הרגיעה הציבורית אינה במקומה

ה"ברוך" של תקציבי 2014-2012 הוא גדול מכדי שנוכל לעבור עליו בהבנה

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים33
מירב ארלוזורוב

המדינה געשה כשערב הבחירות לכנסת נחשף הציבור : הגירעון בתקציב 2012 זינק ל–4.2% מהתוצר, יותר מכפול מהיעד של 2% שנקבע בחוק התקציב - וזאת בעקבות סטייה עצומה של הכנסות המדינה ממסים ביחס לתחזית שהונחה בבסיס התקציב. הידיעה כי ה"ברוך" התקציבי הולך להעמיק ב–2013 וב–2014, בגלל סטייה עצומה גם בהתחיבויות של הממשלה לשנים אלה, רק הסעירה את הרוחות עוד יותר.

סופו של ה"ברוך" הזה מונח בימים אלה על שולחן הכנסת, בהצעת חוק התקציב לשנתיים הקרובות - המתוכננת והעלאת מסים ביותר מ–14 מיליארד שקל. בסך הכל, תקציב 2014 עומד לעבור התאמות בסכום שיא של יותר מ–31 מיליארד שקל - ההתאמה התקציבית השלישית בגובהה בהיסטוריה המוכרת של ישראל ‏(אחרי שנות המשבר 1985 ו–2002–2003‏).

בינתיים, נראה כי הציבור כבר הפנים את גודל המכה שהוא עומד לחטוף, ואפילו חברי הכנסת נואשו מלשנות את גודל הגזירה - הוויכוחים בכנסת הם רק על שולי הדברים, כמו השאלה אם מס הרכישה שיוטל על משפרי דיור יהיה 3.5% או שמא פחות, ולא על עצם ההתאמה התקציבית האימתנית. רק שהרגיעה הציבורית הזו אינה במקומה - ה"ברוך" של תקציבי 2012-2014 הוא גדול מכדי שנוכל לעבור עליו בהבנה, בעיקר מבחינת התפקוד המקצועי של מי שאחראי על בניית תקציב המדינה - משרד האוצר.

משרד האוצר
צילום: אורן נחשון

גם באוצר יודעים כי מה שקרה בשלוש השנים האלה הוא שבר מקצועי שאין שני לו. שם, הרחק מעינו הבוחנת של הציבור, ניסו לעשות עבודה פנימית של הסקת מסקנות - ולא בהצלחה יתרה. מתברר שלפחות לחלק מהטעויות המקצועיות שלו, אין למשרד האוצר הסבר.

הטעות המרכזית היא זו של תחזית הכנסות המדינה ל–2012. התחזית, שנקבעה ב–2010 ‏(ובניגוד לרושם שניסה ליצור נגיד בנק ישראל הפורש, סטנלי פישר - התחזית הזאת גובתה מקצועית גם על ידי בנק ישראל‏), גרסה כי הכנסות המדינה ממסים ב–2012 יסתכמו ב–232 מיליארד שקל. בפועל, הכנסות המדינה הסתכמו ב–218 מיליארד שקל, סטייה של 14 מיליארד שקל ‏(6%‏) מהתחזית המקורית. זאת אף ש–2012 היתה שנה של צמיחה סבירה - בשיעור 3.3%.

משרד האוצר מפרסם מדי שנה תחזית להכנסות המדינה ממסים, שמהווה את הבסיס לבניית התקציב. באוצר פועלים אנשי מקצוע מנוסים מאוד בכל הקשור לתחזיות כאלה. בנוסף, תחזיות מטבען אינן מדע מדויק, וקורה לא פעם שההכנסות בפועל גבוהות או נמוכות מהתחזית. עם זאת, הסטייה מהתחזית ב–2012 היא חסרת תקדים בשני מובנים - גם גודלה העצום וגם חוסר היכולת של משרד האוצר להסביר אותה.

מתוך 14 מיליארד שקל של ירידה בהכנסות ממסים, הצליחו באוצר לספק הסברים רק ל–8 מיליארד שקל: הנפילה בפעילות בשוק ההון, החל מ–2011, גרעה 6 מיליארד שקל מההכנסות, והירידה בשוק הנדל"ן - ביחד עם המעבר לרכישת מכוניות חסכוניות שעליהן מוטל מס נמוך יותר, סיפקו הסבר לעוד 2 מיליארד שקל שחסרו בהכנסות. לגבי 6 מיליארד השקלים הנוספים, שהם 40% מגודל הסטייה, באוצר נותרו ללא הסברים.

