אז תהיה לכם פנסיה בגיל 67?

האם אין ברירה אלא להעלות את גיל הפרישה? התשובה מורכבת מכפי שנדמה

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

הפרסום כי משרד האוצר שוקל להעלות את גיל הפרישה ל–70, בניסיון להבטיח את קיומה של קצבת הפנסיה של אזרחי ישראל, הכה גלים. מכל עבר עלו קולות שגינו את האוצר על המהלך הדרקוני, השולל זכויות שהובטחו לעובדי ישראל, וגם מטיל עליהם משימה שהם אינם יכולים לעמוד בה - לשרוד בשוק העבודה עד גיל 70.

הדבר האחד שהיה חסר בדיון הציבורי הקולני הזה הוא שאלת היסוד: האם אזרחי ישראל נמצאים בסכנה שלא תהיה להם קצבה פנסיה המבטיחה פרישה בכבוד, ולפיכך האם אכן אין ברירה אלא להעלות את גיל הפרישה ל–70? התשובה, מתברר, מורכבת יותר מכפי שנדמה.

אז הנה התשובה היסודית, והיא תפתיע רבים: לא, אין בעיה אמיתית בחיסכון הפנסיוני. לפחות לא ברמה התיאורטית. ביקשנו מקרן הפנסיה הגדולה בישראל, קרן מבטחים החדשה, לערוך עבורנו סימולציה של קצבת הפנסיה הצפויה שלנו. זאת סימולציה פשוטה, המתבססת על כמה הנחות יסוד מקובלות.

ראשית, הסימולציה מתייחסת לאדם הממוצע, המשתכר שכר קרוב לממוצע (שכר התחלתי של כ–8,800 שקל בחודש). שנית, צבירה רצופה של פנסיה מגיל 28 ועד גיל פרישה (67 גברים, 62 נשים), וללא משיכת כספי פיצויים - כלומר החיסכון הפנסיוני הוא מקסימלי. שלישית, גידול רצוף של השכר, בשיעור של 2% בשנה.

רביעית, הנחה שאנחנו עובדים במגזר הציבורי, כך ששיעור ההפרשות לפנסיה מהשכר החודשי הוא 19% - זו הפרשה חודשית מעט גבוהה. חמישית, הנחה שהחיסכון הפנסיוני מניב את התשואה השנתית שקבע הפיקוח על הביטוח באוצר - 4.26% ריאלי ברוטו (3.74% ריאלי נטו, לאחר ניכוי דמי ניהול). שישית, הנחה היא שאנחנו משלמים את דמי הניהול המרביים (6% מהפרמיה החודשית ועוד 0.5% מהחיסכון הנצבר); ולבסוף, הנחה שאנחנו נמצאים במסלול הפנסיה הרגיל, עם הבטחה של 60% פנסיה לאלמנה ולשארים.

יאיר לפיד ויעל אנדורןצילום: עופר וקנין

אם וכאשר אנחנו מקיימים את כל ההנחות הגלומות, הרי שהפנסיה שלנו בסוף הדרך צפויה להיות לא רעה בכלל. גברים יקבלו פנסיה חודשית של 54% משכרם האחרון ברוטו. אם זה נשמע לכם נורא, כדאי לזכור שמדובר בקצבת פנסיה של כ–4,750 שקל בחודש מתוך שכר ברוטו של 8,800 שקל. תוסיפו לכך את קצבת הזיקנה של הביטוח הלאומי - 2,300 שקל בחודש למי שצבר יותר מ–35 שנות חיסכון - וכבר מדובר בקצבה חודשית של כ–7,050 שקל. זו הכנסה חודשית שהיא 80% מהשכר האחרון - יותר מה–70% הההיסטוריים שנהוג היה להתייחס אליהם כאל רף הציפייה לפנסיה.

בפועל, יש לציין, מדובר בהכנסה שהיא קרובה ל–100% מהשכר האחרון נטו (בניכוי מס), מהסיבה הפשוטה שהמדינה מטילה משטר מס מקל על קצבאות פנסיה. כתוצאה מכך, קצבאות של עד 7,500–8,000 שקל פטורות ממס, בעוד על שכר אנחנו משלמים מס מכ–5,000 שקל (יש הבדלים בין גברים לנשים בסף המס). בעתיד, ב–2025, קצבאות בסכום של עד 11 אלף שקל יהיו פטורות ממס. לכן, בשכר של 8,800 שקל יש כבר תשלום מס על השכר, אבל אין תשלום מס על הפנסיה - דבר המיטיב משמעותית את היחס של קצבת הפנסיה מהשכר האחרון נטו בבנק. ככל הנראה, הדבר מגדיל את היחס מכ–54% לכ–70% אצל הגברים.

ומה עם הנשים? נו, הן מתעקשות לפרוש בגיל 62, ועוד משכנעות את עצמן שזו הטבה אדירה. כתוצאה מכך, קצבת הפנסיה שלהן בגיל 62 היא 42% בלבד מהשכר האחרון שלהן - ללא ספק פנסיה עלובה, שהיא תוצאה של מספר שנות חיסכון נמוך מדי. בכל מקרה, אם מוסיפים לקצבה זו את קצבת הזיקנה של הביטוח הלאומי, גם הנשים יכולות להתחיל לנשום לרווחה - הן מגיעות להכנסה חודשית של כמעט 6,000 שקל, שהם 68% משכרן לפני הפרישה ברוטו.

בסך הכל, לא רע. גם אצל הנשים היחס הזה צפוי להשתפר ב–10%–12% כשעוברים לחישוב ביחס לשכר נטו, שיפור מעט קטן משל הגברים כי הנשים משלמות פחות מס מלכתחילה.

קופת חיסכון
קופת חיסכון

קצבה חודשית שהיא 70–80% מהשכר ברוטו, או 80%–95% מהשכר נטו, היא ללא ספק סבירה. אם זהו אכן העתיד הפנסיוני של עובדי ישראל, הרי שאין מקום לזעקה וגם אין צורך בצעדי חירום כמו העלאת גיל הפרישה ל–70. צריך אמנם לסייג כי מדובר בחישוב שנוגע לבעלי השכר הממוצע במשק. ככל שהשכר גבוה יותר, שיעור הפנסיה מהשכר האחרון צפוי לרדת - גם כי הפנסיה מתחילה להיות ממוסה, וגם כי ברמות שכר גבוהות קצבת הביטוח הלאומי מאבדת משמעות.

בכלל, צריך לזכור כי כל הטבות הפנסיה מוגבלות בשכר (איגרות חוב מבטיחות תשואה של המדינה משולמות עד פעמיים השכר הממוצע, הטבות מס לפנסיה משולמות עד ארבע פעמים השכר הממוצע) - כך שמצבם הפנסיוני של בעלי השכר הגבוה יותר דחוק יותר. רק שלא ברור שזו חובתה של המדינה לסייע לבעלי השכר הגבוה יותר, שככל הנראה יש להם חסכונות נוספים.

אם זהו המצב, מדוע שוקלת המדינה להעלות את גיל הפרישה ל–70? כאן מגיע החלק המורכב של התשובה שלנו, והוא עד כמה הנחות העבודה בבסיס הסימולציה שערכנו הן בכלל סבירות. לפחות חלק מההנחות הן הנחות שדורשות הקלה דווקא.

למשל, דמי הניהול הממוצעים כיום בפנסיה הם 3% מהפרמיה החודשית, ועוד 0.3% מהצבירה - כמעט חצי מדמי הניהול המרביים (6% מהפרמיה ו–0.5% מהצבירה). אם מביאים בחשבון את ההנחות המקובלות בדמי הניהול, הרי שלפי החישוב של מבטחים הדבר צפוי לשפר את הפנסיה בכ–10% - הפנסיה של הגברים תצמח מ–54% ל–60% משכר אחרון.

עוד הנחה מחמירה היא שהשכר עולה באופן רצוף, ועוד ב–2% בשנה. יש מי שטוענים כי השכר כיום עולה בקצב נמוך בהרבה, ובכל מקרה הוא מגיע בדרך כלל לשיא בגילאי 45–55, ונעצר שם. גם במקרה הזה היחס בין הפנסיה (שממשיכה לצמוח לאורך השנים), ובין השכר האחרון (שמפסיק לצמוח בעשר השנים שלפני פרישה), יהיה גבוה יותר.

הנקודה האחרונה מתחילה לרמז על הבעיות הנוספות הקיימות בחישוב שערכנו, הבעיות שהופכות אותו במידה רבה לחישוב תיאורטי - שכלל לא ברור מה סיכוייו להתקיים. ותתפלאו, הבעיות האלה כלל אינן קשורות לפנסיה. הן קשורות לשוק העבודה.

מחר: נו, אז האם באמת תהיה לכם פנסיה בגיל 67?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום