מה פולין עושה הרבה יותר טוב מאיתנו

כרגע, חוק עידוד השקעות הון משיג את מטרותיו בצורה חלקית ביותר

מירב ארלוזורוב

7.2 מיליארד שקל של הטבות מס שילמה ישראל ב–2011 במסגרת חוק עידוד השקעות הון. 60% מהסכום זרם לכיסן של ארבע יצואניות הענק של ישראל: טבע, אינטל, כיל וצ'ק פוינט - ממוצע של יותר ממיליארד שקל הטבת מס לחברה. באותה עת שילמה ישראל במסגרת החוק מענקים לחברות יצוא בסכום של 339 מיליון שקל בלבד. ב–2012 סכום המענקים הצטמק כבר ל–292 מיליון שקל בלבד.

נחום איצקוביץ' הוא מנהל מרכז ההשקעות במשרד הכלכלה - האיש האחראי לחלוקת המענקים במסגרת חוק עידוד השקעות הון. הוא יודע היטב שהוא אחראי לרגל המנוונת והמוזנחת של חוק העידוד, ושהרגל הזו הגיעה למצבה המנוון בכוונת מכוון. בתחילת שנות ה–2000 היקף המענקים עוד היה כמיליארד שקל בשנה. מאז הצטמק התקציב ל–300–350 מיליון שקל (לא כולל נתח מענקי הענק של אינטל וטאואר), בשעה שנתח הטבות המס זינק לשיאים של 7 ואפילו 8 מיליארד שקל, ולא במקרה.

האוצר ייבש בכוונה את תקציב המענקים גם מסיבות תקציביות - מענקים הם כסף שיוצא מהתקציב, בעוד הטבות מס הן כסף שלא נכנס לתקציב, לכאורה כסף תאורטי בלבד - וגם משום שהאוצר לא מאמין ביכולת של מרכז ההשקעות לזהות השקעות טובות ולממן אותן באמצעות כספי מדינה.

איצקוביץ' מנסה עתה להחזיר עטרה ליושנה, משמע לשכנע את ועדת יעל אנדורן, הבוחנת את ההטבות של חוק עידוד השקעות הון, כי הגיע הזמן לרסן מעט את הטבות המס ולהגדיל את המענקים שמעמידה המדינה. לשם כך הוא אף הזמין חברת ייעוץ אסטרטגית, חברת רותם אסטרטגיות, שתעשה עבורו ניתוח של יעילות המענקים אל מול הטבות המס. העבודה האסטרטגית כמובן הצדיקה את יעילות המענקים, אבל גם היא לא יכלה להסתיר את נקודת התורפה הקשה ביותר שלהם - ההמתנה לקבלת מענק ממרכז ההשקעות אורכת עד שנתיים.

מפעל טבע בירושלים. האוצר ייבש בכוונה את תקציב המענקים גם מסיבות תקציביותצילום: בלומברג

את הבעיות הקשות של ההטבות הניתנות במסגרת חוק עידוד השקעות הון זיהתה המדינה כבר ב–2010. ועדת חיים שני, שהוקמה כדי לטפל בבעיות בחוק הגדירה מיד את אחת הבעיות הקשות בו - הביורוקרטיה הכבדה הכרוכה בקבלת היתר למענק או להטבת מס מהמדינה. הרגרסיביות הקשה של חוק עידוד, בעוד חברות הענק גורפות לכיסן את עיקר ההטבות המוצעות בו, הוסברה במידה רבה בביורוקרטיה זו - רק החברות הגדולות והעשירות ידעו לצלוח את משוכת הממשלה ולנצל את הזכויות המגיעות להן במלואן.

הפתרון שהגתה ועדת חיים שני לבעיה היה מרחיק לכת ושנוי במחלוקת: חוק ללא ביורוקרטיה. חוק עידוד השקעות הון החדש, שנכנס לתוקפו ב–2011, פטר את חברות היצוא מעולה הכבד של ממשלת ישראל. כדי להיות זכאיות להטבות המס הן לא נזקקו עוד לאישורו של פקיד, ולא נדרשו עוד להגיש מסמכים. התנאי היחיד שהיו צריכות לעמוד בו הוא יצוא בהיקף של לפחות 25% מהמחזור שלהן.

במדינה שבה הביורוקרטיה הממשלתית נחשבת לאחת המשקולות הכבדות ביותר על היוזמה העסקית, ולאחד הגורמים העיקריים לפריון העבודה הנמוך, הפתרון של ועדת שני היה גאוני בפשטותו, והוא גם הוכיח את עצמו: כבר ב–2011 הצטרפו 526 חברות יצוא חדשות להטבות של חוק עידוד השקעות הון - גידול של 75% במספר החברות המקבלות הטבות מס. אין ספק, החוק החדש הצליח להפוך לחוק שוויוני בהרבה בזכות הסרת מחסום הביורוקרטיה.

אלא שלביטול הביורוקרטיה היה גם מחיר. העדר ביורוקרטיה משמעו היעדר בחינה ממשלתית והיעדר קריטריונים. להזכיר, חוק עידוד השקעות הון כשמו כן הוא: אמור היה להיות חוק המעודד השקעות - וכתוצאה מכך מעודד תעסוקה. רק שגם קריטריון ההשקעות וגם קריטריון התעסוקה נעלמו מהחוק החדש, הקריטריון היחיד שנשאר הוא יצוא.

הניתוח של רותם אסטרטגיות מצא כי בכך ישראל היא חריגה עולמית. הניתוח השווה את ישראל לחמש מדינות דומות בגודלן, ובעלות קצב צמיחת פריון גבוה בהרבה מזה של ישראל - צ'כיה, הונגריה, פולין, דרום קוריאה ואירלנד. בכל אחת מהמדינות האלה ניתנות הטבות למשקיעים בהיקף גדול בהרבה מזה של ישראל, וגם היקף ההשקעות והפריון היו גבוהים בהרבה. ההטבות, עם זאת, תמיד ניתנו עם דרישות והתניות - היקף ההטבה קשור בדרך כלל לדרישות תעסוקה, לגובה השקעה מינימלי, לעדיפות לאומית ועוד. דווקא קריטריון היצוא לא הועלה באף אחת מהמדינות. בכל המדינות ההטבות כללו תמהיל של הטבות מס ומענקים.

מינהל הכנסות המדינה באוצר ערך אף הוא בדיקה דומה השנה, במסגרת הדו"ח השנתי ל–2012, שבה נבדקו תנאי ההטבות הניתנים ב–23 מדינות - בהן אירלנד, סינגפור, ארה"ב, הונג קונג, סין, גרמניה והודו. גם הממצא של מינהל הכנסות המדינה היה דומה. משמע, יש עוד מדינות המציעות הטבות מרחיקות לכת למשקיעים, בעיקר לחברות הרב־לאומיות, אבל כמעט תמיד ההטבות ניתנות במסגרת של יעדים ברורים, כמו קשר בין גודל ההטבה לגודל ההשקעה, דרישות תעסוקה והגבלת משך זמן ההטבה (מתן הטבת מס למספר שנים מוגבל). הטבות כמו אלה הניתנות בישראל - ללא כל דרישה בתחום התעסוקה או היקף ההשקעה, ובלי הגבלת זמן - כמעט שאינן קיימות בעולם.

הממצא המטריד ביותר, לפי רותם אסטרטגיות, הוא שלמרות היעדר המגבלות והיעדר הקריטריונים - ישראל היתה המדינה שמשכה הכי פחות השקעות מבין החמש שנבדקו, וגם הצליחה לצמוח הכי פחות. ב–2011 היקף ההשקעות המאושרות בישראל, כלומר השקעות שקיבלו את אישור מרכז ההשקעות, היה כ–650 מיליון יורו בלבד (כולל ההשקעות של אינטל) - לעומת 8.4 מיליארד יורו באירלנד, 6.1 מיליארד יורו בדרום קוריאה, ויותר ממיליארד יורו בפולין וצ'כיה.

גם היקף ההשקעה הממוצעת היה גבוה בהרבה במדינות האחרות, וזה כולל את החברות הרב־לאומיות. על אף הטבות המס הנדיבות, ובמקרה של החברות הרב־לאומיות גם מענקי הענק, רק שתי חברות רב־לאומיות פתחו מפעלי יצור בישראל - אינטל וטאואר. כל אלה הביאו לכך שב–15 השנים שבין 1996 ל–2009 המדינות האלה גם צמחו בקצב מהיר בהרבה מישראל. וזה כולל את אירלנד, שחטפה מכה קשה כתוצאה מהמשבר הפיננסי העולמי.

המסקנה העצובה היא שאם חוק עידוד השקעות הון נועד למשוך משקיעים והשקעות, וכתוצאה מכך להגדיל את הייצור ואת היצוא של ישראל ולתרום לפריון, לתעסוקה ולצמיחה, הרי שכרגע החוק משיג את מטרותיו בצורה חלקית ביותר. מדינות אחרות מנהלות את תמריצי משיכת המשקיעים שלהם הרבה יותר טוב מאתנו, ולכן הן גם מצליחות לעקוף אותנו בסיבוב - גם בפריון וגם בצמיחה.

מחר: מדוע אנחנו לא מצליחים לגדל את הצ'ק פוינט הבאה

אתמול: האם מדינת הסטארט־אפ 
היא יצואנית חלשה במיוחד?

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker