ב–35% מהנהוג כיום; דירות למכירה במחיר ממוצע של 99 משכורות - כפי שהיה ב–2007; וגם שינוי הקריטריונים לדיור בר־השגה באופן שלא יעדיף חרדים על פני חילונים - מחיקת סעיף "ותק בנישואים" והכנסת "מיצוי כושר השתכרות" במקומו.

בתחום מימוש ההבטחות, המצב בעייתי יותר. לפיד יכול לסמן "וי" רק על דבר אחד, וגם הוא בעיקר סמלי: הקריטריונים לזכאות לדיור בר־השגה שונו, אבל לכו תמצאו פרויקטים כאלה כיום. וגם אם תמצאו - הסיכוי להיכלל ברשימת המאושרים שקולה לסיכוי לזכות בפיס - עם או בלי ותק בנישואים.

לעומת זאת, מתחמי הענק להשכרה עדיין נמצאים רק על הנייר; החברה שתהיה ממונה על הפרויקט עדיין בהקמה; החקיקה הרלוונטית, שכוללת בין היתר גם הקמת גוף תכנוני חדש, עדיין בהתדיינויות בכנסת; וגם אם נניח שמכאן והלאה הכל ידפוק כמו שעון שווייצרי - את הפרויקטים הראשונים להשכרה יהיה ניתן להתחיל לראות רק בעוד ארבע־חמש שנים, ואת השפעתם על השוק - בתוך כעשור. ועד אז? מהלך נוסף של לפיד, שאותו יזם ביחד עם שר השיכון אריאל, של מכירת דירות הדיור הציבורי לזכאים, ימשיך לכרסם במלאי הדירות הציבוריות הדל - ולהחריף את המשבר בתחום זה.

אין גם מה להכין את המזומנים לרכישת דירה בזול: לא רק שמחירי הדירות לא ירדו השנה, הם אף עלו מ–132 משכורות שנדרשו בממוצע לרכישת דירה בשנה שעברה, ל–136 משכורות כיום. בימים אלה נדרש לפיד להכריע בשאלת קביעת "מחירי המטרה" שעשויה להביא לבלימת מחירים ואולי אף להורדתם, אך הרעיון זוכה להתנגדות חריפה של ראשי אגף התקציבים באוצר - ולעת עתה אין הכרעה.

את תואר הבלופר המצטיין בתחום הדיור קוטף ללא מאמץ מיוחד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שבשבועות שקדמו לבחירות הבטיח כי בממשלה הבאה ישמור הליכוד את משרד השיכון ואת רשות מקרקעי ישראל - ואף הגדיל לעשות כשהצהיר שימנה את משה כחלון ליו"ר המינהל הבא, 36 שעות לפני פתיחת הקלפיות. מיד עם הרכבת הקואליציה, שמח נתניהו להעביר את הנושא הנפיץ לטיפולו הבלעדי של לפיד, ואת משרד השיכון העניק לבית היהודי.

מי שדווקא כן עומד בהבטחות הדיור של מפלגתו הוא אריאל. הבית היהודי הבטיחה "התיישבות בכל חלקי הארץ" - ואכן, סקר התחלות הבנייה של הלמ"ס מגלה שאריאל בהחלט משתדל לקיים: בין 2012 ל–2013 זינק מספר התחלות הבנייה ביהודה ושומרון ב–123%. בנוסף, בלחץ משרד השיכון החליטה הממשלה על הקמת שני יישובים חדשים בדרום - היישוב הקהילתי חירן, שמיועד לציבור הדתי, והעיר כסיף, שככל הנראה תיועד לציבור החרדי.

גלעד ארדן: התלמיד החרוץ והצל של כחלון // נתי טוקר ואמיתי זיו

"אני מבין שאני מגיע למשרד בעיתוי בעייתי", אמר שר התקשורת, גלעד ארדן, בגילוי לב, בטקס חילופי השרים כשנכנס לתפקידו לפני שנה. "זה כמו שפוליטיקאים אומרים שלא טוב לנאום אחרי ביבי, כי הוא נואם מעולה. אני מבין שאני נכנס לנעליים גדולות". ואכן, אחרי שראש הממשלה, בנימין נתניהו, קרא לשריו בממשלה הקודמת "להיות קצת יותר כחלונים", זה היה רק טבעי שארדן יתייחס לפיל שבחדר - קודמו בתפקיד, משה כחלון.

יכול להיות שזה היה מה שדחף את ארדן להבטיח מהפכות גדולות בתחום. למשל, רפורמות ברשות השידור ובדואר ישראל - שני גופים גדולים וחזקים, שעובדיהם מאוגדים; או האצת הרפורמה בתחום השידורים המסחריים, שכוללת שינויי רגולציה משמעותיים. ואם לא די בזה, ארדן הצהיר גם שיוריד את מחיר הטלוויזיה הרב־ערוצית לצרכנים. "החגיגה נגמרה", כתב בעמוד הפייסבוק שלו כמה חודשים לאחר תחילת כהונתו. בנוסף, הבטיח ארדן להרחיב את התחרות בתחום התקשורת הקווית, ולעודד את חברות הסלולר להשקיע בתשתיות דור 4.

איור: ליאו אטלמן

כל אלה הם יעדים חשובים ואפילו אמיצים, שדורשים מאבקים פוליטיים לא פשוטים - מול גורמים עסקיים חזקים, מול עובדים מאוגדים ומול חברי הקואליציה. ארדן הנמרץ היה תלמיד טוב, והוא מכיר כעת היטב את הנושאים שבהם הצהיר שיטפל. "הוא השר הכי חכם שהיה במשרד", הודה השבוע בכיר במשרדו.

אלא שאם בודקים לעומק ומעבר לכותרות, נכון לשנת כהונתו הראשונה, ארדן התחיל לעשות הרבה דברים - אבל סיים מעט. בשבוע שעבר הכריז בדרמטיות על ביטול אגרת הטלוויזיה, במהלך נרחב שכולל את סגירת רשות השידור ופתיחת שידור ציבורי חדש. אך נתניהו לא הראה התלהבות מההצעה (הכחלונית?), וכעת ניצבת בפני השר שנה לא פשוטה, שבמהלכה יצטרך לרתום את ראש הממשלה כדי להצליח להעביר את ההחלטה.

ארדן מנסה לקדם את החוק לאיחוד בין גופי הרגולציה על הטלוויזיה - הרשות השנייה ומועצת הכבלים. במקביל, הוא הקים ועדה שדנה מחדש בכל נושא הרגולציה של השידורים המסחריים, וזו תמסור את המלצותיה בעוד חצי שנה.

בשלב זה ארדן לא הצליח עדיין להאיץ בפרטנר ובסלקום להתחרות בחברות הכבלים והלוויין, ולהציע טלוויזיה רב־ערוצית. גם מערך עידן פלוס ככל הנראה לא יורחב, אף שהחקיקה בנושא מוכנה כבר כשנה. וגם הרחבת התחרות בשוק התקשורת הקווית, שהגיעה לסיום, ותוכנית ההבראה לדואר - עוד לא יצאו לפועל.

בשלב זה ארדן יכול לרשום לעצמו הצלחות חלקיות בתחום הטלוויזיה. חברות הכבלים והלוויין החלו לשווק חבילת יסוד, שכוללת מספר מופחת של ערוצים ב–120 שקל בחודש. המחיר באמת נמוך מהממוצע, אך ברור כי ההצעה, שהגיעה בכפייה, אינה אלטרנטיבה ליצירת תחרות בשוק שנשלט על ידי דואפול HOT ו–yes. בתחום הכבלים והלוויין הסתבך ארדן עם מינוי יו"ר המועצה, כאשר נציבות שירות המדינה בודקת את זיקתה הפוליטית של המועמדת שהומלצה על ידי ועדת האיתור.

המשבר שמתקרב כעת בצעדי ענק לכיוונו של ארדן הוא עתיד ערוץ 10. הערוץ אינו מצליח בשלב זה לגייס משקיעים, וללא איתנות פיננסית הוא לא יקבל רישיון לשידורים ב–2015 וייסגר. אם זה יקרה, משרד התקשורת ייאלץ להוביל חקיקה מהירה, שתחייב את שתי זכייניות ערוץ 2 - קשת ורשת - לצאת מאפיק 22 ולהפעיל ערוץ נפרד ברישיון שבעה ימים בשבוע.

לזכותו של ארדן יאמר שתהליכי השינוי בשוק התקשורת אינם קלים או מהירים. גם כחלון, שנחשב לשר מוצלח, לא הראה תוצאות בשנתו הראשונה, שהוקדשה בעיקר לזריעת הזרעים שהניבו פירות בשנתיים שלאחר מכן. ארדן זרע את הזרעים שלו, והמבחן הגדול יהיה ב–2014. זאת, אם הוא רוצה שיום אחד נתניהו יבקש משריו להיות קצת יותר ארדנים.

מאיר כהן: פטיש של 5 ק"ג במקום סכין מנתחים // ליאור דטל

במבט לאחור, מתברר שבחירתם של שרי יש עתיד למשרדים החברתיים בממשלה הנחיתה מכה קשה על השירותים החברתיים בישראל. סביר להניח ששר שלא היה שותף למפלגתו של שר האוצר, היה מתנגד בכל כוחו לקיצוצים ולגזירות שהטיל האוצר - שהיו האכזריים ביותר שהוטלו בעשור האחרון.

הציפיות ממאיר כהן כשר רווחה היו גבוהות במיוחד - ואולי עוד יתממשו בעתיד. אבל בינתיים, כהן לא היה רק שותף לקיצוצים, שפגעו במיוחד באלה שזקוקים יותר מכל להגנת משרד הרווחה, תוך התעלמות מעמדתו המקצועית של הביטוח הלאומי - הוא גם לא הצליח ליישם אף צעד משמעותי שיקל על השכבות החלשות.

איור: ליאו אטלמן

כהן עדיף כנראה על קודמו, משה כחלון. הוא מכהן כשר רווחה במשרה מלאה, שמשקיע חלק נכבד מזמנו במשרד ובשטח. הוא הצליח, בין השאר, להקשיח את התנאים להוצאת ילדים בסיכון מביתם. עם זאת, קשה להסביר את תמיכתו בפעולות הממשלה - במיוחד אחרי שביומו הראשון בתפקיד אמר שבקצבאות "צריך לגעת בסכין של מנתחים", וש"על קצבאות ילדים צריך להסתכל בזכוכית מגדלת".

להגנתו של כהן אפשר לומר שהטיפול בבעיית העוני, שבישראל היא החמורה ביותר מבכל המדינות המפותחות, לא היה מעולם בראש סדר העדיפויות של יש עתיד. סוגיות הקשורות לרווחה נדחקו במצע המפלגה לסוף המסמך - אחרי ההבטחה לשמור על בעלי החיים ועל "המגוון הביולוגי העשיר של ישראל".

כהן פועל לפי הכללים של יש עתיד, שכוללים בעיקר הרבה הצהרות על תוכניות שעדיין לא יושמו, תוך מתן עדיפות לכינוס מסיבת עיתונאים משותפת לכל השרים. מסיבת עיתונאים כזו כונסה בינואר כדי להציג את התוכנית לביטחון תזונתי, שעמדה במרכז ההבטחות של כהן מאז כניסתו לתפקיד, ושנועדה להבטיח חלוקת מזון לנזקקים. זו היתה מסיבת העיתונאים השישית שכונסה בנושא בשנים האחרונות על ידי שרי הממשלה. בדצמבר אשתקד הבטיח כהן שהתקציב ליישום התוכנית יועבר עד 1 בינואר 2014. התקציב לא הועבר עד היום, ומכרזים שדרושים ליישום התוכנית עדיין לא פורסמו. במשרד הרווחה עושים כעת מאמצים כדי להתחיל ביישום התוכנית עד ערב פסח.

כהן גם מינה את הוועדה למלחמה בעוני, שהמלצותיה יוגשו באפריל, ואמורות להתוות תוכנית מקיפה לצמצום היקפי העוני בישראל ולסיוע לאוכלוסיה הענייה. עד כה, משרד האוצר לא שריין תקציב ליישום ההמלצות, ונראה שבאוצר מתנגדים לחלק מההמלצות המסתמנות. אם גורל הוועדה יהיה דומה לזה של ועדת טרכטנברג מ–2011 או לניסיונות הקודמים להילחם בעוני, זה יהיה כישלון מוחץ לכל הקדנציה של יש עתיד במשרד הרווחה.

ישראל כ"ץ: קרבות פייסבוק, מלחמה עם יוגב ורכבת קלה שמתרחקת מת"א // דניאל שמיל

"הדיון על הנמלים בוועדת כלכלה היה ממש סוריאליסטי", כתב שר התחבורה, ישראל כ"ץ, בעמוד הפייסבוק שלו לפני כשבועיים. כ"ץ פירט: "חסן הגיע עייף ומפוהק. טוב, קשה לנהל מסעדות, להפעיל חברות וגם לעבוד מדי פעם בנמל. באמת בשביל מה צריך רפורמה? אוניות יכולות להמתין". בכך ניתן האות לעוד קרב חזיתי מול יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, אלון חסן - אחד מני רבים שניהל כ"ץ בשנה האחרונה ברשת החברתית.

אין לחשוד בכ"ץ שהוא לא יודע מה הוא עושה. אזכורים כאלה סייעו לו לסמן את כהונתו השנייה כשר התחבורה בסימן המאבק על הרפורמה בנמלי הים. גם בזירה הפנים ממשלתית ניהל כ"ץ מאבק עם גוון אישי, לאחר שיריבו המר, אורי יוגב, מונה למנהל רשות החברות הממשלתיות - חודשים ספורים לאחר שכ"ץ הדיח אותו מראשות דירקטוריון הרכבת. יוגב לא שכח לכ"ץ את הפגיעה, ובחצי השנה האחרונה מתחוללת בין השניים מלחמה קשה - על חשבון אנשיו של כ"ץ בחברות התחבורה, ובעיקר בנמל אשדוד.

מעבר לסטטוסים סרקסטיים בפייסבוק נגד ועדי הנמלים - ונגד תוכנית "נבחרת הדירקטורים" של יוגב - כ"ץ פעל גם בשטח. ביולי 2013 יצאו לדרך המכרזים להקמת שני נמלים פרטיים חדשים ולהפעלתם. כ"ץ מינה ליו"ר חברת נמלי ישראל את הממונה לשעבר על התקציבים באוצר, רם בלינקוב. באחרונה, הצליח כ"ץ לסכם עם משרד האוצר על פשרה שתאפשר הקמה של שני נמלים במקביל (תוך קיצוץ היקפם בשליש) - אך המו"מ שהוביל מול ההסתדרות והעובדים לא צלח, והממשלה עשויה לעמוד בקרוב במבחן של שביתה.

רפורמה אחרת שהוביל כ"ץ בכהונתו הקודמת, ברכבת ישראל, דישדשה בשנה החולפת - לאחר שדווקא כ"ץ עיכב את קידומה. רפורמה אחרת שבה כ"ץ לא יכול לרשום לעצמו הצלחה היא הרפורמה במערכת הסעת ההמונים בגוש דן.

בשנה שעברה מאז הקמת הממשלה, נאלץ כ"ץ לשלם את מחיר המינויים הפוליטיים שביצע בחברת נ.ת.ע הממשלתית - האמונה על פרויקט הסעת ההמונים - ולהחליף את מנהליה בניסיון להציל את הפרויקט. זאת, לאחר שהתברר כי הפרויקט יידחה שוב, בארבע שנים לפחות (ל–2021) - ויחרוג במיליארדי שקלים מתקציבו. אתנן נוסף שלו דאג כ"ץ - גם אם על חשבון האינטרס הציבורי - היה מסירת שדה התעופה המתוכנן בנבטים לידי מונופול רשות שדות התעופה, ללא מכרז, בלחץ ועד העובדים.

איור: ליאו אטלמן

כ"ץ סימן עם תחילת כהונתו יעד נוסף - הוזלת המכוניות לצרכנים בכ–20%. מכיוון שהאחראי העיקרי למחירים הגבוהים בענף הוא המיסוי על המכוניות - לא היתה להכרזה זו אחיזה של ממש במציאות, ויבואני הרכב לא מיהרו להתרגש. כ"ץ הסתפק, לפיכך, בניסיונות להחיות את התחרות באמצעות יבוא רכב מקביל, לקדם תחרות בשוק יבוא החלפים - ולקדם את חוק רישוי שירותי רכב, שיחזק אותו בנקיטת צעדים נגד יבואנים שיפגעו בתחרות.

גם בתחום הכבישים לא רווה כ"ץ עדיין נחת. השנה החולפת תיזכר בעיקר בזכות המבוכה סביב מחלף דרור החדש - ששקע שבוע לאחר חנוכתו ועדיין סגור לתנועה. מבוכה נוספת נבעה מהטענות שהפנו יצרני מרכבי האוטובוסים הישראלים נגד כ"ץ, בשל קשריו לכאורה עם פעיל הליכוד לשעבר יצחק קויפמן, העוסק כיום ביבוא אוטובוסים וקרונות רכבת מסין. זאת, במקביל לכך שכ"ץ פעל לניתוק התקצוב הממשלתי הישיר של רכש אוטובוסים על ידי אגד ודן - ולפתיחתו לתחרות.

לעומת שרי תחבורה אחרים, שנראה היה כי התפקיד נכפה עליהם, כ"ץ הוא שר פעלתן שמעורב בפעילות משרדו. אך האתגרים הגדולים שמעבר להצהרות - הרפורמה בנמלי הים, הרכבת הקלה בגוש דן, שיקום התחבורה הציבורית והוזלת המכוניות ושירותי הרכב - עדיין נמצאים לפניו.

סילבן שלום: בדרך לנשיאות, למי אכפת מתשתיות? // אבי בר-אלי

ענף האנרגיה כמרקחה. בעוד שבוע אמור לפקוע הרישיון של חברות הגז במאגר לווייתן; בעוד שבועיים אמורה להיחתם עסקת הענק להכנסת האוסטרלים כשותפים במאגר; מחלוקות רגולטוריות כבדות משקל נותרו בלתי פתורות; עסקות יצוא גז אסטרטגיות תלויות באוויר; האינטרס הציבורי עומד שוב בפני סימני שאלה; מיוסטון שבארה"ב ועד לסידני שבאוסטרליה - הוזעקו מנכ"לי חברות ענק בינלאומיות לביקורים בהולים במשרד ראש ממשלת ישראל. אלא שבכל הקלחת הענפית וגם המאקרו־כלכלית הזו נעדר דווקא קולו של מי שאחראי מטעם ממשלת ישראל על ענף האנרגיה - השר סילבן שלום - ולא בפעם הראשונה.

איור: ליאו אטלמן

למעשה, כמעט מאז שנכנס לתפקידו, נמנע שלום מלהיפגש עם נציגי חברות קידוחי הגז הפועלות במשק. כך הוא נמנע גם מלפגוש את יזמי החשמל הפרטי - ואף נמנע מלחתום על רישיונות חדשים לייצור חשמל או לאספקתו. הוא לא מתערב באופן שוטף בסוגיות הבוערות שעל הפרק, וכמעט שלא שותף לדיונים מקצועיים. הוא יוצא לביקורים תכופים בחו"ל, בעיקר תחת כובעו השני, כשר לפיתוח אזורי. את ימיו בתל אביב הוא מעדיף לבלות בלשכה המפוארת בבית אמות משפט, שקיבל תחת הכובע השלישי שלו, כשר לפיתוח הנגב והגליל - ולא במשרדים האפרפרים של משרד האנרגיה ברחוב המסגר.

דמותו של שלום מופיעה במשרד האנרגיה באופן מזערי ביחס לקודמיו, על אף שהמשרד יודע עדיין ימים סוערים ויכולותיו המקצועיות מתפוררות. קולו נשמע אמנם בכלי התקשורת - אך רק בנושאים הקשורים לשני כובעיו השוליים יחסית, שעליהם התעקש לשמור. כך, הישגו המשמעותי עד כה היה הארכת רשימת הטייטלים שבה הוא נושא, לאחר שהצליח לגזול מישראל כ"ץ את תואר "שר התשתיות הלאומיות" - ולהוסיף אותו לרשימה הארוכה ממילא של תאריו.

לכאורה, התנהלותו של שלום מפתיעה. הוא הרי נאבק בכל כוחו על תיק האנרגיה מול השר יובל שטייניץ, והטיל את מלוא כובד משקלו אצל ראש הממשלה נתניהו כדי לזכות בתיק. כאשר נאלץ לקבל החלטה בנושא יצוא הגז, למשל, הוכיח שלום שהוא מסוגל "לחתוך עניינים" ואף לכפות את עמדתו על חבריו לממשלה. אלא שבחלוף כמה חודשים החלו להתרוצץ בשוק השמועות, שלפיהן פוזל שלום כבר למשרה הרמה הבאה - של נשיא המדינה, ובשל כך החליט להנמיך עוד יותר את הפרופיל הנמוך ממילא.

שלום מפציע כשרשות המים מבשרת על הוזלת המים לציבור - אך נעלם מיד כשמתעורר הוויכוח על הצורך באיחוד תאגידים. הוא הבליח לפתע בוושינגטון, שם בישר על חזון תמוה של "תעלת הימים" - אך נאלם דום כאשר חברת החשמל מתקשה לגבות חוב של 1.4 מיליארד שקל מהפלסטינים. הוא התגאה ברגע כינון ועדה היסטורית לרפורמה במשק החשמל - אך חמק כשהתחילו בדיקות מבקר המדינה על המינויים שלו בה.

יותר משמדאיגה היעלמותו של שלום מהזירה האנרגטית - מעניין השקט היחסי שבו מתקבלת ההיעלמות הזו בשטח. כך זה, כנראה, כאשר השר יוצא להגנת ועדי חברת החשמל ונמלי הים - ומגנה דווקא את "עודף הרגולטורים" שעומד בדרכם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#