איזה נגיד דרוש לבנק ישראל?

רה"מ יכול ללמוד מההתלבטויות בארה"ב בשאלה מי צריך לעמוד בראש הבנק המרכזי

איתן אבריאל
איתן אבריאל

הכלכלנים יעקב פרנקל וליאו ליידרמן באו והלכו, ועדיין אין נגיד לבנק המרכזי של ישראל - תפקיד ציבורי שבמדינות רבות במערב נחשב שני בחשיבותו רק לראש הממשלה או לנשיא. בחלק מהמדינות ובעיני חלק מהציבור, הנגיד נתפש אפילו כחשוב יותר: לפוליטיקאים ממילא לא מאמינים, על אנשי עסקים ובנקאים לא סומכים, ולכן דמותו של פרופסור לכלכלה סולידי ומקצועי, ללא שאיפות פוליטיות או תאוות בצע מוגזמת, אמינה יותר בעיני רבים מכל אחד אחר במנגנון השלטוני.

עכשיו יש לנו ארבעה מועמדים: מריו בלכר מארגנטינה, צבי אקשטיין, ויקטור מדינה והחשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו שכנראה אינה מעוניינת בתפקיד. שלושת האחרים דווקא רוצים אותו מאוד. הם הגישו מסמכים לוועדת טירקל, והם ממתינים לחותמת הכשרות שלה - וכמובן להכרעתו של ראש הממשלה.

מחול השדים והשמועות סביב המועמדים לנגידות נמשך, בדיוק כפי שהיה בעת מועמדותם של פרנקל וליידרמן. על בלכר מספרים שהוא כיום איש של טייקונים, ואף יושב במועצת המנהלים של חברה בשליטתו של לא אחר מאשר אדוארדו אלשטיין, איש העסקים מארגנטינה שהיה אמור להציל בעבור נוחי דנקנר את השליטה באי.די.בי אך נסוג ברגע האחרון. על אקשטיין הופצו שמועות בדבר יחסי אנוש גרועים ותהיות לגבי החלטתו של סטנלי פישר לא להאריך את כהונתו כמשנה לנגיד. מנגד, אחרים אומרים שפישר פשוט העדיף יס־מן (למעשה יס־וומן), והעמידה של אקשטיין על דעותיו אינה נקודה לרעתו - אולי להפך.

כתבות נוספות באתר TheMarker:

חמש האפליקציות הכי יקרות וחסרות תועלת של אנדרואיד

השכונה בחיפה שיועדה לזוגות צעירים הפכה ללהיט של יזמים

ראש הממשלה בנימין נתניהוצילום: אמיל סלמן

אבל לפני כל אלה, ולפני שמכניסים לנוסחה את הטעם האישי של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, האם לא ראוי לבחון איזה סוג של מנהל ואיזה סוג של אדם צריך להיות "המבוגר האחראי של המשק"? לאחר הפיאסקו של פרנקל וליידרמן דובר רבות על היעדרו של תהליך מינוי ממוסד לנגיד הבנק המרכזי - באמצעות ועדת איתור עצמאית או פרק מתאים שיצורף לחוק בנק ישראל. בכל מקרה, הבחירה הנוכחית ממילא תתבצע שוב בשיטה הקיימת: ביבי יחליט.

בהיעדר קריטריונים או ועדת מינוי מקצועית, אחד הדברים שאפשר לעשות הוא לבחון את מה שקורה בחו"ל. במקרה גם בארה"ב מתלבטים בימים אלה בבחירת הנגיד שיחליף את בן ברננקי, מתישהו ב-2014. הדיון שם מזכיר את הדילמה הישראלית: מצד אחת נמצאת ג'נט ילן, כלכלנית מנוסה שמכהנת כמשנה של הנגיד, ומצד אחר ניצב הפרופסור־הכוכב לארי סאמרס, אדם שמילא כבר כמעט כל תפקיד אפשר אחר - הוא היה שר האוצר של הנשיא ביל קלינטון, יועץ כלכלי לנשיא ברק אובמה, כלכלן ראשי בבנק העולמי ונשיא אוניברסיטת הרווארד, וכיום הוא משמש יועץ לגופים פיננסיים כמו סיטיגרופ.

את מי הפרשנים האמריקאים חושבים שצריך לבחור? ההערכה הרווחת היא שאובמה יעדיף בסופו של דבר את סאמרס. הסיכויים שלו על פי בורסת ההימורים "פאדי פאוור" הם כ-48%, לעומת 24% לילן, והוא כנראה נהנה מהתמיכה של רוב האנשים המשפיעים בסביבת נשיא ארה"ב.

מדוע? על פי פרשן רויטרס, פליקס סלמון, ההיגיון של אובמה הוא כזה: ברוב ימי השנה אין זה משנה מי עומד בראש הבנק המרכזי; מה שחשוב הוא מי יעמוד שם ביום הדין, ביום של שבר גדול. ביום כזה, כך הטיעון, אובמה רוצה בראש הצוות לטיפול במשבר דמות חזקה וגדולה מהחיים, כזאת שתוכל להנהיג ולהוביל את ההתמודדות עם המשבר - ולכן סאמרס הוא האיש המתאים ביותר.

אלא שסלמון ואחרים לוקחים בדיוק את ההיגיון הזה והופכים אותו על ראשו. אובמה טועה, הם אומרים: דווקא בעת משבר אין זה משנה מי יעמוד בראש הבנק המרכזי, מכיוון שהתגובה של הבנק המרכזי ידועה מראש. בדיוק כמו במשבר של 2008, הבנק המרכזי יגיב למשבר בשווקים באמצעות פתיחת כל הברזים הפיננסיים והבטחה של נזילות לכל מי שיזדקק, בכל מצב ובכל כמות. סאמרס, ילן או כל יו"ר אחר בבנק הפדרלי של ארה"ב יגיבו בדיוק באותה דרך, וכך יגיבו גם כל הנגידים בכל הבנקים המרכזיים בעולם.

פרשן ה"פייננשל טיימס" פיליפ סטיבנס מסכם מתוך היגיון זה את הניתוח שלו בהמלצה לנשיא אובמה כך: "הבחירה קלה: זרוק מטבע". סלמון הולך רחוק יותר: לטענתו, בעוד בעת משבר כולם יפעלו בדרך זהה, תפקיד הנגיד חשוב דווקא בימים משעממים של רגיעה, מכיוון שהבנק המרכזי משפיע על הצמיחה, על האבטלה, על המחירים של האג"ח והמניות, ולא פחות חשוב מכך - על מניעתו של המשבר הבא. לכן, מה שחשוב הוא דווקא הניהול המקצועי השוטף של הבנק, ולא התפקוד בעת משבר גלובלי. "ממילא", מסכם הפרשן, "סאמרס יתייצב גם הוא בעת משבר". המסקנה של סלמון היא שסאמרס צריך להודיע על פרישה מהמרוץ ו"להמשיך לקבל הרבה מאוד דולרים מסיטיגרופ".

האם הניתוח והלוגיקה האלה מתאימים לשיקולי הבחירה של נגיד לבנק המרכזי בישראל? נראה שכן: גם פישר, בעת המשבר הפיננסי, פעל בדיוק על פי "המדריך לנגיד" האורתודוקסי, והוא עשה זאת תוך התייעצות עם ברננקי והנגידים האחרים. הוא הוריד ריבית במהירות, התחייב להציל את הבנקים בכל תרחיש של קריסה ואפילו רכש אג"ח ממשלתיות בשוק ההון, בדיוק כמו "ההרחבה הכמותית" בארה"ב. אין ספק שהנגיד הבא, יהיה מי שיהיה, יפעל כך גם במשבר הבא. עד כאן, לא משנה מי יהיה נגיד בנק ישראל.

אלא שאת בנק ישראל צריך לנהל גם בימים רגילים ובמשברונים כלכליים שוטפים, ולא רק בעת קריסה היסטורית - וכאן הדרישה היא לניהול מקצועי, יסודי, אפור וסיזיפי. בנק ישראל והממשלה צריכים לקבוע מדיניות לשער החליפין ולהוציא אותה לפועל, למשל באמצעות רכישת דולרים בשוק. כבר היום, חודשיים לאחר שפישר עזב, מספרים הסוחרים בחדרי העסקות שבנק ישראל פועל בשוק המט"ח בחובבנות ובחוסר מקצועיות, ושהבנקים מרוויחים כסף קל על חשבונו. מקורות בבנק ישראל לא הכחישו את הדברים באופן נמרץ, והודו כי "יש אנשים שעזבו, יש תחלופה, ולא כל הדילרים בחדר העסקות מנוסים באותה מידה". זו בעיית ניהול.

לראות את
 האנשים השקופים

הפעילות השוטפת של בנק ישראל כוללת את גם את חטיבת המחקר, שצריכה לייצר תמונה אובייקטיבית של המשק, בלא השפעה מפוליטיקאים, אנשי הון או קבוצות אינטרסים. עם התובנות האלה, הנגיד והצוות הבכיר שלו צריכים לבקר את פעילות הממשלה, להרים דגלים ולהדליק אורות אדומים כאשר הדבר יידרש. לנגיד יש כלים רבים לכך: הוא יכול לדבר בפרטיות עם שר האוצר וראש הממשלה, הוא יכול לפנות לחברי הכנסת והוא יכול לדבר לכל הציבור הישראלי באמצעות הרצאה, נאום או מסיבת עיתונאים. אלה דברים שהנגיד צריך לעשות גם מחוץ לתקופות משבר, סביב כל תקציב וכל חוק, תקנה או התפתחות כלכלית בעייתית.

הנגיד הישראלי המתאים, לפיכך, אינו צריך להיות רק איש של ניהול משברים ושיחות עם נגידים אחרים, כזה שבשאר הזמן יתחזק את המוניטין של עצמו ושל ישראל בכנסים ובמפגשים בחו"ל. הנגיד הנכון צריך להיות גם ואולי בעיקר מנהל של העבודה השוטפת של הבנק וגם מבקר שוטף של הממשלה ומשרד האוצר, ורצוי שגם יהיה בקיא ברוב הנושאים הכלכליים החשובים העומדים לדיון ולהכרעה. זו כמעט חובה לאומית: דווקא בתקופה שבה משרד האוצר מנוהל על ידי שר חסר השכלה וניסיון כלכלי, ושבה ראש הממשלה בוחר להתמקד בנושאים ביטחוניים ומדיניים, התרומה של נגיד אובייקטיבי, אקטיבי וחף משיקולים פוליטיים חשובה מאי פעם.

אם מקבלים את הטיעון שגם התגובה של בנק ישראל למשבר פיננסי ידועה מראש, אזי הדמות המתאימה לניהול הבנק אינה מריו בלכר הארגנטינאי, למשל. הוא פחות בקיא בבעיות השוטפות של ישראל, עמדותיו ותפישת עולמו הן בגדר תעלומה, והוא אינו מכיר את המצוקות של תושבי ישראל ואת העובדים ודרכי הפעולה של בנק ישראל. הנגיד הקודם, פישר, אמנם הצליח לתפקד לא רע למרות שהגיע מחו"ל ללא הידע הזה, אך אין פירוש הדבר שהנוסחה של נגיד זר היא נכונה.

ראוי שהנגיד הבא יהיה קצת הפוך מפישר, פרנקל, ליידרמן ובלכר. הכריזמה, האנגלית הרהוטה, "אסכולת שיקגו" והקשרים הבינלאומיים הם בעלי משקל נמוך יותר בעבור נגיד בנק ישראל מזה שמעניק להם נתניהו. חשובות יותר יכולת התפעול והמחקר של הבנק, חריצות, בקיאות בבעיות ובאתגרים של הכלכלה, והכרת הקשיים והעוולות הכלכליים שעמם מתמודדים אזרחי המדינה. למשל, בעיית מחירי הדיור.

לנגיד החדש גם לא תזיק מנה בריאה של מוסר ואמפתיה כלפי תושבי המדינה, אלה שהגורל לא היטיב עמם ואלה שסתם מתקשים לגמור את החודש. אם הוא לא יחפש, הנגיד החדש לא יראה את כל האנשים האלה והם יישארו שקופים עבורו. הם אמנם אינם מגיעים לכנסים של מועדון השלטון, מנהלי הבנקים, הטייקונים והנגידים - אבל הם מהווים את הרוב הגדול במדינה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker