הקיצוץ בתקציבי הרשויות הגדיל את הפער בין עיריות חזקות לחלשות - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בחירות לרשויות המקומיות

הקיצוץ בתקציבי הרשויות הגדיל את הפער בין עיריות חזקות לחלשות

לפני פחות מעשור, רשויות מקומיות רבות היו במצב הקרוב לחדלות פירעון ■ ב–2012 רק בארבע מבין 22 עיריות בישראל הצטבר גירעון של יותר מ-15% מתקציבן ■"הרגולציה של הממשלה התחזקה בעשור האחרון"

10תגובות

עד כמה חמורה בעיית הגירעונות ברשויות המקומיות? בדיקת TheMarker מגלה כי בניגוד למצב לפני כעשור אז רבות מהרשויות היו במצב של חדלות פירעון, כיום נמצאות רבות מהעיריות במצב טוב יחסית. רק בארבע עיריות מרכזיות - חדרה, גבעתיים, רחובות, ובאר שבע - הצטבר גירעון של יותר מ–15% מההכנסות ב–2012.

לפי מחקר שפורסם באחרונה, האיזון התקציבי בעיריות בשנים האחרונות הוא תוצאה של התחזקות הרגולציה הממשלתית על הרשויות המקומיות, שבאה לידי ביטוי בעיקר במינויו של חשב מלווה לרשויות, החל ב–2003.

מבין 22 רשויות שנבדקו, בחמש עיריות - רמת גן, רעננה, ראשון לציון, אשדוד והרצליה - לא הצטבר כל גירעון. בשאר הרשויות נמצא מצב סביר, עם עודף או גירעון שוטף קטן, אף שהן ממשיכות לסחוב גירעון מצטבר מהעבר, לרוב בשיעורים נמוכים מ–10%.

גבעתיים היא העיר עם הגירעון המצטבר הגבוה ביותר - 112 מיליון שקל, 36% מהכנסות העירייה. הדבר נובע, בין היתר, מכך שלעיר אין כמעט הכנסות של ארנונה מעסקים. רוב ההכנסות מארנונה ‏(75%‏) בגבעתיים הן ממגורים - אך הדבר צפוי להשתנות בעתיד הקרוב, בעקבות בנייה של מגדלים גבוהים בעיר, שיאכלסו גם עסקים.

כתבות נוספות באתר TheMarker

הכירו: המזל"ט הקטן בעולם, שימצא ניצולים תחת בניינים קורסים

מפת הקשרים של משה ליאון

גם רחובות וחדרה, ששיעור הגירעון המצטבר שלהן נע סביב 20%, לא משופעות בשטחים לעסקים, אם כי סביר להניח שיש סיבות נוספות לגירעון של עיריות אלה. באר שבע נהנית מתנופת פיתוח בשנים האחרונות, אך ממשיכה לסבול מגירעונות גדולים שנוצרו בעבר. ואולם, גם בערים אלה אין למעשה גירעון שוטף משמעותי שצריך להדאיג את הרשויות או את הממשלה.

עופר וקנין

רק לפני כעשור, רשויות מקומיות רבות בישראל היו במצב הקרוב לחדלות פירעון, ובמשך חודשים שלמים עובדיהן לא קיבלו משכורות. משבר זה הגיע דווקא לאחר שנות ה–90, שבהן הממשלה הטמיעה קריטריונים חדשים לניהול ברשויות. ואולם, המשבר הכלכלי של ראשית העשור הקודם, ביחד עם ניהול קלוקל, פגעו במצב הרשויות.

ב–2003 החליט בנימין נתניהו, אז שר אוצר בממשלת אריאל שרון, לנצל את חלון ההזדמנויות של המשבר הכלכלי כדי לחתוך בחדות בתקציבים שהממשלה מזרימה לרשויות המקומיות. “קיצצנו במענקים לרשויות, ובמקביל דרשנו מהן להיכנס לתוכנית הבראה והצמדנו להן חשבים מלווים, כדי ליצור מצב שבו עיריות יסבירו לנו איך הן מגיעות לאיזון”, אומר אילן כהן, ששימש מנכ”ל משרד ראש הממשלה באותה תקופה. “עד אז, הרשויות הפעילו לחץ, המדינה נתנה, אבל הכסף הלך לסתימת חורים ולא לפיתוח כלכלי ארוך טווח”.

לדברי כהן, “רשות שנמצאת בגירעון שוטף גדול לצד הגירעון המצטבר, נמצאת בבעיה גדולה. היא לא תוכל לקבל אשראי מהבנקים או ממוסדות פיננסיים אחרים, ולא יהיו לה מקורות לפתח בסיסים של הכנסה שדרושים להתפתחות העיר”. כהן מצביע על שלושה פרמטרים חשובים להגעה לאיזון תקציבי: “שיעורי גבייה גבוהים של ארנונה, עירייה יעילה ויצירת מקורות הכנסה לעיר”.

“הרגולציה של הממשלה על הרשויות התחזקה מאוד בעשור האחרון”, מוסיף פרופ’ ערן רזין מהאוניברסיטה העברית. “פעם, גירעון היה נתפש כמקור להכנסות נוספות של הרשות, ואם יהיה משבר, אז הממשלה תמיד תוכל לעזור, כי היא לא תתן לרשות ליפול. בשנות ה–80, בגלל האינפלציה, כל המערכת היתה כאוטית. הקיצוץ של 2003 היה משמעותי. הוא פגע ברשויות החזקות והפיל את הרשויות החלשות לקרשים. זה היה טיפול בהלם, שהצליח אבל גם הגדיל את הפערים בין רשויות חזקות לרשויות חלשות”.

סיעה קטנה - חובות גדולים

במחקר שפירסמו ביוני הפרופסורים אבי בן־בסט, מומי דהן ואסטבן קלור מהאוניברסיטה העברית בירושלים, הם מצאו ארבעה גורמים להתפתחות הגירעונות ברשויות המקומיות: כלכלה פוליטית, טיב הניהול, גורמים אובייקטיביים הנוגעים למקורות ההכנסה ברשות ומדיניות הממשלה ‏(ראו פרשנות בעמוד 8‏).

כלכלה פוליטית היא קריטית במיוחד בתקופה זו, שבה יש מחסור במרצפות האדומות המפורסמות של חברת אקרשטיין, עקב הביקוש הרב מצד ראשי ערים בשבועות שלפני הבחירות לרשויות המקומיות. מלבד כלכלת בחירות מובהקת מסוג זה, נמצא קשר במחקר בין ריבוי סיעות בקואליציות העירוניות לבין יצירת גירעונות.

“מצאנו שככל שסיעת ראש העיר קטנה יותר, החובות של העיר גדלים. ראש העיר צריך לצרף אליו יותר שותפים לקואליציה, והסכמים כאלה עולים כסף”, אומר בן־בסט. לדבריו, איכות הניהול בהמשך הקדנציה היא גורם חשוב נוסף בשמירה על איזון תקציבי, במיוחד בכל הקשור לגביית מסי הארנונה. “אין קשר בין גביית מסים לבין מגזר מסוים באוכלוסייה או מצב סוציו־אוקנומי של רשות מקומית, כפי שנהוג לחשוב”, הוא מסביר. “מצאנו רשויות עשירות עם שיעור גבייה של 51% בלבד, ורשויות עניות במגזר הערבי, עם שיעור גבייה של 79%. זה הכל עניין של נחישות ראש העיר לגבות מסים מתושביו”.

לדברי בן־בסט, גורמים אחרים המשפיעים על המאזן התקציבי ברשויות הוא רמת ההכנסה של תושבי העיר והיכולת של העיר לשכן בתחומה עסקים. “ההכנסה מארנונה במגזר הערבי נמוכה יותר, בין היתר מכיוון שאין להם מספיק קרקעות להקמת אזורי תעשייה. בשנים האחרונות זה מתחיל קצת להשתנות, אבל הדברים צריכים להשתנות הרבה יותר מהר”, הוא אומר.

הסיבה הרביעית ליצירת הגירעונות היא קיצוץ במענקי האיזון: מאז 2003, מענקי האיזון לרשויות המקומיות קוצצו ב–50%. במחקר נמצא שהממשלה מעניקה לרשויות מקומיות רק 80% מנוסחת ועדת גדיש שנקבעה ב–2002, שלפיה על הממשלה להעניק מדי שנה כ–3 מיליארד שקל לרשויות המקומיות כדי לאזן את תקציבן. לפי נוסחה זו, גובה מענק האיזון הוא הפער בין ההוצאה לבין ההכנסה הפוטנציאלית מכל תושב בעיר.

הוצאות הרשויות גדלו, אך לא המענקים

עופר וקנין

לפי מחקר שפורסם באחרונה על ידי היחידה הכלכלית במרכז לשלטון מקומי, הממשלה עידכנה במשך השנים את הכנסות הרשויות המקומיות יותר מאשר את ההוצאות - דבר שגרם לצמצום סכום המענקים. המחקר מציין כי על הממשלה היה להגדיל את מענקי האיזון, משום שהוצאות הרשויות גדלו והלכו עם השנים, אך היא לא טרחה לעדכן את הנוסחה מאז שנקבעה ב–2002. חלק ניכר מהגידול בהוצאות נבע מהחלטות ממשלה שהתקבלו ללא התייעצות עם השלטון המקומי, אף שהרשויות הן שנשאו בנטל ההוצאה.

לפי המחקר, בין 2003 ל–2011 הושתו על הרשויות המקומיות הוצאות חינוך בסך 1.2 מיליארד שקל, הוצאות רווחה בסך 400 מיליון שקל והוצאות בתחום הדת בסך 65 מיליון שקל. “נראה כי לממשלה יש אינטרס מובהק לשמור על הרשויות בפריפריה מוחלשות”, אומר יו”ר המרכז לשלטון מקומי, שלמה בוחבוט. “השחיקה המתמדת במענקי האיזון היא רק חלק מהמגמה הממשלתית לאורך שנים. בתקופה שבה יש האשמות רבות על ניהול לקוי של ראשי רשויות, מוטב היה לו תבחן הממשלה את חלקה בהעמקת הגירעון של הרשויות ואת המציאות הבלתי אפשרית הנדרשת בניהול ערים בפריפריה”.

לדברי בן־בסט, ראוי לשים לב במיוחד לפערים שנוצרים בתחום החינוך: “יש אי־שוויון אדיר ברמת השירותים שרשויות מקומיות מספקות, ולא רק בשירותים עירונים קלאסיים, כמו תאורה או פינוי אשפה. לרשויות מקומיות עשירות יש יותר כסף להשקיע בחינוך עבור התושבים שלהן - דבר שמעמיק את האי־שוויון בתחום הקריטי הזה”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#