מחוברים יותר - ופחות

פטורים פרטיים ממס? יש דבר כזה אם אתה נדבן מקושר היטב

מירב ארלוזורוב

>> ב–1962, כשבמדינת ישראל עדיין לא דיברו על טייקונים ועל קשרי הון־שלטון, נתן שר האוצר דאז, לוי אשכול, צעטל'ה - פתק קטן לברון רוטשילד, שבו התחייב שר האוצר כי בתמורה לתרומתן של אדמות העיר קיסריה, שבבעלות הברון, לקרן משותפת למדינה ולברון, ובתמורה לכך שההכנסות מהקרקעות ישמשו לקידום ההשכלה הגבוהה בישראל - המדינה לא תגבה מסים מהקרן, קרן קיסריה.

הצעטל'ה של אשכול מעולם לא עוגן בחוק, אלא שמאז ועד היום, כבר יותר מ–50 שנה, נשמר בקפדנות ההסדר בין המדינה לבין קרן קיסריה - הקרן מנהלת את כל אדמותיה של קיסריה, נהנית מהכנסות של מיליארדי שקלים, אינה משלמת מסים, ומתחייבת לתרום מפירותיה לקידום ההשכלה הגבוהה בישראל.

כתבות נוספות באתר TheMarker

ההסתדרות לחצה - וברוורמן מעכב רפורמה לפתיחת היבוא

דנקנר משנה אסטרטגיה: כור החליטה לממש מניות בנק קרדיט סוויס

דו"ח מבקר המדינה מ–2012 בדק את פעילותה של קרן קיסריה. מבקר המדינה מצא כי לקרן נכסים בשווי 1.3 מיליארד שקל, וכי נצברו בקופתה במהלך השנים עודפי מזומנים בסכום של חצי מיליארד שקל. בה בשעה הקרן תרמה, ב–2010, 21 מיליון שקל לקידום ההשכלה הגבוהה - תרומה בשיעור של 1.6% מנכסי הקרן.

חוף קיסריהצילום: עופר וקנין

הפער בין שווי נכסיה העצום של הקרן לבין הסכום המזערי שהיא תורמת מדי שנה לקידום ההשכלה הגבוהה עורר לא מעט ביקורת במהלך השנים. למעשה, ב–2006 פורסם דו"ח מטעם החשב הכללי דאז, ירון זליכה, בשיתוף עם מנכ"ל רשות החברות דאז, אייל גבאי, שבו קבעו השניים כי המבנה של קרן קיסריה "מונע את חלוקתם של עודפי הכספים העצומים שנצברו בקופתה למטרות הציבוריות שלשמן היא הוקמה, ולכן אינו יוצר תמריץ למימוש המקרקעין הרבים שבידיה". במלים אחרות, זליכה וגבאי רומזים כי קרן קיסריה נהפכה לסיוט של כל קרן ממשלתית־ציבורית: קרן שעם השנים חדלה לשמש את המטרה הציבורית שלשמה הוקמה, ונהפכת לקרן שמשרתת את עצמה ואת המשך תשלום השכר לעובדיה ומנהליה.

בהתאם, זליכה וגבאי המליצו על פירוקה של הקרן ועל מציאת דרכים לצמצום הפטורים הרבים ממס שמהם היא נהנית: הקרן פטורה מתשלום מס חברות, מס שבח ומס רווח הון. הפטורים האלה, כאמור, נכתבו בצעטל'ה של אשכול ומעולם לא עוגנו בחוק. משום כך ניסתה רשות המסים לתקוף את הקרן על כך, ואף הגישה דרישה לתשלום מס בסכום של 140 מיליון שקל על מחצית העשור הקודם.

היחס הנדיב של המדינה לברון הנדיב מעלה את שאלת מאזן הנדיבות. משמע, מי באמת יצא כאן נדיב יותר, והאם הנדיבות של הברון הנדיב השתלמה לציבור - בתום 50 שנה של פטור ממס, של תשלום משכורות נדיבות למנהלים בקרן קיסריה ושל קיבעון במימוש נכסי הקרן? כלל לא בטוח שהנדיבות השתלמה למדינה, ובוודאי שהנדיבות בעייתית מאוד, כשמתברר שהשוויוניות היא ממנה והלאה. משמע, הברון מקבל צעטל'ה משר האוצר, ונדבנים אחרים - לא.

תחזית הטבות המס של מינהל הכנסות המדינה, שצורפה להצעת תקציב 2013–2014, התייחסה בפעם הראשונה לחוסר השוויוניות של הנדיבות הממשלתית כלפי הנדיבים השונים - או, אם תרצו, לפערים הגדולים בין הנדבנים המחוברים, שיודעים ללחוץ על המדינה ולקבל פטורים ממס, לנדבנים הפראיירים, שסתם תורמים כספים בלי לקבל דבר בתמורה.

צריך לחדד כי כל הגופים שאינם למטרות רווח ‏(מלכ"רים‏) נהנים מפטור ממס חברות וממע"מ. מדובר בפטור אחיד לכל המלכ"רים, באשר הם. לעומת זאת, כמה מלכ"רים מיוחסים, שזכו להגנה של חוקים פרטיים משלהם, נהנים מלבד הפטור הרגיל של מלכ"רים מפטורים נוספים. מדובר בפטורים מכל מסי הנדל"ן, מסי רווחי הון וריבית, אגרות, ארנונה ועוד. השאלה המעניינת היא, כמובן, מדוע זכו אותם מלכ"רים מיוחסים במה שמלכ"רים אחרים לא זכו בו, ומיהם אותם מלכ"רים - כי מתברר שלאף אחד אין רשימה מסודרת שלהם. גם לא למינהל הכנסות המדינה.

בדרך המקרה, הצליח מינהל הכנסות המדינה לזהות כעשרה גופים מיוחסים כאלה. ארבעה מתוכם הם אחידים - כל הגופים העוסקים בשימור מורשת מנהיגים נהנים מחוקים המעניקים להם פטור ממס. מדובר במרכז רבין, מרכז מורשת בגין, יד בן צבי והמוסדות להנצחת דוד בן־גוריון. הגוף החמישי הוא הקרן של הנדיב הידוע, קרן קיסריה - שנהנית, ככל הנראה, מהפטור ממס הגדול ביותר. גופים נוספים ברשימה הם האקדמיה הלאומית למדעים, קרן וולף, קרנות המדע הדו־לאומיות ארה"ב־ישראל ‏(קרן בירד‏) והמרכז הישראלי לתרבות האדם. למי שתהה לגבי השם האחרון, זהו השם שבו נקרא בחוק מ–1958 המוסד הידוע יותר בשם מכון ון ליר בירושלים.

מינהל הכנסות המדינה, שמקושש אחד לאחד את הגופים שנהנים מחוקים עם פטורים ממס, לא יודע אפילו להעריך את עלות הפטורים ממס לאותם גופים. ככל הנראה, מאחר שמדובר בכל מקרה בגופים שאינם למטרות רווח, עלות הפטורים ממס אינה גדולה - פרט למקרה של קרן קיסריה, שהפטור שלה גדול מאוד. עם זאת, אי־אפשר שלא לתהות לגבי ההרכב המשונה של הרשימה, שנפרשת על פני עשרות שנים של חקיקה מיטיבה.

ברור שאין כל היגיון במתן הפטורים ממס דווקא לגופים מסוימים. במה עדיף מכון ון ליר על מרכז טאוב - שניהם גופי חשיבה שעוסקים במחקרים על כלכלה וחברה בישראל, שהאחד משלם מסים והשני לא? במה קרן וולף עדיפה על קרנות של נדבנים אחרים? אין כל עדיפות, פרט לעדיפות יחידה: הברון רוטשילד, או משפחת וולף, ידעו לעמוד על שלהם, וללחוץ על הממשלה - בכך שהתנו את תרומתם בקבלת פטור ממס מלא עליה, רחב יותר מהפטור ממס הרגיל למלכ"רים. הנדבנים המקושרים, שיודעים להגיע לצמרת הפוליטית, מצליחים לחלץ מהמדינה בעבור תרומתם מה שנדבנים אחרים, מקושרים פחות, אינם מצליחים.

אז אמנם בכל המקרים מדובר בתרומות גדולות וחשובות - הברון תרם את קרקעות קיסריה, משפחה וולף תרמה 14 מיליון דולר לקידום המדע בשנות ה–70, קרן בירד תרמה כ–100 מיליון דולר ‏(מחצית הסכום הגיע מהמדינה‏), ועוד ועוד. ואולם, כל התרומות האלה אינן חשובות יותר מתרומות אחרות, שלא זכו ליהנות מחוק ייעודי של פטור ממס. במקרה של קרן קיסריה, אנחנו יודעים גם כי התרומה החשובה גם עלתה למדינה בסכום עצום, שהצטבר במהלך 50 השנים האחרונות. ללא ספק, הגיע הזמן לעשות סדר גם בפטורים ממס על תרומות גדולות.

מקרן קיסריה נמסר בתגובה: "הקרן הוקמה לאחר שהברון רוטשילד תרם מאות אלפי דונמים של קרקע למדינה ישראל והיקף התרומות של הקרן גדל בשנים אחרונות בכ–50 מיליון שקל בשנה. בנוסף, על פעילותה העסקית הקרן משלמת מס מלא".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker