גירעונות, שיטות גבייה אגרסיביות ומינהל לא תקין - בעמותה לאיכות הסביבה - כללי - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
סביבה לא איכותית

גירעונות, שיטות גבייה אגרסיביות ומינהל לא תקין - בעמותה לאיכות הסביבה

מה עושה עמותה פרטית קטנה בדירה שקיבלה מהמדינה בלב תל אביב; למה לראשונה מאז הקמתה ב-1961, היא צריכה מנכ"ל בשכר? ומדוע היא גובה מיליוני שקלים מבעלי מוסכים

4תגובות

כדי להגיע למשרדים של מלר"ז – המועצה הציבורית למניעת פגעי רעש וזיהום אוויר, יש להגיע למרכז תל אביב, ללכת ברחוב טשרניחובסקי השקט, למצוא את בניין מספר 30, ולרדת כמה מדרגות. המיקום – דירה תל אביבית בת 60 מטר - תמוה, אבל מהר מאוד מתברר כי העמותה יושבת דווקא כאן מסיבה טובה: "המדינה נתנה לנו את הדירה לפני המון שנים, ללא תשלום", מסביר המנכ"ל, חיליק רוזנבלום.

על אף השם "מועצה ציבורית" מדובר בעמותה פרטית לחלוטין, אחת מ–40 אלף הפועלות בישראל. אלא ששאר העמותות הפרטיות לא יושבות כבר 60 שנה, ללא תשלום, בדירה שקיבלו מהמדינה בלב תל אביב. בדיקה קצרה מגלה כי "הנושא בטיפול". העמותה, מהראשונות בתחום איכות הסביבה, אכן קיבלה את הדירה כשהוקמה לצורך פעילות מתוכה בשנות ה–60, אך כבר שנים שמינהל הדיור הממשלתי במשרד האוצר דורש לפנות אותה. שוויה של הדירה כיום מיליוני שקלים, וגם שכר הדירה עשוי היה להכניס כספים לקופת המדינה, אלא שמלר"ז פחות או יותר מסרבת לפנות אותה, והמדינה עומדת חסרת אונים מולה.

הדירה החינמית היא רק קצה הקרחון של תופעות מסוג מלר"ז, שנהנות מתהילת עבר, אך מתנהלות כיום באופן שכולו מינהל לא תקין. העמותה הוקמה כבר ב–1961, ימים שבהם איכות הסביבה לא היתה עניין לעסוק בו. בין היתר, נלחמה בהקמת ארובת רדינג בתל אביב, וגם הגיעה עד לבית המשפט העליון בעתירה נגדה. בעוד בתחילת הדרך היתה מלר"ז עמותה לוחמת, הרי שכיום היא פועלת בעיקר מתחת לרדאר, ושורדת בשיטות מפוקפקות למדי.

ה"מועצה הציבורית" נהפכה בעיקר לחברת שירותים בתחום בדיקות קרינה ואיסוף של סוללות ומעט פסולת אלקטרונית. מרבית תקציבה הגיע מפעולה משותפת שעשתה עם פורום חברות הסלולר לבדיקות קרינה, והכניסה לה כמיליון וחצי שקל בשנה. בשנתיים האחרונות ירד התקציב למחצית מהסכום, אך בתחילת החודש הבא הוא יעלם לחלוטין, לאחר שהפורום הודיע כי לא יעבוד יותר עם העמותה, וגם לא עם כל גורם אחר.

גם ניידת ניטור האוויר של מלר"ז כבר לא פעילה זה כשנתיים, והיא עוסקת בעיקר בתחום שהיא מכנה "בניינים ירוקים" – בניינים שלהם היא מסייעת באיסוף פסולת למיחזור.

מוטי מילרוד

עיון קצר בתקציבה של מלר"ז ל–2014, שעדיין לא אושר, מעלה כי הכנסותיה נמצאות בירידה מתמדת. הוצאותיה, לעומת זאת, דווקא עולות, בין היתר כי דירקטוריון העמותה אישר, בפעם הראשונה מאז הקמתה, את מינויו של מנכ"ל בשכר, בעלות של 25 אלף שקל בחודש. ב–13 השנים האחרונות, אגב, בכלל לא היה לעמותה מנכ"ל, אבל דווקא עכשיו, כשהעמותה בגירעון, פתאום היא זקוקה לו.

המנכ"ל החדש לא הגיע מבחוץ. התפקיד ניתן על מגש של כסף לחיליק רוזנבלום, שהיה יו"ר העמותה זה שנים רבות. גם העיתוי לא היה מקרי. עד אפריל 2013 ניהל רוזנבלום את היחידה לאיכות הסביבה בעיריית רמת גן. פרישתו מהתפקיד לוותה בצלילים צורמים, כאשר העירייה התעקשה כי יפרוש מרצון לפני הגיעו לגיל פרישה, בגיל 61, ובמהלך המגעים בעניין הוחלף המנעול במשרדו בעירייה.

בתום משא ומתן ארוך רוזנבלום אכן פרש מעיריית רמת גן, אך החברים בעמותת מלר"ז הזדרזו למצוא לו עבודה חדשה - מנכ"ל בשכר. "ככה ההנהלה החליטה", אומר רוזנבלום. "קודם החליטו שלא יהיה למלר"ז מנכ"ל, כי אין חובה בחוק למנות. לפני שנה וחצי־שנתיים, הוחלט שצריך".

ההנהלה זה בין היתר אתה, שהיית יו"ר העמותה.

רוזנבלום: "אני הייתי רק חד מתוך 11 אנשים".

למה צריך דווקא עכשיו מנכ"ל, ועוד בשכר?

"כי הפעולות גדלו".

לפי הדו"חות, הפעולות דווקא קטנו.

"פעולות המגדלים הירוקים ואיסוף בטריות ופסולת אלקטרונית, שמעסיקה שני שלישים מעובדי העמותה – עשרה מתוך 16 איש - תגדל. רק ההכנסות ממגדלים הן 660 אלף שקל בשנה".

שהם 80 אלף שקל בסך הכל יותר מבשנה שעברה, מול 400 אלף שקל הוצאות נוספות.

"אנחנו נכנסים לתחומים חדשים, כמו איסוף מים ממזגנים. זה סטארט־אפ, ואנחנו צריכים להשקיע כדי שהפעילות תגדל. צריך, למשל, איש שיווק, שעולה עוד 120 אלף שקל בשנה".

בזמן שהעמותה בגירעון.

"אנחנו לא בגירעון, אלא מעבירים כסף מחסכונות השנים הקודמות".

אתם מכסים גירעון תפעולי של 330 אלף שקל.

דניאל בר און

"מה הבעיה? העמותה שלנו מבוססת היטב, היא אחת העמותות המובילות בתחום הסביבה".

הבעיה היא שההכנסות שלכם קטנות לעומת הוצאות גדלות, בעיקר בגלל התפקיד החדש – מנכ"ל בשכר.

"כל חברי ההנהלה קבעו פה אחד שצריך מנכ"ל, ואחרי שקבעו שצריך, ביקשו שאני אהיה".

עשיתם מכרז? ועדת איתור?

"לא".

למה?

"כי ככה ההנהלה רצתה. היא סמכה על הכישורים של היו"ר".

"הנהלת מלר"ז זה היו"ר ומקורביו", אומר אדם שהיה בעבר בהנהלת העמותה ועזב. אגב, גל עזיבות מתחולל בהנהלה ממש בימים אלה, בין היתר על רקע אי אישור התקציב. "רוזנבלום מבצר לו בעמותה חצר קטנה, ועושה הרבה כדי להעזיב את האופוזיציה. אחת השיטות היא בחירות בטופס, שעליו רשומים שמות החברים, ולידם שני טורים. בראש טור אחד כתוב בעד ובראש השני – נגד. ממתי בוחרים ככה? הרי ההצבעה היא תמיד בעד, ומי שיש לו מספר קולות גדול - נבחר. שיטת רוזנבלום קובעת גם את שיטת הנגד. אם יש נגדך ככה וככה קולות נגד, אתה בחוץ".

"כל העמותה הזו בעייתית ונגועה בניגוד עניינים", טוען גורם אחר. "לא מעט מאנשיה עובדים בתחום איכות סביבה במגזר הציבורי - למשל, בעיריות. העמותה אמורה לפקח על העיריות שלא יזהמו או ירעישו, אבל האנשים שלה עובדים אצלן. כמה אפשר באמת לסמוך על חוות דעתם?"

אגב, רוזנבלום שימש בעבר יו"ר המכון לחקר הגורם האנושי לתאונות דרכים של המכלל למינהל. לא ברור מה הכשיר אותו לעמוד בראש המכון, אך ידוע כי אשתו, ד"ר טובה רוזנבלום, היתה חוקרת באותו מכון. ד"ר רוזנבלום גם מכותבת ללא מעט מיילים שמגיעים ממנכ"ל מלר"ז להנהלה. רוזנבלום לא מבין מה הבעיה: "היא החברה הכי טובה שלי", הוא מסביר.

מעבר למנכ"ל בשכר ומשרדים בחינם, יש למלר"ז בחצי השנה האחרונה גם פינוקים נוספים. כרטיס האשראי של העמותה רשום על שם רוזנבלום. מפירוטי הוצאות שהגיעו לידי TheMarker עולה כי בעל הכרטיס חובב פגישות במסעדות ובתי קפה, לעתים כמה פעמים ביום. כך למשל, ב–4 במארס 2012 חויב הכרטיס גם במסעדה וסטקיה סימה בע"מ (בסך 178 שקל) וגם במסעדת אלביס אמריקן דיינר (68 שקל). ב–29 בפברואר 2012 נעשה בו שימוש גם חויב הכרטיס גם בקפה רולדין קניון איילון (94 שקל) וגם בקפה ארומה שבעת הכוכבים (68 שקל).

ניר קידר

עשרות פעמים השתמשו בכרטיס האשראי בחניונים שונים, ועל אף הכחשתו הגורפת של רוזנבלום ("לא משלמים לי הוצאות דלק"), לפחות פעם אחת נכתב בפירוט של הוצאות כרטיס האשראי: "תדלוק הרכב הפרטי של חיליק בעת נסיעה לפגישה". אגב, בכל חודש מחויב הכרטיס ב–24 שקל דמי שימוש - המחיר המקסימלי שגובה הבנק. רוזנבלום טוען כי הוא לא היחיד שמשתמש בכרטיס האשראי, וכי לעתים יש לקנות אוכל לאנשים בשטח, אלא שליד הרוב המוחלט של ההוצאות נכתב ההסבר "פגישה" או "ישיבה".

אל מול הדו"חות המפורטים מאוד של כרטיסי האשראי ל–2010–2012, דווקא דו"חות פיננסיים העמותה לא ממהרת להגיש. בפברואר 2014 עדיין לא מופיעים דו"חות 2012 באתר רשם העמותה, וממשרד הרשם נמסר כי לעמותה אין אישור ניהול תקין. רוזנבלום דוחה את הטענה בתוקף ומנופף באישור ל–2013. "יש לנו אישור גם לשנה הזו", הוא אומר, אך לדבריו, אינו יכול להציגו.

"בעל מוסך: 'מלר"ז עשו לי חיים שחורים'"

אי פרסום דו"חות, התבצרות בדירה של המדינה ומשכורת פתאומית למנכ"ל - כל אלה הם כאין וכאפס לעומת שיטת עבודה מיוחדת שמצאה העמותה להעלאת הכנסותיה. הכל התחיל ב-1992, כשנחקק החוק למניעת מפגעים סביבתיים. באותו זמן היה המשרד להגנת הסביבה חסר שיניים ורצה שגורמי סביבה נוספים יוכלו לפקח על התחום. כך נתן החוק לעשר עמותות שונות, בהן אדם טבע ודין, החברה להגנת הטבע, צלול וגם מלר"ז, את הסמכות לתבוע תביעה אזרחית גוף מזהם. החוק אינו מחייב את העמותה הפרטית לקבל אישור מהמשרד להגנת הסביבה, ובעצם השאיר את התחום פרוץ לשיקול דעתה. מלר"ז, בניגוד לארגונים אחרים שאינם עושים בסמכות זו שימוש, עושה גם עושה, והפכה אותו לסעיף הכנסות בתקציבה.

במהלך 2010–2013 החלו עשרות מוסכים מאזור המרכז לקבל מכתבי התראה מעורך דין מטעם מלר"ז, הטוען כי על פי דו"חות של גופים כמו איגוד ערים דן (לא מדובר בבדיקות שעורכת מלר"ז בעצמה), המוסך פוגע בסביבה "באופן מהותי, חמור ורציף". המכתבים שהגיעו לידי TheMarker מאיימים בתביעה אזרחית ופלילית, וטוענים לעבירות הגוררות קנסות של לא פחות מ–80–111 מיליון שקל. בסוף כל מכתב מופיע סעיף המציע לנמען לשוחח עם העמותה כדי להגיע ל"פתרון מוסכם" או "פשרה". המכתב מבהיל בנוסח שלו, והמושג "מועצה ציבורית" המתנוסס בראשו מבהיל עוד יותר.

מכתב מעורך דין שמייצג את אחד המוסכים, מגולל את השיטה: "בשלב מסוים נכנסה לתמונה מלר"ז והחלה לשלוח מכתבי התראה באמצעות עו"ד אינהורן, כשמכתביו מסתמכים על ביקורות שנערכו על ידי היחידה לאיכות הסביבה של איגוד ערים גוש דן. בלא קשר למכתבי ההתראה, ובהתאם להודעה שניתנה ליחידה לאיכות הסביבה, פעלו מרשיי להפסקה מוחלטת של כל הזרמת שפכים לביוב, כך שלא היתה כל סיבה לתלונות בגין זיהום. למרבה ההפתעה, קיבלו כתב תביעה. ביקשתי שהתביעה תימחק, אך העו"ד סירב וטען כי הוא רוצה פסק דין, וכן תשלום בסביבות 100 אלף שקל כהוצאות. לא עזרו כל טענותיי כי הוצאות הביקורות אינן של מלר"ז. כמו כן, כל אותן חוות דעת מלומדות שצורפו לכתב התביעה, הן חוות דעת כלליות, שהתברר כי צורפו גם לתביעות רבות קודמות של בעלי מוסכים.

"במהלך המו"מ אף הגדיל עורך הדין ושלח אלי מכתב איום בהגשת קובלנה פלילית פרטית, בצירוף עותק שלו קרא 'טיוטה' של קובלנה מוכנה נגד מרשתי ומנהלה. אין ספק, כי משלוח מכתב זה והאיום המפורש בו נועד למטרה אחת, והיא להביא את מרשתי לחתום על הסדר הפשרה הקשה, בעיקר עקב הסכומים הגבוהים שננקבו בו. מרשתי בחרה להתפשר."

ל–TheMarker מסביר עורך הדין כי "הפשרה היתה כדי שנשלם ולא יתבעו אותנו גם בהליך פלילי. הבעלים חשש מאוד, הוא בא אלי בוכה ואמר 'סוחטים אותי'. אמרתי לו שלא יסכים לכך, אבל הוא אמר שחייבים להתפשר, כי עם כאלה סכומים עוד יסגרו לו את המוסך. הוא שילם 70–80 אלף שקל, שהלכו ישר לכיסם של עורכי הדין. מקור הכנסה אדיר. אגב, הם דרשו גם פיקוח - שפירושו שאחת לפרק זמן יגיע מפקח מטעמם למוסך, וכעבור כמה דקות ישלמו לו 1,500 שקל. עוד דרך נהדרת להרחיב את המקורות ההכנסה".

ניר כפרי

י' הוא בעל מוסך שקיבל גם הוא את מכתבי ההתראה ממלר"ז. "הם עשו לי את החיים שחורים", הוא מספר. "קיבלתי מכתבים עם סכומים כאלה, שהייתי בטוח שאני סוגר את המוסך. העניין הוא שאני חובב גדול של איכות הסביבה. אין אצלי שום בעיה, אבל כשאתה מקבל מכתב מעורך דין עם העתק ל'מועצה הציבורית', ואיומים ב–100 מיליון שקל, אתה בטוח שמדובר במשהו של המדינה, ונבהל.

"אני בעד תיקון, אבל תגיד לי מה עשיתי ותעזור לתקן במקום לתבוע. התחלתי לבדוק, וגיליתי שהעמותה הזו כבר שנים פועלת ככה. התקשרו אלי בעלי מוסכים ואמרו שחשבו להתאבד. אני הבנתי שאנשים מתפשרים, אבל לא הסכמתי. לא שילמתי לו אגורה, ואחרי המשפט שילמתי רק את ההוצאות של עורך הדין שלי. הם עושים הכל על פי חוק, מנצלים את החוק כדי לפגוע בנו, בחסות המדינה".

ואולי המוסכים באמת מפסיקים לזהם בגלל התביעות.

"הם מפסיקים לזהם עם התביעות או בלעדיהן, כי הדו"חות לא מגיעים ממלר"ז ואף אחד לא רוצה להיקנס. אם מישהו מזהם, המשרד להגנת הסביבה צריך לבדוק, ואם לא מתקנים, לקנוס או לתבוע. מה פתאום שעמותה פרטית תבהיל ככה אנשים שיבקשו להתפשר?"

שמעת על מוסכים נוספים שמלר"ז תובעת בימים אלה?

"לא באזור המרכז, אבל שמעתי שהם עברו לצפון. אגב, מוסכים באזור רמת גן, שם עבד רוזנבלום, לא נתבעו".

השמועה על הבליץ שערכה מלר"ז על 30 מוסכים באזור המרכז הגיעה גם לאוזני איגוד המוסכים, וזה נזעק להתריע על כך בפני מוסכים אחרים, וגם במכתבים למשרד להגנת הסביבה. בתגובה, תבעה מלר"ז את האיגוד תביעת לשון הרע, שעדיין מתבררת. המשרד להגנת הסביבה היה חד־משמעי, ואחרי דין ודברים ארוך קרא את העמותה לסדר. עם זאת, החוק עומד לצד מלר"ז, ועד שלא ישונה, תוכל העמותה להמשיך ולתבוע, וגם לדרוש הוצאות משפט. הוצאת המשפט, אגב, נקבעות על ידי העמותה עצמה, יחד עם עורך דינה. גם כאן מדובר בשיטה מיוחדת. עורך הדין מקבל 85% מההוצאות והעמותה 15%.

רוזנבלום לא מבין מה הבעיה בכך. "אם לא מקבלים כסף, גם עורך הדין לא מקבל, ואז הוא בעצם עובד לחינם", הוא אומר, ומתעלם מהעובדה שקיים תמריץ כספי גדול לתבוע עוד ועוד מוסכים.

הצלחת השיטה, מתברר, גירתה לרוזנבלום, התר אחר מקורות הכנסה, את התיאבון: 2014 עומדת להיות שנת אכיפה נמרצת של מלר"ז. ואכן, בתקציב 2014 רשומים 200 אלף שקל בסעיף אכיפה, שהם כאמור רק 15% מן השלל.

"את מספר התביעות אני רוצה להגדיל", אומר רוזנבלום. "בארבע השנים האחרונות היו 30 תביעות. אני רוצה את אותו מספר בשנה אחת. ניכנס לעבודה אינטנסיבית יותר באכיפה".

באותה שיטה?

"למה לא? אם הזיהום נפסק, אני שמח".

מלר"ז: "המוסכים זיהמו בצורה אכזרית"

מעמותת מלר"ז נמסר בתגובה, בנוגע לדירה בתל אביב: "מלר"ז מצויה בדירה בזכות זה שנים. מעת לעת קיימות דילמות בינינו לבין הבעלים". בנוגע להתפטרויות חברי הנהלה: "לא כל אחד בנוי לתנופת עשייה רבה. כפי שגויסו חברי דירקטוריון בעבר ועזבו, כך קורה מדי תקופה".

בנוגע למינוי מנכ"ל בשכר, נמסר ממלר"ז: "המנכ"ל עבד במלר"ז בהתנדבות 13 שנה. משעלה הצורך במנכ"ל בשכר, הוא נבחר פה אחד על ידי חברי הנהלה, בשכר המקובל בעמותות בסדרי גודל דומים". בנוגע לפעילות נגד מוסכים: "מלר"ז מטפלת רק במוסכים ובבסיסי צבא שזיהמו בצורה אכזרית את הקרקע. מלר"ז מטפלת בעסקים אלה רק במקום שבו המדינה לא טיפלה. על פי הנחיית המשרד להגנת הסביבה, התבקשנו לפעול בין היתר נגד מוסכים".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "מלר"ז מעולם לא התבקשה לעשות דבר כזה, בשום צורה. בעקבות פעולות העמותה, נתנו למלר״ז שורה של תנאים שימנעו אירועים דומים, ואנו בודקים את עמידתם בהם".

תגובת משרד האוצר בנוגע לדירה של העמותה: "הנושא נמצא בבחינה משפטית, ולאחר קבלת חוות הדעת בנושא תגובש עמדת המדינה באשר לאופי הטיפול המתחייב".

תגובת פורום החברות הסלולריות: "לפני כמה חודשים הוחלט על הפסקת התמיכה במלר"ז, ומועד הסיום נקבע ל–31 במארס 2014. ההחלטה נבעה משיקולים של התייעלות תקציבית והפעלתה של תוכנה חדשה על ידי המשרד להגנת הסביבה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#