עושים שקשוקה בפנסיה, ובמי לא נוגעים?

התחייבות המדינה בפנסיה התקציבית מגיעה לכ-600 מיליארד ש', וההר רק גדל

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים198
סמי פרץ

אם יש תחום אחד שבו זקוק שר האוצר יאיר לפיד לשיעורי בית דחופים, זוהי . מאז שנכנס לתפקידו, הוא לא הצליח להבין את הנושא הסבוך הזה, והדבר מתבטא היטב בהחלטות המבולבלות והסותרות שיוצאות ממשרדו. ניכרים שם חוסר הבנה מוחלט בשוק הפנסיה, חוסר אומץ לגעת בבעיות האמיתיות והיעדר ראייה כוללת של מערכת הפנסיה.

לפיד לא לבד. המערכת הפנסיונית בהרבה מאוד מדינות בעולם כורעת תחת מגמות כמו הזדקנות האוכלוסייה ועליית תוחלת החיים, אבטלת צעירים ‏(שמונעת כניסת כסף חדש לקרנות הפנסיה‏) וגירעונות גדולים. אבל לנו יש צרות משלנו, שעליהן לפיד צריך להשתלט. הוא לא צריך ללמוד אקטואריה או פנסיה, די אם ידאג לעבודה משותפת של שני אגפים חשובים במשרדו: אגף התקציבים ואגף הפיקוח על שוק ההון.

כתבות נוספות באתר TheMarker

צילום: דודו גבע

כבר כשהגיש את הצעת התקציב וחוק ההסדרים ל-2014-2013, היה ברור שאין תיאום בין שני האגפים. היה זה כשאגף התקציבים המליץ לבטל את הטבות המס הניתנות על שכר שמעל 15 אלף שקל בחודש. הסיבה היתה תקציבית לחלוטין: באוצר חיפשו מקורות לסגירת הגירעון, וירו לכל הכיוונים בלי להבין מה הם עושים. הרי לא מדובר רק בסכומים שנועדו לסגור חור בתקציב, אלא בחיסול של תמריץ לחסוך לפנסיה - מהלך הפוך לחלוטין למדיניות האוצר בשני העשורים האחרונים. בסופו של דבר הכוונה לפגוע בהטבות המס לחוסכים לפנסיה ירדה מהפרק, אולי כי מישהו הבין שצמצום החיסכון הפנסיוני בעידן של התארכות תוחלת החיים והתערערות הביטחון התעסוקתי הוא פצצת זמן קטלנית.

השבוע נחתה על ציבור החוסכים לפנסיה מכה נוספת. הממונה על שוק ההון, עודד שריג, למי שאמורים לפרוש בשנים הקרובות, והם עמיתים בקרנות הפנסיה החדשות שהוקמו בשנות ה-90. כאן הסיבה היא כלכלית וצודקת. בזמנו, כשהקרנות הוקמו, תחשיבי התשואה התבססו על כך שהן ישיגו תשואה של 4% לשנה - בהתאם לתשואת האג”ח הממשלתי בעבר. אלא שכיום התשואה נמוכה, באזור 2%-2.5%. המשמעות היא שמי שייצא לפנסיה בשנים הקרובות וימשיך לקבל את הקצבה שהובטחה לו, יעשה זאת על חשבון עמיתים צעירים יותר שחוסכים באותה קרן פנסיה. לכן, התוכנית היא לקצץ בתשלומי הפנסיה למי שיצא בשנים הקרובות, בשיעור של כ-10%.

מאחר שמדובר במכה כלכלית של ממש, הכוונה היא לפרוס את הפגיעה על פני שלוש שנים. ומי יממן זאת? הצעירים שנמצאים בקרנות. שריג נוהג כאן באחריות, וקשה לבוא אליו בטענות. אבל זה מחזיר אותנו שוב לדרך שבה רואים משרד האוצר והעומד בראשו את שוק הפנסיה בכללותו.

יש בישראל כמה סוגי חיסכון פנסיוני, אך החלוקה העיקרית היא בין פנסיה צוברת לפנסיה תקציבית. הפנסיה הצוברת, שבה מבוטחים מרבית העובדים בישראל, נעשית בקרנות פנסיה שאליהן מפרישים העובד והמעסיק כסף מדי חודש. בהגיעו לגיל פרישה מקבל החוסך את מה שחסך, בהתאם למה שנצבר בקרן. אם יש גירעון - מפחיתים את תשלומי הפנסיה. אם יש עודפים - מגדילים אותם.

ההסדר הזה נולד רק לאחר שקרנות הפנסיה הוותיקות נקלעו לגירעונות אדירים, שכן הן הבטיחו לעמיתים תשואות גבוהות שלא יכולות היו לעמוד בהן. הן גם התנהלו בצורה מושחתת, והחגיגה שם נעצרה בתחילת העשור הקודם כששר האוצר דאז, בנימין נתניהו, יישם את הרפורמה בקרנות הפנסיה תוך קיצוץ בזכויות העמיתים והעלאת דמי
הניהול שהם משלמים.

אלא שנתניהו אז ולפיד כיום לא נגעו בשמורת הטבע של שוק הפנסיה: הפנסיה התקציבית. אותו מנגנון שמשלם לעובדי המדינה, המשטרה, מערכת החינוך ומערכת הביטחון. גם באוניברסיטאות ובשלטון המקומי יש פנסיה תקציבית. כאן העובד לא חוסך כלום. המדינה מבטיחה לו פנסיה של 2% על כל שנת עבודה, ובהגיעו לגיל פרישה הוא מקבל קצבה לפי המשכורת האחרונה שלו ‏(שהיא מן הסתם הגבוהה ביותר בקריירה שלו‏).

יאיר לפידצילום: אמיל סלמן

ההתחייבות הפנסיונית של המדינה בפנסיה התקציבית מגיעה לכ-600 מיליארד שקל, וההר הזה גדל והולך. ואם לא די בכך, הוא לא מתנהג ולא מנוהל כמו שוק הפנסיה הצוברת, מאף היבט. כשיש גירעונות בפנסיה הצוברת - העמיתים משלמים. כשיש גירעונות בתקציב המדינה ‏(גם מאחר שהיא מבטיחה לעובדיה זכויות פנסיוניות עודפות‏) - משלמי המסים נושאים בנטל.

וכעת, כשמתעורר הצורך לבצע התאמות בפנסיה הצוברת עקב סיבה ראויה, של ריבית נמוכה, האם מישהו חושב לתקן גם את הפנסיות התקציביות? הגזמתם. זה כבר לא במגרש של שריג, הממונה על שוק ההון. כאן צריך לחזור לאגף התקציבים. אבל את אנשי האגף לא מעניין שהריבית הנמוכה מחוללת שמות בתיקי הפנסיה של הציבור. הם רק אחראים לגבות מהציבור את המחיר הגבוה והמופקר של הבטחת זכויות פנסיה מנותקות מתנאי השוק המשתנים לעובדי המדינה ונספחיה.

האם לפיד מוכן לצלול לבריכה העכורה הזו? האם אביר מעמד הביניים מוכן ללמוד על ההבדלים בין עמיתי הפנסיה הצוברת, שנדפקים שוב ושוב, לבין ברוני הפנסיה התקציבית שמנותקים לחלוטין מהקור המקפיא של ריביות נמוכות ופנסיות מקוצצות? האם יפגין מנהיגות וידאג להגדלת הצדק החברתי בשוק הפנסיה, במקום להרגיל את אנשיו לפלוש שוב ושוב לתיקי הפנסיה של הציבור הלא מחובר ולא מסודר, שלא שנמנה על עובדי המדינה?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker