המתכון הסודי להצלחה בבית הספר: ללמד פחות, ללמוד יותר - חינוך - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המתכון הסודי להצלחה בבית הספר: ללמד פחות, ללמוד יותר

תושבי סינגפור הצליחו ליצור מערכת חינוך הישגית ותחרותית המבוססת על משמעת קפדנית - ועכשיו הם מחפשים תשוקה

28תגובות

דמויותיהם כיכבו בכרזות פרסומת, שמותיהם הובלטו בתקשורת המקומית, והם הוצגו כגיבורים לאומיים, זכו לתהילה בקרב המבוגרים ונהפכו למושא קנאה בקרב בני הנוער - אלה הם התלמידים המצטיינים ביותר של סינגפור.

אלא שעידן התהילה שלהם הגיע לסיומו בשנה שעברה: זמן קצר לפני פרסום תוצאות בחינות הסיום בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים הכריז משרד החינוך של סינגפור כי יפסיק לפרסם את שמותיהם של תלמידים שהשיגו את הציונים הגבוהים ביותר.

אנחת רווחה כללית נרשמה בקרב הורי התלמידים בסינגפור. בראיונות לכתב של יאהו בסינגפור אמרו הורים רבים כי ההחלטה משחררת את ילדיהם מלחץ אדיר.

כתבות נוספות ב-TheMarker

האביר הלבן החדש של נוחי דנקנר

האם אפשר לסמוך על האתרים להשכרת דירות בחו"ל?

AP

שר החינוך של סינגפור, הנג סווי קיט, אמר כי ההחלטה עולה בקנה אחד עם "החשיבות של הכרה בזכות ההתפתחות ההוליסטית והצטיינותם הכוללת של התלמידים שלנו, ונועדה לאזן את הדגש המוגזם שניתן עד כה להישגים האקדמיים".

בשעה שברוב העולם המפותח המרדף אחר ציונים, הישגים והצלחה במבחנים השוואתיים רק מחריף, סינגפור - שהתלמידים במערכת החינוך שלה מדורגים בעקביות בין המצטיינים בעולם - פועלת כבר כמה שנים בדיוק בכיוון ההפוך, ומנסה למתן את המירוץ, או לפחות לקחת אותו למקום אחר.

סינגפור, מדינת איים קטנה באזור הטרופי, עם אוכלוסייה של 5.3 מיליון תושבים, היא אחד הפרדוקסים הגדולים בכלכלה ובפוליטיקה העולמית. זוהי דיקטטורה שבה חופש הדיבור וההתכנסות מוגבלים מאוד, אך זהו גם אחד המרכזים הפיננסיים הגדולים בעולם, הנהנה מחופש כלכלי ותחרותיות מהגבוהות בעולם.

שטחה זעום - 710 קמ"ר, לעומת שטח של 20 אלף קמ"ר בישראל, למשל. יש בה מגוון של מיעוטים אתניים, והיא אחד המקומות השלווים והנקיים בעולם. התרבות שלה מפגינה לעתים נוקשות קיצונית, אך ב–30 השנים האחרונות קשה למצוא בעולם מדינה שהשתנתה והתפתחה כמוה כדי להתאים למציאות בת זמננו.

סינגפור שיכללה את המינהל הציבורי לרמה המקצועית הגבוהה ביותר. רמת החיים בה גבוהה, במונחי תמ"ג לנפש, אך האי־שוויון בה הוא מהגבוהים בעולם.

הקוקטייל הזה, שבתוכו נרקחו בדורות האחרונים רפורמות ממשלתיות וכלכליות שהזניקו את עושרה של סינגפור, הוליד גם מערכת חינוך ששמה יצא לתהילה בכל העולם. סינגפור מדורגת במקום השני בעולם במבחני פיז"ה במתמטיקה, במקום הרביעי במדעים, ובמקום החמישי בקריאה. היא מתחרה כתף אל כתף עם פינלנד ודרום קוריאה, וגוברת על מצטיינות אחרות, כמו שווייץ, יפן וניו זילנד.

עם תוצאות כאלה אפשר היה להניח שסינגפור תמשיך לשכלל את השיטה שלה, שנהפכה למודל למצוינות גם לבתי ספר מסוימים בישראל. ואולם במשך השנים הנוקשות המחשבתית מפנה את מקומה בהדרגה לחשיבה גמישה ולביקורת עצמית. מאז 2004 עסוקה מערכת החינוך בסינגפור ברפורמה בשם Teach Less, Learn More - ללמד פחות, ללמוד יותר.

הבנה ותשוקה

מערכת החינוך של סינגפור נבנתה מאז מלחמת העולם השנייה לפי צורכי המדינה. ב–1947 נחקק חוק חינוך ממלכתי, שהכין את האי לשלטון עצמי. בשנות ה–50 וה–60 התמקדה המערכת בהכשרה מקצועית שהיתה נחוצה לפיתוחה של כלכלה תעשייתית ולשילוב בין הפלגים האתניים השונים במדינה הצעירה - שקיבלה את עצמאותה ב–1965.

כמו שנהוג בסינגפור בעניינים אחרים, ההשקעה בחינוך היתה מחושבת היטב. במדינה שבה אין אוצרות טבע, והאוכלוסייה קטנה, המטרה היתה ליצור כלכלה מבוססת ידע, באמצעות השקעה במשאב האנושי.

השגשוג הגדול של מערכת החינוך בסינגפור החל בשנות ה–80 של המאה ה–20, כאשר יחד עם התפתחותה הכלכלית החלה המדינה לטפח מצוינות בחינוך. ב–1984 הוקמה תוכנית החינוך למחוננים. בתקופה זו מיסדה סינגפור את אתוס התחרותיות וההישגיות שמלווה אותה מאז.

מ–1987 השפה הרשמית והראשונה במערכת החינוך של סינגפור היא אנגלית, והתלמידים חייבים לבחור מכתה א' בשפה שנייה - מנדרינית, טמילית או מלאית, שלוש השפות הרשמיות במדינה. לסינגפורים ממוצא הודי שאינו טמילי מותר לבחור בשפה אחרת, למשל הינדו.

אלא שב–2004 ראש ממשלת סינגפור קרא למורים ללמד פחות, כדי שהסטודנטים ילמדו יותר. היתה זו תחילתו של מסע רב שנים שבו ניסו הסינגפורים להגמיש את מערכת החינוך שלהם ולטפח בה יצירתיות וחדשנות.

למעשה, שורשיה של הרפורמה ב–1997. כבר אז טענו רבים שמערכת החינוך של סינגפור מטפחת צייתנות ופחד מנטילת סיכונים. משום כך החלה סינגפור לממש באותה שנה חזון ממשלתי בשם "בתי ספר חושבים, אומה לומדת", שדגל במערכת חינוך שתקנה כישורי חשיבה יוצרת, תשוקה מתמדת ללמידה ומחויבות לאומית בקרב הצעירים - במקום להתמקד רק ביעילות ובתוצאות.

ב–2004 החזון התגלגל לרפורמת Teach Less ,Learn More‏ ( TLLM), שנועדה לשנות באופן יסודי את טבעו של החינוך בסינגפור. המניע לביצוע הרפורמה היה החשש שלמרות הציונים הגבוהים, התלמידים בסינגפור לא אוהבים ללמוד, ולא יצליחו לגדול להיות יזמים ומנהלים שיכולים לקדם את סינגפור בתחרות הגלובלית.

הבסיס התיאורטי לרפורמה הוא התהייה מדוע מורים מלמדים, מה הם מלמדים ואיך הם מלמדים. מנהיגי סינגפור החליטו שהם לא רוצים תלמידים פסיביים שפועלים רק כדי להשיג תוצאות בבחינות. כחלק מהרפורמה שונו תוכניות הלימודים, מבחני ההערכה ושיטות ההוראה בכיתות. מספר שעות הלימוד צומצם, כדי להעניק למורים זמן לפתח שיטות לימוד חדשות ולהפחית את העומס על התלמידים.

בלומברג

הממשלה תמכה ביצירת תוכניות לימוד חדשניות בבתי הספר. כחלק מהרפורמה, הוקם "המרכז להתפתחות ההוראה והלמידה". המרכז אמור להיות מקור לשיתוף פעולה בין מורים ליצירת "חוויית לימוד משמעותית".

בחוברת של משרד החינוך הסינגפורי נכתב כי מטרת הרפורמה היא "לשנות את הפוקוס מכמות לאיכות בחינוך". עוד נכתב שם: "אנחנו צריכים לעודד את התלמידים ללמוד מתוך תשוקה, ולא בגלל חשש מכישלון, אנחנו צריכים לעזור לתלמידים שלנו להבין רעיונות חיוניים ולא רק לצבור ידע. אנחנו צריכים להכין את התלמידים למבחן החיים ופחות לחיים של מבחנים".

המשפטים "לעורר תשוקה", "לעודד הבנה" ו"להכין למבחן החיים במקום לחיים מלאים במבחנים", חוזרים על עצמם שוב ושוב בחוברת הרשמית. "אתם מלמדים את הילד כמכלול ולא את נושא הלימוד", נכתב למורים. "עליכם לעסוק בכל הליך הלימוד ולא רק בתוצר, התלמידים צריכים לחפש את התשובות ולא להסתפק בתשובות שמופיעות בספרי הלימוד".

"משרד החינוך מגייס את המורים, ומכשיר אותם במכון הלאומי לחינוך", סיפר לנו פרופ' נג פק טי, שמכהן במכון לחינוך שבאוניברסיטת נניאנג ומשמש יועץ של משרד החינוך. לדבריו, המשרד משקיע רבות בהכשרות מקצועיות לאורך כל הקריירה. כל מורה מקבל 100 שעות השתלמות שנתיות.

"המורים מקבלים הערכה על בסיס הביצועים והפוטנציאל שלהם", הוא מסביר, "אבל לא לפי התוצאות של התלמידים שלהם. נהפוך הוא - מורים שמלמדים בכיתות הקשות ביותר הם לעתים המורים הטובים ביותר".

המורים התבקשו להתייחס לכל תלמיד באופן אישי - ולא לפעול לפי תבנית קבועה שאמורה להתאים לכולם. הם נדרשים לגוון את תהליכי הלימוד להוראה יצירתית שדורשת את התערבות התלמידים בלמידה ועידוד היצירתיות והחשיבה הביקורתית של התלמידים.

ב–2010, בתגובה לשאילתה של חבר פרלמנט, אמר שר החינוך כי ההערכה שבוצעה לרפורמה הצביעה על כך שהמורים בסינגפור מסוגלים כיום לשנות את תוכנית הלימודים וליישם שיטות הוראה שונות באופן עצמאי.

הוא הסביר שבמשך יישום התוכנית הם גילו שמעורבות ותמיכה במנהלי בתי הספר הן מרכיב קריטי ביישום הרפורמה ובהצלחה של בתי הספר לפעול בחדשנות המצופה מהם. בנוסף, הרפורמה עודדה את המורים לתמוך אחד בשני, ולשתף פעולה בהוראה.

רויטרס

"האסטרטגיה העיקרית שלנו לשילוב התלמידים בלמידה מבוססת על מורים טובים, שמבינים את התלמידים שלהם, תופרים שיטות למידה לפי אופיים של התלמידים, והופכים את השיעורים למעניינים", מסביר פרופ' נג. "תלמידים צעירים מתחילים את הלימודים עם סקרנות טבעית ורצון ללמוד, אבל רבים מהם מאבדים את המוטיבציה שלהם אחרי כמה שנים במערכת, למרות המאמצים של המורים.

"למה זה קורה? אולי טעינו בגישה שלנו. האתגר הוא לא רק למצוא שיטות לפיתוח המוטיבציה של התלמידים ללמוד - האתגר הוא לא לכבות את התשוקה הזאת. מחנכים צריכים להגביר את הדחף הטבעי של התלמידים בלמידה".

מסלול החיים נקבע בכיתה ו'

למרות המלים היפות ולמרות החזון של הרפורמה, מערכת החינוך הסינגפורית היתה ועודנה תחרותית והישגית מאוד - כפי שלומדים להכיר מקרוב שחף ‏(בת‏) ושקד ‏(בן‏) שלו, זוג תאומים בני 12, ואחיהם בן השמונה שניר, הלומדים בבית ספר מקומי בסינגפור. הוריהם, רויטל ואופיר שלו, מתגוררים בסינגפור זה שבע שנים, לאחר שעברו לשם בעקבות עבודתו של אופיר.

בני הזוג שלו בחרו לעבור לחינוך מקומי לאחר שזוג התאומים בילה שלוש שנים בבית הספר הבינלאומי בסינגפור. הסיבה למעבר היתה האיכות הגבוהה של החינוך המקומי. אלא שכדי להתקבל לבית ספר סינגפורי צריך לעבור בחינות כניסה קשות באנגלית, מתמטיקה ומדעים. אם התלמידים בוחרים ללמוד שפה נוספת - כמו הינדו או מלאית, צריך להיבחן גם בה, ומי שלא עובר את הבחינה לא מתקבל לבית הספר.

בבית הספר שבו לומדים בני משפחת שלו - שניר הקטן עולה כעת לכיתה ב' - כ–30% מהתלמידים הם זרים, ובשל כך, מעריכה שלו, גילו המנהל והמערכת פתיחות רבה למדי בקשרים עם ההורים.

"גודל הכיתות שם דומה מאוד לגודלן בישראל", מספרת רויטל שלו, שהיא מנהלת הסאנדיי סקול המקומי ‏(בית הספר היהודי של יום ראשון‏). "המודל שם דומה למה שיש בישראל - בבית הספר היסודי לומדים במשך שש שנים, בחטיבת הביניים במשך שלוש שנים נוספות, והתלמידים ממשיכים אחר כך לעוד שלוש שנים בתיכון".

עם זאת, הדמיון פחות או יותר מסתיים כאן. מערכת החינוך בסינגפור עדיין מקנה חשיבות עצומה למבחנים, ולמעשה עתידו של אדם פחות או יותר נקבע על פי מידת הצלחתו בבחינות בבית הספר היסודי: בסוף כיתה ב' ממוינים התלמידים לפי הישגיהם הממוצעים במבחנים עד אותה עת בארבעת המקצועות העיקריים, והם מחולקים לכיתות הומוגניות לפי רמת הציונים. "בכיתה הראשונה יהיו 40 התלמידים המצטיינים ביותר, בשנייה 40 הבאים, וכו".

בלומברג

אחרי שנתיים מתבצע מיון נוסף, שמביא לתזוזה בין הכיתות. "ההישגים מאוד חשובים להם", מספרת שלו. "תלמידים מצטיינים זוכים לקבל פרסים. מי שמצטיין בלימודים או בתחום חברתי כלשהו עונד עניבה מיוחדת - כדי שכולם יראו ויידעו שהוא מצטיין. במשך השנה יש מבחנים רבעוניים, שכל אחד מהם משפיע על הציון הסופי. בכל מבחן בכיתות ג' עד ו' התלמידים חוזרים ונבחנים על כל מה שלמדו מאז כיתה ג', כדי שלא ישכחו".
הילדים של שלו לומדים משעה 7:20 עד 13:30, במשך חמישה ימים בשבוע. יש להם פעילויות נוספות שמשאירות אותם לעתים בבית הספר עד 16:00. לפני בחינות ארציות התלמידים מקבלים שיעורי העשרה, ואז הם נשארים כל יום עד 16:00.

אבל החלק הקשה באמת מגיע בכיתה ו', אז נערכות בחינות ארציות בשם PSLE. "המבחן הזה קובע לכל ילד את העתיד, כי לפי הציונים הם מתקבלים לחטיבות ביניים, במסלול עיוני או מקצועי".

אלה הן אותן בחינות שהמצטיינים בהן היו זוכים לתהילה ופרסום, עד האיסור שהטיל בשנה שעברה משרד החינוך על פרסום שמות המצטיינים. "המבחנים לא רק קובעים את עתיד הילדים, אלא מדרגים את בית הספר ביחס לאחרים. זה קובע את המוניטין שלו", מסבירה שלו.

ומה עם מוסיקה, ספורט ופעילות אחרת? שלו מספרת שההשקעה במקצועות הנוספים היא ניכרת, ומעודדים את הילדים להצטיינות ופעילות. עם זאת, ההערכות למקצועות האלה הן פנימיות ולא נכללות בציון הסופי לתלמיד.

בכלל, נדמה שהגישה הסינגפורית השואפת למצוינות, ניכרת גם באופן שבו מעודדים בבית הספר את פעילויות הפנאי: "הבנים שלי משחקים כדורגל בארסנל סינגפור, והם זכו במקום הראשון בתחרות באסיה", מספרת שלו, "כשזה קרה, אף שאין לזה קשר לבית הספר, ביקשו מהם להצטלם עם מדי בית הספר והגביע, ותלו את התמונה שלהם על קיר בית הספר. הם מאוד מעודדים את הילדים להצליח גם בדברים שאינם אקדמיים".

"רמת הלימודים בסינגפור גבוהה מאוד בהשוואה לישראל מבחינת חומרי הלימוד", אומרת שלו. היא עבדה כמורה בישראל במשך 11 שנים, ומכירה את המערכת מבפנים. "המסגרת עצמה היא מאוד מסודרת. בישראל הורה יכול להיכנס לבית ספר מתי שבא לו - פה אין דבר כזה. ההורים יכולים להיכנס עד המזכירות ולא יותר מזה. אם רוצים לדבר עם המורה, שולחים לה מייל. הסינגפורים שומרים על פרטיות. אין דפי קשר ודברים כאלה. רוצים ליצור קשר חברתי? מצאו דרך לעשות את זה דרך הילדים".

האם היה לילדים שלכם קשה לעבור מהחופש היחסי בישראל ובית הספר הבינלאומי לנוקשות של המערכת הסינגפורית?

"הם הסתגלו. הם ראו שהם מועשרים בכל מיני תחומים שלא הכירו עד כה. אם לא היה להם טוב, לא היינו משאירים אותם שם. מנהל בית הספר הוא אדם נחמד מאוד. מכיוון שהצטרפנו מאוחר יחסית, הם פתחו לנו את הדלת ואיפשרו לנו ליצור איתם קשר ישיר, כדי לעזור לילדים להתאקלם.

"המחנך שקיבל אותם בכיתה ד' עזר להם המון. הקשר איתו היה דרך הודעות sms ואי־מיילים. הייתי גם מעורבת כהורה מתנדב בבית הספר, וזה הקל על המעבר". לדבריה, האכפתיות שהפגין בית הספר בנוגע להצלחתם של הילדים בחוגים חיצוניים, המעורבות בפעילות קולקטיבית יומית, שנעשית בין היתר במפקד יומי, וייצוג בית הספר במסגרות תחרותיות חיצוניות, תרמו גם הם לתחושת הגאווה.

בלומברג

מה דעתך על הדרישה להפחית את הלחץ ולעודד את היצירתיות?

"יש לזה הד תקשורתי גדול - מדברים על זה כל הזמן. המבחנים בכיתה ו' קובעים לילד את העתיד. תלמידים ואנשי חינוך שיצאו החוצה וחזרו עם רעיונות מנסים לשנות וללמד את התלמידים יצירתיות", אומרת שלו.

"הם מנסים ללמוד מפינלנד, אף שסינגפור נמצאת גם היא במקום גבוה בדירוגים הבינלאומיים", היא מסבירה. "הם חוקרים איך הפינים עושים את זה, ומנסים ללמוד ולהבין איך להיות טובים יותר. יש שיח ציבורי בנוגע למבחנים האלה. הם רוצים לאפשר לילדים ליהנות מהילדות שלהם, ולא לקבוע להם את העתיד בכיתה ו'. השינוי מן הסתם לא יהיה מיידי. הם מסודרים וכל דבר עובר בחינה - אבל כל מה שהם עושים, הם עושים ב–100%".

כבוד למורה או כבוד למקל?

בסינגפור עדיין מותר להלקות תלמידים - בנים בלבד, ובאופן מסוים מאוד: עד שש הצלפות קלות ‏(כך לשון החוק‏) בישבן או בכף היד. הסמכות להטיל עונש כזה מוגבלת למנהל ולמורים בכירים. ההלקאה אמורה להיעשות רק כעונש על אלימות או בריונות, וחייבת להתבצע לעיני מורים עדים, ולהיות מדווחת בפרטי פרטים למשרד החינוך. לדברי שלו, אין הלקאה בבית הספר של ילדיה, והדבר אינו נהוג בבתי הספר שהיא מכירה.

הדיווחים בתקשורת בסינגפור על מקרי הלקאה הם נדירים, אולי מאחר שהמנהג מביך את הסינגפורים. לפי עדויות אנקדוטליות הוא עדיין נהוג, אם כי שלו טוענת שהוא חלף מן העולם ולא מקויים בפועל. גם החומרים הרשמיים של משרד החינוך בסינגפור לא מספקים כל עדות על קיומו בפועל.

"המטרה של המשמעת בבתי הספר היא לא להעניש, אלא לפתח משמעת עצמית", מסביר פרופ' נג. "המחנכים מודעים לכך שהטלת עונשים על תלמידים לא פותרת את רוב בעיות המשמעת ושהן סימפטומים לבעיות עמוקות יותר. המורים והמנהלים בבתי הספר מטפלים בתלמידים עם בעיות התנהגות על ידי כך שהם מנסים להבין את הבעיה שהתלמידים מתמודדים עמה לעומק. הם בדרך כלל מנסים למצוא פתרון ארוך טווח לתלמידים שיעזור להם לצמוח".

שלו טוענת שהמשמעת הנוקשה מאפשר לסינגפור להעניק חינוך טוב. "זה מתחיל במעמד המורה", היא מסבירה. "הנימוס ניכר בכל דבר. ילדים יודעים שהחוקים ברורים. אם ילד יעשה משהו, הוא ייענש, לא יוותרו לו. המורים מוערכים מאוד. הילדים וההורים לא יתנפלו על המורים. ברגע שהילדים רואים את ההורים נותנים כבוד הם מפנימים את זה".
האם אפשר להטמיע משמעת כזו בישראל?

"אני חושבת שכן. אני חושבת שהדברים בישראל השתנו ברגע שהחלו לשנות את התפישה ולשים את הילד במרכז. כשהמעורבות של ההורים נהפכה להתערבות - היא נהייתה לרועץ ופגעה מאוד במעמד של המורה. האלימות פה, גם אם קיימת, היא מינורית. הילד יודע שאם הוא אלים, העונש שלו יהיה קשה. במקרים מסוימים זה לא יגמר בכך שיזמינו את אמא שלו וידברו איתה - הוא פשוט יושעה מבית הספר".

לצד הנוקשות התחרותיות וההישגיות שעדיין מאפיינים מאוד את מערכת החינוך הסינגפורית, נראה שהרפורמה החדשה כבר נותנת את אותותיה. ב–2010 פירסמה חברת הייעוץ הגדולה בעולם, מקינזי, דו"ח מעודכן על 20 מערכות החינוך המצטיינות בעולם.

מערכת החינוך של סינגפור סווגה בו כמערכת שנמצאת במעבר מ"טובה מאוד" ל"מצוינת". מערכות כאלה, לפי מקינזי, מתאפיינות בהדגשת למידה חברתית וחדשנות, ומתמקדות בהעלאת סף הכניסה למורים ומנהלים. הן גם מייצרות מנגנוני תמיכה למקצוענים, ותומכות בחדשנות בכל בתי הספר.

יועצי מקינזי כתבו כי סינגפור השקיעה עבודה אינטנסיבית בשיפור רמת המורים והמנהלים, כך שיוכלו להשתמש בצורה הטובה ביותר בחופש המקצועי שניתן להם - בין היתר במסגרת הרפורמה "ללמד פחות, ללמוד יותר". הדו"ח של מקינזי מדגיש כי יש חשיבות רבה לרמת הריכוזיות והחופש. מערכות חינוך ברמה גבוהה, כמו זו של סינגפור, מתקדמות באמצעות שחרור הריכוזיות ותהליכים שמונחים על ידי המשתתפים במערכת ומעודדים יצירתיות וחדשנות.

סינגפור, אומר פרופ' נג, עברה את השלבים האלה, מריכוזיות רבה בימיה הראשונים, ועד מאמציה לעבור תהליך ביזור כיום, כדי לעודד יצירתיות וחדשנות. עם זאת, הוא מוסיף שהממשלה רוצה למזער את הסכנה שרמת הציונים תרד אם הרסן ישוחרר, ולכן היא משקיעה בביקורת ניהולית ובקרת איכות. בה בעת בתי הספר אמורים להיענות לקריאה ליצור מיזמים ולהעלות רעיונות משלהם שיעודדו את היצירתיות ואת ה"הוליסטיות", החינוכית שהרפורמה מבקשת להנחיל.

איך שימשה דווקא ישראל מודל לבניית מערכת החינוך הסינגפורית?

מערכת החינוך הסינגפורית, שהישגיה הם מהגבוהים בעולם, היא מערכת מתוכננת היטב, שפועלת על פי תוכניות ארוכות טווח ויעדים ברורים. ואולם כשמקבלי ההחלטות בסינגפור רצו לקבל השראה בנוגע לעתיד המערכת הם בחנו בקפידה גם את ישראל - שבה מערכת החינוך בינונית ומטה, לא עומדת בחלק מהסטנדרטים של העולם המערבי, ונעה מצד לצד ללא תכנון.

הסינגפורים התעניינו במערכת הישראלית בזכות הישגי השקעות העבר בישראל שיצרו סביבה חדשנית, סטארט־אפים ומחקר פורץ דרך כנגד כל הסיכויים. בינתיים, המערכת הישראלית נעה יותר לכיוון שיצר את הבעיות במערכת הסינגפורית - התמקדות בסטנדרטיזציה, מדידה והערכה ובהישגים במבחנים הבינלאומיים, במקום בפיתוח כישורי התלמידים.

"משלחות מסינגפור מגיעות לישראל מדי פעם כדי ללמוד על הצלחותינו בביטחון ובחקלאות - ובאופן מפתיע גם בתחום החינוך. הם באים לכאן כדי לנסות לפצח את סוד החדשנות, היצירתיות והנחישות שלנו", אומר אלי הורביץ, מנכ"ל קרן טראמפ. "הם מבינים שבוגר של מערכת החינוך צריך כיום לדעת הרבה יותר מאי פעם. עם זאת, לדעתי, ידע רחב ועמוק הוא אמנם תנאי הכרחי שלא ניתן לדלג עליו, אך במאה ה–21 הוא כבר לא מספיק".

לדבריו, "כיום הידע צריך להיתרגם לפרקטיקה על ידי התמודדות עם אתגרים חדשים תוך שילוב של חדשנות ויצירתיות. הסינגפורים, למעשה, מתוסכלים מכך שההישגים שלהם בחינוך עדיין לא מתורגמים לפריצות דרך מדעיות וליזמות טכנולוגית, הם קראו על פרסי הנובל, הפטנטים והאקזיטים הישראליים, ובאים לכאן כדי להבין מהי הקרקע התרבותית ומהי השיטה החינוכית שמצמיחה את ההצלחה הזאת".

סינגפור גם מיישמת בשלבים שונים תוכניות שנהגו בישראל. הסינגפורים משתפים פעולה עם המרכז הישראלי למצוינות בחינוך - העמותה שמפעילה את התיכון הפרטי למדעים ואומנויות בירושלים ותוכניות לתלמידים מצטיינים. המרכז מסייע לסינגפורים בהכשרות מורים והטמעה של שיטות לימוד בתחום המדעים.

התוכנית "מצוינות 2000" של המרכז מיושמת בקרב תלמידים מצטיינים בישראל וגם ב–30 בתי ספר יסודיים בסינגפור כחלק מפיילוט שהחל ב–2009. התוכניות מיועדת לתלמידים מצטיינים, ובמרכז מסבירים שהיא שמה דגש על פיתוח חשיבה עצמאית, מוטיבציה ויצירתיות.

על פי המרכז, בשנה הקרובה התוכנית תורחב לרוב בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים בסינגפור. ב–2011 קיים המרכז הכשרה נוספת למורים בסינגפור, וסייע בפיתוח חומרי למידה בבתי הספר הסינגפורים.

חלק מבתי הספר בסינגפור מיישמים בשלב הפיילוט את תוכנית הלימודים עת הדעת, הכוללת הוראה דיגיטלית בבתי הספר בישראל ומופעלת גם בחו"ל. חלק מבתי הספר מלמדים את תוכנית הלימודים הממוחשבת באנגלית, שפותחה על ידי אנדי עת הדעת ואושרה על ידי משרד החינוך.

התוכנית מיועדת לכיתות ג' עד ו'. באחרונה הסתיים שלב הפיילוט, ובמשרד החינוך הסינגפורי בוחנים את המשך שיתוף הפעולה. בינתיים, תוכנית הלימוד של עת הדעת החלה להילמד גם בבתי הספר בדרום קוריאה, וייטנאם ופרו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם