מעמד הביניים צודק - הוא באמת הולך ונעלם - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מעמד הביניים צודק - הוא באמת הולך ונעלם

בעיית אי-השוויון אינה נובעת מהתבססות שכבת אוליגרכים אלא מתפרשת על פני כל העשירונים

48תגובות

מאות האלפים שיצאו לרחובות בקיץ 2011 מחו על יוקר המחיה בישראל ועל שחיקתו של מעמד הביניים. המוחים, שהשתייכו ברובם הגדול למעמד הביניים, זעקו על כך שהם מתקשים להתקיים בכבוד וכמעט לא סוגרים את החודש. בחלוף שנתיים מהמחאה החברתית, מצטברים נתונים כלכליים שתומכים בזעקת המוחים. מעמד הביניים נמצא בבעיה בכל העולם, והבעיה הזו הגיעה גם לישראל. הנתונים מלמדים כי מעמד הביניים בישראל נחלש והולך, כמעט נעלם.

את הנתונים מביאים החוקרים ממרכז טאוב, פרופ' דן בן דוד ואייל קמחי. הם ביצעו ניתוחים שונים, שהובילו למסקנה דומה: הבעיה בישראל אינה העשירים ביותר, ובאופן מפתיע אפילו לא העניים ביותר. הבעיה מתמקדת דווקא במעמד הביניים. נתון מפתיע ראשון הוא שבעיית אי השוויון בישראל אינה נובעת מהתבססותה של שכבת אוליגרכים צרה ועשירה מאוד - אין אצלנו כמעט שכבה כזו.

חלקו של המאיון העליון בהכנסות, 6.3% ברוטו (5.3% נטו - לאחר מסים וקצבאות), מדרג אותנו רק במקום השמיני בקרב המדינות המפותחות. לא תאמינו, ריכוז העושר אצלנו נמוך מזה של נורווגיה, פינלנד וגרמניה. גם העשירון העליון מדורג רק שישי בעולם בריכוז העושר שבידיו. בעית האי־שוויון, כלומר, אינה מתמקדת בקיומה של שכבה צרה ועשירה.

הבעיה נחשפת כאשר מנכים את הקצוות של החברה הישראלית, כלומר מנכים את ה-10% העליונים וה-10% התחתונים. השוואה של מצב הכנסותיו של האדם ה-90%, מול האדם החציוני ומול האדם שמדורג ב-10% היא זו שחושפת את הפערים, ואלו נמשכים לאורך כל המדרג. משמע, פער ההכנסות בין האדם ה-90% לאדם החציוני בישראל הוא הגדול ביותר בהשוואה לכל המדינות המפותחות. יתרה מכך, גם פער ההכנסות בין האדם החציוני (אחוזון 50) לאדם שנמצא באחוזון 10 הוא הגדול ביותר בקרב המדינות המפותחות. ואם זה לא מספיק, הרי שגם פער ההכנסות בין אחוזון 75 לאחוזון 25, כלומר פער ההכנסות בתוך מעמד הביניים - בין מעמד ביניים גבוה למעמד ביניים נמוך - הוא הגבוה ביותר בעולם המפותח.

במלים פשוטות, היחס בין האמידים לחציון, בין החציון לחלשים ובין מעמד הביניים הגבוה למעמד הבינים הנמוך - בכל ההשוואות הללו פער ההכנסות בישראל הוא הגבוה בעולם המפותח. המשמעות היא ברורה: בעיית אי־השוויון בישראל אינה מתמקדת רק בצמרת עשירה שבורחת לה למעלה או בחרדים וערבים שמדשדשים להם מאחור. בעיית אי־השוויון חמורה בהרבה, ומתפרשת על פני כל העשירונים - ובאופן מיוחד במעמד הביניים.

את ההסבר לכך מוצא חוקר אחר ממרכז טאוב, פרופ' אייל קמחי, באי־השוויון בשוק העבודה הישראלי. קמחי, שהתמקד רק בעובדים ולא באוכלוסייה כולה, גילה את תופעת "מעמד הביניים הנעלם" גם בשוק העבודה הישראלי. מתברר כי יחס השכר (שכר ברוטו) בין העובד החציוני והעובד באחוזון 10 הוא גבוה מאוד בישראל, אבל נמצא במגמה ברורה של ירידה. עולה מכך כי הפער בין מעמד הביניים ובין החלשים מצטמצם והולך.
ההסבר המיידי - כי מעמד הביניים נחלש ונהפך לעני - הוא כנראה חלקי בלבד.

מה שמסביר את ירידת הפער הזה היא דווקא התפתחות חיובית, שממעטים להתמקד בה - שיפור במצבם של העובדים החלשים. מתברר כי מ-1997 עד 2011 השכר לשעה של העובדים החלשים (אחוזון 10) עלה בשיעור חד יחסית של 20%. זה הרבה יותר מעלית השכר שהיתה בארה"ב באותן שנים בכל רמות השכר, וזה הרבה יותר גם מעליית השכר של העובד החציוני והעובד החזק (אחוזון 90) בישראל - שני אלה ראו את שכרם עולה בכ-6%-7%בלבד, ולמעשה השכר שלהם נמצא בנסיגה מאז 2007.

עליית השכר של העובדים החלשים בישראל, ככל הנראה בשל עליית שכר המינימום וגם בשל שינויים בשוק העבודה, יצרה תופעה מעניינת אך קשה בשוק העבודה - הוא קיבל את צורת הסמיילי. ב-14 השנים שחלפו בין 1997 ל-2011 ובהשוואה לחציון, מצבם של העובדים החזקים (אחוזון 90 ומעלה) התחזק מעט מאוד. מצבם של העובדים החלשים (אחוזון 35 ומטה) השתפר מאוד. לעומת זאת, מצבם של העשירונים 8-6 (אחוזונים 85-55) הורע. אפילו הורע מאוד. שכרו של העובד באחוזון ה-70 נשחק ב-0.3% בממוצע בשנה בתקופה הזו. לאורך 14 שנה, זו שחיקה מצטברת ניכרת.

הנתונים של קמחי, כלומר, מחזקים את התחושה הרעה של מעמד הביניים הישראלי - הוא אכן נשחק. זו עובדה. ככל הנראה, השחיקה שלו היא חלק מהמגמה העולמית של הקיטוב הגדל והולך בשוק העבודה - לעובדים החלשים - עובדי הכפיים - אין תחליף, ולכן מצבם נשאר יציב ואפילו משתפר. גם מהלכים חברתיים, כמו העלאת שכר מינימום ומס הכנסה שלילי, משפרים את מצבם, לצד הרחבת ההשכלה התיכונית וההשכלה הגבוהה בישראל - שמתברר שתרמה גם לעובדים חלשים. גם העובדים החזקים, המשכילים מאוד והמותאמים לעולם הטכנולוגי החדש, מתחזקים.

מי שמשלם את המחיר הוא האמצע, מעמד הביניים, שמאבד משרות בקצב מהיר - בגלל הגלובליזציה ובגלל השיפורים הטכנולוגיים. חלק גדול ממקצועות התיווך, למשל, שהם מקצועות קלאסיים של מעמד הביניים, אובדים בעידן האינטרנט, ומעמד הביניים מתקשה להתאים את עצמו למציאות המשתנה במהירות. לכך מתווספת בישראל גם בעית הפריון הקשה, שפוגעת במיוחדת במעמד המאוים ביותר על ידי הטכנולוגיה. מה עושים כדי לשנות את המציאות הזו - זאת כבר שאלה באמת קשה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#