ישראל בוחרת להגדיל את אי השוויון

המדיניות הגדילה את שיעור ההשתתפות בעבודה - השאלה היא האם היתה מידתית

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

ישראל מחזיקה כיום בדירוג הלא מחמיא של המדינה החמישית בגובה אי־השוויון בקרב המדינות המפותחות - רק במקסיקו, בצ'ילה, בטורקיה ובארה"ב אי־השוויון גבוה משלנו. הנתון הלא מחמיא הזה, עם זאת, מסתיר מאחוריו מציאות מורכבת ומבלבלת, שיש לה פנים לשני הכיוונים.

הנתון המבלבל הראשון הוא שהאי־שוויון בישראל נמצא במגמה של התמתנות - אי־השוויון הגיע לשיא ב-2006, ומאז הוא יורד. עם זאת, אי־השוויון שלנו עדיין גבוה מעט מרמתו לפני עשור. הנתון המבלבל השני הוא שאי־השוויון נמדד במונחי הכנסה נטו - שכר אחרי מסים וקצבאות. כאשר מודדים את השכר ברוטו בלבד, לפני ההתערבות של מדינת הרווחה, מתברר שאי־שוויון הישראלי אינו נורא כל כך. במונחי שוק העבודה, ישראל ממוקמת במקום התשיעי בלבד בדירוג אי־השוויון - היא יותר שוויונית ממדינות כמו איטליה, צרפת, ספרד, בריטניה או אירלנד. במונחי שוק, כלומר, אנחנו בהחלט נמצאים בחברה טובה.

לשכת התעסוקה בוואדי ג'וז. הערבים שילמו מחיר כבדצילום: אמיל סלמן

המסקנה העולה מכאן היא ששוק העבודה בישראל לכשעצמו אינו מאוד לא שוויוני, וכי בעיית אי־השוויון שלנו נעוצה בעיקר בשלב של התערבות הממשלה. ממשלת ישראל גובה פחות מסים ומשלמת פחות קצבאות, וכתוצאה מכך היא מפחיתה את אי־השוויון בקרב אזרחיה בשיעור נמוך יותר ממדינות אחרות. בעוד שממוצע אי־השוויון הכלכלי של מדינות OECD הוא 47% לפני התערבות המדינה, הוא יורד ל-31.4% לאחר התערבות המדינה. בישראל, לעומת זאת, אי־השוויון הכלכלי הוא 50.1%, ולאחר התערבות המדינה הוא יורד רק ל-37.6% - אנחנו עושים הרבה פחות מהאחרים בצמצום אי־השוויון שלנו.

לב ליבה של בעית אי־השוויון של ישראל, לפיכך, מצוי במדיניות הממשלה - שאינה פועלת מספיק כדי לצמצם את אי־השוויון. מחקר שערכו עופר קורנפלד מאוניברסיטת תל אביב ואורן דניאלי מאוניברסיטת הרווארד, שיוצג בשבוע שעבר במסגרת כנס ברוקינגס שעורכת אוניברסיטת תל אביב, הראה כי נקודת השבר במדיניות הממשלתית בתחום אי־השוויון היא 2002.

עד המשבר של 2002, מדיניות המיסוי והקצבאות תמכו בשמירה על אי־השוויון. מאז 2002, בעקבות הפחתות המסים הגדולות לצד הקיצוצים הגדולים בקצבאות, המדיניות הממשלתית - גם בתחום המסים וגם בתחום הקצבאות - נהפכה למגדילת אי־השוויון. השניים מראים כיצד הפחתת המסים סייעה לכל האוכלוסייה במידה פחות או יותר דומה, אבל הפחתת הקצבאות התמקדה באופן דרמטי כמעט ורק בחמישון התחתון. העניים, כלומר, שילמו דרך קיצוצי הקצבאות שלהם את הפחתת המס לכלל האוכלוסייה, ובכך הם שילמו את המחיר עבור כולם - כולל העשירים בהרבה מהם.

המסקנה החד־משמעית של קורנפלד ודניאלי היא שהמדינה אשמה בכל, ובגלל המדיניות שנוקטת הממשלה - ישראל היא שיאנית עולמית באי־שוויון. עם זאת, גם הם מודים בעבודתם שניתן לחלוק על הקביעה הזו - מאחר שלמדיניות הממשלה היו גם תוצאות חיוביות. זאת אותה תוצאה שניבטת בירידה הקלה באי־השוויון בשנים האחרונות, בעיקר בדירוג הסביר של ישראל באי־השוויון הכלכלי - בשנים האחרונות חוותה ישראל ירידה דרמטית באי־השוויון הכלכלי שלה, בעקבות תנועה מובהקת של גידול בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה.

אי־השוויון הכלכלי בישראל ירד באופן רציף ודרמטי מאז 2002, והוא נמצא כיום ברמתו הנמוכה ביותר ב-15 השנים האחרונות (מאז 1997 ועד 2011). הירידה באי־השוויון הכלכלי קלה מאוד להסבר, משום שהיא חופפת לירידה, גם כן רצופה ודרמטית, במספר משקי שאין בהם מפרנסים - או בהצגה הופכית, עלייה רצופה ודרמטית במספר המפרנסים למשק בית. שני המדדים הללו נמצאים ברמה הטובה ביותר שלהם מאז 1997.

למעשה, קורנפלד ודניאלי עשו ניתוח של הירידה הדרמטית באי־השוויון הכלכלי מאז 2002, ומצאו כי הוא נובע מירידה דרמטית באי־השוויון בין עובדים ללא עובדים בישראל. משמע, בעוד שאי־השוויון בקרב משקי בית עובדים לא השתנה מאז 2002 (ליתר דיוק, הוא עלה עד 2006 וחזר מאז לרמתו כפי שהיתה ב-2002), אי־השוויון בין משקי בית עובדים ללא עובדים הצטמצם דרמטית.

כל אלה נובעים, כמובן, מהגידול המשמעותי ביותר שהיה בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה בשנים האחרונות, לצד הסיוע שניתן למשקי בית עובדים עניים בדמות העלאת שכר המינימום, הגברת אכיפת חוקי העבודה ועוד.

למדיניות הממשלה מאז 2002, קרי הפחתות מסים לצד קיצוצי קצבאות, היו לפיכך גם השפעות חיוביות דרמטיות על אי־השוויון, בשל גידול ניכר במספר משקי הבית העובדים במשק. "הורדת המסים והקצבאות, ביחד עם ההתאוששות מהאינתיפאדה השנייה", כותבים קורנפלד ודניאלי במחקר שלהם, "הובילו לעלייה בהשתתפות בשוק העבודה, ובכך לצמצום אי־השוויון בהכנסה לנפש לפני התערבות המדינה".

המחקר של קורנפלד ודניאלי מכמת את ההשפעות הסותרות של מדיניות הממשלה - מצד אחד אי־השוויון הכלכלי ירד בצורה דרמטית, בגלל הגידול בשוק העבודה, ומצד שני אי־השוויון בהכנסה נטו גדל מאוד בגלל הפחתת המסים והקצבאות. בסך הכל, ההשפעה של הפחתות המסים והקצבאות היתה גדולה מזו של הגידול בשוק העבודה - ולכן בסך הכל, אי־השוויון עלה מאז 2002. ואולם, מדובר בעלייה שנמצאת בשלוש השנים האחרונות במגמת התמתנות מואצת, עד כמעט חזרה לרמת אי־השוויון שהיתה ב-2002.

מדיניות הממשלה מאז 2002, לפיכך, היתה מדיניות של בחירה. המדינה בחרה להגדיל את אי־השוויון כדי לתמרץ את היציאה לעבודה. קיצוצי קצבאות לצד הפחתת מסים מגדילים מאוד את כדאיות היציאה לעבודה, או מייקרים מאוד את הבחירה לא לצאת לעבוד. הנתונים מלמדים כי המדיניות הזו השיגה את מטרתה - שיעור השתתפות בשוק העבודה אכן עולה בהתמדה, אבל זאת במחיר של המשך התרחבות אי־השוויון (או לפחות אי־הצמצום של אי־השוויון). האם זאת מדיניות מושכלת?

קורנפלד סבור שלא, משום שלטענתו חלק גדול מהיציאה לשוק העבודה כלל לא נבע מפעולות הממשלה, אלא היה פשוט ביטוי לגידול בהשתתפות נשים בשוק העבודה, להשפעות התרחבות ההשכלה על היציאה לעבודה וכן להעלאת גיל הפרישה - שהגדילה את ההשתתפות של מבוגרים בשוק העבודה. אפשר, כמובן, לחלוק על הפרשנות הזו ולהעריך כי למדיניות הממשלה נגד מי שאינם עובדים - באמצעות קיצוצים בקצבאות, הפחתת המסים הישירים והעלאת המסים העקיפים - היתה השפעה מעודדת על יציאה לשוק העבודה. גם למדיניות "מרווחה לעבודה", שהופעלה על ידי תוכנית ויסקונסין, היו כנראה השפעות חשובות על החזרה של מובטלים לשוק העבודה.

השאלה הגדולה היא אם המדיניות הזו - גם בהנחה שהיא הצליחה, והיא הגורם העיקרי להגדלת שיעור ההשתתפות בשוק העבודה - היתה מידתית, והאם צריך להמשיך בה. קורנפלד, למשל, מציין את המחיר הכבד ששילמו האזרחים הערבים על המדיניות הזו - הם "חטפו" קיצוץ קצבאות ועלייה גדולה במסים העקיפים, וזאת בשעה שקשה להם מאוד להגדיל את היצע העבודה שלהם בשל אפליה, השכלה נמוכה וריחוק גאוגרפי. במלים אחרות, לא מספיק רק להכות במי שאינם עובדים באמצעות קיצוצי קצבאות והעלאת מסים עקיפים. חייבים גם לתמוך בהם ולסייע להם להשתלב בשוק העבודה. בתחום הזה, מדינת ישראל עדיין רחוקה מלעשות מספיק.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker