אי השוויון מתחיל בשוק העבודה - ועובר לשוק הדירות - כללי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אי השוויון מתחיל בשוק העבודה - ועובר לשוק הדירות

עליית מחירי הדירות מדירה מהשוק אנשים ללא ביטחון תעסוקתי או הכנסה גבוהה

18תגובות

מדינת ישראל מנסה כבר ארבע שנים לצנן במעט את שוק הדירות - ללא הצלחה. אתמול דיווח השמאי הממשלתי על עלייה של 4.6% במחירי הדירות ב–2013, המתווספת לעלייה רצופה של כ–80% מ–2007 ואילך.

הסיבות לעליות המחירים ידועות: היצע נמוך מדי של דירות פוגש כסף זול מדי, ויחד מתדלקים עליית מחירים ממושכת. בנק 
ישראל, שמספק את הכסף הזול באמצעות הריבית הנמוכה, ניסה לקרר את השוק 
באמצעות מגבלות שונות ומשונות שהטיל על הלווים — אך זה לא עזר. גם משרד האוצר ניסה בשלב מאוחר יותר להטיל מגבלות על רוכשי דירות להשקעה, אבל גם זה לא בלם את עליות המחירים.

האוצר התעורר מאוחר מדי ועשה מעט מדי. המשרד יכול היה להפעיל עוצמת אש חזקה יותר בבלימת רכישת הדירות להשקעה, וכמובן לפעול להגדלה מסיבית של היצע הקרקעות.

מקובל לחשוב שהמשקיעים בדירות בישראל הם "הצרפתים", יהודים ממוצא צרפתי שרוכשים דירות בתל אביב, בירושלים, באשדוד ובנתניה — שנתנו את האות לתחילת עליות המחירים ב–2007, לאחר עשור של קיפאון בשוק הדירות. אבל לא כל המשקיעים הם צרפתים. רבים מהם ישראלים למהדרין — ולא רק ישראלים, אלא עובדי המגזר הציבורי על שלוחותיו השונות.

מוטי מילרוד

איך זה מסתדר עם העובדה שהשכר במגזר הפרטי גבוה במעט מהשכר במגזר הציבורי? ובכן, כאן נכנס לתמונה אלמנט חשוב אף יותר מגובה השכר: היציבות שלו. לעובדי המגזר הציבורי (משרדי ממשלה, חברת חשמל, אוניברסיטאות, רשויות מקומיות, קופות חולים וכו') יש אלמנט שמבטיח להם זרם הכנסות עד הפנסיה, וגם אחריה: קביעות העבודה. הקביעות מאפשרת למי שנהנה ממנה לתכנן לטווח ארוך ולבצע השקעות — שני אלמנטים הכרחיים 
ברכישת דירות.

על פי נתונים של חטיבת המחקר באגף הכלכלן הראשי במשרד האוצר, שפורסמו כאן אתמול, 52% מכלל רוכשי הדירות להשקעה בחמש השנים האחרונות הם משקי בית שבהם לפחות אחד מבני הזוג משתייך לעובדי המגזר הציבורי (לרבות בנקים וחברות ביטוח). שיעורם של אלה מכלל המועסקים הוא 31% בלבד, כלומר לעובדי המגזר הזה יש כוח קנייה גדול משמעותית משאר האוכלוסייה (כמובן שגם במגזר הציבורי יש שונות בין יחידות שונות — מצד אחד עובדי חברת החשמל ורשות שדות התעופה, ומצד שני עובדים סוציאליים במועצת המקומיות, שמן הסתם מתקשים לקנות גם דירה ראשונה).

הנתונים אינם כוללים את עובדי מערכת הביטחון, משום שהם מסווגים, אבל אפשר להניח שהכללתם היתה רק מקצינה את היתרון של אנשי המגזר הציבורי ברכישת דירות. מבחינה משקית, כמובן שטוב שיש כאן ציבור שמסוגל לצרוך, לרכוש ולהשקיע. הציבור הזה הרי מחזיק את תיירות הפנים בישראל עם כל הזמנות החופשות שלו. אלא שיש לכך השלכות כלכליות וחברתיות מרחיקות לכת — שיש לתת עליהן את הדעת.

זוג שנהנה מיציבות תעסוקתית (בעיקר במגזר הציבורי), נהנה מכוח קנייה שונה לחלוטין מזוג שעובד במגזר הפרטי. עובדי המגזר הפרטי אינם נהנים מביטחון תעסוקתי. הם מעבירים תקופות מסוימות מחייהם "בין עבודות", והיכולת שלהם לתכנן את עתידם מוגבלת.

היכולת הזו נהפכת מוגבלת אף יותר כשבצד השני נמצאים אנשים שיודעים בוודאות שימשיכו להנות מתזרים הכנסות בטוח עד הפנסיה ואחריה, בכל מצב שהוא. אנשים כאלה משקיעים ברכישת דירות, ומאחר שההיצע מוגבל — יש עליית מחירים ממושכת. עלייה כזו מדירה מהשוק אנשים שאין להם ביטחון תעסוקתי או הכנסה גבוהה. התוצאה היא הגדלת פערים חברתיים ואובדן היכולת של שכירים רבים במגזר הפרטי לרכוש דירה. אותם שכירים נאלצים כמובן לשכור דירות. ממי? מאחיהם השכירים בעלי הביטחון התעסוקתי.

אילו השכירים המסודרים היו משקיעים את כספם במניות או בנכס פיננסי כלשהו, ניחא. אבל העובדה שהם משקיעים בדירות בשוק שמווסת על ידי הממשלה, גורמת לעוול ממשלתי כפול: גם יוצרים מחסור בקרקעות, וגם מאפשרים לבעלי דירות לרכוש דירה שנייה ושלישית בחסות הקביעות וההגנה הממשלתית. ויש כמובן יתרון נוסף: פטור ממס על השכרת דירות בסכום של עד 5,000 
שקל בחודש.

קשה לפתור בהחלטה אחת את כל העיוותים שנוצרים בשוק העבודה ובשווקים אחרים, כתוצאה מהשונות המהותית בין בעלי ביטחון תעסוקתי לכאלה שאין להם שום ביטחון תעסוקתי. מה גם שכל ניסיון לטפל בסוגיית הקביעות נידון מיד לביקורת של טיפוסים חברתיים, שאינם מבינים שההגנה על מקטע אחד במשק, בשעה שכל השאר אינם מוגנים, היא אחד ממחוללי אי־השוויון המהותיים ביותר. אבל כשמדברים על צדק חברתי, יוקר מחיה ואי־שוויון, כדאי ללכת לבסיס — שהוא חוסר השוויון המוחלט בשוק העבודה הישראלי, שבו לביטחון התעסוקתי יש תועלת כלכלית אדירה לאורך שנים.

אי־השוויון מתחיל בשוק העבודה — ומשם הוא מתגלגל לעוד שווקים רבים. השאלה היא אם אפשר לנצל את משבר הדירות כדי לגעת בסוגיות הליבה של שוק העבודה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#