המודלים הכלכליים המתוחכמים מאוד של האוצר, המבוססים על ניסיון סטטיסטי של שנים ארוכות ומביאים בחשבון גם שינויים בהכנסות ממסים בתקופות שונות ‏(גמישות ההכנסות‏), סברו כי 6 מיליארד השקלים האלה היו צריכים להיכנס לכיס המדינה - רק שזה לא קרה, ולמודלים אין הסברים לכך. בסטטיסטיקה המוכרת של התנהגות המסים, כלומר, אין לכך תקדים.

בצר להם, נכנסו באוצר לתחום ההשערות. אחת ההשערות היא הגלובליזציה - שהגדילה מאוד את גמישות ההון. במלים פשוטות יותר, לחברות הרבה יותר קל כיום לנייד הון ורווחים ממדינה אחת לרעותה, דבר שפוגע ביכולת גביית המסים של המדינות ‏(ולא רק מדינת ישראל - ראו את מלחמתה של בריטניה בתכנוני המס של גוגל‏). השערה נוספת היא חולשתה של רשות המסים, המצליחה לגבות באופן יחסי פחות מס מבעבר.

שתי ההשערות הן מדאיגות מאוד, משום שהן עלולות לרמז כי פוטנציאל גביית המסים של המדינה נפגע באופן קבוע - אם מפני שרשות המסים לא יודעת לגבות כמו שצריך, או אם משום שהגלובליזציה הגוברת מאפשרת לחברות ולבעלי ההון להתחמק מתשלום מסים ביתר קלות. אם ההשערות האלה יתבררו כנכונות, ייתכן בהחלט שה"ברוך" של 2012 יחזור.

מדאיגה לא פחות היא ההשלכה האפשרית של שתי ההשערות על מודל תחזית ההכנסות של משרד האוצר בתקציב הקרוב, תקציב 2013–2014. התחזית של האוצר, שהונחה בבסיס התקציב, היא כי ההכנסות ממסים יגיעו ל–234 מיליארד שקל ב–2013 ו–258 מיליארד שקל ב–2014. ההכנסות החזויות גבוהות בהרבה מההכנסות שהיו בפועל ב–2012 ‏(218 מיליארד שקל‏), גם אם נביא בחשבון כי יש בקנה העלאות מסים בסכום משוער של 20 מיליארד שקל במשך שנה וחצי, והן מתבססות על אותו המודל של הכנסות ממסים.

אף שמודל המסים לא הצליח להסביר 40% מהסטייה בהכנסות ב–2012, באוצר לא מיהרו להכניס בו שינויים כלשהם. "אין לנו סיבה להניח שהסטייה לא היתה חד־פעמית", אומרים באוצר, אף שמודים שם שאין נימוק ממשי להנחה הזו. כאשר תוקפים את האוצר עם ההקבלה המתבקשת - האם גם אגף המודיעין בצבא היה מעז גם לסטות בתחזית ב–40% וגם לא להסיק שום מסקנות לגבי ההערכות המודיענית שלו עקב כך - באוצר תוקפים בחזרה, וטוענים כי "סטייה של 6 מיליארד שקל מתוך הכנסות של 218 מיליארד זה לא יום הכיפורים".

הנימוק הנוסף של האוצר הוא מחיר הטעות. משמע, ההנחה כי יש טעות פרמננטית במודל המסים - רק משום שהמודל טעה בשנה יחידה - היתה מחייבת את האוצר להפחית את תחזית המסים שלו, כלומר היתה מחייבת העלאת מסים נוספת ב–2013–2014, מעבר ל–14 מיליארד שקל העלאות שכבר הוחלט עליהם. "זאת הנחה שמרנית, שהיתה מביאה אותנו לנקוט בפעולות שעלולות להזיק למשק - בשעה שאנחנו כלל לא בטוחים האם המודל אכן שגוי ובמה", מסבירים באוצר.

לטענת האוצר, חובת הזהירות מחייבת להמתין שנה נוספת בטרם תתקבל ההחלטה כי מודל ההכנסות שגוי ומחייב שינוי - ובינתיים לנסות לפעול לצמצום החשיפה בתחום של שתי ההשערות. משמע, לחזק את היכולות של רשות המסים ולפעול נגד תכנוני מס גלובליים. שני הדברים כאחד כלולים בהצעת התקציב.

פרדוקסלית, אם כן, התגובה המקצועית של משרד האוצר לאחת הטעויות המקצועיות הקשות שנעשו בו היתה בינתיים לא לעשות דבר - אלא להמשיך במבנה התחזיות הקיים ‏(לצד צעדים חשובים מאוד בתחום תכנוני המס‏). רק בסוף השנה נדע אם זאת היתה החלטה מקצועית מושכלת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום