האם יש חברות ביטוח הוגנות?

הנתונים שפירסמה סלינגר עדיין לא חושפים את התמונה המלאה על המתרחש בתחום הביטוח

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

כבר לפני כמעט עשור פירסמנו את סיפורה של תביעה שהגיש בעלי מיניבוס שנגנב נגד חברת הביטוח שלו, לאחר שזו דחתה את תביעתו לקבל דמי ביטוח. הטענה של חברת הביטוח היתה כי המיניבוס לא צויד, כנדרש, בנעילה של מכסה המנוע - תנאי שחברות הביטוח נהגו להוסיף לפוליסות ביטוח רכב, בשל הנוהג של גנבים לפרוץ את מכסה המנוע ולנטרל את האזעקה היושבת בתוך המנוע, לפני גניבת המכונית.

התביעה התקבלה, וחברת הביטוח חויבה לשלם את דמי הביטוח לאחר שבית המשפט למד כי מכסה המנוע של המיניבוס לא היה נעול מאחר שבמיניבוס כלל אין מכסה מנוע. יתרה מכך, התברר גם כי הדרישה לנעול את מכסה המנוע ‏(שכאמור, כלל אינו קיים‏) היא מגוחכת, מאחר שבמיניבוס האזעקה אינה ממוקמת בתוך המנוע אלא מאחורי לוח השעונים. כך שלגנבים גם אין סיבה לפרוץ למנוע.

התביעה הזו, שחברת הביטוח התנצלה עליה לאחר הפרסום, ממחישה ככל הנראה את הדעה הרווחת לגבי חברות הביטוח: הן יודעות לגבות פרמיות היטב, אבל יודעות לשלם תביעות הרבה פחות טוב. התחושה הנפוצה בקרב הציבור היא כי בשעת אמת חברות הביטוח עושות הכל כדי להתחמק מחובתן לספק את השירות שהן חויבו לו, ביטוח. מאחר שהשירות חשוב במיוחד, והמבוטחים נזקקים לו בדרך כלל רק בשעה צרה, התחושה של הציבור שחברות הביטוח נוטשות אותו בזמן אמת הפכה אותן לאחד העסקים הפחות אהודים בישראל.

דורית סלינגרצילום: עופר וקנין

מאז 2005 חזרנו וטענו כי הנתון של שירות התביעות - שיעור התביעות שחברות הביטוח משלמות - הוא הנתון האחד שצריך לקבוע את הבחירה בחברת הביטוח, וכי זהו נתון חשוב בהרבה מזה של המחיר ‏(הפרמיה‏) הנגבית. מאז 2005 הפצרנו בפיקוח על הביטוח לעזור לציבור ולפרסם את הנתונים לגבי שיעור ההיענות לתביעות של חברות הביטוח.

אז הנה, אנחנו בשלהי 2013 והמפקחת על הביטוח במשרד האוצר, דורית סלינגר, , את החלק הראשון של הנתון. הפיקוח על הביטוח פירסם אתמול נתונים סטטיסטיים ראשונים אי־פעם לגבי שיעור ההיענות של חברות הביטוח לתביעות המוגשות נגדם - איזה אחוז מהתביעות מתקבל, איזה נדחה, ומה קורה עם התביעות המגיעות לבתי המשפט.

הנתונים הובאו בשלב זה ברמת הענף בלבד. החל מהשנה הבאה, מבטיח הפיקוח, יפורסמו הנתונים ברמת חברת הביטוח הבודדת. או אז יהיה לנתונים האלה היבט צרכני - הציבור יוכל לדעת איזו חברת ביטוח היא הגונה יותר, משום שהיא משלמת אחוז גדול יותר מתביעות הביטוח המוגשות לה, ויוכל להעדיף את החברה הזו על פני אחרות. ניתן גם לקוות כי התחרות שתתפתח בעקבות פרסום הנתונים תפעיל לחץ על חברות הביטוח לשפר את התנהלותן.

מה קורה בענפים אחרים?

בינתיים, בלי שמות של חברות הביטוח, הנתונים שפירסם הפיקוח הם לצורכי הסקרנות והעניין. בעיקר, הנתונים מנפצים את אותה דעה רווחת שלפיה חברות הביטוח מתחמקות בכל מחיר מתשלום תביעות ביטוח. הפיקוח פירסם נתונים לגבי ארבעת הענפים המרכזיים בביטוח הכללי: רכב רכוש, רכב חובה, דירות תכולה ודירות מבנה. ארבעת הענפים האלה יחד מרכזים יותר מ-100 אלף תביעות ביטוח בשנה, בסכום פרמיות של 13 מיליארד שקל - 70% מסך הפרמיות בביטוח הכללי.

מתברר כי בארבעת הענפים האלה שיעור ההיענות לתביעות ביטוח הוא גבוה - חברות הביטוח משלמות בין 70% ל-90% מהתביעות המוגשות להן. רק בענף רכב חובה הנתון הוא שונה, ושם מרבית התביעות נסגרות בפשרה.

אז האם התחושה הציבורית הרווחת, שחברות הביטוח אינן הגונות, היא שגויה? כן ולא. ראשית, כשבוחנים מה קורה עם אותן תביעות שחברות הביטוח דחו, ושהגיעו בסופו של דבר לבית המשפט - מדובר באחוז קטן בלבד מהתביעות שדחו, הציבור בדרך כלל נמנע מלתבוע את חברת הביטוח שלו.

מתברר כי חברות הביטוח מרבות לדחות תביעות לשווא. פסקי הדין של בית המשפט נחלקים בערך חצי־חצי בין תביעות שנדחו ותביעות שהתקבלו על ידם, וזאת מבלי להביא בחשבון את השיעור הגדול של התביעות שמסתיים בפשרה. מכאן אנחנו כבר למדים כי חברות הביטוח דוחות תביעות רבות שהן לא היו צריכות לדחות - ועובדה שבית המשפט פסק ב-24%-47% מהמקרים שחברות הביטוח צריכות היו לשלם את דמי הביטוח מלכתחילה.

שנית, הנתונים של הפיקוח על הביטוח מטעים משום שבנתון של תביעות שאושרו בידי חברות הביטוח הם כוללים גם תביעות ששולמו חלקית בלבד. בפיקוח אמנם מבהירים כי זהו תשלום חלקי גבוה, כלומר תביעות שהתשלום בגינן הגיע לפחות ל-50% מסכום התביעה, אך עדיין קשה לקבל את ההגדרה שתביעה המשולמת חלקית כמוה כתביעה ששולמה במלואה על ידי חברת הביטוח. משמע, בפועל שיעור האישור של תביעות על ידי חברות הביטוח הוא נמוך מכפי שמוצג.

שלישית, ענפי הביטוח שנבחרו הם הענפים שבהם מוגש המספר הרב ביותר של תביעות ביטוח, ושבהם נמצא מרבית המגע של הציבור עם חברות הביטוח, והם גם הענפים הפשוטים והתחרותיים ביותר. כך, שיעורי הרווח של חברות הביטוח בענף כמו רכב רכוש הם נמוכים מאוד, אפילו שליליים. כל הנתונים יחד מצטרפים לכך שאלה הם ענפים שבהם חברות הביטוח נוטות יותר לשלם תביעות, ולו בגלל הפשטות של התביעות והתחרות הרבה בענף.

ככל הנראה, אלה הם אינם בהכרח פני הדברים בענפי ביטוח אחרים, שהמפקח עדיין לא פירסם את הסטטיסטיקה בגינם. למשל, בענף ביטוחי הבריאות הפרטיים היחס בין גובה הפרמיות הנגבות לסכומי התביעות המשולמים ‏(יחס הרווח, או Loss Ratio‏) הוא 40% בלבד. זה אומר שעל כל 10 שקלים של פרמיות שחברות הביטוח גובות מהמבוטחים בביטוחי הבריאות, רק ארבעה שקלים חוזרים אליהם כתשלום תביעות - בעולם מקובל יחס שהוא כפול מזה.

ככל הנראה, המורכבות הרבה של ביטוחי הבריאות, כמו גם התחרות המועטה בהרבה בענף, מאפשרת לחברות הביטוח לגלות הרבה פחות הגינות בתשלום תביעות בענף זה. עם זאת, סוכני ביטוח בתחום ביטוחי הבריאות טוענים כי גם בביטוחי בריאות הרוב הגדול של התביעות משולמות.

הסיבה ל-Loss Ratio הנמוך, לכן, אינה דווקא התחמקות כרונית של חברות הביטוח מתשלום תביעות - לא רק המבוטח, גם חברות הביטוח לא ששות להגיע לבתי המשפט עם תביעות שנדחו בטיעוני סרק, מחשש לתקדימים שליליים נגדן - אלא פשוט פרמיות גבוהות מדי, גבוהות בהרבה מהסיכון האמיתי הגלום בביטוח. חוסר ההגינות של חברות הביטוח, משמע, יכול להסתתר לא רק במספר התביעות המשולמות על ידן, אלא גם בתמחור לא תחרותי. לתשומת לבה של המפקחת על הביטוח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker