קיצוץ אקראי שמוחלף בקיצוץ אקראי אחר

הוויכוח על פרטי התקציב הוא ללא כל תכנון או ראייה ארוכת טווח

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מירב ארלוזורוב

אז מה היה לנו? מס על משפרי דיור, גביית ביטוח לאומי מעקרות בית, העלאת מס הכנסה ב-1.5% על כל מדרגות המס - כולם בוטלו. במקומם תהיה העלאת מס הכנסה בשיעור משתנה לפי רמות שכר, קיצוץ של חצי מיליארד שקל בחינוך ובתחבורה - ועוד קיצוץ רוחבי של מיליארד שקל בכל שאר משרדי הממשלה. האם אנחנו שומעים אתכם מפהקים?

זו בדיוק הבעיה. אין בכל הוויכוח הזה על פרטי הקיצוץ בתקציב המדינה כל שאר רוח, חזון או כוונת מכוון. זו אסופה מקרית של הצעות, שמוחלפת באסופה מקרית אחרת של הצעות - ואלה גם אלה מאכזבים באותה המידה. סתם קיצוץ שמוחלף בסתם קיצוץ אחר, וזה הכל.

במשרד האוצר גאים בצד המשמעותי היחיד של המהלך - ועדת הכספים ביטלה בעיקר הצעות להעלאת מס, ובמקומן קיבלה הצעות לקיצוץ בתקציב. זהו חילוף משמעותי. מסגרת הגירעון נשמרת, אבל במקום לשמור את הגירעון באמצעות העלאת מסים, שומרים עליו באמצעות קיצוץ בתקרת התקציב.

בפעם הראשונה זה זמן רב, התקציב יהיה קטן מהתקרה שנקבעה לו. "זה תקדים חשוב", התלהבו אתמול במשרד האוצר. "הוכחנו שאנחנו לא ממציאים סתם מסים שיוטלו על הציבור, ואם הכנסת לא מאשרת מסים - אז הממשלה עושה את המאמץ ומתכווצת".

שולפים מהמותן

תרשו לנו להתלהב פחות. קיצוץ של 2 מיליארד שקל בהוצאה, ומתוכו מיליארד שקל בהוצאה חשובה מאוד - חינוך ותחבורה - אינו מטרה ראויה. בכלל, סטייה מהכלל הפיסקלי הקובע את תקרת ההוצאה, מבלי לנהל דיון על הכלל ועל חשיבותו, אינו ניהול ראוי לשמו. כדאי ורצוי להחליט האם מדינת ישראל מתנהלת בצורה מסודרת לפי כללים מסודרים, או שהיא שולפת מהמותן.

השליפה מן המותן היא בעייתית, במיוחד שמדובר בממשלה חדשה וצעירה. הקואליציה, שימו לב, מאשרת כאן את התקציב הראשון שלה - שלושה חודשים בלבד לאחר הקמת הממשלה. וכבר עכשיו דיון התקציב נראה כמו בזאר טורקי.

ראשית, אין כלל משמעת סיעתית, וכל אחד מחברי הכנסת בקואליציה נוהג כזאב בודד. עידן הפייסבוק, מתברר, הקריב את עבודת הצוות והמשמעת הסיעתית על מזבח האגוצנטריות האישית של כל חבר כנסת. שנית, הדיון מתנהל ללא כל קווים מנחים וראיה אסטרטגית. מס מיותר על משפרי דיור - לא, קיצוץ רוחבי מיותר לא פחות בכל משרדי הממשלה - כן. שלישית, חברי הכנסת ממשיכים בנוהג הפסול של קודמיהם של היעדר אחריות תקציבית. משמע, ועדת הכספים רק פוסלת הצעות, וזה כלל אינו מתפקידה להעלות הצעות חלופיות. כביכול, התקציב הוא רק בעיה של הממשלה.

יאיר לפידצילום: אוליבייה פיטוסי

למעשה, נקודת האור היחידה בדיון שהתנהל בכנסת הוא ההסכמה הבסיסית של שמירה על מסגרת התקציב הכוללת. לפחות בנקודה הזו גילתה הכנסת אחריות. מעבר לכך, האחריות ושאר הרוח היו רחוקים מהכנסת ומהממשלה גם יחד, והראיה זה הפתרון הקל שהגיעו אליו: קיצוץ רוחבי, שמשמעו התחמקות מקביעת סדר עדיפויות. זאת, במקום ההחלטות שהיו צריכים לקבל, כמו לבטל את אותם פטורים מיותרים ומוכרים: הפטור ממע"מ על פירות וירקות, הפטור על קרנות ההשתלמות ‏(אפילו הפטור רק על רווח ההון בקרנות‏), וצמצום מינורי של ההטבות בפנסיה התקציבית כתחליף לפגיעה בהטבות המס בפנסיה הצוברת.

שלושת הצעדים הללו היו פותרים את כל החוסרים שהתגלו בתקציב בשל ההתנגדויות בכנסת, והם גם צעדים בעלי משמעות. הפטור ממע"מ על פירות וירקות הוא בזבוז משאבים משווע, שמשרת בעיקר את כיסי רשתות השיווק ושוקי הירקות. הפטור מקרנות השתלמות משרת בעיקר את העובדים החזקים. הפנסיה התקציבית היא הטבה לא מאוזנת ולא הוגנת, שיוצרת פערים נוראיים בעולם הפנסיה - העובדים הוותיקים במגזר הציבורי נהנים גם מקביעות בעבודה וגם מפנסיה מובטחת, ולעובדים הצעירים אין קביעות ואין כל הבטחה פנסיונית. הסטה ולו מינימלית של הטבות מהפנסיה האחת לפנסיה האחרת היא צודקת - גם כלכלית וגם מוסרית.

סד זמנים לחוץ

אם כבר הידרדרנו להצעה של קיצוץ רוחבי עכשיו, כנראה שאין מה לצפות לגדולות ונצורות בהמשך. כפי שהדברים נראים כעת, כל העוסקים במלאכה - באוצר ובכנסת - אוספים מן הגורן ומן היקב, ללא כל תכנון או ראייה ארוכת טווח. זו תמצית האכזבה מהצעת 
התקציב כולה.

ייאמר לזכותו של שר האוצר הטרי, יאיר לפיד, והכנסת הטרייה, שהם פועלים כעת בסד זמנים לחוץ במיוחד, שלא מותיר די מקום לתכנון ולשאר רוח. אפשר רק לקוות שבהמשך הדרך, כאשר ירווח מעט, שאר הרוח יתחיל לומר את דברו, ולכנסת יוגשו הצעות רפורמה שהשפעותיהן ארוכות טווח. צריך מאד לקוות שכך יהיו פני הדברים - כי כרגע הדיון התקציבי כולו רדוד, משמים ונטול תקווה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום