7 הערות סיכום על דאבוס 2014

ההפתעה, אי השוויון וההצגה השיווקית של נתניהו

איתן אבריאל

1. הלם בהיכל. המנהלים, בעלי ההון והבכירים שהגיעו השנה לכנס הכלכלי בעיירת הסקי השווייצית דאבוס - לרבים מהם זהו הביקור העשירי, אפילו ה-20 - לא היו מוכנים להפתעה שציפתה להם. בכל שנה בוחרים המארגנים כותרת לכנס. הפעם היתה הכותרת "מעצבים מחדש את העולם", וכ–2,500 ותיקי דאבוס חשבו שהם מגיעים לאירוע נוסף שבו ידברו קצת על הבעיות העולם אך בעיקר יפגשו את החברים והמכרים מהכנסים הקודמים.

אלא שעם תחילת הכנס עלה באופן מפתיע נושא שאליו לא התכוננו: האי־שוויון. אי־אפשר לטאטא מתחת לשולחן את הדיסוננס שאליו נקלעו: הנה הם באים לכנס "שלהם", של בעלי ההון, והשאלה שמציגים בפניהם היא, "האם זה בסדר שהעולם מורכב ממעט עשירים ומהרבה עניים?"

"מה קרה להם? איך הם (המארגנים - א.א.) בוחרים נושא כזה? הם השתגעו?" שאל אותנו מיליארד אחד. כאשר ניסיתי לענות לו שאין זו בחירה של המארגנים אלא תוצאות של סקרים ושל תהיות מצד ציבור גדול שלא מגיע לכנס, הוא בחר להתעלם מהתגובה. מבחינתו, יש כאן כישלון של מארגני הכנס. שפת הגוף שלו אמרה: "אילו ידעתי שעל זה ידברו, לא הייתי בא". כמעט אפשר להבין אותו ואת חבריו: הם באים לדאבוס זה שנים רבות, משלמים בכל פעם עשרות אלפי דולרים, ובסוף שואלים אותם על המוסריות של הכסף שירשו או צברו.

2. החגיגה נמשכת. למרות ההלם מהשאלות המבכירות על האי־שוויון, לא שמענו ולו על אורח אחד שהחליט לעזוב את הכנס בהפגנתיות. האורחים בלעו את התסכול והמשיכו בתוכנית הרגילה, כמו בכל שנה - מפגשים, אירועים, ישיבות בלובי במטרה לפגוש אנשים חשובים אחרים, ארוחות ומסיבות. גם כאן אין לטעות: בדאבוס מתקיימים מאות דיונים, רובם בנושאים חשובים וראויים, אבל אלה אינם העיקר. למעשה, רבים מהבכירים כלל לא יושבים בדיונים הללו, אלא אם הם נמצאים על הבמה.

צילום: אי-אף-פי

בדיונים, בקהל, יושבים בעיקר עיתונאים, עוזרים של מי שנמצא על הבמה, ואורחי הכנס שמגיעים אליו בפעם הראשונה או השנייה. הוותיקים והמנוסים, לעומת זאת, עסוקים בעשרות פגישות אישיות שהמשרדים שלהם תיאמו מראש, בארוחות סגורות, בקוקטיילים של התאגידים, ובמפגשים מצומצמים עם בכירים וראשי מדינות. בסופו של דבר יאמרו רבים שזה היה "דאבוס" מוצלח. אפשר אפילו להעריך שהאי־נוחות מהשאלות על האי־שוויון דווקא חידדו את המוחות, את הדחיפות, ואת יצר ההישרדות של בעלי ההון - והמריצו אותם לעבוד קשה יותר ולהיות עירניים יותר.

3. זמנים טובים. אם מישהו חושב שכלכלנים, יועצים ומנהלים של חברות גדולות אינם יודעים לחזות את העתיד, ושאין קשר בין מה שהם אומרים לבין מה שיקרה בעתיד - זה אולי הזמן להתחיל לדאוג. לאחר חמש שנים שבהן כנס דאבוס התקיים בצלם של משברים גלובליים ושל תחזיות קודרות - פעם קריסה בבורסה, פעם חשש לקריסה של היורו, פעם תהפוכות פוליטיות - הפעם כולם היו אופטימיים.

הקונצנזוס היה כמעט מוחלט: רוב העננים מתפזרים, המשברים התייצבו, השנים הקרובות יהיו יותר טובות מהשנים שחלפו. אפילו כלכלנים המתמחים בתחזיות איוב, למשל הכלכלן נוריאל רוביני, פתחו את הראיונות הקצרים שלהם בתקשורת במלים: "הכלכלה הגלובלית מתחילה את 2014 במצב הרבה יותר טוב". עם זאת, לאחר חצי עשור של הפתעות שאותן רק בודדים הצליחו לחזות, איש אינו מעז להישמע נחרץ: לאחר כל הערכה חיובית, מגיעה סדרה ארוכה של התניות ופירוט של בעיות שעדיין עומדות על הפרק ומאיימות על הצמיחה הגלובלית. אבל השורה התחתונה פשוטה: מנהלי החברות ובעלי ההון צופים שהשנה הקרובה תהיה טובה יותר מכל אחת מהשנים הקודמות.

דאבוס 2014צילום: אי–פי

4. בנימין נתניהו והסכסוך המדיני. כשנכנס לאולם הגדול של מרכז הכנסים לשאת את נאומו, ידו בידה של אשתו שרה, מוקף באנשי ביטחון, בעוזרים וביועצים, ראש ממשלת ישראל זכה בכבוד הגדול ביותר: הצלמים והעיתונאים התנפלו דווקא עליו, נורות המצלמות הבזיקו והמיקרופונים נדחפו. מדוע? הרי מבחינת רוב העולם ישראל היא מדינה שולית למדי, המונה 8 מיליון תושבים בלבד. באותם רגעים היו בבניין עשרות אנשים חשובים מנתניהו: היו שם מנהיגים של מדינות גדולות יותר, מנהלים של חברות המשפיעות יותר ממנו על הכלכלה הגלובלית - אבל לאיש מהם לא היו כל כך הרבה שומרים, עוזרים או צלמים שקפצו עליו. הסיבה ברורה: נתניהו הוא מנהיג של מדינה עם יכולת גרעינית, שנמצאת בסכסוך עם המדינות שסביבה, ובאופן מיוחד עם מדינה נוספת שגם לה יש, או אולי תהיה, יכולת גרעינית. וכך, גם אם הוא עצמו לא ביקש זאת, נתניהו נאלץ להתמקד בסכסוך.

שעות לפני נתניהו היה זה נשיא איראן, חסן רוחאני, שנשא נאום, ונתניהו, עם הנשיא שמעון פרס, נאלצו לעסוק במגננה ובהפרחת דבריו של הנציג האיראני. אלא שההצגה הזאת מעלה שאלה מטרידה: עד כמה תשומת הלב שנתניהו והממסד הישראלי מקבלים בעולם, בזכות הסכסוך הצבאי והחרדה מפני תסריטים גרעיניים, מכתיבה את החלטות שלהם? ללא הסכסוך, על במה כמו זו של כנס דאבוס, ראש הממשלה הישראלי היה מקבל את אותה תשומת לב שמקבל ראש הממשלה של פינלנד, או כל מדינה עם פחות מ–10 מיליון תושבים - כלומר מעט מאוד. תשומת לב עולמית, רלוונטיות, ומיקום מרכזי בלב השיח הציבורי הגלובלי הם סם ממכר בעבור כל בן אנוש, ובוודאי בעבור מנהיגים, שבאופן טבעי מחפשים את הזרקורים. רבים הם האנשים שמגיעים לדאבוס בדיוק כדי לקבל את מנת הסם הזאת. כל מה שנותר הוא להתפלל שמנהיגי מדינת היהודים לא נותנים לתחושות האגואיסטיות הללו להתערב בהחלטות המדיניות שלהם.

5. בנימין נתניהו ומדינת החדשנות. האג'נדה הרשמית של נתניהו בדאבוס היתה להביא את סיפור הסטארט־אפ ניישן לבכירי הכלכלה העולמית, ואת זה, כדרכו, עשה בצורה משכנעת. הוא פגש מנהלי חברות היי־טק, הרחיב את המסר מ"סטראט־אפ" ל"חדשנות לאומית", וכאיש מכירות מנוסה השאיר אצל שומעיו תחושה שמדינת ישראל רצה קדימה אל יכולות והישגים גדולים, ומי שרוצה להצליח, כדאי לו להצטרף אליה. אלא שאת סיפור הסטארט־אפים ממילא כולם מכירים, ואילו לסיפור "מדינת החדשנות" אין רגליים במציאות.

דווקא באמצע כנס דאבוס פירסמה סוכנות בלומברג דירוג של מדינות לפי עוצמת החדשנות שלהן, שהציג מסקנות עגומות ודומות לאלה של מדד החדשנות הגלובלית של המוסד האקדמי הצרפתי INSEAD, אוניברסיטת קורנל האמריקאית ו–WIPO, הארגון העולמי לזכויות קניין רוחני, שבו דורגה ישראל במקום 14 ב–2013. על אף הישגיה בתחום ההיי־טק, ישראל משתרכת הרחק מאחור בכל הקשור להטמעת טכנולוגיות במגזר הציבורי. ישראל ניצבת הרחק במורד הטבלה בכל הקשור ליכולות ייצור ופריון של עובדיה - ולכן מדינות רבות חדשניות יותר ממנה. על רקע העלייה בתשומת הלב לסכסוך עם איראן, ועל רקע המגמה הגוברת של מדינות וגופים באירופה להתייחס לישראל כאל מדינת אפרטהייד בגלל המשך השליטה בשטחים הכבושים, לשיווק חסר הבסיס של נתניהו לא יהיה אפקט משמעותי, אפילו אם הסיפורים על חדשנות יחלחלו.

לפני שנים אחדות נשאל איש העסקים הבריטי ריצ'רד ברנסון, אשף המיתוג והשיווק, שהקים את קבוצת עסקי וירג'ין הכוללים חברת תעופה, מוזיקה ועכשיו קו טיסות לחלל, "מה אתה מציע לעשות כדי לשפר את היחס העולמי למותג מדינת ישראל". ברנסון חשב כמה שניות וענה: "אולי כדאי שתתחילו קודם לשפר את המוצר". ראוי שראש הממשלה נתניהו יפנים את ההמלצה העסקית הזאת.

צילום: Bloomberg

6. העיתונאים בדאבוס. באופן מסורתי, מאות העיתונאים שעלו אל ההר בדאבוס נהגו להצטרף לחגיגה ולמסור את מה שהם שומעים ורואים בלי לשאול שאלות מהותיות או לערער על הסדר הקיים. גם הפעם רבים מהעיתונאים נהנו לספר לקהל שלהם על מזלם הרב ועל כך שהם - כן, דווקא הם - קיבלו את אישור הכניסה המיוחל, זה שמאפשר להיכנס לכל מקום. לעיתונאים, מתברר, קל להיסחף לתוך מנגנון המעמדות המיוחד שנוצר בדאבוס. הרי אם זהו כבוד מיוחד להגיע לדאבוס, זהו כבוד מיוחד גם לעיתונאים, ורבים מהעיתונאים רוצים שכל העולם (ובעיקר המתחרים שנשארו בבית) יידע על כך.

ביום הראשון, כאשר נושא האי־שוויון כבש את סדר היום, נראה היה שכנס דאבוס עשוי הפעם להיות שונה והעיתונים יבינו שציבור הקוראים והצופים שלהם מבקש להפנות לאנשי דאבוס שאלות שונות מאלה שנשאלו בעבר. זה לא קרה. למעט כמה יוצאים מהכלל, ולמעט שאלת החובה המתבקשת "מה דעתך על העניין הזה של האי־שיווין", העיתונאים והתקשורת לא שאלו את השאלות הקשות באמת. המרואיינים, רובם מנוסים ומתוחכמים מהעיתונאי המזדמן שמראיין אותם, ידעו להעביר את המסרים שלהם, ולהדוף או להתעלם באלגנטיות מכל שאלה מביכה.

7. דאבוס 2015 - תחזית. קלאוס שוואב, האיש החזק בפורום הכלכלי העולמי, שמארגן את מפגש דאבוס, ישמע מהחברים הקבועים שמגיעים לכנס לא מעט ביקורת על פרשת האי־שוויון שהביכה אותם. הוא יצטרך גם להתייחס לתדמית של הכנס כפי שהיא מצטיירת בקרב ציבור הולך וגדל - כמפגש עשירים ומנהלי חברות גלובליות הבאים לתאם ביניהם כיצד לחזק את השליטה שלהם בשווקים.

אלא שקלאוס שוואב כבר ראה הכל: את הכנס בדאבוס הוא מקיים מאז תחילת שנות ה־70 של המאה הקודמת, והכנס שלו רק גדל ומתחזק משנה לשנה. בשנים 2008 ו–2009, למשל, חטף כנס דאבוס ביקורת בגין העובדה שהוא מארח את מנהלי הבנקים שקרסו, לאחר שאלה קיבלו מימון של טריליוני דולרים מכספי משלמי המסים, ובכל זאת שמרו על כיסאותיהם. שוואב כבר ימצא את הדרך לארוז ולמתג את השיח של דאבוס באופן שיתאים לאווירה הציבורית, והבכירים יבואו בפעם הבאה יותר מוכנים. ומי יודע: תמיד קיימת האפשרות שיפרוץ משבר עסיסי, כזה שיאפשר למנהיגי העולם להתמקד בו ולטאטא הצדה שאלות מביכות כמו אי־שוויון, ריכוזיות והתפקוד של המדיה ככלב השמירה של הדמוקרטיה. ואם אין לו רעיונות חדשים, הוא תמיד יוכל לשים את הזרקור על סכסוכים ומלחמות - למשל אלה של המזרח התיכון.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker