הביטוח הלאומי: הסיוע למשפחות שאינן עובדות אינו מספיק לקיום בכבוד - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הביטוח הלאומי: הסיוע למשפחות שאינן עובדות אינו מספיק לקיום בכבוד

דו"ח מוסד הביטוח הלאומי קובע כי הרמה הנמוכה של קצבאות הקיום גוזרות עוני על מי שאינם מסוגלים להשתלב בשוק העבודה - ועל ילדיהם

38תגובות

הדו"ח השנתי של הביטוח הלאומי, שפורסם אתמול, טומן בחובו פצצה חברתית - מדינת ישראל, מתברר, נוטשת את ענייה לגווע ברעב. לפי הדו"ח, שיעור הכיסוי של קצבאות הקיום שהמדינה משלמת למשפחות עניות, ביחס לצרכים המינימליים של קיום בכבוד, הוא בטווח שבין 114% ל–40% בלבד.

הטווח הגדול משקף הבדלים בין גילים וקצבאות. יחס כיסוי של 114% - שפירושו שקצבאות הקיום נדיבות יחסית, ומאפשרות קיום שהוא מעל לרף הקיום בכבוד - חל לגבי קשישים. העובדה שקשישים חיים במשקי בית של יחיד או זוג לכל היותר, והעובדה שקצבאות הקשישים הוגדלו מאוד בשנים האחרונות, פטרה רבים מהקשישים מחרפת עוני. להם, לפחות, משלמים מספיק.

כתבות נוספות ב-TheMarker

בגיל 27 ובלי בגרות: היזם שהקים חברת החזרי מס ומגלגל 700 אלף שקל בשנה

לאן נעלמו הרכיבים התזונתיים מהגבינה ומהקוטג' של טרה?

אוליבייה פיטוסי

אלא שלא כך הוא הדבר כשמדובר במשפחות צעירות יותר, משפחות בגיל העבודה שמטפלות בילדים. הבדיקה של הביטוח הלאומי, שנעשתה לגבי שלושה מדדים שונים הקובעים מהו מינימום של קיום בכבוד, מצאה כי משפחות כאלה סובלות בפועל חרפת רעב. משמע, קצבאות הקיום המשולמות להן מספקות כ–40%–60% בלבד מצורכי הקיום בכבוד שלהן. המשפחות האלה, לפיכך, נידונות לחיים של עוני חריף, והושטת היד של המדינה אינה מספקת כדי לחלץ אותן מעוני.

התמונה העולה מדו"ח הביטוח הלאומי היא מזעזעת, ומציירת את מדינת ישראל כמדינה ניאו־ליברלית שמתאכזרת לחלשיה. רק שזהו רושם ראשוני, וצלילה אל פרטיו חושפת תמונה מורכבת בהרבה. ראשית, צריך להדגיש כי בעולם קיימים ויכוחים עזים לגבי מהי ההגדרה לקיום בכבוד, ואף שבביטוח הלאומי משתמשים בשלוש הגדרות שונות לקיום בכבוד - לא בטוח שגם כך מצליחים לאבחן נכונה את אותו קו חמקמק המאפיין רף את הקיום בכבוד.

גם אם נקבל את הגדרות הקיום בכבוד כמדויקות, החישוב שביצע הביטוח הלאומי עדיין רחוק מלייצג במדויק את הסיוע שמגישה מדינת ישראל לאזרחיה. המוסד לביטוח לאומי כולל בחישוביו באופן חלקי בלבד את הסיוע הלא־כספי שהמדינה מגישה לאזרחיה. הוא כולל בחישוב את ההנחות בארנונה, מים וחשמל שמקבלות משפחות נזקקות - אבל מתעלם מהסיוע החשוב בהרבה שמעניקה המדינה באמצעות שירותי בריאות ושירותי חינוך. נזכיר כי ביישובים שמדורגים בתחתית הסולם הסוציו־אקונומי ‏(אשכולות 1–3‏) מקבלים התושבים גם גן חינם וגם צהרון חינם לילדים בני שלוש עד שמונה. רוצים לנסות לכמת עד כמה סיוע כזה משפר את מצבן הכלכלי של משפחות נזקקות?

יתר על כן, המוסד לביטוח הלאומי כלל בחישוב רק את קצבאות הבטחת ההכנסה, הילדים והזקנה. לא נכללת בו קצבת הקיום החשובה ביותר, קצבת הנכות, שנועדה לסייע לאותם עניים שבאמת אינם יכולים לעזור לעצמם - הם אינם יכולים לעבוד. מאוכלוסיית הנכים, הנסמכים על שולחן המדינה דרך קצבת הנכות, בחר הביטוח הלאומי להתעלם מסיבות של מורכבות החישוב.

ההתעלמות מהנכים מחדדת את לב הבעיה שעולה מחישוב הביטוח הלאומי: החישובים כולם הם של משפחות, אפילו משפחות גדולות של עד חמישה ילדים, שאין להן הכנסה אחרת פרט להכנסה של קצבאות הקיום של הביטוח הלאומי. מאחר שלא מדובר בנכים, עולה כמובן השאלה: מיהן המשפחות האלה, שיש להן חמישה ילדים, ושאינן עובדות?

המשפחות האלה הן הבטן הרכה של מערכת הרווחה הישראלית. מיעוטן משפחות חרדיות ‏(חרדי שלומד בכולל אינו זכאי לקצבת הבטחת הכנסה של הביטוח הלאומי‏), חלקן משפחות ערביות ששני בני הזוג בהן אינם עובדים, וחלקן משפחות אחרות שנפלטו ממעגל העבודה. אלו הן משפחות קשות יום, שראשיהן אינם סובלים מנכות פיסית - אך הן אינן מסוגלות לעזור לעצמן ואינן עובדות.

ההתמודדות עם העניים האלה, שאינם עוזרים לעצמם ונופלים ‏(יחד עם ילדיהם‏) למעמסה על המדינה, היא בעייתית במיוחד בעבור המדינה - גם משום שהמדינה מתקשה לעזור למי שאינו עוזר לעצמו, וגם משום שהמדינה לא לגמרי בטוחה עד כמה היא רוצה לעזור למי שאינו עוזר לעצמו. מצד אחד, המדינה אינה רוצה לדרדר לחרפת רעב את מי שאינו עובד - ובוודאי שאין הצדקה לדרדר לחרפת רעב את ילדיו. מצד שני, המדינה גם אינה רוצה להעניק פרס למי שבוחר שלא לעבוד, ולאפשר לו קיום נינוח על חשבון קצבאות בלבד.

איך מיישבים את הסתירה הזו? מחדשים בדחיפות את תוכנית ויסקונסין. תוכנית ויסקונסין היתה העזרה המשמעותית ביותר של המדינה לאוכלוסייה הזאת - משום שכחלק מהתוכנית כל מקבלי קצבת הבטחת הכנסה נדרשו להתייצב במרכזים שהוקצו לכך, ולעבור בחינה וטיפול. זאת היתה הפעם הראשונה והיחידה שבה מדינת ישראל הביטה לאותם עניים קשי יום בלבן של העיניים, וניסתה להבין מהם החסמים שמונעים מאנשים אלה לעזור לעצמם - ואם ניתן לעזור להם להתגבר על אותם חסמים. מאחר שמדובר באוכלוסייה מורכבת, חלשה ובעייתית במיוחד - אין דרך לקדם אותה אלא בטיפול היחידני, בכפייה, כפי שנעשה בתוכנית ויסקונסין.

כתוצאה מהטיפול הפרטני, שאינו טיפול קל או נעים בהכרח, הצליחה תוכנית ויסקונסין לשלב בשוק העבודה שיעורים גבוהים יחסית של האוכלוסייה הזאת, וגם לאבחן את אלה בתוכה שצריכים לקבל הכרה כנכים ‏(לעבור מקצבת הבטחת הכנסה לקצבת נכות‏). אף על פי כן, שיעור ניכר ממנה נשאר מחוץ לשוק העבודה ומחוץ להגדרות הנכות - ואלו הן האוכלוסיות שמדינת ישראל צריכה להכיר בכך שאינן מסוגלות לעזור לעצמן. לאוכלוסיות האלה, ראוי וצריך לשפר את קצבאות הקיום.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#