כמה טובים חייהם של מונופולים בישראל

חברות הסלולר, תנובה וענף הטונה גורפים רווחיות עצומה היישר לכיסי בעלי המניות

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

בקיץ 2011 פרצה המחאה החברתית, שהובלה בידי מחאת הקוטג'. בעקבות המחאה הוקמה ועדת טרכטנברג, שהמליצה לפעול להקטנת הריכוזיות בענף המזון בישראל באמצעות פתיחתו לתחרות, ואף הוקמת ועדת המזון, ועדת קדמי, שהמליצה על שורה ארוכה של צעדים שעשויים להביא להגברת התחרות בענף המזון.

אחת ההמלצות היתה להפחית את המכס על ענף שימורי הטונה. כידוע, במדינת ישראל יש תעשיית טונה עם ערך מוסף אדיר - טונה קפואה מיובאת לישראל, וכאן היא נארזת מחדש בקופסאות שימורים - שיש ערך עליון גם להגן עליה ועל עובדיה. מהסיבה הזו, יצרני הטונה - ליתר דיוק, אורזי הטונה - הישראלים זכו להגנה מכסית כבדה - 12% מכס פלוס 3.5 שקלים לק"ג. במחירים הללו, לאיש לא היה כדאי לייבא טונה לישראל, ואורזי הטונה המקומיים נהנו משוק שבוי.

את המשמעות הכלכלית של שוק שבוי חשף אתמול מינהל הכנסות המדינה במשרד האוצר, במסגרת הדו"ח השנתי ל–2012. המינהל ערך ניתוח לאורך עשור של המחזורים של ענף הטונה לעומת הרווחיות שלו. מתברר כי המחזורים של אורזי הטונה המקומיים גדלו לאורך שנים, אבל בה בשעה, הרווח גדל הרבה יותר - המחזורים גדלו ב–80%, הרווח זינק ב–700%. לא רק זאת, אלא שהזינוק ברווח נשמר גם ב–2011 וב–2012, שנים שהיו מאוד לא טובות לשאר החברות בענף המזון, כתוצאה מהשלכות המחאה החברתית.

ההמלצה של ועדת קדמי להפחית את המכסים על ענף הטונה נתקלה בהתנגדות עיקשת של אורזי הטונה. כתמיד, עובדי היצרנים נשלחו לחזית התקשורתית, כדי להלחם על שמירת מקום העבודה שלהם. זהו מצג תקשורתי קבוע - כל פתיחה לתחרות עלולה תמיד לאיים על מקור פרנסה של עובדים, בעיקר כאשר מדובר בעובדים קשיי יום, ובעסק שהתנהל כשוק שבוי והציג שיעורי רווחיות גבוהים במיוחד. שיעורי הרווחיות הללו צפויים לרדת עתה, לאחר ששר האוצר, יאיר לפיד, הדף סוף סוף את הלחצים וקבע מתווה מדורג להפחתת המכס על שימורי הטונה.

הפגנה עובדים מפעל טונהצילום: דודו בכר

הטונה כמשל ממחישה את הבעיה האסטרטגית הקשה של המשק הישראלי - השליטה של מונופולים, או של קבוצות ריכוז חזקות, בענפים שונים, תוך גריפת רווחיות עודפת לבעלי המניות על חשבון יוקר המחיה של הציבור. שני מונופולים נוספים בתחום המזון, ככל הנראה תנובה וקוקה קולה, נותחו גם הם במסגרת הדו"ח של מינהל הכנסות המדינה. באופן ברור ומובהק, המחזורים של שני המונופולים עלו בשיעור מתון בעשור האחרון, אבל הרווח זינק בפראות - המחזורים המצרפיים של שניהם גדלו בערך פי שניים, אבל הרווח זינק פי חמישה.

ענף המזון נחשב בכל העולם לענף יציב וכמעט נטול סיכונים. זה אומר שמדובר בענף עם רווח יציב ובטוח, אבל קטן. ספק אם יש עוד מדינות בעולם שבהן הרווח של מחלבה או של יצרנית קוקה קולה זינק פי חמישה בתוך עשור. זה יכול לקרות רק כאשר יצרני המזון מרגישים בטוחים לחלוטין מאיום תחרותי, ויכולים להרשות לעצמם להשתולל עם רווחיות גבוהה וחריגה בכל קנה מידה. במקרה של המחלבות, הכריז לפיד שלשום על הכנסת כמה מוצרי חלב לפיקוח מחירים, והפחתה ממוצעת של 1.1% במחירי מוצרי החלב המפוקחים. אשרי מי שמאמין שזהו השינוי אשר יבלום את כוחה הדורסני של תנובה בשוק מוצרי החלב.

מה שיכול לבלום כוח שוק דורסני הוא, כמובן, רק צעד אחד - תחרות. ההמחשה הבולטת לכך היא ענף התקשורת, והשינוי שהתחולל בו בעקבות הכנסת מתחרים חדשים לשוק הסלולר. דו"ח מינהל הכנסות המדינה מציג את ההשפעה הדרמטית שהיתה לכניסת התחרות על רווחי חברות הסלולר, כפי שהדבר מתבטא בתשלומי מס חברות על ידם - הגבייה עלתה מ–200 מיליון שקל ב–2003 ל–1.6 מיליארד שקל ב–2010 - גידול של פי שמונה. מאז 2010 צנחה הגבייה מחברות הסלולר למיליארד שקל בלבד - ירידה של כמעט 40%.

גם חברות הסלולר, כמו אורזי הטונה, ניסו להלך אימים על משרד התקשורת, בראשות משה כחלון, שלא יפתחו את שוק הסלולר לתחרות - פן יורע מצבם של אלפי עובדיהן. כמה כלכלנים מדופלמים אף עשו חישוב, בשירות חברות הסלולר כמובן, שהרפורמה בסלולר הזיקה לתוצר בגלל פיטורי העובדים שבאו בעקבותיה.

אז טוב שיש את הניתוח של מינהל הכנסות המדינה כדי לפוצץ את בלון יחסי הציבור הזה. המינהל ערך השוואה של השינויים במס החברות ששילמו ארבע חברות הסלולר הגדולות ב–2003–2012, עם השינויים במס ההכנסה ששילמו עובדי חברות הסלולר באותן שנים. התברר שבעוד תקבולי מס החברות זינקו, כאמור, בשיעור של פי שמונה (שיא) או פי חמישה (2012), גביית המס מעובדי חברות הסלולר ירדה בשליש.

"התרחבות הפער בין גביית מס חברות מאותן ארבע חברות לבין הגבייה מניכויי המס משכר העובדים שלהן", נכתב על כך בדו"ח מינהל הכנסות המדינה, "עד 2010, יש בו כדי לבטא את התרחבות הפער בין התמורה להון בחברות אלה לבין התמורה לעבודה. לראשונה מאז 2004 החל פער זה להצטמצם ב–2011". במלים אחרות, ניתוח מינהל הכנסות המדינה מלמד אותנו כי השוק הלא תחרותי של ארבע חברות הסלולר ששרר כאן עד 2011, הזיק באופן קשה לרווחי הצרכנים בישראל בשל מחירי הסלולר היקרים, ובה בשעה בקושי רב הועיל לעובדי חברות הסלולר, ששכרם המצרפי, ככל הנראה, ירד. היחידים שהרוויחו מחוסר התחרות הזו היו בעלי המניות של חברות הסלולר - קונצרן אי.די.בי שהיה בשליטת נוחי דנקנר, שאול אלוביץ וחיים סבן. זאת לצד המנהלים השכירים של אותן חברות, שקיבלו משכורות עתק כדי לא להתחרות, לא להעניק שירות מיטבי לצרכן, וגם לא לשרת את העובדים שלהם.

בסלולר כל זה נגמר בגלל כניסתה של תחרות - שגם אם פגעה בכמה עובדים, הרי מדובר בעובדים ששכרם לא עלה מלכתחילה, והיא הועילה לעובדים אחרים עשרות מונים יותר. הרפורמה בסלולר, לפיכך, היתה אחד המהלכים מגדילי השוויון ביותר בישראל - הצרכנים יצאו נשכרים, העובדים יצאו גם הם נשכרים בטווח הארוך, והיחידים שיצאו ניזוקים הם הטייקונים והמנהלים המדושנים שלהם לצדם.

את הלקח הזה חייבת מדינת ישראל להמשיך ולשנן, בכל הענפים הלא תחרותיים שקיימים בה - אין דרך להגדיל את השוויון ואת רווחת הצרכן אלא באמצעות רפורמות תחרותיות, וכל נזק שנגרם לעובדים הוא כאין וכאפס לעומת הרווח של מיליוני העובדים האחרים במשק. בסוף, המיסוי הטוב ביותר על העשירים בישראל הוא מיסוי התחרות - רק זאת הדרך להקטין את הפערים בינם לבין הציבור הרחב. המטרה הבאה, לפיכך, צריכה להיות פעולה נגד ענקי המזון הלא תחרותיים של ישראל, ובראש ובראשונה תנובה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker