מתי ואיך יבוא השינוי באי שוויון?

הפתעה: לפחות כלכלן בכיר אחד - אופטימי

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן אבריאל

"שמע", אמר לי איש עסקים מוכר במשק במהלך החג, "אין לי כוח יותר לקרוא את העיתונים הכלכליים, ובמיוחד את שלכם. אני מסכים עם הדברים שאתם כותבים, למשל על הנדל"ן ועל האי־שוויון, אבל זה פשוט מדכא אותי".

התגובה של איש העסקים אינה יוצאת דופן. גם בעולם וגם בישראל, מיליוני בני אדם עברו בחמש השנים האחרונות מהפך תודעתי עמוק, שבו הם למדו להכיר ולהבין כיצד פועלות המערכות הכלכליות והפיננסיות של כלכלה מערבית־דמוקרטית טיפוסית. כך הם גם למדו איך קבוצות קטנות של אנשים הצליחו לגרוף את הפירות של הצמיחה הכלכלית, בעוד שרוב האוכלוסייה, יותר מ–90%, נותרה, בדרך כלל, באותו מקום.

כתבות נוספות ב-TheMarker

העיניים של כבדי הראייה: מייסדי מובילאיי מתכננים המהפכה

סקס, אלימות וגזענות: כל מה שבאמת קורה בבתי הספר ולא ידעתם

גוגל חוגגת 15 ורוצה להכיר אתכם יותר

כתגובה למהפך הזה, לצד הקושי היומיומי של התמודדות כלכלית וחברתית בתקופה של האטה, רבים בחרו להתכנס בתוך עצמם. הם לא רוצים להמשיך לשמוע מה קורה ואיך זה קורה, הם לא מאמינים לאף אחד ובמיוחד לא לפוליטיקאים, והם בסוג של "דיכאון חברתי". הם מתרחקים מהעיתונים, ממידע, מפוליטיקאים וממעורבות קהילתית.

אלא שבניגוד מוחלט לרוח הזו, דווקא הכלכלן הבולט והציבורי ביותר מבין שורה ארוכה של אקדמאים החוקרים את האי־שוויון, אופטימי מאי־פעם. הכלכלן הזה הוא פרופ' רוברט רייך, כיום באוניברסיטת ברקלי שבארה"ב, והמקור לאופטימיות שלו פשוטה: האי־שוויון בהכנסות ובנכסים בין העשירים לבין כל השאר נהפך לכה קיצוני, ורמת ההשפעה של בעלי ההון על הפוליטיקאים נהפכה לכה גדולה - עד שחייב לבוא שינוי.

"ווינסטון צ'רצ'יל אמר פעם על האומה האמריקאית שהיא תמיד עושה את הדבר הנכון, אבל רק לאחר שמיצתה את כל שאר האפשרויות", סיפר לאחרונה רייך בראיון לתוכנית "הדיילי שואו" של המראיין־בדרן ג'ון סטיוארט, קומיקאי יהודי שנהפך לדעת רבים לקול של הדור הצעיר באמריקה.

בראיון, רייך הסביר לסטיוארט שזו לא הפעם הראשונה שארה"ב מוצאת את עצמה במקום הזה, של פער קיצוני בהכנסות ושל מערכת פוליטית מושחתת. רייך, שהיה שר העבודה בממשלתו של הנשיא ביל קלינטון, ומשיק בימים אלה סרט בשם "חוסר שוויון לכל", מסביר: "אם היינו מדברים ב–1900 הייתי מספר סיפור דומה, על טייקונים מצד אחד ועוני מחפיר מצד שני, וגם אז הייתי אומר לך שזה לא יכול להימשך, ושבסופו של דבר הציבור יחייב את הפוליטיקאים לשנות את המצב - וזה בדיוק מה שקרה. זה קרה שוב בשנות ה–30, זה קרה עוד פעם בשנות ה–60, ולכן זה יקרה גם עכשיו".

איך? רייך טוען שהפער בין האידאל האמריקאי של שוויון הזדמנויות לכל אזרח לבין המציאות הכלכלית מקרב את אמריקה לנקודת מפנה שאחריה יגיע גל של אקטיביזם ציבורי, והוא זה שיזרז את השינוי הפוליטי. "זה יתחיל עם אנשים שפשוט כועסים. אנשים שאומרים 'אני לא מוכן יותר לקבל את המצב הזה. זו לא החברה שבה אני רוצה לחיות'".
סטיוארט, מראיין מתוחכם, לא הסתפק בהערכה של רייך ותקף אותה: "ישנן מדינות שבהן יש מסורת ותרבות של מהפכות, אבל לא באמריקה. באמריקה נהגו לשחרר לחצים חברתיים על ידי תוכניות ממשלתיות לסיוע לנזקקים ולמתקשים דרך תהליך חקיקה פרלמנטרי, אבל אין כיום על השולחן שום דבר כזה".

התשובה של רייך: "נכון שאין כרגע דברים כאלה על השולחן, אבל אני חושב שהם יעלו בקרוב. כך היה בעבר, וגם עתה נעשים דברים חשובים. זה יגיע, בסופו דבר. אם היית שואל אותי לפני עשר שנים אם יהיה פעם נשיא אמריקאי שחור, הייתי עונה לך ש'זה ייקח הרבה מאוד זמן'. בסוף אנחנו עושים את הדברים הנכונים. אני אופטימי".

סטיוארט התעקש: "ישנה טענה נפוצה שלפיה אנשים שאין להם עבודה או אנשים מעוטי הכנסה פשוט עצלנים. הם מנצלים ומתחמנים את מערכת הקצבאות והרשת החברתית, כדי לחיות בלי להתאמץ". רייך ענה לו: "זהו שקר ענקי, והוא מופץ על ידי כמה אנשים עשירים מאוד. המחקרים מראים כיום ש–23% מההכנסה הלאומית מגיעה לכיסם של משפחות ה–1% העשירות ביותר, וזהו שיא היסטורי בנתון הזה".

"אם כך", הקשה סטיוארט, "מדוע לא משנים את מבנה המס בארה"ב, למשל את מסי ההכנסה והביטוח לאומי? זה נראה פשוט. למה זה לא קורה?" ורייך הסביר: "יחד עם השיא בצבירת ההון בידי העשירים, מגיע גם כוח פוליטי חסר תקדים של אותם אנשים. אם לא נוציא את הכסף מהפוליטיקה, יהיה יותר ויותר קשה לעשות במדינה הזו דברים שיש להם היגיון כלשהו".

הורדת המס פתחה את התיאבון

לאנשים שונים יש דעות שונות בנוגע לשאלה לאן הולכת כלכלת אמריקה, אבל על נתוני העבר כבר אין חילוקי דעות. ממחקר חדש של החוקרים אלברדו, אטקינסון, פיקטי וסאז, מהבולטים במחקרי ההכנסה, עולה בבירור כיצד המס השולי בארה"ב ובמדינות אירופה ירד משיא של יותר מ–90% בשנות ה–70, חזרה לרמתו בשנות ה–30 ערב השפל הגדול, ושארה"ב היא זו שמובילה את הירידה.

זה קרה בגלל הפוליטיקה: הנשיא רונלד רייגן בארה"ב וראש הממשלה מרגרט תאצ'ר בבריטניה הם אלה שפתחו בתהליך, שהתגבר בהמשך בזכות חוקים שאיפשרו דה־רגולציה שהיטיבה עם העשירון העליון, למשל בתחומי השירותים הפיננסיים והמשפטיים. החוקרים מסבירים שהתהליכים הפוליטיים בשנות ה–80 איפשרו הורדת מס לבעלי הכנסות גבוהות וגם עלייה בהכנסות שלהם לפני מס - העשירים מקבלים חלק גדול מהעוגה הכלכלית, ומשלמים עליה פחות מס.

ומהו המנגנון שאיפשר את התהליך? החוקרים מעלים כמה היפותזות אבל מעדיפים אחת מהן: עם הורדת המס ועליית ההכנסות של העשירים, נוצרה להם מוטיבציה חזקה להשפיע על התהליך הפוליטי ועל שיעורי המס. "כששיעור המס השולי היה גבוה, התמורה נטו למנהל בכיר עבור קבלת עוד כסף היתה מתונה. כשהמס השולי צנח, בעלי ההכנסות הגבוהות החלו לפעול באגרסיוויות להגדלת ההכנסות שלהם".

התוצאה: באמריקה, ההון של ה–1% עלה במהירות מאז שנות ה–80, ומגמה זו התחזקה מאז המשבר הכלכלי - בין 2009 ל–2011 צברו משפחות ה–1% לא פחות מ–121% מהצמיחה בהכנסות, בעוד שכל השאר איבדו 0.4%. כיום כבר אין לאיש ספק שהכסף הנוסף של העשירים נהפך לכוח פוליטי נוסף, שבסוג של מעגל קסמים שוב משפיע על חקיקת המס ועל היכולת של החברים ב–1% לשמר ולהגדיל את הונם.

עבור רייך, הפתרון הוא אקטיביזם חברתי ולחץ ציבורי שוטף על הפוליטיקאים, כדי שאלה ישנו באופן מיידי את הכללים, והוא גם מאמין שהלחצים הללו עומדים להתפרץ בקרוב ולהביא לשינויים. אבל אולי זה כבר קורה, גם בלי הפגנות של מאות אלפי בני אדם ודגלים אדומים.

כך, לא אחר מאשר יו"ר הבנק המרכזי בארה"ב, בן ברננקי, מי שאולי מחריף את בעיית האי־שוויון באמצעות המדיניות המוניטרית שלו, העמיד לאחרונה בסימן שאלה את אחת הפרות הקדושות של התרבות האמריקאית: אידאל המריטוקרטיה. הנה הדברים שאמר ברננקי בפני סטודנטים של פרינסטון, אחת האוניברסיטאות הנחשבות והיקרות בעולם, כפי שריכז אותם ריקרדו ניאבה מארגון אוקספם למדיניות: "המונח 'הצלחה' גורם לי לשקול שוב את מה שאנו מכנים 'מריטוקרטיה' ואת ההשלכות שלה. לימדו אותנו שמוסדות וקהילות מריטוקרטיות הן הוגנות. מעבר לעובדה ששום מערכת, כולל זו שלנו, אינה בדיוק מריטוקרטיה מוחלטת, נראה לנו שהשיטה עדיפה על פני חלופות אחרות.

"אבל האם השיטה צודקת במובן המוחלט? תחשבו על זה. מריטוקרטיה היא שיטה שבה האנשים עם המזל הגדול ביותר בתחומי הבריאות, הגנטיקה, התמיכה המשפחתית, העושר הכלכלי, ההזדמנויות לרכישת השכלה וההזדמנויות לקריירה - הם אלה שגורפים את התמורה הגדולה ביותר". מה בעצם אומר ברננקי? הוא מסביר לסטודנטים ש"יכולות" אינן כל הסיפור, מאחר שיצירת היכולת תלויה בשורה של גורמים שמחולקים באופן שונה על פני האוכלוסייה.

באופן די ישיר, הוא רומז שלאלה ש"מזלם" איפשר להם לרכוש את ה"יכולות" הללו יש אחריות כלפי אחרים עם פחות מזל. אם לא אחר מאשר יו"ר הבנק המרכזי הקפיטליסטי ביותר חושב כך, ייתכן שפרופ' רייך צודק - והשינוי אינו רחוק כפי שניתן לחשוב.

ואיך כל התהליכים האלה קשורים לישראל? פשוט: אמריקה היא כוכב הצפון של הכלכלנים והפוליטיקאים שלנו, וכל שינוי שם יגיע בסופו של דבר גם אלינו. השאלה היחידה היא אם אנחנו חייבים להמתין לשינויים בארה"ב כדי לעשות בישראל את הדברים הנכונים, ואנשים שמגיבים למציאות הנוכחית בדיכאון, הסתגרות ואדישות - רק מעכבים את התהליך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker